אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> חברותא ספרים ותשמישי קדושה בע"מ נ' בנק דיסקונט בע"מ

חברותא ספרים ותשמישי קדושה בע"מ נ' בנק דיסקונט בע"מ

תאריך פרסום : 08/05/2017 | גרסת הדפסה
עש"א
בית משפט השלום ירושלים
43360-08-15
31/12/2015
בפני השופט:
דוד גדעוני

- נגד -
המערערת:
חברותא ספרים ותשמישי קדושה בע"מ
המשיב:
בנק דיסקונט בע"מ
פסק דין
 

 

לפניי ערעור לפי חוק שיקים ללא כיסוי, תשמ"א-1981 ("החוק").

 

בחשבונה של המערערת סורבו 18 שיקים מחמת העדר כיסוי מספיק. הוטלה עליה הגבלה בנסיבות מחמירות (נוכח הגבלה קודמת בחשבון אחר). במועד שבו הוצגו השיקים לפירעון לא היתה בחשבון המערערת יתרה מספקת לפירעונם. המערערת אינה חולקת על כך. טענתה, באופן שבו נוסחה בסיכומיה, היא כי לאחר שביום 2.8.15 סורבו שני שיקים נוספים בחשבון – החמישי והשישי במספר – הגיע ביום המחרת נציגהּ של המערערת אל סניף הבנק, וסיכם עם פקידת הבנק כי יפקיד שיק אישי על סך 9,500 ₪, שאז יבוטל סירובם של השיקים הנזכרים ויכובדו גם השיקים הנוספים (והרבים) שהוצגו לפירעון באותו היום (שסירובם הוא שהביא להגבלה). כן נטען כי למערערת היה יסוד סביר להניח שהבנק יכבד את השיקים נוכח הצפי לכניסת תקבולים מחברות האשראי (תקבולים שאכן התקבלו כעבור יומיים).

 

דיון בערעור נקבע ליום 20.12.15. במעמד הדיון ביקשה המערערת לדחות את הדיון על מנת לאפשר לה לזמן את פקידת הבנק לעדות. הדיון הנדחה התקיים היום. במהלכו נחקרו בקצרה נציג המערערת ופקידת הבנק. הצדדים סיכמו טענותיהם על פה.

 

על יסוד התמונה הכוללת שהונחה לפניי מסקנתי היא כי דין הערעור להידחות.

 

אין בידי לקבל את גרסתה העובדתית של המערערת בכל האמור בהסכמה הנטענת בין נציגהּ לבין פקידת הבנק ביום 3.8.15. אין בידי לסמוך על עדותו של נציג המערערת. זו לא היתה מהימנה. התגלו סתירות בינה לבין האמור בתצהיר (למשל, ע' 3, ש' 15-14 לפרוטוקול). הטענה בדבר ההסכמה עם הפקידה ותוכנה של ההסכמה לא נזכרה בתצהיר (שבו נטען כי נציג המערערת הפקיד את השיק "לפי עצת הפקידה" באופן שממנו עולה כי למערערת היתה, אולי, ציפייה מסוימת ומבלי שנזכרה הסכמה כלשהי בעניין). גם הטענה כאילו נציג המערערת אמר לפקידה, קודם להסכמה הנטענת, כי אין מקום לסרב לשיקים נוכח התקבולים הצפויים מחברות האשראי, לא נזכרה בתצהיר. לנציג המערערת לא היה הסבר לדברים (ע' 3, ש' 22-18 לפרוטוקול). מנגד, פקידת הבנק העידה בבירור, אף שלא זכרה את הפגישה עם נציג המערערת ופרטיה, כי לא ייתכן שאמרה לנציג שאם יפקיד שיק של 9,500 ₪ לא יסורבו השיקים בחשבון. בלשונה, "אין מצב כזה. ברגע שיש חריגה אנו מחזירים את השיקים" (ע' 4, ש' 24-22 לפרוטוקול). אף שהפקידה לא זכרה בבירור את התנהלות הדברים מול נציג המערערת – עניין שניתן להבינו, בין היתר, נוכח חלוף הזמן וריבוי העיסוקים בעניינים מסוג זה – לא מצאתי טעם שלא ליתן אמון בעדותה (וניתן למצוא תמיכה לעדותה גם בעדות נציג המערערת עצמו, למשל בכך שציין כי לכתחילה אמרה לו הפקידה שמנהלת הסניף מסרבת לכבד שיקים על בסיס תקבולים צפויים מחברות האשראי, ע' 3, ש' 10-9 לפרוטוקול). משכך – טענה עובדתית זו נדחית.

 

המערערת טענה עוד כי היה לה יסוד סביר להניח שהבנק יכבד את השיקים נוכח התקבולים שהיו צפויים להיכנס לחשבון, ובפועל נכנסו לחשבון, בשיעור העולה על החריגה, וזאת יומיים-שלושה בלבד לאחר מועד הצגתם של השיקים לפירעון. במסגרת הערעור הועלתה טענה זו על דרך הסתם. בעדותו אישר נציג המערערת כי אין טענה כאילו נאמר למערערת, בשלב כלשהו, על ידי מי מטעם הבנק כי הבנק יכבד שיקים תוך הסתמכות על תקבולים עתידיים כאמור (ע' 2, ש' 17-16 לפרוטוקול). נציג המערערת הבהיר כי טענת המערערת, הלכה למעשה, היא כי הסתמך בעניין זה על התנהלות הבנק בעבר. כשהתבקש להצביע על מקרים קונקרטיים (שלא פורטו כאמור לכתחילה בערעור) הפנה לשני מקרים בלבד (שם). בשני המקרים הפקידה המערערת סכומי כסף בלתי מבוטלים במזומן סמוך לאחר שהוצגו השיקים לפירעון ועוד קודם לכניסת התקבולים מכרטיסי האשראי (ע' 2, ש' 22-17 לפרוטוקול וכן דפי החשבון המתאימים). ממילא לא ברור אם כיבוד השיקים נעשה על רקע התקבולים הצפויים או שמא, למצער גם נוכח הפקדת המזומן. עניין זה מקרין על טענת המערערת ועל האפשרות ללמוד ממנה לענייננו. מכל מקום לא עלה בידי המערערת להניח תשתית ממשית לכך שהיה לה יסוד סביר להניח כי "הבנק היה חייב" לפרוע איזה מבין השיקים, כנדרש על פי הוראת ס' 10(א)(3) חוק. לא די במקרים כאמור – אף בהתעלם מההבחנה הקיימת ביניהם לבין המקרה הנדון – כדי לבסס טענה בדבר דפוס קבוע, חוזר ומתמשך שיכול להעיד על קיומו של נוהג מחייב או על הסכם מכללא (וראו גם דברי נציג המערערת בעדותו מהם עולה שבעבר סורבו שיקים חרף תקבולים צפויים כאמור, ע' 3, ש' 27-26 לפרוטוקול). אף אם נניח כי הבנק היה נכון בעבר לסטות במקרה כזה או אחר ממסגרת האשראי המוסכמת ולכבד שיקים חרף חריגה ממנה בנסיבות כאלה או אחרות, אין בכך כדי להטיל עליו חובה לעשות כן גם בעתיד. ממילא אין בכך כדי להניח בסיס לקיומו של יסוד סביר אצל המערערת כי על הבנק חלה חובה לפרוע את השיקים גם בעתיד (למשל, ע"א (מחוזי – ת"א) 1427/03 אי. אנד. ג'י מערכות מתקדמות למורה נהיגה בע"מ נ' בנק לאומי (22.8.2004); ע"א (מחוזי י-ם) 4305/98 מ.צ.י.ג.ה בניין והשקעות בע"מ נ' בנק לאומי בע"מ 27.12.98)). למעשה, מדברי נציג המערערת עצמו, שהעיד כי "לתומי סברתי שהבנק יסתמך על הוויזות" (ע' 2, ש' 14-13 לפרוטוקול), עלה הרושם כי מדובר היה בלא יותר מאשר תקווה או ציפייה סובייקטיבית. בכך אין די. מכל מקום, כאמור לא הונחה תשתית ממשית לקיומו של הסכם מכללא או נוהג שיש בהם כדי לבסס יסוד סביר להנחה בדבר קיומה של חובה כנדרש (וטענת המערערת אף עומדת בסתירה למסמכים עליהם חתמה ושבהם אישרה כי הסכמה של הבנק לכבד חריגה במקרה כזה או אחר לא תתפרש כהסכמה לעשות כן בעתיד, נספח 3 לתשובת הבנק, ע' 2, ש' 26-25 לפרוטוקול; העובדה שגם אחרי שהוטלה ההגבלה, והוגש הערעור, שאז ידעה המערערת שאין כל יסוד לציפייתה לכיבוד שיקים בחריגה, נמשכו בחשבון המערערת שיקים שלא היה להם כיסוי, חותרת אף היא תחת טענות המערערת, ע/ 1, ש' 17-15 לפרוטוקול, לנציג המערערת לא היה הסבר לדברים). המערערת אף לא הצביעה על מקור אחר כלשהו (זולת טענתה להסתמכות על מקרי העבר) לכך שחלה על הבנק חובה כלשהי ליתן אשראי ולכבד שיקים בחריגה על יסוד תקבולים צפויים מאת חברות האשראי. גם טענה זו הועלתה בעלמא.

 

בשולי הדברים יוער כי בסיכומיה העלתה המערערת טענות עובדתיות שחרגו מאשר נטען לכתחילה בערעור ואשר חרגו אף ממה שעלה מעדות נציג המערערת. בנוסף טענה בערעורה כי התנהלות הבנק נבעה מנקמנות על רקע הליכים קודמים בין הצדדים. לכל אלה לא נמצא יסוד.

 

נוכח האמור – הערעור נדחה. הצו הזמני מבוטל. המערערת תישא בהוצאות הבנק בקשר עם הערעור ובשכ"ט עורך דינו בסך של 4,000 ₪ (נוסף על הסכום שנפסק בהחלטה מיום 23.12.15). הסכומים שהופקדו על ידי המערערת יועברו לידי המשיב, על חשבון ההוצאות שנפסקו.

 

המזכירות תמציא לצדדים.

 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ