מהות ההליך:
לפני ערעור שהגישה מנורה מבטחים ביטוח בע"מ ( שתקרא להלן "המערערת" ו/או "מנורה" ) על החלטת המנהל המיוחד מיום 5.9.16 אשר לפיה נדחתה תביעת החוב בשל התיישנות עילת התביעה.
נדרשו תגובות כל הנוגעים בדבר.
הוגשו תגובות הנאמן והכנ"ר, והסכמתם למתן הכרעה בתיק זה על יסוד הכתב.
יוער, כי גם לחייב ניתנו הזדמנויות להגיש עמדתו אולם זה בחר שלא לעשות כן.
למעלה מן הצורך עיינתי גם בתיק פש"ר 4641-10-14 שם התנהל עניינו של החייב, שמא בטעות הוגשה תגובתו לתיק הפש"ר. אך, גם שם לא נמצאה התגובה.
משכך בשלה השעה להכריע בעש"א.
עמדת המערערת:
על שם החייב התנהלו אצל המערערת פוליסות ביטוח חיים המאושרות כקופות גמל.
פוליסה מספר 007684145 מסוג "מנהלים בעלי שליטה" אשר ערכי הפדיון בה ברכיב פיצויים עמדו נכון ליום 18.9.16 ע"ס של 14,104 ₪.
פוליסה מספר 011970951 מסוג "מעולה בעלי שליטה הוני" אשר ערכי הפדיון בה ברכיב פיצויים עמדו נכון ליום 18.9.16 ע"ס של 40,248 ₪.
הפוליסות מסולקות והכספים הצבורים בהם כפופים למיסוי על פי כל דין.
ביום 4.12.03 נטל החייב/המבוטח ממנורה הלוואה בסך 24,990 ₪.
ביום 28.6.05 נטל החייב/המבוטח ממנורה הלוואה בסך 24,119 ₪.
נכון למועד צו הכינוס 19.2.15, עמדה יתרת ההלוואות הבלתי משולמות, לטענת המערערת, על סך 108,515 ₪.
המערערת מפנה להסכמי ההלוואות, בהם נקבע כי ההלוואות ניטלו כנגד שיעבוד ומשכון הפוליסות וכי במקרה של צו כינוס רשאית המערערת בכפוף להוראות הדין, לבצע פדיון מלא או חלקי של הפוליסות ולקזז את יתרת ההלוואה.
בענייננו, המערערת ביצעה קיזוז חלקי של חוב ההלוואה בסך 9,289 ₪ מכספי התגמולים בלבד עוד בשנת 2011.
המערערת אף שלחה מכתבי התראה לחייב, נספח ג' לכתב הערעור, אך רק החל משנת 2010.
נוכח הליכי הפש"ר אליהם נכנס החייב, לרבות צו הכינוס מיום 19.2.15, הגישה המערערת לנאמן תביעת חוב על היתרה בסך 98,979 ₪.
תביעת החוב נדחתה בשל התיישנות בתאריך 5.9.16 ומכאן העש"א.
המערערת טוענת, כי דחית תביעת החוב שלה נומקה בכך שהיא מעולם לא נקטה הליכים כנגד החייב לבד ממכתבי התראה שהראשון בהם הוא משנת 2010. מכאן מצא המנהל המיוחד שתביעתה התיישנה.
ברם, לשיטתה, טעה הנאמן בקביעתו לפיה מנורה מעולם לא נקטה הליכים כנגד החייב.
היא שלחה מכתבי התראה רבים לחייב אשר מעולם לא קיבלו התייחסות .
בשנת2011 אף ביצעה קיזוז חלקי מכספי התגמולים הצבורים בפוליסה.
עוד טוענת מנורה, כי תביעתה לא התיישנה משום שעילת התביעה נולדת ומתגבשת רק עם הודעתה לחייב על כוונתה להעמיד את יתרת ההלוואה לפירעון מיידי, דהיינו ביום 30.11.10 הלא הוא מועד משלוח מכתב ההתראה הראשון.
לטענתה החלופית, התגבשה תביעתה במועד מתן צו הכינוס כנגד החייב, דהיינו ביום 19.2.15.
לחילופי חילופין גורסת מנורה כי עילת התביעה התגבשה רק ממועד התשלום האחרון.
מאחר והחזר ההלוואה השניה נפרש על פני 48 תשלומים אשר האחרון בהם אמור היה להיות משולם ביום 5.7.10, ההלוואה לא התיישנה.
מנורה מוסיפה, כי הלוואות ניתנו כנגד שיעבוד ומשכון הפוליסות על שם החייב ולכן היא רשאית לנכות את יתרת ההלוואה מכספי הפדיון, טרם יועברו אלה לקופת הנשייה.
עמדת הנאמן:
הנאמן טען, כי לפי המסמכים שהגישה מנורה ולוח תשלומי ההלוואה שצורף למסמך שנשלח אליו במייל ביום 27.12.15, ההלוואות נלקחו בתאריכים 4.12.03, 28.6.05.
ההלוואה הראשונה שולמה קמעה בראשיתה, ואילו ההלוואה השנייה לא שולמה מעולם.
הנאמן שאל את המערערת מספר פעמים האם נקטה בהליכים משפטיים לגביית החוב, אך המערערת לא השיבה על השאלה כלל אלא המציאה מכתבי התראה לחייב שהמוקדם בהם הוא מנובמבר 2010. מועד זה הינו למעלה מחמש שנים לאחר התשלום האחרון.
המאוחר במכתבי ההתראה נשלח בינואר 2015.
דא עקא, מכתבי ההתראה אינם מעכבים את מרוץ ההתיישנות.
הנאמן מוסיף כי הטענה כי מנורה קיזזה חלק מהחוב לא נטענה על ידה עד למועד הגשת הערעור. מכל מקום גם קיזוז חלקי של חוב אינו מעכב את התיישנות עילת התביעה.
מעבר לכך גורס הנאמן, כי טענות מנורה בדבר היווצרות עילת התביעה רק במועד הודעתה לחייב על כוונתה להעמיד את יתרת ההלוואה לפירעון מיידי או במועד התשלום האחרון מופרכות, מנוגדות לחוק הוראות ההתיישנות תשי"ח-1958, ואף סותרות את הוראות סעיף ז' להסכם ההלוואה, שאומנם צורף לתביעת החוב שהוגשה לנאמן אך לא לכתב הערעור.
אשר לטענות בדבר שעבוד ומשכון של סכומי הפוליסות לטובת החזר ההלוואות: אליבא דהנאמן, כל הטענות הללו אינן רלוונטיות לערעור העוסק בהכרעה על תביעת חוב ובשאלת התיישנות עילת התביעה.
הנאמן ביקש לאפיין את הפסיקה הנוהגת מענייננו.
כאן מדובר לשיטתו בחייב שלא שילם מאומה על חשבון ההלוואה במשך כמעט 10 שנים וחברת הביטוח שוקטת על שמריה.
משכך, ביקש הנאמן לדחות את הערעור.
עמדת הכנ"ר:
הכנ"ר טען כי יש לבחון מתי נולדה למערערת הזכות לתבוע את כספה בחזרה, שכן הסעיף הרלוונטי הינו סעיף 6 לחוק ההתיישנות תשי"ח-1958 לפיו תקופת ההתיישנות מתחילה ביום בו נולדה עילת התובענה.
ההלוואה הראשונה שולמה קמעה והתשלום האחרון בוצע ביום 5.8.05.
ההלוואה השנייה לא שולמה כלל.
עם זאת, לא פעלה המערערת משפטית כנגד החייב עד למועד מתן צו הכינוס, אלא הסתפקה במשלוח הודעות כי בכוונתה לפרוע מיידית את ההלוואה.
הודעות אלה נשלחו רק לאחר כחמש שנים.
לאור זאת, מצדד הכנ"ר בעמדת הנאמן, כי המערערת לא הוכיחה כי הודעות התראה וקיזוז מעכבות את מרוץ ההתיישנות. המערערת ישבה בחיבוק ידיים ולא פעלה למימוש זכותה המשפטית לפירעון חוב ההלוואה.
מכאן סבור הכנ"ר כי יש לדחות את העש"א.
הכרעה:
אשר לדחיית תביעת החוב עקב התיישנות – במישור זה אני סומכת ידי על קביעות הנאמן.
שעה שמדובר בהלוואות שנלקחו זה מכבר בשנים 2003, 2005 ולא נעשה דבר מאז כדי לגבות את תמורת ההלוואות, צודק הנאמן בקביעה כי התביעות התיישנו.
ההלוואה הראשונה שנלקחה ביום 4.12.03 שולמה אך ורק עד ליום 5.8.05.
ההלוואה השנייה שנלקחה ביום 28.6.05 לא שולמה כלל.
אינני מקבלת את עמדת המערערת, כי המועד האחרון להגשת תביעתה התגבש ביום משלוח מכתב התראה החל משנת 2010, או ביום בו בוצע קיזוז חלקי של חוב ההלוואה מכספי התגמולים בשנת 2011.
מכתב ההתראה ו/או ביצוע קיזוז אינם שקולים כנגד הגשת תביעה כדין.
המועד האחרון ממנו נמנית עילת התביעה, על פי הוראות סעיף 6 לחוק ההתיישנות תשי"ח-1958 הינו ביום בו נולדה עילת התובענה.
היום בו חדל החייב לשלם את ההלוואה הוא היום בו נודעה עילת התובענה, ולא כטענת המערערת המועד שנקבע לביצוע התשלום האחרון.
בנסיבות אלה ובשים לב להוראות סעיף 5(1) לחוק ההתיישנות תשי"ח-1958, אני קובעת כי אכן צדק הנאמן בקביעתו כי תביעות החוב התיישנו. בדין דחה הנאמן את תביעות החוב.
בשולי הדברים, אך לא בשולי ההליך אעיר, כי דחיית תביעת החוב שלעצמה אינה סוגרת את הדלת בפני המערערת לבצע קיזוז של הסכומים הצבורים בפוליסות לטובתה.
מקובלת עלי הטענה כי הכספים הצבורים בפוליסות הבטיחו את מתן ההלוואה ומשכך למערערת מעמד של נושה מובטח באותם כספים.
השוו:
פסק דינו של כבוד הנשיא השופט איתן אורנשטיין פש"ר ת"א 26951-0414, תומר גרופ בע"מ נ' בוגין (פורסם במאגרים ביום 22.2.16).
עוד ראו סעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] תש"ם-1980. עסקינן בחוב בר הוכחה שנוצר לפני מועד צו הכינוס וכי על פי הדין והפסיקה זכות זו אינה מותנית בהגשת תביעת חוב לנאמן ואינה טעונה את אישורו.
מדובר בנכס נד, ועל פי הוראות חוק המשכון תשכ"ז-1967 אין צורך לרשום שיעבוד אצל רשם המשכונות בגין פוליסות אלה.
זכאותה של המערערת מנורה, לבצע קיזוז כספי הפוליסות שבחזקתה, לטובת פדיון ההלוואות, אינה מצריכה הגשת תביעת חוב ואינה מאויינת עקב הליך הכינוס.
עם זאת , בחישוב הריבית על קיזוז זה, יש ליקח בחשבון את התנהלותה הנרפה של מנורה בגביית חוב ההלוואות. אם וכאשר תוגש בקשה נפרדת בעניין זה בתיק הפש"ר העיקרי, אתייחס לכך בפרוטרוט.
סיכום:
מן המקובץ לעיל נדחית העש"א.
לאור התוצאה אליה הגעתי ובשים לב למעמדה של המערערת כנושה מובטחת בכספי הפוליסות, ישא כל צד בהוצאותיו.
ניתן היום, ט' חשוון תשע"ח, 29 אוקטובר 2017, בהעדר הצדדים.
