אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> עתירה שעניינה החלטת ועדת השרים לאשר כהונת פטריארך יווני-נדחתה

עתירה שעניינה החלטת ועדת השרים לאשר כהונת פטריארך יווני-נדחתה

תאריך פרסום : 30/12/2007 | גרסת הדפסה
בג"צ
בית המשפט העליון
10615-07
27/12/2007
בפני השופט:
1. הנשיאה ד' ביניש
2. א' חיות
3. ע' פוגלמן


- נגד -
התובע:
1. הוד מעלתו אירינאוס הראשון פטריאך ירושלים
2. הפטריארכיה היוונית האורתודוקסית בירושלים

עו"ד חיים כהן
הנתבע:
1. ראש ממשלת ישראל
2. מזכירות הממשלה
3. ממשלת ישראל
4. השר המופקד על עניני הגמלאים ויו"ר מכהן בועדת השרים
5. שר המשפטים
6. שר לביטחון פנים
7. שר החקלאות
8. שר המופקד על המועצות הדתיות
9. שר הפנים
10. שרת החוץ
11. היועץ המשפטי לממשלה
12. תיאופלוס ג'אנופולוס

עו"ד ענר הלמן
עו"ד אחמד מוגרבי
עו"ד רנאטו יאראק
פסק-דין

השופט ע' פוגלמן:

           עניינה של העתירה בהחלטת ממשלת ישראל מיום 16.12.07 בגדרה נדחה ערר על החלטת ועדת השרים לעניין הפטריארך היווני - אורתודוקסי של ירושלים, אשר המליצה לאשר את כהונתו של המשיב 12 כפטריארך היווני - אורתודוקסי של ירושלים.

רקע עובדתי

1.        העותר 1 (להלן: העותר) נבחר בשנת 2001 לתפקיד הפטריארך היווני - אורתודוקסי של ירושלים (להלן: הפטריארך). הפטריארך עומד בראשה של הכנסייה היוונית - אורתודוקסית של ירושלים (להלן: הפטריארכיה), אשר אחראית על עדות מאמינים בישראל, בירדן וברשות הפלשתינית. בהתאם לדין החל בישראל לעניין בחירת הפטריארך - תקנות הקיסריות העותמניות לשנת 1875 כפי שתוקנו בדברי חקיקה מנדטוריים מהשנים 1935 ו-1936 (וראו לעניין זה: בג"צ 963/04 לויפר נ' ממשלת ישראל, פ"ד נח(3) 326, 331 (2004) - להלן: עניין לויפר) - נדרש הפטריארך הנבחר לקבל "כתב הכרה" (High Berat) מאת המשיבה 3 (ממשלת ישראל) כתנאי לכניסתו לכהונה. ביום 30.4.04 נמסר לעותר כתב הכרה מטעם הממשלה, בחתימת שר הפנים.

           לאחר שחלפה כשנה ממסירת כתב ההכרה, נשלח ביום 8.5.05 מכתב מהפטריארכיה לראש הממשלה דאז, מר אריאל שרון, ובו נמסר כי הסינוד הקדוש - הגוף המנהל של הפטריארכיה (להלן: הסינוד) - החליט להעביר את העותר מתפקידו. במכתב נוסף מיום 30.5.05, שמוען אף הוא לראש הממשלה, נמסר על מינוי ממלא מקום ("Locum Tenens") לפטריארך, ובמכתב מיום 21.7.05, שמוען לשר צחי הנגבי, נמסרה רשימת המועמדים לכהונת הפטריארך. ביום 22.8.05 בחר הסינוד את המשיב 12 (להלן: המשיב) לכהונת הפטריארך, במקומו של העותר, והודעה על כך נשלחה לראש הממשלה בו ביום. ביום 18.9.05 פנה המשיב לראש ממשלת ישראל וביקש ממנו להוציא לו כתב הכרה כפטריארך. משלא ניתן כתב הכרה כאמור, עתר המשיב ביום 26.10.05 לבית משפט זה (בג"צ 9970/05). ביום 13.11.05, בעוד העתירה תלויה ועומדת, החליטה הממשלה להקים ועדת שרים "אשר תדון ותמליץ לממשלה בכל הנוגע לסוגיית הפטריארך היווני - אורתודוכסי של ירושלים על רקע הנסיבות הצריכות לעניין" (להלן: ועדת השרים). ביום 14.5.06 הוקמה ועדת שרים חדשה, לאחר חילופי הממשלה, ובהמשך הדברים חלו מספר שינויים בזהות חבריה. בסופו של יום, החליטה ועדת השרים ביום 28.10.07 להמליץ לפני הממשלה ליתן כתב הכרה למשיב כפטריארך, במקומו של העותר. על החלטה זו של ועדת השרים ערר השר יצחק כהן לפני מליאת הממשלה. ביום 16.12.07 החליטה הממשלה לדחות את הערר, לאשר את כהונתו של המשיב כפטריארך במקום העותר, ולהסמיך את שר הפנים להעניק בהקדם לעותר כתב הכרה מטעם הממשלה.

2.        העתירה שלפנינו הוגשה ביום 12.12.07, וכוונה להחלטת ועדת השרים. מלכתחילה טענה המדינה - בתגובה מטעמה שהוגשה ביום 13.12.07 - כי דינה של העתירה להידחות על הסף בשל היותה עתירה מוקדמת, שכן היא הוגשה בטרם ניתנה החלטה על ידי הממשלה. הדיון בעתירה התקיים ביום 23.12.07, לאחר שהתקבלה החלטת הממשלה, ובהתייחס אליה טענו הצדדים לפנינו. בנסיבות אלה, ונוכח הדחיפות בהכרעה בעתירה, ראינו להכריע בה לגופה. לאחר הדיון שנערך ביום 23.12.07 החלטנו לבטל את הצו הארעי שניתן ביום 18.12.07 ומנע משר הפנים מלהעניק "כתב הכרה" מטעמה של הממשלה למשיב. כן החלטנו לדחות בקשות שהיו תלויות ועומדות מטעמם של מספר צדדים להצטרף כעותרים נוספים לעתירה (צדדים אלה הגישו אף הם עתירות בעניין מינוי הפטריארך - בג"צ 10876/07; בג"צ 10877/07; ובג"צ 10880/07 - אשר עדיין תלויות ועומדות). עוד הורינו ביום 23.12.07 על מחיקת העתירה שהגיש המשיב (בג"צ 9970/05), לאחר שבא-כוחו הודיע כי לאחר קבלת החלטת ועדת השרים ואישורה על ידי הממשלה, עתירתו התייתרה והוא אינו עומד עליה עוד.

טענות העותר

3.        העותר פרש לפנינו מסכת ארוכה של טענות נגד ההליכים שהביאו להדחתו מכהונת הפטריארך, ולמינויו של המשיב תחתיו. לטענתו, גורמים שונים, המכונים על ידו "המתנגדים", נלחמו נגד בחירתו לכהונת הפטריארך. לאחר שמונה וקיבל כתב הכרה, יזמו המתנגדים מהלך של "הפיכת חצר", והאשימו את העותר בכך שהיה מעורב בעסקאות למכירת נכסים של הפטריארכיה, המצויים בעיר העתיקה בירושלים, לגורמים יהודיים. בהמשך לכך, כנטען, בוצעו צעדים שונים - ובכלל זה ננקטו פעולות אלימות - אשר הביאו לכך שהסינוד החליט להדיח את העותר מכהונתו כפטריארך, ולמנות את המשיב לכהונה זו. העותר מציין כי במכתבים שונים שנכתבו לעותר מטעם שרי הממשלה נטען כי היא רואה בו כמי שעדיין מכהן בתפקיד הפטריארך, אך למרות זאת, העלימה הממשלה עין מהפעולות שנקטו המתנגדים.

           העותר מוסיף וטוען כי ביום 8.5.05 ביקרו אצלו שני נציגים בכירים (מר יוסי הרשלר ממשרד המשפטים, ומר מרדכי לוי מעיריית ירושלים - להלן: הנציגים) אשר התיימרו להעביר לו מסר בשם הממשלה, כי לא יפעל נגד המתנגדים ובתמורה הממשלה תדאג לכך שהמתנגדים לא יפעלו נגדו. לטענתו, שליחות זו הסבה לו נזק, שכן בעקבותיה הוא נמנע מלפעול נגד המתנגדים. בנוסף, נטען כי בכך התערבה הממשלה באופן פסול בהפעלת סמכויותיו. לטענת העותר, הוא הציג עניין זה לפני ועדת השרים, אך טענותיו לא נבדקו, ולכן הגיש ביום 26.10.07 תלונה במשטרה בעניין זה. העותר טוען כי ועדת השרים לא היתה יכולה לקבל את החלטתה בעת שמתקיימת חקירת משטרה. עוד הלין העותר על כך שבישיבת ועדת השרים השתתף מר לוי, שהוא אחד מן הנציגים אשר נגדם הוגשה התלונה למשטרה.

           העותר טוען כי לאחר שהודח מתפקידו, דרשו ממלכת ירדן והרשות הפלשתינית מן המועמדים לכהונת הפטריארך כי יחתמו על כתבי התחייבות בהם נכללו התחייבויות לפעול לביטול כל הסכם שנעשה למכירת נכסים של הפטריארכיה בירושלים, ולביטול יפויי כוח שניתנו לשם כך, ונכללה הצהרה על מחויבות לחוק הפטריארכיה היוונית אורתודוקסית מס' 27 לשנת 1958, הוא הדין החל בירדן. עוד נטען כי עובר לבחירתו, חתם המשיב על כתב התחייבות נוסף המופנה לממלכת ירדן, בו נכללות ההתחייבויות האמורות, כמו גם התייחסות למספר נושאים נוספים. בהקשר זה נטען, כי החלטת ועדת השרים אינה יכולה לעמוד, שעה שטרם נתבררו טיבן ומהותן של ההתחייבויות שנתן המשיב לממלכת ירדן ולרשות הפלשתינית, אשר גלום בהן פוטנציאל שלילי בהתייחס לאינטרסים של מדינת ישראל.

           העותר ממשיך וטוען כי החלטת ועדת השרים נעדרת תוקף מחייב, שכן זו חרגה מסמכותה שהוגבלה לדיון בענייניו של העותר בלבד, ולא במינויו של המשיב. נטען בנוסף לפגמים בהליכים שנוהלו בועדת השרים ובממשלה, ובהחלטות שהתקבלו. בין היתר, טוען העותר כי לא ניתנה לו זכות טיעון מלאה, ולא הוצגו לפניו ההאשמות בהן הוא מואשם; כי הועדה לא נועצה באנשי דת; כי דברי ההסבר להחלטה לקויים ושגויים; כי אין בהחלטה נימוקים והסברים כנדרש; כי ההחלטה ניתנה בהעדר בחינה ראויה של ניסיונות הדחתו של העותר מתפקידו, ובלי שאכן הוכח בפני ועדת השרים כי הדחה זו בוצעה בפועל; כי ההחלטה שוללת מן העותר את זכות היסוד להיבחר בשנית לתפקיד פטריארך; וכי ההחלטה פגומה, שכן לא ניתן להכיר במינויו של המשיב, כל עוד לא בוצע אקט פורמאלי של הדחת פטריארך מכהן. בהקשר אחרון זה מציין העותר כי בתגובת המדינה בבג"צ 9970/05 שהוגשה ביום 27.11.05, נכתב כי למינויו של המשיב אין תוקף כל עוד לא בוטל כתב ההכרה שניתן לעותר, וכי על הממשלה להגיע למסקנה שיש עילה והצדקה לבטל את כתב ההכרה שניתן בשעתו לעותר, ולהחליט על ביטולו. נטען כי בשונה מכך, ועדת השרים לא בחנה כלל את סוגיית הדחתו של העותר.

           העותר מעלה אף טענות הנוגעות לעילות להדחתו מן הכהונה. נטען כי נוכח הוראות הדין, אשר לא קובע הוראות מפורשות ביחס לאפשרות להדיח פטריארך מכהן מכהונתו, לא ניתן היה להדיחו מכהונתו. לטענתו, בהתאם לחוק הקנוני, נעדר הסינוד סמכות להדיח את הפטריארך, שהוא אב הכנסייה והסמכות העליונה המגלמת את הפטריארכיה. נטען כי החוק הקנוני קובע שתי עילות בלבד המאפשרות להדיח פטריארך: כפירה בעקרונות האמונה הנוצרית - אורתודוכסית, או סיבה בריאותית, ואלה אינן מתקיימות בעניינו. עוד נטען לפגמים נוספים בהליך ההדחה, בהתאם לחוק הקנוני. הוסף, למעלה מן הצורך, כי ההדחה נעדרת תוקף גם נוכח הוראות החוק הירדני, הגם שלזה אין תחולה בענייננו.

           בהתייחס לבחירתו של המשיב לכהונת פטריארך, טוען העותר כי בהתאם לדין החל היה על הממשלה לאשר באופן פוזיטיבי את מינויו של ממלא המקום לפטריארך, לאשר את רשימת המועמדים, ולבסוף לאשר את הפטריארך הנבחר. נטען כי אישורים אלה לא ניתנו, וכי הליכי המינוי נעשו "תוך רמיסה והתכחשות לסמכויותיה של ממשלת ישראל, ותוך רמיסת כבודה, מעמדה וריבונותה של מדינת ישראל".

           שמיעת טיעוני הצדדים נשלמה ביום 23.12.07. ביום 26.12.07 הגישו העותרים בקשה להארכת מועד להגשת עתירה מתוקנת. נטען כי העותרים מבקשים להביא בפני בית המשפט מידע בדבר התנהלות פסולה של חלק מחברי הממשלה. העותרים ציינו כי אמנם חלק מהמידע הגיע אליהם לפני הדיון שנערך ביום 23.12.07, אך הם לא אזכרו זאת במסגרת הדיון, הואיל וטרם עלה בידיהם לבססו. לאחר שעיינו בבקשה, לא ראינו להיעתר לה. הבקשה מנוסחת באופן כוללני, ולא ברור ממנה מהו אותו מידע שהגיע לידי העותרים, מהי השלכתו על טיעוניהם לפנינו, ומדוע לא היה בידיהם להציגו במועד. לפיכך, לעת הזו, הבקשה נדחית.

טענות המשיבים

4.        לעמדת המדינה, דין העתירה להידחות. לשיטתה, נקודת המוצא היא שעל הממשלה לכבד את חופש הדת והפולחן של העדה היוונית - אורתודוקסית בישראל, ולתת משקל נכבד לכך שהפטריארך עומד בראש העדה מבחינה דתית ומנהלית. הסמכות לבחור פטריארך נתונה למוסד הפנימי הדתי העליון של העדה, הוא הסינוד הקדוש. סמכות הממשלה שלא לתת כתב הכרה לפטריארך מותנית בכך שהממשלה תשתכנע שקיימים טעמים מיוחדים, הנוגעים לאינטרסים של מדינת ישראל. מדובר ב"סמכות וטו" של הממשלה, שנועדה לשמור על אינטרסים מיוחדים של המדינה, תוך שהסמכות לבחור בפטריארך נתונה לסינוד הקדוש ולא לממשלה. נטען כי מרבית הטענות בעתירה נוגעות לענייניה הפנימיים של הפטריארכיה, וכי לממשלה נמסרה בעניין זה חוות דעת היועץ המשפטי לממשלה לפיה אין הממשלה אמורה או מוסמכת לדון בטענות אלה, וכי ככל שיש מקום להכריע בהן, הפורום המתאים לעשות כן, אם בכלל, הוא בית המשפט האזרחי המוסמך.

           המדינה ממשיכה ומבהירה כי ועדת השרים שמעה את העותר ובאי-כוחו. בנוסף, בבוקר ישיבת הממשלה (ביום 16.12.07) הועברה למזכירות הממשלה פניה נוספת מטעם יועצו של העותר, לה צורפו מסמכים שונים, וזו הונחה בפני שרי הממשלה בטרם החלה ישיבת הממשלה. לפיכך, ניתנה לעותר זכות טיעון מלאה בפני ועדת השרים והממשלה. המדינה מציינת כי ועדת השרים הוקמה בעקבות פניית המשיב לממשלה להכיר בו כפטריארך, ולפיכך, אין ממש בטענה כי ועדת השרים היתה אמורה לדון בעניינו של העותר בלבד, ולא בהמלצה על מתן הכרה למשיב. בהקשר זה מוסיפה המדינה כי הממשלה הכירה במשיב כפטריארך במקום העותר, ובכך למעשה הסירה את כתב ההכרה בעותר. המדינה מציינת כי ועדת השרים קיימה ישיבות לא מעטות, ושמעה גורמים שונים, ממשלתיים ואחרים. לפיכך, הטענה כי הועדה לא מיצתה את החקירה וקיבלה החלטה על סמך תשתית לקויה אינה מבוססת כלל ועיקר. בהתייחס להחלטת הממשלה נטען כי בדיון שנערך נטלו חלק שרים שונים, וביניהם חברי ועדת השרים. כן נדונו שאלת ההתחייבות שנטל על עצמו, כביכול, המשיב, וההשלכות המדיניות של ההחלטה שתקבל הממשלה. בסופו של הדיון הוחלט כי יש מקום לאשר את בחירתו של המשיב, ברוב של עשרה שרים נגד שלושה. נטען כי שיקול הדעת של הממשלה הוא רחב ביותר, וכי אין עילה להתערב בהחלטתה, כמו גם בהחלטת ועדת השרים שקדמה לה. בהתייחס לטענה המתייחסת לביקורם של הנציגים, נטען כי עמדת היועץ המשפטי לממשלה היא כי אין בתלונה שהוגשה למשטרה למנוע הכרה במשיב כפטריארך. הוסף בהקשר זה כי העותר המתין שנתיים וחצי עם הגשת התלונה האמורה.

5.        המשיב טוען כי מכוח החוק הקנוני נתונה לסינוד הקדוש סמכות לבחור ולהדיח פטריארך. במקרה הנוכחי, התקבלה ההחלטה להעביר את העותר מתפקידו נוכח הדרך בה ניהל את הפטריארכיה, לאחר שהתגלו כשלים בהתנהלותו, שהביאו את הפטריאריכיה לשפל חסר תקדים. החלטה זו אושרה על ידי מוסד נוסף של הכנסייה האורתודוכסית (הסינוד הפאן-אורתודוקסי) והחל תהליך בחירות רב-שלבי במוסדות הפטריארכיה, בסופו נבחר המשיב לתפקיד. נטען כי בחירתו של פטריארך, העברתו מכהונתו ובחירתו של אחר תחתיו הם מעניינה הפנימי של הפטריארכיה ונופלים לגדר האוטונומיה המסורה במדינה לגופים הכנסייתיים השונים. תפקידה של ועדת השרים אך ורק לוודא שתקנת הציבור לא נפגעה כתוצאה מבחירתו של המשיב. הוסף כי כתב הכרה מהווה הבעת אמון מטעם גורמים מדיניים ואחרים, אך אינו מהווה יסוד קונסטיטוטיבי למעמדו הדתי של הפטריארך.

           המשיב טוען כי ככל שהעותר משיג על ההחלטה בעניינו בתוך הכנסייה, לוקה עתירתו בשיהוי. בפרט כאשר מזה שנתיים וחצי מנוהלת הפטריארכיה כלפי פנים וכלפי חוץ על ידי המשיב והסינוד שבחר בו. בהתייחס לתלונה שהוגשה למשטרה נטען, כי העותר הגישה רק ביום 25.10.07, בעוד היא מתייחסת לביקור שנערך אצלו, כנטען, שנתיים וחצי קודם לכן. מכאן, כי התלונה הוגשה אך ורק כניסיון לעכב את קבלת ההחלטה על ידי ועדת השרים, והטענות בגדרה הן בבחינת טענות "כבושות", שיש לדחות. המשיב מציין כי ממשלת ישראל עודכנה בכל המהלכים שהתרחשו, וכי ממלכת ירדן והרשות הפלשתינית הכירו בו זה מכבר כפטריארך. עוד נטען כי לא נפל פגם בעבודת ועדת השרים ובהחלטתה. בפרט מציין המשיב כי במהלך הדיון בעתירה שהוגשה מטעמו (בג"צ 9970/05) טען העותר כי ועדת השרים "סיימה לשמוע את הנוגעים בדבר", ומשכך, הוא אינו יכול להישמע היום בטענה כי לא ניתנה לו זכות טיעון.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ