אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ערר 985/13

ערר 985/13

תאריך פרסום : 27/07/2016 | גרסת הדפסה
ערר
ועדת הערר לפי חוק כביש האגרה (כביש ארצי לישראל), התשנ"א-1995
985-13
06/01/2016
בפני חברי הועדה:
1. עו"ד לאה מרגלית - יו"ר הועדה
2. עו"ד שלמה דולב
3. עו"ד גיא לויאן


- נגד -
העורר:
דניאל לייטס
המשיבה:
דרך ארץ הייוייז (1997) בע"מ
עו"ד ממשרד יהודה רווה ושות'
החלטה

סופית בערר

חבר הוועדה, עו"ד גיא לויאן:

רקע וטענות הצדדים:

  1. במועדים הרלוונטיים לערר, העורר היה הבעלים הרשום של רכב פיאט פונטו מס' רישוי 6783005  (להלן – "הרכב"). לטענת העורר, הוא פרסם את הרכב למכירה ביום 20.01.2012 ולמחרת הופיע אדם שהציג עצמו בשם ערן וביקש לרכוש את הרכב (להלן – "ערן"). העורר וערן עשו סיבוב ברכב וסיכמו את המחיר עבור הרכב. לטענת העורר, ערן מסר לו שיק בתמורה לרכב, אולם העורר דרש תשלום במזומן משום שלא הייתה לו ערובה לכך שהשיק יכובד. ערן הבטיח לעורר שאחיו ייסע ויביא עימו מזומן, וברגע של היסח הדעת, כאשר העורר שוחח לטענתו בטלפון, העורר ואחיו נמלטו עם הרכב, מבלי שבוצעה העברת בעלות ברכב, ומבלי שהעורר קיבל את התמורה במזומן. לטענת העורר, למחרת היום ערן יצר עימו קשר טלפוני, התנצל, וטען שהיה עליו לנסוע בדחיפות והבטיח שהשיק יכובד. העורר הציג את השיק לפירעון באותו היום, אולם השיק לא כובד.
  2. לאחר האירוע הנ"ל, בוצעו ברכב נסיעות בכביש האגרה, כהגדרתו בחוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל), התשנ"ה – 1995 (להלן - "החוק"). אגרות הנסיעה בגין הנסיעות ברכב לא שולמו וכתוצאה מכך, התווספו לאגרות הנסיעה חיובי פיצוי והחזר הוצאות (להלן - "פו"ה") מכוח החוק ותקנות כביש אגרה (כביש ארצי לישראל) (אכיפת תשלומים), התשנ"ט - 1999 (להלן - "תקנות האכיפה"). משלא שולמו החיובים הנ"ל פתחה המשיבה תיק הוצאה לפועל נגד העורר, וכתוצאה מכך התווספו לחוב גם חיובי הוצאות, ריבית ושכ"ט עו"ד.
  3. העורר טוען שהוא לא צריך לשאת בתשלומי הנסיעות, הפו"ה ויתר החיובים הנ"ל משום שהרכב למעשה נגנב ממנו. לטענת העורר, הוא הגיש תלונה במשטרה על גניבת הרכב, אך נאמר לו על-ידי חוקרי המשטרה שאין מדובר בגניבה אלא בקבלת דבר בתחבולה. בחודש מרץ 2012 ביטל העורר את ביטוח החובה של הרכב, ובחודש יולי 2012 פנה למשרד הרישוי על מנת לבטל את רישיון הרכב, והרכב הועבר לסטטוס "מבוטל הפקדה". בחודשים שלאחר מכן, ולאחר שהעורר קיבל דו"חות חנייה וקנסות אחרים ביחס לרכב, הוא פנה שוב למשטרה אך, לטענתו, הוא לא זכה להתייחסות רצינית מצד המשטרה.

 

העורר טוען, שבסופו של דבר הוא קיבל את התמורה עבור הרכב, לאחר שפתח בהליכי הוצאה לפועל נגד אימו של ערן, ששיק שלה נמסר לו במקום השיק הנ"ל שלא כובד, אולם לגישתו אין בכך לשנות את פני הדברים לצרכי הערר, שכן לעניין הערר הרכב נגנב ממנו ונמנעה ממנו האפשרות לבצע העברת בעלות כנדרש.

  1. העורר טוען עוד, שיש לקבל את עררו משום שרק ביום 10.10.2013 נודע לו לראשונה חובו למשיבה כתוצאה מהליכי הגבייה שהמשיבה ניהלה נגדו. לטענתו, החשבוניות לתשלום לא נשלחו לכתובתו הנכונה, אלא לכתובת אימו, שעימה הוא לא היה בקשר בתקופה הרלוונטית. עוד טוען העורר, שהחתימה המתנוססת על אישור המסירה של ההתראה בדבר פתיחת הליכי הוצאה לפועל אינה חתימת אימו כפי שטוענת המשיבה וכי לא נמסרה לו התראה ואזהרה כדין לפני פתיחת הליכי ההוצאה לפועל.
  2. המשיבה טוענת, בתמצית, כי היא אינה יכולה לקבוע באופן ברור על סמך המסכת העובדתית שפרש העורר ועל סמך המסמכים שהציג העורר (התלונות במשטרה ואישור על "ביטול הפקדה" ממשרד הרישוי") כי הרכב נגנב. הדברים אמורים ביתר שאת, לאור העובדה שגם חוקרי המשטרה טענו שאין המדובר בגניבה כי אם בקבלת דבר בתחבולה, ולאור העובדה שבסופו של דבר העורר קיבל את התמורה בעד הרכב.
  3. לעניין המצאת החשבוניות טוענת המשיבה, שהיא פעלה כדין וכי כל החשבוניות נשלחו לכתובתו של העורר שהייתה רשומה ברישומי רשות הרישוי במועדים הרלוונטיים וכי דברי הדואר שנשלחו בדואר רשום נמסרו לנמען. עוד טוענת המשיבה, כי העורר ידע ללא ספק על חובותיו למשיבה לפני פתיחת תיק ההוצאה לפועל נגדו, שכן נציגי המשיבה ניהלו עימו שיחת טלפון עוד ביום 16.8.2012, במהלכה העורר עודכן בדבר חובו למשיבה ורק ביום 6.12.2012 הועבר התיק לטיפול משפטי וביום 11.3.2013 נפתח תיק ההוצאה-לפועל.
  4. ביום 28.10.2015 התקיים בפנינו דיון בתיק, במהלכו הציג העורר את גרסתו והגיש מסמכים שונים לתיק והמשיבה הציגה את גרסתה והתייחסה לטענות העורר.

דיון:

  1. אדון להלן בשתי טענותיו של העורר. אפתח בטענתו השנייה של העורר, לפיה נודע לו לראשונה על החובות למשיבה רק ביום 10.10.2013 וכי החשבוניות לתשלום לא נשלחו לכתובת הנכונה והוא לא קיבלן, וכי לא נמסרה לו כדין כל התראה או אזהרה טרם נקיטת הליכי הוצאה לפועל.
  2. בהתאם לסעיף 6א לחוק החייב בתשלום האגרה הוא מי שהיה בעל הרכב הרשום ברישיון הרכב במועד הנסיעה בכביש האגרה, זולת הוכיח שהרכב נגנב ממנו. תקנה 2 (4) קובעת כי חייב רגיל, יחויב על סך פרטי הרכב והחייב ברישומי רשות הרישוי. במילים אחרות, על המשיבה לשלוח את החשבוניות לבעל הרכב הרשום ברישיון הרכב, לפי הכתובת המצוינת ברישומי רשות הרישוי, במועדי הנסיעות הרלוונטיות.
  3. עיון בכל החשבוניות נשוא ערר זה ששלחה המשיבה לעורר, החל מיום 13.5.2012 ועד ליום 14.8.2012 עולה שכולן נשלחו לכתובת "שער הגיא 57   16 כרמיאל", שלטענת המשיבה הייתה כתובתו של העורר במועדים הרלוונטיים לביצוע הנסיעות. עיון בתמצית מרשם האוכלוסין שהגיש העורר בעצמו במהלך הדיון שהתקיים בפנינו (מוצג א') מגלה שכתובתו של העורר במועדי ביצוע הנסיעות אכן הייתה "שער הגיא 57  16 כרמיאל", וכי זו הכתובת הרשומה של העורר החל מיום 10.7.2007 ועד ליום 10.12.2012. לא ברור, אפוא, מדוע מלין העורר שהחשבוניות נשלחו לכתובת לא נכונה. יתירה מכך, מאישורי הדואר שצירפה המשיבה ביחס לחשבוניות שנשלחו בדואר רשום לכתובת הנ"ל, עולה כי החשבוניות נמסרו לנמען.
  4. טענתו של העורר, לפיה בכתובת הנ"ל התגוררה אימו וכי הוא לא היה עימה בקשר בתקופה הרלוונטית לביצוע הנסיעות, אינה מעלה ואינה מורידה לענייננו. עיקרו של דבר הוא שהכתובת הנ"ל הייתה הכתובת הרשומה של העורר ברישומי רשות הרישוי וכי החשבוניות נשלחו לכתובת זו ונתקבלו. בשולי הדברים, ומעבר לצורך אציין, שעדותו של העורר בדבר העדר קשר עם אימו בתקופה הספציפית הנ"ל נטענה לראשונה בדיון שהתקיים בפנינו וסבורני כי אין לתת לה משקל כשלהו בנסיבות העניין.
  5. בנוסף, מהראיות שצורפו על-ידי המשיבה (הקלטת השיחה ותמליל השיחה מיום 16.8.2012) עולה בברור שהעורר ידע על חובו למשיבה זמן רב לפני פתיחת תיק ההוצאה לפועל, וזאת בניגוד לדברים שנטענו על-ידי העורר.
  6. באשר לטענת העורר כי לא קיבל התראה ואזהרה לפני פתיחת הליכי ההוצל"פ, וכי החתימה על גבי ההתראה מההוצאה לפועל איננה חתימת אימו, הרי שטענות אלה נטענו בסתמיות ובכלליות מבלי שהעורר הציג בדל של ראיה בעניין זה, כגון תצהיר או עדות של אימו. יתירה מכך, המשיבה צירפה לכתב התשובה, העתק מאזהרה שנמסר לאימו של העורר בצירוף תצהיר של המוסר ואיני מוצא כל מקום לפקפק בראיות המשיבה בעניין זה. לא למותר לציין גם, שלגרסתו של העורר עצמו, אימו היא שהתגוררה בכתובת הנ"ל, לכן הגיוני הדבר שהיא קיבלה לידיה את האזהרה עבור העורר.
התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ