אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ערר 107/11 סילבר סטאר השכרת רכב בע"מ נ' דרך ארץ הייוויז (1997) בע"מ

ערר 107/11 סילבר סטאר השכרת רכב בע"מ נ' דרך ארץ הייוויז (1997) בע"מ

תאריך פרסום : 07/07/2015 | גרסת הדפסה
ערר
ועדת הערר לפי חוק כביש האגרה (כביש ארצי לישראל), התשנ"א-1995
107-11
06/07/2015
בפני חברי הועדה:
1. יו"ר הועדה - עו"ד לאה מרגלית
2. עו"ד שלמה דולב
3. עו"ד גיא לויאן


- נגד -
העוררת:
סילבר סטאר השכרת רכב בע"מ
עו"ד אורית ספיבק
המשיבה:
דרך ארץ הייוויז (1997) בע"מ
עו"ד ממשרד יהודה רוה ושות'
החלטה

 

עו"ד גיא לויאן, חבר הועדה:

 

הרקע וטענות הצדדים:

  1. במועדים הרלוונטיים לערר, העוררת הייתה חברה להשכרת רכבים בדרך של זכיינות והיו רשומים על שמה, ברישומי רשות הרישוי, בין היתר, תשעה רכבים שמספרי הרישוי שלהם הם כדלקמן: 8441757, 5521359, 5521659, 5521759, 6357957, 6283257, 8443657, 5521259, 6360801 (להלן – "הרכבים").
  2. המשיבה היא בעלת הזיכיון לפי חוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל), תשנ"ה – 1995 (להלן – "חוק כביש האגרה") והיא חייבה את העוררת בחיובי פיצוי והחזר הוצאות ובחיובים נוספים בהתאם לתקנות כביש אגרה (כביש ארצי לישראל) (אכיפת תשלומים), תשנ"ט – 1999 (להלן – "תקנות האכיפה") עקב אי-תשלום של חיובי אגרה שהושתו על העוררת בגין נסיעות של הרכבים בכביש האגרה.
  3. העוררת טוענת, בתמצית, שהיא התקשרה בהסכם זכיינות, בין היתר, ביחס לרכבים הנ"ל, עם שוכר (להלן – "השוכר") והרכבים הועברו לחזקת השוכר. לטענת העוררת, השוכר נקלע לקשיים כלכליים וביקש להפסיק את הסכם הזכיינות הנ"ל, והעוררת והשוכר הגיעו להסכם, לפיו יופסק הסכם הזכיינות, והשוכר ישלם לעוררת חוב שהוא חב לה וכן ירכוש תשעה-עשר כלי רכב, שביניהם הרכבים. לטענת העוררת השוכר לא עמד אף בהסכם זה.
  4. העוררת טוענת, שחרף כל מאמציה, השוכר לא שילם את חובו לעוררת וגם לא נעתר לדרישותיה להחזיר לה את הרכבים. כתוצאה מכך, השוכר מחזיק ברכבים ונוהג בהם מנהג בעלים, כאשר הם רשומים ברישומי משרד הרישוי על שם העוררת.
  5. העוררת טוענת עוד, שהיא נקטה בשורה של צעדים נחרצים על מנת למנוע את המשך נסיעתם של הרכבים בכבישים, ובכלל זה, פנתה למשרד הרישוי והפקידה את רישיונות הרכבים על מנת שלא ניתן יהיה לחדש את רישיונם, ולאחר שגילתה שהרכבים עלו שוב לכביש, בעקבות מעשי זיוף לכאורה, היא פנתה שוב למשרד הרישוי על מנת להפקיד את רישיונותיהם של הרכבים שרישיונותיהם חודשו חרף ההפקדה. בנוסף, העוררת פנתה מס' פעמים למשרד התחבורה בדרישה לחקור את המקרה, הגישה תלונות למשטרה ואף הגישה ערר לפרקליטות המדינה על החלטות המשטרה לגנוז את התלונה.
  6. לטענת העוררת, החל מהמועד שבו הועברו הרכבים לחזקת השוכר או מי שהורשה על ידו הם שעשו שימוש ברכבים בכביש האגרה, ולכן השוכר אחראי לכל התשלומים בגין אגרות הנסיעות והחיובים הנוספים שהתווספו להם. העוררת טוענת עוד, שהיא עשתה כל אשר לאל ידה על מנת להחזיר את הרכבים לחזקתה או למנוע את המשך נסיעתם בכבישים, ובכלל זה, הפקדת הרישיונות של הרכבים במשרד הרישוי, אולם כל ניסיונותיה ומאמציה לא צלחו.
  7. המשיבה טוענת, בתמצית, כי במועדים הרלוונטיים לביצוע הנסיעות נשוא הערר, העוררת הייתה רשומה ברישומי רשות הרישוי כבעלים של הרכבים, ולכן היא החייבת בתשלום כל האגרות והחיובים הנוספים כתוצאה מנסיעות הרכבים בכביש האגרה, וזאת בהתאם להוראות חוק כביש האגרה.
  8. לטענת המשיבה, היא פעלה בהתאם לחוק ולתקנות האכיפה ושלחה את כל חשבונות התשלום לעוררת, לפי כתובתה ברישומי משרד הרישוי. לטענת המשיבה, החשבונות שנשלחו בדואר רשום נמסרו לעוררת ובנוסף קוימו עם נציגי העוררת מס' שיחות טלפוניות שבמסגרתן נציגיה עודכנו ביחס לחובות אלו.
  9. לאור האמור, המשיבה טוענת, שבנסיבות העניין אין כל רלוונטיות לטענה לפיה השימוש ברכבים נעשה בידי צד שלישי כלשהו, שכן כאמור, לפי חוק כביש האגרה ותקנות האכיפה מי שאחראי לתשלום החיובים למשיבה היא העוררת.
  10. בדיון שהתקיים בפנינו ביום 5.5.2015, חזרה העוררת על הפעולות אותן נקטה על מנת להוריד את הרכבים מהכביש ולהחזירם לחזקתה, וטענה, בין היתר, שלשיטתה, מתקיימות נסיבות המצדיקות לפטור אותה מתשלום כלל החיובים למשיבה ביחס לרכבים, וזאת על יסוד הוראת הסיפא של סעיף 6א לחוק כביש האגרה כפי שהיא פורשה בפסקי דין של ועדת הערר. ב"כ המשיבה טען בדיון, בין היתר, שלעוררת חובות גם ביחס לרכבים אחרים שנותרו בבעלותה.
  11. בהחלטה שניתנה במעמד הדיון הנ"ל קבענו שוועדת הערר תיתן החלטה סופית בערר ביחס לרכבים בלבד וכי ביחס לחיובים בגין נסיעות של רכבים נוספים, ככל שקיימים, הצדדים ילבנו ביניהם סוגיה זו ויודיעו לועדת הערר בתוך 30 ימים האם הגיעו לידי הסכמה ביחס לחובות אלה, ואם יש צורך בטיעון נוסף ביחס לרכבים הנוספים.
  12. על למועד מתן החלטה זו, ועל אף שעברו למעלה מ- 60 ימים מיום החלטתנו הנ"ל, הצדדים לא מסרו לועדת הערר כל הודעה בדבר המגעים ביניהם ביחס לחיובים בגין נסיעות של רכבים נוספים.

 

 

 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ