אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ערר על ההחלטה שלא לשחרר ממעצר מורשעים בניסיון לסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה ועבירות נוספות-נדחה

ערר על ההחלטה שלא לשחרר ממעצר מורשעים בניסיון לסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה ועבירות נוספות-נדחה

תאריך פרסום : 28/01/2008 | גרסת הדפסה
בש"פ
בית המשפט העליון
686-08
28/01/2008
בפני השופט:
ע' ארבל

- נגד -
התובע:
1. מרדכי לוינשטיין
2. אליצור לוינשטיין

עו"ד נבות תל צור
עו"ד אריאל כפרי
עו"ד אשר אוחיון
הנתבע:
מדינת ישראל
עו"ד מלי אומיד
החלטה

           לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט ג' נויטל) שלא להורות על שחרורם של העוררים ממעצר עד למתן גזר הדין בעניינם.

1.        העוררים הורשעו ביום 28.11.07 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (ת"פ 40145/05, כב' השופט ג' קרא) בעבירות של ניסיון לסיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה; קשירת קשר לביצוע פשע; שיבוש מהלכי משפט; והדחה בעדות בנסיבות מחמירות. בנוסף, הורשע העורר 1 בעבירה של שינוי זהות רכב. על-פי הכרעת הדין, רקמו העוררים תוכנית להצתת כלי רכב בנתיבי איילון בתל אביב וזאת על רקע התנגדותם לתוכנית ההתנתקות. העוררים החלו בהכנות מעשיות לביצוע תוכניתם, העמיסו חפצים על כלי הרכב ושפכו חומרים דליקים על המטען, אך בשל תקלה טכנית בכלי הרכב לא הצליחו להוציא לפועל את תוכניתם. מועד הטיעונים לעונש בעניינם של העוררים נקבע ליום 24.1.08.

2.        השתלשלות ההליכים בעניינם של העוררים עד למתן הכרעת הדין תוארה בפירוט בהחלטת בית משפט זה בבש"פ 10177/07 (כב' הנשיאה ד' ביניש, להלן: החלטת הערר הקודמת) ועל כן אדרש לדברים בקצרה בלבד. לאחר שהוגש כתב האישום בעניינם של העוררים הורה בית המשפט המחוזי על מעצרם עד תום ההליכים. ביום 8.11.05 נעתר בית משפט זה לערר שהגישו והורה על שחרורם למעצר בית מלא (בש"פ 9448/05, כב' השופטת מ' נאור). ביום 29.9.06 הורה בית המשפט המחוזי על הקלות במעצר הבית של העוררים, אך אלו הפרו את תנאי השחרור ועל כן נקבע  ביום 18.10.06 כי עליהם לשוב למעצר בית מלא. ערר שהוגש על החלטה זו לבית משפט זה נדחה (בש"פ 8823/06, כב' השופט א' רובינשטיין). בחודש מרץ 2007 הומר מעצר הבית באיסור על העוררים לצאת מיישובם. בערר שהוגש לבית משפט זה, הורה בית המשפט לשירות המבחן לערוך תסקירים בעניינם של העוררים (בש"פ 3944/07, כב' השופט א' א' לוי). לאור ההמלצות החיוביות שהופיעו בתסקירים, ובהסכמת המדינה, ביטל בית המשפט המחוזי ביום 3.6.07 את כל התנאים המגבילים שהוטלו על העוררים.

3.        לאחר מתן הכרעת הדין עתרה המשיבה לבית המשפט המחוזי להורות על מעצרם של העוררים עד תום ההליכים נגדם. בית המשפט קיבל את הבקשה ביום 28.11.07 בקבעו כי משהורשעו העוררים לא עומדת להם עוד חזקת החפות וכי לאור חומרת העבירות בהן הורשעו והעונש הצפוי להם בגינן, צומח מניה וביה חשש מובנה מהימלטותם מן הדין. על כן, הורה בית המשפט על מעצרם של העוררים עד למתן גזר הדין בעניינם.

           העוררים הגישו ערר על החלטה זו לבית משפט זה, אשר נדחה במסגרת החלטת הערר הקודמת. בית המשפט, מפי כב' הנשיאה ד' ביניש, קבע ביום 7.12.07 כי בנסיבות העניין, אף בהעדר מידע קונקרטי בדבר כוונתם של העוררים להימלט מן הדין, קיים חשש ממשי מפני הימלטות כזו. זאת, לאור העובדה כי התנהלות ההליכים בעניינם של העוררים - ובפרט העובדה כי הפרו בעבר את תנאי השחרור - מלמדת כי אינם מכבדים את החוק ואף אינם מהססים לנקוט בהליכים פסולים, כגון הדחת עדים, כדי להשיג מבוקשם. בית המשפט הוסיף כי על אף שבמהלך משפטם של העוררים התקיים פרק זמן בו לא נשקפה מהם מסוכנות שהצדיקה את שהותם במעצר, הרי שהרשעתם מהווה נסיבה חדשה המצמיחה חשש מובנה וממשי להימלטות מן הדין.

4.        ביום 8.1.08 הגישו העוררים לבית המשפט המחוזי בקשה לעיון חוזר בהחלטה להורות על מעצרם עד למתן גזר הדין, וזאת עקב גיוס סכום של כ-800,000 ש"ח לשם שחרורם בערבות. ביום 20.1.08 דחה בית המשפט את הבקשה, תוך שתמך את החלטתו בשני נימוקים עיקריים: האחד, כי לא חל כל שינוי בנתוני היסוד שעמדו בבסיס החלטת הערר הקודמת; השני, כי מועד הטיעונים לעונש הינו קרוב ביותר וקבוע ליום 24.1.08. בית המשפט קמא קבע כי בגיוס הערובה, כשלעצמו, אין כדי להסיט את נקודת האיזון ביחס למכלול השיקולים שפורטו בהחלטת הערר הקודמת, באופן המצדיק את שחרורם של העוררים. בהקשר זה, נתן בית המשפט דגש לקביעות שהופיעו בהחלטת הערר הקודמת באשר לחשש הממשי להימלטותם של העוררים מן הדין לאחר הרשעתם ולזלזול בחוק שהפגינו לאורך ההליך. בנוסף, קבע בית המשפט כי קרבתו של מועד הטיעונים לעונש מעצימה את החשש מפני הימלטות. בית המשפט ציין כי יש להניח כי גם בפני הערכאות הקודמות שדנו בהחלטה לעצור את העוררים עד למתן גזר הדין עמדה האפשרות לשחררם לחלופת מעצר בערובה מתאימה אך אלו בחרו שלא להורות על כך. על כן, קבע בית המשפט קמא כי בנקודת זמן זו נראה כי לא ניתן להצביע על חלופת מעצר כלשהי אשר תאיין את החשש מהימלטותם של העוררים מן הדין.

5.        בערר שלפניי, שהוגש ביום 22.1.08, יוצאים העוררים נגד החלטתו זו של בית המשפט קמא. ראשית, טוענים העוררים כי בית המשפט קמא שגה כאשר נתן דגש לכך שהפרו את תנאי מעצרם והדיחו עדים, וזאת משום שלמרות מעשים אלו התקבלה בחודש יולי 2007 - על דעת התביעה, שירות המבחן והערכאות שדנו במקרה - ההחלטה לשחררם ממעצר. מכאן, טוענים העוררים כי בפועל, הנימוק היחיד אשר הנחה את בית המשפט קמא בהחלטתו הינו החשש המובנה להימלטות מן הדין אשר צומח מעצם הרשעתם.  לגישתם, וכפי שיפורט בהמשך, אין בחשש זה בלבד כדי להצדיק את המשך מעצרם.

           ביחס לנימוק השני עליו ביסס בית המשפט קמא את החלטתו - קרבתו של מועד הדיון בטיעונים לעונש - טוענים העוררים כי נימוק זה שגוי ולא יכול להצדיק את דחיית הבקשה. לטענתם, בית המשפט קמא לא נתן טעם לקביעתו כי המועד הקרוב מעצים את החשש מהימלטות, בעוד שניתן לטעון כי בקרבת הדיון יש כדי להפחית את החשש מהימלטות לכאורה, לאור פרק הזמן הקצר העומד לצורך ארגון הימלטות כזאת. מעבר לכך, טוענים העוררים כי הגישו את הבקשה לעיון חוזר כבר ביום 8.1.08, אך הדיון בה נקבע רק ליום 20.1.08. לשיטתם, העובדה כי בקשתם נדחתה רק בשל המועד בו נקבעה לשמיעה, מהווה פגיעה חמורה בזכויותיהם.

           כמו כן, טוענים העוררים כי שגה בית המשפט קמא כאשר קבע כי לא ניתן להצביע על כל חלופת מעצר שתאיין את החשש מהימלטות בעניינם. זאת, בשל העובדה כי טרם הרשעתם היו הם משוחררים ממעצר ללא כל תנאים מגבילים. לטענתם, ההרשעה אכן מצמיחה חשש מובנה מסוים מהימלטות, ועל כן מצדיקה הטלת מגבלות מסוימות על העוררים, אך אין בהרשעה, כשלעצמה, כדי להצדיק את הצעד הקיצוני של מעצרם עד תום ההליכים. בפרט נכונים הדברים לטענתם לאור העובדה שההחלטה על מעצרם לא נבעה מהמסוכנות הנשקפת מהם אלא מקיומו של חשש מהימלטות בלבד. העוררים מוסיפים כי לעניין זה יש להתחשב בכך שהכרעת הדין, אשר לאחריה לא עומדת לטובתם חזקת החפות, כפופה לזכות הערעור ועל כן גם מטעם זה פוחת החשש מהימלטות שכן לא מדובר בקביעה סופית. לטענתם, בית משפט זה קבע במספר מקרים כי גם לאחר הרשעה, ואפילו בעבירות חמורות, אין להורות על מעצר אם ניתן להפיג את החשש מפני הימלטות בדרכים הפוגעות פחות בזכויותיו של הנאשם. בנוסף, טוענים העוררים כי החשש המובנה מהימלטותם לאחר ההרשעה הינו נמוך יחסית וזאת בשל העובדה כי שניהם הינם אנשי משפחה ואבות לילדים צעירים. לבסוף, מציינים העוררים כי כל אחד מהם הצליח לגייס ערבות בסך 500,000 ש"ח מאנשים הנותנים בהם את אמונם, והיא המבטיחה את התייצבותם להמשך ההליכים ומוסיפים כי הם מוכנים לכל תנאי מגביל אחר שיהיה בו כדי לאיין את החשש מהימלטותם.

           בדיון בפניי הוסיף בא-כוח העורר 1 כי ביום 24.1.08 נשמעו טיעונים לעונש וכי מועד מתן גזר הדין נקבע ליום 3.2.08. לטענתו, על אף שהמדינה טענה לעונש חמור, במקרים אחרים בהם הורשעו נאשמים על רקע מעשים דומים שבוצעו בתקופת ההתנתקות, גזרו בתי המשפט בדרך כלל עונשים נמוכים יחסית. עוד טען בא-כוח העורר 1 כי העוררים פעלו לאור החלטת הערר הקודמת וגייסו סכום אשר הם סבורים כי יש בו כדי לאפשר את שחרורם לחלופת מעצר. בא-כוחו של העורר 2 הוסיף כי דווקא לאור קרבתו של מועד מתן גזר הדין, ישנה חשיבות עקרונית בקביעה לפיה יש לשחרר את העוררים ממעצר אם קיימות חלופות אחרות לכך. כמו כן, טען בא-כוח העורר 2 כי לו היו מציגים לבית המשפט חלופות מתאימות במהלך הדיון בהחלטת הערר הקודמת, היה זה מאשר את שחרורם של העוררים. על כן, משהצליחו העוררים לגייס ערבות בסך של 500,000 ש"ח לכל אחד מהם, בנוסף להתחייבות אישית של אנשי ציבור שונים, יש מקום לשוב ולבחון את ההחלטה על מעצרם. בא-כוח העורר 2 אף הדגיש כי העוררים, אשר היו משוחררים ממעצר בלא כל תנאים מגבילים, התייצבו לדיונים בעניינם ואף למעצר בהתאם להחלטת בית המשפט, כך שבמעשיהם יש להקטין את החשש המובנה מהימלטות.

6.        מנגד, טענה באת-כוח המשיבה כי במסגרת הטיעונים לעונש ביקשה המדינה לגזור על העוררים מספר שנות מאסר וציינה גם כי על אדם אחר שהיה מעורב במעשים שבגינם הורשעו העוררים מעורבות שולית בלבד, נגזר עונש מאסר של שנתיים. בכך, טענה באת-כוח המשיב, יש כדי להמחיש כי קיים חשש מהותי מהימלטות של העוררים מן הדין לאור העונשים הצפויים להם. בנוסף, הדגישה באת-כוח המשיבה כי העוררים הורשעו גם בשיבוש הליכי משפט ובהדחת עדים בנסיבות מחמירות ואף הפרו בעבר את תנאי שחרורם, ועל כן אין לתת בהם אמון. לבסוף, טענה באת-כוח המשיבה כי בהחלטת הערר הקודמת לא הוזכרה כל אפשרות לשחרר את העוררים לחלופת מעצר, ועל כן אין בגיוס הכספים משום נסיבה חדשה המצדיקה עיון חוזר בהחלטה על מעצרם. לשיטתה, חזקה על בית המשפט כי היה מודע לאפשרות לשחרר את העוררים בערובה, אך בחר שלא לעשות כן.

7.        לאחר שעיינתי בערר ובהחלטות הערכאות הקודמות ושמעתי את טיעוני הצדדים, מצאתי כי דין הערר להידחות. כבית המשפט קמא, סבורה גם אני כי מאז ניתנה החלטת הערר הקודמת לא חל בעניינם של העוררים שינוי נסיבות המצדיק את שחרורם ממעצר. כידוע, סעיף 52(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, קובע כי ניתן להגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטה בעניין מעצר "אם נתגלו עובדות חדשות, נשתנו נסיבות או עבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה". אין חולק כי לא נתגלו בענייננו עובדות חדשות וכן כי טרם חלף זמן ניכר מאז ההחלטה על מעצרם של העוררים. טענת העוררים היא אך כי יש לראות בגיוס סכום הכסף לצורך שחרורם בערבות משום נסיבה חדשה המצדיקה עיון חוזר בהחלטה על מעצרם. טענה זו אין בידי לקבל. בהחלטת הערר הקודמת, שניתנה אך לפני כחודש, קבע בית משפט זה באופן ברור ומפורש כי קיים חשש ממשי להימלטות העוררים מהדין:

"בנסיבות העניין, אכן יש ממש בטענות המשיבה, כי אף בהעדר מידע קונקרטי בדבר כוונה של העוררים להימלט מן הארץ או להימלט מן הדין בתוך תחומי המדינה, הרי שמכלול הנסיבות מצביע על חשש ממשי מפני הימלטות מהדין. מהכרעת הדין עולה, כי העוררים אינם מכבדים את החוק, ואינם מהססים לנקוט אמצעים פסולים, לרבות הדחת עדים, כדי להשיג את מבוקשם. כן עולה מן ההליכים הרבים שהתקיימו בעניינם, כי לא כיבדו את תנאי מעצרם והפרו את האמון שניתן בהם" (בש"פ 10177/07, סעיף 4 להחלטת כב' הנשיאה ד' ביניש).

           על כן, קבע בית משפט זה כי לא ניתן לאיין את החשש באמצעות חלופת מעצר. משכך, בנסיבות העניין אין בהצעת חלופה כזו משום נסיבה חדשה העשויה להצדיק עיון חוזר בהחלטה (ראו לדוגמה: בש"פ 8471/01 דכנאש נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 8.11.2001)). בפרט אמורים הדברים כאשר הערר על החלטת בית המשפט קמא הוגש לבית משפט זה יומיים בלבד לפני המועד בו נשמעו הטיעונים לעונש בעניינם של העוררים ונשמע יומיים לאחר שנשמעו הטיעונים לעונש ועובר למתן גזר הדין.

           הנימוקים שניתנו בהחלטת הערר הקודמת עומדים בעינם גם היום. ויודגש, הדברים שנאמרו לעניין החשש מהימלטות העוררים אף מקבלים משנה תוקף בנקודת הזמן הנוכחית, לאחר שנשמעו טיעוני הצדדים לעונש ומשהתברר לעוררים כי המדינה מבקשת להטיל עליהם עונשי מאסר ממושכים. בעמדת המדינה בהקשר זה אין כמובן כדי ללמד על העונשים שיוטלו על העוררים בפועל. ואולם, כעולה מהכרעת הדין, הורשעו העוררים במעשים חמורים. כפי שקבע בית המשפט קמא, גם לטעמי יש בעובדה כי גזר הדין יינתן בעוד ימים ספורים, כדי להגדיל את החשש מפני הימלטותם של העוררים מהדין, בפרט משהפרו בעבר את תנאי השחרור ממעצר שנקבעו להם.

8.        אשר על כן, הערר נדחה. העוררים יישארו במעצר עד תום ההליכים נגדם.

           ניתנה היום, כ"א בשבט תשס"ח (28.1.08).

ש ו פ ט ת


התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ