אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ערר 548/13 דואיב נ' דרך ארץ הייוייז (1997) בע"מ

ערר 548/13 דואיב נ' דרך ארץ הייוייז (1997) בע"מ

תאריך פרסום : 07/07/2015 | גרסת הדפסה
ערר
ועדת הערר לפי חוק כביש האגרה (כביש ארצי לישראל), התשנ"א-1995
548-13
06/07/2015
בפני חברי הועדה:
1. יו"ר הועדה - עו"ד לאה מרגלית
2. עו"ד שלמה דולב
3. עו"ד גיא לויאן


- נגד -
העורר:
תומר דואיב
המשיבה:
דרך ארץ הייוייז (1997) בע"מ
משרד עו"ד יהודה רווה ושות'
החלטה

 

חבר הוועדה, עו"ד גיא לויאן:

רקע וטענות הצדדים:

  1. במועדים הרלוונטיים לערר, היו רשומים על שמו של העורר ברישומי משרד הרישוי שני רכבים, האחד – רכב מסוג הונדה מס' רישוי 8054267; והשני – רכב מסוג אופל מס' רישוי 5957050 (שני הרכבים יחדיו, להלן – "הרכבים").  ברכבים בוצעו נסיעות בכביש האגרה, כהגדרתו בחוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל), התשנ"ה – 1995 (להלן - "החוק"). חלק מאגרות הנסיעה בגין הנסיעות ברכבים לא שולמו וכתוצאה מכך, התווספו לאגרות הנסיעה חיובי פיצוי והחזר הוצאות (להלן - "פו"ה") מכוח החוק ותקנות כביש אגרה (כביש ארצי לישראל) (אכיפת תשלומים), התשנ"ט - 1999 (להלן - "תקנות האכיפה").
  2. העורר הגיש כתב ערר לאקוני, בו טען שהוא חייב למשיבה אגרות נסיעה בסך של כ – 700 ₪, וכי הוא הציע למשיבה, מס' פעמים, לשלם את קרן הנסיעות. לטענת העורר, סכומי ההוצאות שהמשיבה מבקשת להשית עליו (הכוונה, ככל הנראה, לסכומי הפו"ה, הפרשי הצמדה וריבית, הוצאות פתיחת תיק הוצל"פ, ריבית ושכ"ט עו"ד – ג' ל') הן "הזויות בכל הרמות ולכל הדעות".
  3. המשיבה הגישה כתב תשובה מפורט בו טענה, בין היתר, כי הרכבים היו במסגרת הסדרי מנוי עד אשר המשיבה נתקלה, במהלך שנת 2010, בקשיי גבייה באמצעי התשלום של העורר, ועל כן המשיבה העבירה את הרכבים לסטטוס של חשבון מזדמן, זאת רק לאחר שנציגיה שוחחו עם העורר ויידעו אותו בדבר חובותיו ואף שלחו לו מכתבי אזהרה המיידעים אותו כי אם לא יסדיר את אמצעי התשלום, יוסרו הרכבים מהסדרי המנוי. בתמיכה לטענותיה צירפה המשיבה, בין היתר, דו"ח ריכוז בקשות שירות המפרט את הפעולות שננקטו בחשבונותיו של העורר ביחס לשני הרכבים. כמו כן, צירפה המשיבה קלטת שיחה טלפונית, מיום 14.3.2011, שבו מסבירה נציגה של המשיבה לעורר, באופן מפורט, את כלל חובותיו לאותו מועד, ביחס לרכב ההונדה וביחס לרכב האופל, כולל מרכיבי החוב והסיבות להיווצרות כל אחד ממרכיבי החוב. כמו כן סוכם, בשיחה הנ"ל כי העתקי כל החשבונות יישלחו לעורר. 
  4. המשיבה טוענת שבתקופה שהרכבים היו בהסדרי מנוי, החשבונות נשלחו לעורר באמצעות הדואר ובדוא"ל כפי שביקש במסגרת הסדרי המנוי, וכי לאחר העברת הרכבים לססטוס של חשבון מזדמן נשלחו החשבוניות בדואר רגיל ובדואר רשום, לפי העניין, בהתאם לכתובת העורר ברישומי משרד הרישוי, וזאת בהתאם לתקנות האכיפה. לטענת המשיבה, חלק ניכר מהחשבוניות שנשלחו לעורר בדואר רשום נמסרו ליעדן וחלק הוחזר למשיבה מהטעם "לא נדרש ע"י הנמען". בתמיכה לטענותיה צירפה המשיבה, בין היתר, את העתקי החשבוניות והעתקי רישומי רשות הדואר.
  5. המשיבה טוענת, אפוא, כי בהתאם לתקנות האכיפה יש לראות בעורר כמי שהיה מיודע לחובותיו וכי החיובים הושתו עליו כדין. משכך, כל החיובים שהתווספו לאגרות הנסיעה הן באשמתו של העורר שלא טרח להסדיר את חיוביו במועד.
  6. בדיון שהתקיים בפנינו ביום 25.2.2015 טען העורר, בין היתר, כי הוא עבר שנים לא קלות מבחינה אישית וכלכלית. לטענתו, הוא מצוי באיחוד תיקים במסגרת ההוצל"פ והוא שוקל לפנות להליכי פשיטת רגל. העורר ביקש התחשבות במצבו על מנת לסיים את הפרשה. עוד טען העורר, שהוא דרש לשלם את קרן הנסיעות, אולם המשיבה סירבה לקבל ממנו את קרן הנסיעות. כמו כן, העורר טען כי הוא כלל לא ידע על ההליכים שהמשיבה נוקטת נגדו, שכן לא הייתה לו כתובת מסודרת בשל גירושיו, ובנוסף הוא חולק על הנסיעות שמייחסת המשיבה לרכבים וכי סכום קרן הנסיעות לא אמור להיות יותר מכ – 700 ₪.
  7. המשיבה פירטה בדיון את כל הסכומים שהעורר חייב לה לטענתה, לרבות במסגרת תיק ההוצל"פ שנפתח נגד העורר. המשיבה חזרה וציינה שכל החיובים המיוחסים לעורר, לרבות מרכיביהם, נמסרו לעורר באמצעות העתקי חשבונות מפורטים שנשלחו לו.
  8. משלא הגיעו הצדדים להסדר פשרה ביניהם במעמד הדיון, החלטנו כי ניתן החלטה סופית בערר על סמך החומר הקיים בתיק.

דיון:

  1. כאמור, כתב הערר הינו לאקוני ביותר. העורר טען בכתב הערר שהוא חייב למשיבה אגרות נסיעה בסך של כ – 700 ₪ בלבד, וכי הוא הציע למשיבה מס' פעמים לשלם את קרן הנסיעות בלבד, באופן מיידי. דא עקא, שהעורר לא פירט ולא נימק על מה מבוססת טענתו לפיה סכום קרן הנסיעות עומד על סך של כ - 700 ₪ בלבד, והוא לא צירף כל ראיה שיש בה לתמוך בטענתו.
  2. גם טענתו של העורר כי ביקש לשלם בעבר את קרן הנסיעות למשיבה נטענה בעלמא וללא כל פירוט או ראיות תומכות. העורר לא ציין, למשל, כיצד הודיע למשיבה על רצונו לשלם את קרן הנסיעות, באיזה מועד ומה הייתה תגובת המשיבה. הדעת נותנת כי כאשר אדם מתנהל מול גורם מסוים בעניין כספי השנוי במחלוקת, הוא ינהל מעקב בכתב של ההתנהלות מול אותו גורם וישמור את המסמכים הרלוונטיים.
  3. בדיון שהתקיים בפנינו, התייצבו העורר ואביו, אך הם לא הציגו כל מסמכים או ראיות לתמיכה בטענותיהם וטענו טענות כלליות וסתמיות אשר חלקן לא נטענו כלל בכתב הערר, כגון הטענה לפיה הם חולקים על ביצוע הנסיעות וכי העורר לא היה מודע להליכים שנוקטת נגדו המשיבה לשם גביית החוב. כמו כן, העורר ואביו ציינו שככל שהמשיבה לא תסכים להצעותיהם לסיים את העניין בהסדר פשרה, היא עשויה לעמוד בפני שוקת שבורה ללא יכולת להיפרע מהעורר, שכן הוא מצוי באיחוד תיקים בהוצל"פ. יצוין, כי גם באשר לטענת העורר כאמור, כי הוא מצוי בהליך של איחוד תיקים בהוצל"פ, לא הוצגו לנו כל מסמכים או ראיות.
  4. תקנה 6 (א) לתקנות בתי הדין המנהליים (סדרי דין), תשנ"ב – 1992 קובעת כי על עורר לציין בכתב הערר, בין היתר, את העובדות שעליהן מסתמך העורר, את הנימוקים שעליהם מבסס העורר את עררו, את רשימת המסמכים שעליהם מסתמך העורר (בציון המסמכים שאינם מצויים ברשותו) ואת הסעד המבוקש.
  5. העורר לא סיפק, לא בכתב הערר, ולא במהלך הדיון שהתקיים בפנינו, את הפרטים הנ"ל. העורר לא ביסס תשתית עובדתית מהימנה הנתמכת בראיות, לא נימק את טענותיו ולא הצביע על עילה להתערבות ועדת הערר.
  6. למעשה שתי הטענות שניתן לחלץ מכתב הערר, ומדבריהם של העורר ואביו בדיון הנ"ל שהתקיים בפנינו, הן שהחיובים שהמשיבה מייחסת לעורר (חיובי הפו"ה, ושאר ההוצאות במסגרת ההוצל"פ) הם מוגזמים וכי מצבו הכלכלי והאישי של העורר קשה.
  7. ובכן, סבורני שדין שתי טענות אלה להידחות. החיובים שבהם המשיבה מחייבת את העוררים (חיובי פו"ה, הפרשי הצמדה וריביות) הינן מכוח החוק ותקנות האכיפה. כמו כן, הסכומים המושתים כתוצאה מפתיחת הליכי ההוצאה לפועל קבועים אף הם בדיני ההוצל"פ. מכל מקום, טענותיו של העורר בעניין זה נטענו בעלמא. העורר לא נימק ולא פירט כלל האם ומדוע הוא סבור שהסכומים הנוספים שהושתו עליו הם בניגוד לדין, אלא טען באופן כללי וסתמי שהחיובים מוגזמים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ