אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ערר על החלטה למעצר עד לתום ההליכים בעבירות מין, תקיפה וסמים

ערר על החלטה למעצר עד לתום ההליכים בעבירות מין, תקיפה וסמים

תאריך פרסום : 31/10/2007 | גרסת הדפסה
בש"פ
בית המשפט העליון
8610-07
30/10/2007
בפני השופט:
ע' פוגלמן

- נגד -
התובע:
פלוני
עו"ד שבתאי גרשון
הנתבע:
מדינת ישראל
עו"ד אושרה פטל
החלטה

           ערר על החלטת בית המשפט המחוזי (כב' השופט ג' קרא) אשר הורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו.

1.        העורר וס' (להלן:"המתלוננת") גרושים מזה 18 שנים. מנישואיהם נולדו להם 2 ילדים משותפים, א' וב', כיום בגירים. המתלוננת היא אם לשלושה קטינים נוספים: מ', ת' ור'. הקטינים מתגוררים עם אמם. על פי הנטען באישום הראשון לכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, במהלך חודש מאי 2007 או בסמוך לכך, ביקש העורר לחדש את הקשר עם המתלוננת. במשך שבועיים, התקשר אל המתלוננת פעמים רבות ודרש ממנה להגיע לדירתו, אך המתלוננת סירבה לעשות כן. העורר מאן, כך על פי המיוחס, להשלים עם סירובה זה של המתלוננת והחל לאיים עליה כי אם לא תגיע לדירתו יגיע הוא אל דירתה. בין היתר, שאל העורר את המתלוננת אם היא רוצה "ששוב יחכה לה" במדרגות ביתה או ש"יבוא אליה הביתה" כשיש לה ילדים קטנים.

           בשל חששה מן העורר ונוכח החשש שיפגע בילדיה, ניאותה המתלוננת להגיע לדירתו של העורר. שם, איים עליה העורר בסכין ואמר לה כי מבחינתו, הגיע הזמן המתאים לרצוח אותה לאחר 18 שנות גירושין המשולות עבורו למאסר עולם. בעודו אוחז בידו בסכין, דרש העורר מן המתלוננת להמציא לו את רשימת הכתובות של כל הגברים שעימם עמדה בקשר במשך השנים. משסירבה המתלוננת לעשות כן, הכה אותה העורר בפניה, בראשה ובגבה. בהמשך, כך על פי הנטען, אנס העורר את המתלוננת. לאחר אירוע זה, המשיך העורר להתקשר אל המתלוננת פעמים רבות, תוך שהוא דורש  ממנה להגיע לדירתו ומאיים עליה כי אם לא תענה לדרישתו הוא יגיע לדירתה. על פי הנטען, בשל פחדה הרב מפניו של העורר, הגיעה המתלוננת לדירתו של העורר חמש פעמים נוספות בין החודשים מאי עד יוני 2007. באירועים אלה, שב ואיים העורר על המתלוננת בפגיעה בחייה בין היתר, באמצעות סכין, תקף אותה וקיים עימה יחסי מין בניגוד לרצונה.

           באישום השני נטען, כי ביום 13.6.07 המתין העורר מתחת לביתה של המתלוננת. בשלב כלשהו, הבחין בא' ר' - ידיד בנה של המתלוננת - הנוקש על דלת ביתה של המתלוננת. העורר שסבר כי אותו אדם "מנהל רומן" עם המתלוננת, קילל אותו, צעק עליו ודחף אותו לעבר המדרגות. למשמע הצעקות פתחו המתלוננת וילדיה הקטינים את הדלת. בשלב זה, כך על פי המיוחס, נכנס העורר אל תוך הבית, הכה את המתלוננת באגרוף בפניה והטיח אותה על הרצפה. בהמשך, נטל העורר את הנשק הצה"לי של בנו (מסוג M-16), כוון אותו אל עבר המתלוננת והקטינים ואיים עליהם באומרו כי יהרוג אותם ואת כל מי שייכנס לבית. בהמשך, התיישב העורר בסלון הבית ובמשך  שעות, הטיל אימה על המתלוננת וילדיה הקטינים כשהנשק מונח למרגלותיו, סמוך לרגלו.

           לבסוף, באישום השלישי נטען, כי בחיפוש שנערך ביום 26.6.07 נתפס בביתו של העורר סם מסוכן מסוג חשיש במשקל כולל של 9.5 גרם ברוטו.

           בגין כל אלה, יוחסו לעורר עבירות של איומים, שבע עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות (בן זוג), חמש עבירות אינוס, עבירה של מעשה סדום, עבירת תקיפה, ועבירה של נשיאת נשק לפי סעיפים 192, 379, 382(ב), 345(א)(1), 347(ב), 345(א), 379, 382ו- 144(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן:"חוק העונשין"). בנוסף, יוחסה לו עבירה של החזקת סם לשימוש עצמי, לפי סעיף 7(א) ו7(ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973.

2.        בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה לעצור את העורר עד לתום ההליכים נגדו, ובית המשפט (כב' השופט ג' קרא) קיבל את הבקשה בהחלטתו מיום 21.8.07. נקבע, כי הודעותיה של המתלוננת נתמכות בראיות רבות נוספות, ביניהן: הודעות של שניים מילדיה של המתלוננת, של ילדיהם המשותפים של המתלוננת והעורר ושל א' ר', וכן עימות שנערך בין המתלוננת לעורר. כל אלה מבססים תשתית ראייתית לכאורית להוכחת אשמתו של העורר. בית המשפט הוסיף וקבע, כי עוצמתה של תשתית זו לא נחלשה, גם בהתחשב בראיות שונות שהביא העורר לטובתו, וביניהן, גיליון רישום התלונות של המתלוננת ממנו עלה כי היא "מתלוננת סדרתית" כהגדרתו, וכן דברי אביה של המתלוננת אשר טען כי המתלוננת "אינה יציבה ובלתי אחראית" כלשונו. בית המשפט הוסיף וציין, כי למעשה, העורר אינו חולק על האירועים שהתרחשו בלילה בו הגיע לביתה של המתלוננת וכי דווקא אירועים אלה "מלמדים עד כמה אובססיבי ה[עורר] ביחסו למתלוננת; לאחר שהמתלוננת גמרה אומר בדעתה, שלא להגיע יותר לביתו של [העורר] ולא להיות נתונה יותר לשליטתו בחייה, מגיע ה[עורר] בשעת לילה מאוחרת בשלוש לפנות בוקר, אורב מתחת לביתה של המתלוננת מתוך כוונה לראות מי נכנס לביתה... הוא מגיע לדירתה ומקים במקום 'סצנת קנאה' שבמהלכה אף מאיים בנשק עליה ועל ילדיה... התקשרויותיו של [העורר] כפי שעולה מתדפיסי שיחות הטלפון, המצויים בתיק הן למתלוננת והן לבתו, ורצונו לשלוט בחייה גם לאחר תקופת פירוד וגירושין של 18 שנה, ורצונו לדעת מי הם הגברים בחייה של המתלוננת, מלמדים יותר מכל על אישיות אובססיבית שלא תירתע מלעשות מעשה לעתיד לבוא" (עמ' 10 להחלטה מיום 21.8.07). בסיכומו של דבר, הורה בית המשפט המחוזי, כאמור, לעצור את העורר עד לתום ההליכים נגדו.

3.        מכאן הערר שלפני, בגדרו טוען העורר להעדרן של ראיות לכאורה לעבירות המיוחסות לו בגדרו של האישום הראשון. לטענתו, הגרסה שמסרה המתלוננת בהודעותיה - ושעליה הסתמך בית המשפט המחוזי עת קבע כי קיימות בעניינו ראיות לכאורה להוכחת האשמה - אינה סבירה. אין, לדעתו, כל הגיון בכך שהמתלוננת שבה וחזרה לביתו של העורר חמש פעמים, אם יש אמת בטענת האונס. עוד מדגיש העורר, כי המתלוננת כבשה את תלונתה בנושא האונס זמן רב ולפיכך, משקלה של גרסתה בעניין זה - נמוך, מה גם שהיא לא סיפרה לאיש על האירועים הנטענים בסמוך למועד התרחשותם. בהמשך, מפנה העורר לשורת הודעות המפריכות, כך לטענתו, את גרסתה של המתלוננת - לרבות זו של אבי המתלוננת -  וטוען כי בית המשפט המחוזי לא נתן להן את המשקל הראוי. עוד הוא טוען, כי המתלוננת היא "מתלוננת סדרתית", וכי שלוש תלונות שהגישה בעבר בעבירות דומות לאלו המיוחסות לעורר, אחת מהן נגד העורר - נגנזו. העורר אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האישום השני אולם לטענתו, הוא נטל את הנשק משום שביתה של המתלוננת אינו נעול והוא חשש כי הנשק ייגנב. ממילא, הוא טוען, הרובה בו החזיק היה נטול מחסנית ומכלול. בנוסף, לעמדתו, המסוכנות העולה מן האירועים נושא האישום השני אינה כה גבוהה כפי שטוענת המדינה. לבסוף טוען העורר, כי המסוכנות הנשקפת ממנו הינה ספציפית, וכי ניתן לאיינה באמצעות חלופת מעצר.

           המשיבה סבורה כי יש לדחות את הערר ולהותיר על כנה את החלטתו של בית המשפט המחוזי. להשקפתה, טענותיו של העורר אינן מצביעות על כרסום כלשהו בראיות לכאורה ולא ניתן לאיין את המסוכנות הנלמדת ממעשיו באמצעות חלופת מעצר. 

4.        לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר הראיות הגעתי למסקנה כי דין הערר להידחות. הודעותיה של המתלוננת מגוללות מסכת לכאורית קשה של ביצוע עבירות של הטרדות, איומים, אלימות ומין על ידי העורר. בין היתר, תיארה המתלוננת בהודעותיה איומים שהופנו אליה על ידי העורר - לעיתים, תוך שימוש בסכין -  אונס, ומעשי סדום (הודעת המתלוננת מיום 24.6.07; הודעת המתלוננת מיום 1.7.07). גרסתה של המתלוננת היתה מפורטת ביותר, והיא מגובה באינדיקציות ראייתיות שונות למעשי אלימות שבוצעו בה. כן קיימות אינדיקציות ראייתיות לכך שהעורר הטריד לכאורה את המתלוננת באורח כפייתי. כך, ב', בנם המשותף של העורר והמתלוננת ציין כי שבוע עובר לאירוע הוא פגש את המתלוננת בביתו של העורר "והיה לה סימנים בפנים" (עמ' 2 להודעתו של ב' מיום 3.7.07) וכי כאשר ראה אותה, המתלוננת נראתה לו מפוחדת (שם). חברתה לעבודה של המתלוננת ציינה כי המתלוננת הגיעה לעבודה פצועה וחבולה וטענה בפניה כי נפלה על האסלה כאשר נכנסה לביתו של חברה דרך החלון משום שלא היה לה מפתח:"זה היה לפני כחודש פלוס מינוס [המתלוננת] הגיע [כך במקור] לעבודה עם כל מיני סימנים על הגוף היה לה על הצוואר אני חושבת שזה היה לה ככה מסביב על הצוואר ועל הגב מאחור היו לה סימנים של חבלה שכאילו היא נפלה על משהו סימנים כחולים ואדומים וגם אני זוכרת שהיה לה קשה ללכת היא צלעה קצת" (עמ' 1 להודעתה של טרן טבנקין מיום 28.6.07). בנוסף, בתה של המתלוננת סיפרה כי העורר נהג להתקשר אליה פעמים רבות ולשאול אותה היכן אמה משום שהאם לא ענתה לו לטלפונים (עמ' 2-1 להודעתה של א' מיום 24.6.06), שתכיפותם הגבוהה עולה בבירור מתדפיסי השיחות היוצאות ממכשיר הטלפון הנייד של העורר.

           השגותיו של העורר לעניין כבישת הגרסה ולעניין זיכויו מכתב אישום קודם שהוגש נגדו בגין עבירות דומות בשל אי התייצבות המתלוננת למתן עדות, מכוונים לערער את מהימנות גרסתה של המתלוננת עליה עמדתי לעיל. אלא שכידוע, בשלב של מעצר עד לתום ההליכים בו אנו מצויים עתה בית המשפט אינו נדרש לטענות בדבר מהימנות העדים או למשקלן. אלו הם עניינים המסורים, על דרך הכלל, לערכאה הדיונית (בש"פ 8227/07 אבו סבית' נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 25.10.07); בש"פ 6595/07 ליאשנקו נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 15.8.07); בש"פ 2182/95 מדינת ישראל נ' מהאג'נה, פ"ד מט (2) 227, 232 (1995); בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 133, 145 (1996)). יש לזכור כי המתלוננת טענה באופן עקבי כי היא חששה מן העורר ועל כן כבשה את תלונתה. טענה זו תתברר, כמובן, בפני בית המשפט הדן בהליך העיקרי. אולם, ניתן לציין כבר עתה כי העורר התייחס בהודעותיו למתלוננת בהתבטאויות שנשאו אופי אלים ואובססיבי. הוא מודה בכך שרצה לדעת עם אילו גברים התרועעה, מתאר את המתלוננת באופן בוטה ביותר ומודה ששלח למתלוננת הודעות טקסט שניתן לפרשן כמאיימות. בדומה, במהלך העימות שנערך ביניהם - המתועד בקלטת בה צפיתי -  הטיח העורר במתלוננת דברים קשים ביותר ונקט בביטויים אלימים. אמנם, במהלך העימות המתלוננת אינה נראית חוששת או מפוחדת ואף היא לא חסכה את שבט לשונה מן העורר, בציינה כי היא אינה חוששת עוד מן העורר וכי אין בדעתה להמשיך ולנהוג כפי שנהגה בעבר כאשר נמנעה מלהעיד נגדו. ברור, כי חשש מעין זה - שעצם קיומו עודו טעון, כאמור, הוכחה - אכן עשוי היה להוות נימוק כבד משקל לאי התייצבותה של המתלוננת לעדות נגד העורר. בנסיבות אלה, איני סבור כי זיכויו של העורר מכתב האישום הקודם שהוגש נגדו או כבישת התלונה גורעים מן הראיות לכאורה בהליך הנוכחי (השוו למקרה אחר, בו חזרה המתלוננת מהודעה מפלילה שמסרה נגד הנאשם ונקבע - מפי השופטת נאור - כי הודעתה עודה מקימה תשתית ראייתית לכאורית מספקת (בש"פ 8921/04 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם, 5.10.04). זוהי גם עמדתי באשר ליתר הראיות שהביא העורר בתמיכה לגרסתו, באשר כפי שציין בית משפט קמא, חלקן מתארות את מצב היחסים ששרר בין המתלוננת לעורר מנקודת מבטם של עדים חיצוניים, שלא היו יכולים להבין לאשורו את המתחולל בין העורר למתלוננת, והדברים אמורים ביתר שאת נוכח כך שלגרסת המתלוננת היא ניסתה להסוות את התרחשותם של אירועים אלה. 

5.        מכל מקום, אף אם הייתי מקבל את השגותיו של העורר לעניין עוצמתן של הראיות הלכאוריות להוכחת האישום הראשון בהתחשב בטענות שהעלה, לרבות היותה של המתלוננת "מתלוננת סדרתית" כהגדרתו לא היה בכך כדי לשנות את עמדתי, שכן העורר אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האישום השני ואירוע זה, לא זו בלבד שיש בו חיזוק בכל שאמור בדפוס ההתנהגות של העורר כלפי המתלוננת, אלא שהוא אף מצדיק, כשלעצמו, את מעצרו של העורר עד לתום ההליכים. על פי גרסתם של המתלוננת, של א' ר' ושל שני ילידיה הקטינים, העורר הגיע לביתה של המתלוננת באישון לילה ותקף את א' ר'. בהמשך, הוא נכנס לביתה של המתלוננת, תקף את המתלוננת הטיחה לעבר הרצפה, והטיל חיתתו על הנוכחים במשך מספר שעות באמצעות נשק שנטל לידיו. טענת העורר, לפיה הוא נטל לידיו את הנשק משום שחשש כי ייגנב - אינה משכנעת על פניה. אף לגרסתו של העורר הוא ידע כי דלת ביתה של המתלוננת אינה נעולה במשך תקופה של שנתיים או שלוש. משכך, קשה להבין מדוע לפתע בער בו, בעורר, הדחף להגיע לביתה של המתלוננת באישון לילה מתוך חשש לשלומו של כלי הנשק. כבית משפט קמא אף אני סבור, כי השאלה אם הנשק היה טעון או אם היה בו מכלול אינה רלוונטית בשלב זה (מה גם שלא התבהר כדי הצורך אם העורר ידע על קיומם או העדרם של אלה, לא כל שכן, המתלוננת וילדיה המאוימים).  סיכומו של דבר, טענותיו של העורר לעניין קיומן של ראיות לכאורה לאישומים המיוחסים לו - נדחות.

6.        מעשיו של העורר מקימים עילת מעצר על פי סעיף 21(א)(ג)(4)(5) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) התשנ"ו-1996 ולהשקפתי, הם מעידים על מסוכנות רבה. דפוס התנהגותו מלמד על מסוכנות כללית ולא כזו הממוקדת במתלוננת בלבד. לכך יש להוסיף את העובדה שעברו הפלילי של העורר כולל הרשעה בעבירות של איומים, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, והחזקת סמים מסוכנים. כבית משפט קמא אף אני סבור כי לא  ניתן לאיין מסוכנות זו באמצעות חלופת מעצר.

           על יסוד כל האמור, הערר נדחה.

           ניתנה היום, י"ח בחשון התשס"ח (30.10.07).

ש ו פ ט


העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    נב

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ