אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> עת"מ 53476-01-15 רכאד נ' רשות הטבע והגנים הלאומיים

עת"מ 53476-01-15 רכאד נ' רשות הטבע והגנים הלאומיים

תאריך פרסום : 01/04/2015 | גרסת הדפסה
עת"מ
בית המשפט המחוזי חיפה כבית-משפט לעניינים מנהליים
53476-01-15
22/02/2015
בפני השופט:
דר' מנחם רניאל

- נגד -
מבקשים:
רשות הטבע והגנים הלאומיים
משיבים:
בראכת רכאד
החלטה
 

 

עתירה זו הוגשה כנגד המשיבה, בבקשה למתן צו המורה למשיבה ליתן לעותר רשיון ציד ולחילופין צו המורה למשיבה לשוב ולדון בעניינו של העותר וליתן החלטה מנומקת בעניינו תוך התייחסות מפורטת לשיקולים הרלבנטיים. בעתירה פורטו מגעים שונים בין הצדדים, ובין היתר דרישות העותר לקבלת מידע, אך לא נטען דבר לפי חוק חופש המידע. על כן, בהחלטתי מיום 27.1.15 קבעתי, ש"למרות שמתוכן העתירה עולה שהעותר מלין על כך שלא נמסר לו מידע, הרי כעולה מבקשת הסעד, אין זו עתירה לפי חוק חופש המידע, אלא עתירה לתת לעותר רשיון צייד." העותר נדרש לפרט פרטים נוספים באותה החלטה.

 

העותר לא חלק על כך שאין מדובר בעתירה לפי חוק חופש המידע, אלא עתירה למתן רשיון צייד.

 

ביום 16.2.15 הגישה המשיבה בקשה לדחות את העתירה על הסף, בטענה שהרשות המשיבה אינה מנוייה בתוספת הראשונה והעתירה אינה עוסקת בענין המנוי בתוספת הראשונה לחוק, בעוד סמכות בית המשפט לענינים מינהליים היא לדון בעתירה נגד החלטה של רשות או גוף המנוי בתוספת הראשונה בענין המנוי בתוספת הראשונה. כמו כן ביקשה לחייב את העותר בהוצאותיה.

 

העותר בתשובה טען שלבית המשפט לעניינים מינהלים סמכות לדון ב"ענין מינהלי או ענין אחר שנקבע בחוק אחר כי בית המשפט לעניינים מינהליים ידון בו, ובכפוף להוראות אותו חוק", לפי סעיף 5 (4) לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים תש"ס – 2000. לטענת העותר, סעיף 17 (א) לחוק חופש המידע נותן לבית משפט זה סמכות לדון בעתירה על החלטת רשות ציבורית לפי חוק זה. לאחר מכן טען העותר, כי אין מניחעה להורות למשיבה לאפשר לעותר לגשת למבחן בעל פה וליתן רשיון צייד. על כן, שב העתר וביקש להורות ליתן לעותר רשיון צייד ולחילופין ליתן צו המורה לרשות לשקול את עניינו של העותר מחדש.

 

השאלה היא איפוא, האם בפני עתירה לפי חוק חופש המידע – ובמקרה זה יש לבית המשפט לעניינים מינהלים סמכות לדון בעתירה, בכפוף להוראות חוק חופש המידע, או שבפני עתירה נגד רשות הטבע והגנים שלא לפי חוק חופש המידע, ובמקרה זה, מכיוון שהרשות והענין לא מנויים בתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, אין לבית משפט לעניינים מינהליים סמכות לדון בעתירה.

 

לאחר עיון בעתירה ובחוק חופש המידע, הגעתי, שוב, למסקנה שאין בפני עתירה לפי חוק חופש המידע. זאת, מהנימוקים הבאים:

א.העותר, גם בעתירתו וגם בתשובתו לבקשה לדחייה על הסף, כלל אינו מבקש לצוות על מסירת מידע, אלא לצוות על מתן רשיון צייד, ולחילופין, לשקול מתן רשיון צייד.

ב.כאמור בחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, הסמכות לדן בענין מינהלי או אחר שנקבע בחוק אחר שידון בו בית משפט לעניינים מינהליים, היא בכפוף להוראות אותו חוק. חוק חופש המידע אינו מקנה סמכות לבית המשפט לעניינים מינהליים להורות על מתן רשיון צייד או להורות לשקול זאת שוב, אלא מקנה סמכות להורות על מסירת מידע. העותר אינו מבקש את הסעד שניתן לבקש לפי חוק חופש המידע.

ג. לפי סעיף 7 לחוק החופש המידע, שהסמכות לדון היא לפי הוראותיו, על העותר לפנות תחילה בבקשה לממונה לפי חוק חופש המידע, או למי שהסמיך, ולאחר קבלת החלטתו, לעתור לבית המשפט. העותר לא טען כלל בעתירתו, שפנה לממונה לפי חוק חופש המידע, וכי הוא מגיש עתירתו כנגד הממונה לפי חוק חופש המידע ברשות הטבע והגנים. זה מובן, משום שאין ספק שלממונה לפי חוק חופש המידע אין סמכות לתת רשיון צייד, והרי זו בקשתו של העותר. עיינתי גם במכתבים שצורפו לעתירה (שאין ספק שהם רק חלק מהמכתבים שהוחלפו בין הצדדים) ולא מצאתי בהם פנייה לממונה לפי חוק חופש המידע. מכאן, שלא נעשתה כאן פעולה של בקשת מידע לפי חוק חופש המידע, וממילא מובן, שהעתירה אינה נסובה על החלטה לפי חוק חופש המידע.

ד.על פי חוק חוש המידע, הוסמך השר להתקין תקנות לתשלום אגרה לקבלת המידע. אכן הותקנו תקנות אלו, תקנות חופש המידע (אגרות), ועל כפיהן יש לשלם אגרה, ותשלום האגרה הוא תנאי למסירת המידע. לא נטען ולא הוכח אף לכאורה, שהעותר שילם את האגרה שתשלומה הוא תנאי למסירת מידע לפי חוק חופש המידע.

 

על כן, המסקנה היא שאין זו עתירה לי חוק חופש המידע. העובדה שניתן להגיש לפי חוק חופש המידע עתירה כנגד הממונה לפי חוק חופש המידע לפי ההוראות הכתובות בחוק חופש המידע, אינה מקנה סמכות לבית המשפט לעניינים מינהלים לדון בענינים שאינם נדונים בחוק חופש המידע. המסקנההיא שהעתירה מוגשת כנגד גוף שאינו מנוי בתוספת הראשונה, בענין שאינו מנוי בתוספת הראשונה, ועל כן אין לבית המשפט לעניינים מינהליים סמכות ענינית לדון בעתירה.

 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ