אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> עתמה נ' המוסד לביטוח לאומי

עתמה נ' המוסד לביטוח לאומי

תאריך פרסום : 21/05/2013 | גרסת הדפסה
ב"ל
בית דין אזורי לעבודה חיפה
16687-07-12
09/05/2013
בפני השופט:
אסף הראל

- נגד -
התובע:
עבד אל באסט עתמה
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
פסק-דין

פסק דין

1.בתובענתו, עותר התובע כי הנתבע יכיר בבקע מפשעתי כפגיעה בעבודה בהתאם לסעיף 84 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (להלן - החוק). נטען כי הפגיעה ארעה בשל ארוע תאונתי בעבודה ביום 15.1.12 שבו הרים התובע טלויזיה בגודל 34 אינץ' שמשקלה 52.4 ק"ג (להלן- הארוע). הנתבע דחה את התביעה מהטעם שלא הוכח כי הבקע מתאריך 15.1.12 בא כתוצאה ממאמץ לא רגיל. על פי הנתבע הרמת טלויזיה איננה בגדר מאמץ בלתי רגיל בעבודתו של התובע.

2.על העובדות הבאות לא היתה מחלוקת והן סוכמו במוסכמות שנוסחו בדיון מיום 4.11.12: התובע עצמאי ומבוטח בפרק נפגעי עבודה. הוא בעליו של עסק להתקנת מכשירי טלוויזיה ותיקון דברי אלקטרוניקה. ארוע המאמץ הבלתי רגיל הנטען הוא מיום 15.1.12 בשעה 12:30, עת – כנטען בכתב התביעה על ידי התובע – עבד התובע על תיקון מכשיר טלוויזיה מדגם LOEWE שמשקלו 52.4 ק"ג, 34 אינץ', ומידותיו- אורך 78 ס"מ, רוחב 51 ס"מ, גובה 72 ס"מ. אז- לטענתו- חש בכאבים חזקים באזור מפשעתו, תוך כדי נקיטתו במאמץ לא רגיל בעת הרמת מכשיר הטלוויזיה הנ"ל מהרצפה אל שולחן העבודה. התובע פנה לטיפול רפואי בפעם הראשונה אצל רופא קופת חולים, דר' עבאס, רופא משפחה, ביום 18.1.12 בשעה 17:00. אין מחלוקת כי הנתבע מוותר על קיומו של התנאי הקבוע בסעיף 84(3) לחוק. עוד מוסכם כי הדרישה בסעיף 84(2) לחוק לקבלת טיפול רפואי תוך 72 שעות, מתקיימת בעניינו של התובע, עת פנה לקבלת טיפול רפואי אצל דר' עבאס, וזאת לאור הסברו של התובע, ששעות הקבלה אצל רופא זה הן אחר הצהריים בלבד.

3.הפלוגתא הדורשת הכרעה בתובענה זו היא האם ארע לתובע - כטענתו - ביום 15.1.12 בשעה 12:30 תוך כדי עבודתו ארוע תאונתי? ככל שהתשובה לכך חיובית יש להכריע גם האם מדובר במאמץ לא רגיל כאמור בסעיף 84(1) לחוק.

שמענו את עדויותיהם של התובע; של רעייתו, הגב' נדאל עבדאלכרים עתמה (להלן- גב' עתמה); ושל חברו של התובע מר עבדאלרחים מחמוד מטר (להלן- מר מטר).

לאחר שנתנו דעתנו לכלל טענות הצדדים ולראיות שהוצגו בפנינו באנו לכדי מסקנה כי יש לדחות את התביעה. בתצהירו של התובע לא נטען כי היו עדים לארוע. לפיכך, עלינו לברר האם גרסתו של התובע מוצאת תימוכין בראיות חיצוניות אחרות. לטעמנו יש להשיב על שאלה זו בשלילה.

כבר נפסק כי בהוכחת הארוע יש לייחס משקל רב לאנמנזה, שכן חזקה כי רישומים אלה מהימנים ומדוייקים ונועדו להבטיח כי הפונה לטיפול רפואי ימסור את העובדות לאשורן על מנת לזכות בטיפול נכון (עבל (ארצי) 696/08 ביזרמן - המוסד לביטוח לאומי, פסקה 12 לפסק הדין (10.12.2009) (להלן- ענין ביזרמן)). בעניינו של התובע, התברר בפנינו כי בסמוך לארוע הנטען פנה התובע לקבלת טיפול רפואי במספר מועדים ואצל רופאים שונים. בכל המקרים האלה לא ציין התובע בפני הרופאים כי הבקע ארע במהלך העבודה או כי מקורו בהרמת טלויזיה. כך, בביקור אצל רופא המשפחה דר' עבאס מיום 18.1.12 (מוצג נ/3) כל שנרשם בתלונות הוא "כאבי בטן תחתונה ימין ומפסעה (כך במקור- א.ה.) ימין מזה מס ימים יותר במאמץ". כך, בביקור מיום 19.1.12 אצל הכירורג דר' בדארנה (מוצג נ/4) כל שנרשם בתלונות הוא "שבוע ימים כאבי בטן תחתונה שמקרינים למפשעה ימין". כך, בביקורים בבית חולים בנהריה בימים 24.1.12 ו- 2.3.12 (מוצגים נ/5 ו-נ/6, בהתאמה) אין כל אזכור לכך שהבקע מקורו בעבודה או בהרמת טלויזיה. רק ביום 2.4.12, כשבועיים לפני הגשת התביעה לנתבע, מציין התובע לראשונה בפני גורם רפואי כי הבקע ארע תוך כדי עבודה עת שהרים טלויזיה (תעודה רפואית ראשונה לנפגע מיום 2.4.12 שהעתקה צורף כנספח לתצהיר התובע).

בעדותו, הודה התובע כי לא דיווח לרופאים על כך שהבקע מקורו בעבודה או בהרמת טלויזיה. הסברו לכך היה כי חשב שהפגיעה איננה רצינית והכאב יחלוף, וכן כי לא נשאל כלל מה ארע לו, וכי הוא עונה רק על מה ששואלים אותו (עמודים 6-8 לפרוטוקול). אלא שבכתב התביעה ובתצהירו ציין התובע כי דיווח לדר' עבאס כבר בהזדמנות הראשונה- היינו ב- 18.1.12- כי מדובר בתאונת עבודה (סעיף 6 לכתב התביעה; סעיף 6 לתצהיר התובע). בהצהרה שמסר התובע ביום 15.5.12 לנתבע (מוצג נ/8) ציין התובע כי דר' עבאס שאל אותו אם הרים משהו כבד, והתובע השיב כי הרים טלויזיה. לאור עדותו של התובע בפנינו, אנו קובעים כי התובע לא דיווח לרופאים על כך שהבקע מקורו בעבודה או בהרמת טלויזיה.

לגישתנו, לעובדה כי התובע לא הזכיר בסמוך למועד הארוע הנטען כי מקור הבקע הוא בעבודה יש לייחס משקל לא מבוטל, זאת לאור העובדה כי יש להניח כי בסמיכות לארוע הנטען היה התובע מסיח לפי תומו במטרה לקבל טיפול רפואי מיטבי. העובדה שלא שיתף את רופאיו בקרות הארוע החריג, לטענתו, מצביעה על כך כי לא היה ארוע כזה או שהתובע לא ייחס את הארוע בעבודה לבקע המפשעתי ממנו סבל. לא זו אף זו- העובדה שלא מדובר במסמך רפואי בודד, אלא בארבעה מסמכים ממועדים וגורמים שונים, נותנת משקל מיוחד למחדלו של התובע לציון כי מקור הבקע הינו בעבודה. משקל מיוחד זה מביא לכך שאין להעדיף את גרסתו של התובע על פני הגרסה העולה מהמסמכים הרפואיים לפיה לא מדובר בארוע הקשור לעבודה.

אנו קובעים כי מתן תיאור לרופא בדבר מקורו של הבקע הינו חלק חשוב מתיאור תלונות החולה וחזקה על התובע שהיה מציין בפני הרופא את מלוא הפרטים על מקור הבקע. משלא ציין התובע בפני הרופאים השונים אשר טיפלו בו לאחר הארוע הנטען כי מקורו של הבקע הוא בעבודה, ולאור המשקל הנכבד שיש לייחס לאנמנזה במסמכים הרפואיים, אנו מגיעים למסקנה כי התובע לא הצליח לתמוך את גרסתו באנמנזה. ההיפך הוא הנכון, לפי המסמכים הרפואיים כפי שצויינו לעיל עולה המסקנה כי מקורו של הבקע כלל לא היה קשור לעבודה או להרמת טלויזיה.

הפעם הראשונה שניתן למצוא איזכור במסמך רפואי על כך שהתובע קושר בין הבקע לבין תאונת העבודה שארעה בעת הרמת הטלויזיה- היא במסמך מיום 2.4.12, עת מונפקת לו תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה על ידי רופא המשפחה (מוצג נ/7). הסברו של התובע, מדוע רק ב- 4/12 מסר לראשונה לרופאים על כך שמקור הבקע הוא בפגיעה בעבודה, לא היה משכנע. לטענתו, רק אז נשאל על ידי הרופא על מקור הבקע והשיב לו (עמוד 7 לפרוטוקול), אולם אין להתעלם מכך שבחודש 4/12 הוגשה גם תביעתו של התובע לנתבע. סמיכות זמנים זו מצביעה לטעמנו שתלונות התובע מחודש 4/12 בפני גורמים רפואיים, שם ציין כי מקור הבקע הוא בעבודה, נעשו לשם הגשת התביעה. זאת, במיוחד בהעדרן של תלונות מסוג זה בתקופה שקדמה ל- 4/12. גרסתו של התובע לא היתה מקובלת עלינו גם בשל ניסיונו בעדותו לשלול קשר בין התלונות לרופאים בחודש אפריל, לפני הגשת התביעה לנתבע, לבין הגשת התביעה. התובע הסביר כי ביום 15.4.12, עת נרשם על ידי דר' זידאן כי התובע מתלונן על בקע שמקורו בהרמת טלויזיה, כלל לא חשב על הגשת תביעה (עמוד 7 לפרוטוקול). גרסתו זו לא סבירה בעיננו, עת שהתביעה עצמה הוגשה ביום 17.4.12 (מוצג נ/1).

כאמור, לא מצאנו תימוכין באנמנזה של התובע על מנת לאשש את טענתו בדבר קיום הארוע. יחד עם זאת, על אף חשיבותה, האנמנזה הינה ראייה אחת מתוך מכלול הראיות שבפני בית הדין (ענין ביזרמן). לפיכך, משאין באנמנזה להוכיח את קיום הארוע, נפנה לבחון ראיות חיצוניות נוספות אותן הביא התובע על מנת לתמוך בגרסתו. לענין זה, מבקש התובע להציג את גרסאותיהם של רעייתו ושל מר מטר. נאמר כבר עתה כי גם גרסאות אלה אינן מסייעות לתובע בהוכחת הארוע הנטען. זאת, משקיימות סתירות בין עדות התובע לגרסאות עדיו באשר לקורות אותו ביום הארוע. הגם שסתירות אלה אינן נוגעות ללב המחלוקת- שכן כאמור השניים לא היו עדים לארוע הנטען- יש בהן כדי לפגום במהימנות טענותיו של התובע. ונסביר.

ראשית, נציין כי אין בתצהירה או בעדותה של גב' עתמה כל התייחסות כי נמסר לה על ידי בעלה כי מקור הבקע בעבודה. שנית, בעוד שהתובע ציין בהצהרתו כי לאחר הארוע שב והמשיך בעבודתו (מוצג נ/8), ציינה גב' עתמה כי ביום הארוע חשה לעזרת בעלה, והביאה אותו לביתם כדי להשגיח עליו (סעיף 4 לתצהירה; עדותה בעמוד 10 לפרוטוקול). בנוסף, לטענת התובע, לאחר הארוע התקשר לאשתו, אשר שהתה בביתם הממוקם מעל מעבדתו, וביקש ממנה להביא לו כוס מים (מוצג נ/8), ואולם גב' עתמה ציינה בתצהירה ובעדותה לפנינו כי בעלה קרא לה, ואף הסבירה כי הסיבה ששמעה אותו הינה כי חלון המטבח בביתם ממוקם בדיוק קומה אחת מעל למעבדתו של התובע (סעיף 4 לתצהירה; עמוד 10 לפרוטוקול). לפיכך, אנו קובעים כי אין בגרסתה של גב' עתמה על מנת לתמוך בטענת התובע כי הרמת הטלויזיה במעבדתו גרמה לו לבקע מפשעתי.

אף בגרסתו של מר מטר אין כדי לסייע לתובע. מר מטר העיד כי ראה את התובע ביום הארוע וכי הוא חש ברע, ועל כן האיץ בו לפנות לרופא (עמוד 12 לפרוטוקול). דא עקא, שטענה זו לא נזכרת בעדותיהם ותצהיריהם של התובע ורעייתו. גב' עתמה העידה כי אינה זוכרת מי שהה עמה ועם התובע בביתם לאחר הארוע, וכי אולי אחד מילדיהם נכח במקום (עמוד 10 לפרוטוקול). ואולם, אין היא מזכירה במאומה את נוכחותו של מר מטר. נראה כי לו ביקר מר מטר את התובע ביום הארוע הנטען, גב' עתמה היתה זוכרת ומציינת זאת מפורשות. לא זו אף זו- גרסתו של מר מטר לפיה פגש בתובע ביום הארוע לא הועלתה בתצהירו, ונזכרה לראשונה רק במהלך עדותו. משכך, אין אנו מוצאים מקום לייחס משקל כלשהו לעדותו של מר מטר.

התוצאה היא שאין בעדותם של מר מטר או רעייתו של התובע כדי להוות, מבחינת משקלם, ראיה הגוברת על האנמנזות הרפואיות הנעדרות כל התיחסות לפגיעה בעבודה, כפי שתארנו לעיל. גם בהזמנת התיקון של הטלויזיה שהתקבלה לתיקון ביום 15.1.12 (ת/1)- אין כדי להוות הוכחה כי ארע ארוע תאונתי כנטען על ידי התובע. קבלתה של טלויזיה לתיקון אינה מלמדת בהכרח כי טלויזיה זו גרמה לארוע תאונתי.

אנו קובעים אפוא כי לא הוכח בפנינו כי ארע לתובע ארוע תאונתי ביום 15.1.12, בו הרים טלויזיה 34 אינץ' מדגם LOEWE, שמשקלה 52.4 ק"ג. מעבר לדרוש, נציין כי גם אם היה מוכח בפנינו ארוע זה- וכאמור כבר קבענו כי ארוע כזה כלל לא הוכח- אין לומר כי הארוע היווה מאמץ חריג, "לא רגיל", עבור התובע, בהתאם לדרישה המופיעה בסעיף 84(1) לחוק. אמנם, בעדותו ניסה התובע להציג כי הרמת טלויזיה 34 אינץ' היא נדירה מאוד (עמוד 9 לפרוטוקול), אולם הדברים עומדים בסתירה להצהרתו בפני הנתבע (מוצג נ/8), שם ציין כי העבודה שביצע ביום הארוע הינה חלק מעבודתו הרגילה, ולא רמז אף כי מדובר היה בארוע חריג. עוד ציין שם התובע כי הוא מרים טלויזיות בנות 29 אינץ' כחלק בלתי נפרד מעבודתו, וכי הוא מרים טלויזיה בת 34 אינץ' מדי חודש. אנו מבכרים את גרסתו של התובע בפני הנתבע (נ/8) על פני עדותו בפנינו, שכן היא סמוכה יותר למועד הארוע הנטען. הטענה שהרמת טלויזיה "34 היא ארוע נדיר אינה עולה בקנה אחד עם העתקי הזמנות התיקון שהגיש התובע, שם עולה כי בתקופה 3-11/11 טיפל ב-6 טלויזיות בגודל "34 (מוצג ת/1). לפיכך, אנו קובעים כי הרמת טלויזיות בנות 34 אינץ' נעשתה על ידי התובע לערך אחת לחודש. כבר נקבע כי לצורך הקביעה אם מאמץ הוא רגיל או בלתי רגיל יש לתת משקל רב לתדירות, וכי ככל שתפקידו של העובד ושגרת עבודתו כרוכים בהשקעת מאמץ פיסי מן הסוג שגרם לבקע המפשעתי, כך יחשב המאמץ ל"רגיל" (עב"ל (ארצי) 456/03 שוורץ - המוסד לביטוח לאומי, פסקאות 6-8 לפסק הדין (26.12.2004)). משכך, אנו קובעים כי הרמת הטלויזיה לא היתה ענין נדיר עבור התובע, ולא היוותה מאמץ חריג מבחינתו. במיוחד כך, עת התברר בפנינו כי החל משנת 2004 אין התובע מתקן טלויזיות קטנות, אלא טלויזיות במידות גדולות יותר שגודלן נע בטווח של 21 אינץ'- 34 אינץ' (עדות התובע בעמוד 9 לפרוטוקול). טענתו לפיה הטלויזיה שהרים ביום 15.1.12 היתה כבדה במיוחד בהשוואה לטלויזיות אחרות בגודל "34 - לא הוכחה. כך למשל, טענתו כי הטלויזיה אשר גרמה לארוע התאונתי שקלה 52 ק"ג אינה עולה בקנה אחד עם הצהרתו לנתבע (מוצג נ/8), שם הצהיר כי משקל הטלויזיה היה 30-40 ק"ג. התובע ניסה לעגן את היות הארוע חריג בגילו (עמודים 8, 9 לפרוטוקול). ואולם, העובדה כי התובע החל בעיסוקו בגיל צעיר וכי עתה הוא מבוגר יותר, אינה מאששת את טענתו כי הרמת הטלויזיה היתה בבחינת "מאמץ לא רגיל". גילו של התובע אינו רלבנטי, שכן בהתאם להצהרתו בפני הנתבע (מוצג נ/8) עסק הוא בהרמת טלויזיות 34 אינץ' כחודש בטרם הארוע הנטען ומאז שנת 2000 אינו מטפל עוד בטלויזיות קטנות. כל זאת, כאמור, בבחינת למעלה מן הצריך.

אשר על כן, התביעה נדחית. אין צו להוצאות. הצדדים רשאים לערער על פסק דין זה בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק הדין.

ניתן היום, כ"ט אייר תשע"ג, (09 מאי 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

נציג עובדים

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ