אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ערר על ההחלטה לעצור עד תום ההליכים מואשם בשלוש עבירות של רצח-נדחה

ערר על ההחלטה לעצור עד תום ההליכים מואשם בשלוש עבירות של רצח-נדחה

תאריך פרסום : 17/02/2008 | גרסת הדפסה
בש"פ
בית המשפט העליון
846-08
14/02/2008
בפני השופט:
ע' ארבל

- נגד -
התובע:
נאייף אבו סרחאן
עו"ד מ' תאבת
הנתבע:
מדינת ישראל
עו"ד ג' אש
החלטה

           זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט מ' רביד) אשר הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.

1.           נגד העורר הוגש כתב אישום האוחז שני אישומים והמייחס לו שלוש עבירות של רצח, עבירה של ניסיון לרצח ועבירה של הדחה בחקירה. על-פי הנטען בכתב האישום, העורר היה נשוי לנאדרה אבו-סרחאן (להלן: נאדרה), אם בתו הנאא, ולפריאל אבו-סרחאן (להלן: פריאל), אם בתו דועאא. היחסים בין העורר לבין נשותיו היו עכורים והוא אף הכה אותן יום לפני האירוע נשוא כתב האישום. באישום הראשון נטען, כי ביום 10.9.07 נסע העורר ברכב עם נשותיו ובנותיו לטיול בעין גדי, כאשר לאחר רדת החשכה החלו לעשות את דרכם חזרה לירושלים. לאחר שהחלו בנסיעתם, פנה העורר עם הרכב לרחבת מצפה בצד הדרך, הממוקם על מצוק בגובה של 80 מטר משפת ים המלח, בו ביקר העורר פעמים רבות והכירו היטב. על-פי הנטען, עצר העורר את הרכב כמטר משפת המצוק, יצא מן הרכב וגרם להתדרדרותו, בעוד נשותיו ובנותיו נמצאות בתוכו. הרכב התדרדר משפת המצוק, פגע בסלעים והתהפך מספר פעמים עד שהוטח על הקרקע. עוד נטען, כי במהלך האירוע הדליק העורר חומר בעירה המשמש להדלקת פחמים כדי לגרום לשריפתו וכתוצאה מכך התפשטה ברכב אש שהבעירה את מיכל הדלק. כתוצאה ממעשים אלו נהרגו פריאל והנאא במקום, נאדרה נפצעה קשה ונפטרה כעבור ארבעה ימים, ואילו דועאא נפצעה קשה, נותחה בראשה ואושפזה בבית החולים למשך 10 ימים. על-פי הנטען בכתב האישום, ביצע העורר מעשים אלו על רקע יחסיו העכורים עם נשותיו ורצונו לזכות בפיצויים כספיים לאחר התאונה.

           על-פי הנטען באישום השני, ביום 16.9.07 התקשרה דועאא אל העורר וסיפרה לו כי חוקר אמור להגיע אל בית החולים כדי לשאול אותה שאלות על האירוע נשוא האישום הראשון. נטען, כי העורר הורה לה לספר לחוקר כי נרדמה ברכב והתעוררה רק כאשר הרכב החל להתדרדר לתהום וכי חזר על דבריו מספר פעמים תוך שהוא מזהיר אותה כי עליה לספר דברים אלו גם אם החוקר יאיים עליה בדרך כלשהי.

2.           בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה לבית המשפט המחוזי בירושלים בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו. בית המשפט קיבל את הבקשה, תוך שקבע כי בחינת מכלול הראיות מעידה כי קיימות ראיות לכאורה הקושרות את העורר לביצוע המעשים המיוחסים לו. בית המשפט הסתמך, בין היתר, על הקביעות הבאות: ראשית, מצא בית המשפט כי גרסתו הראשונה של העורר, לפיה נגרמה התאונה בשל פגיעה של אוטובוס בחלקו האחורי של רכב, אינה הגיונית ולוקה בסתירות מהותיות באשר לנסיבות קרות התאונה, לרבות הנסיבות בהן הצליח העורר להיחלץ מהרכב. עוד נקבע כי גרסה זו אף אינה עולה בקנה אחד עם ממצאים שנמצאו בשטח ובחוות-דעת בוחן התנועה, עם ניסוי חי שנעשה במקום האירוע ועם ראיות באשר להתנהגותו של העורר לאחר האירוע. שנית, התייחס בית המשפט לכך שהעורר עצמו שינה את גרסתו מן הקצה אל הקצה. כך, לפי גרסה שנייה שהציע העורר, נגרמה התאונה בשל חשש שהיה לעורר מהתלקחות חומר בעירה שהיה ברכב, בגינו עצר את הרכב במהירות ויצא ממנו בלא שווידא כי הרכב נמצא במצב חניה ובלם היד מורד. לגרסתו של העורר, לאחר שיצא מן הרכב החל זה להתדרדר מן המצוק. בית המשפט מצא כי גם גרסה זו הינה בלתי סבירה, שכן לעורר הייתה אפשרות לעצור בבטחה בצד הדרך, אך במקום זאת הוא בחר לעצור את רכבו בסמוך לשפת המצוק על אף שהכיר את האזור. בית המשפט קבע עוד כי יש לראות בגרסאות הסותרות שנתן העורר משום התנהגות מפלילה, שכן מטרתן הייתה להרחיקו מהמעשים המיוחסים לו.

           בית המשפט הוסיף עוד כי גם הראיות הנוספות שהוצגו בפניו מבססות את הטענה בדבר סיכוי סביר להרשעת העורר בעבירות המיוחסות לו. לעניין זה, התייחס בית המשפט לעובדה כי בסמוך לאירוע יצר העורר קשר עם חברת הביטוח ועם סוכנות הביטוח של הרכב; לראיות באשר למצבו הכלכלי של העורר, המעידות על מניע כלכלי ואישי לגרום למותן של נשותיו ובנותיו; ולהנחיות שנתן לבתו דועאא, אשר ניצלה כאמור מהתאונה, באשר לעדותה בחקירה. בית המשפט הדגיש כי על אף שחומר הראיות מורכב בעיקרו מראיות נסיבתיות, שלחלקן אף אופי תמים, יש בהצטרפותן יחד כדי ליצור מארג שלם של ראיות לכאורה הקושרות את העורר למעשים המיוחסים לו.

           לאור קביעותיו באשר לקיומן של ראיות לכאורה, מצא בית המשפט קמא כי מעשיו הנטענים של העורר מצמיחים, מניה וביה, את חזקת המסוכנות הסטטוטורית, וזאת בפרט בהתחשב בנסיבות העניין - ביצוע שלושה מעשי רצח של נשותיו ובתו של העורר וניסיון לרצוח בת נוספת. בית המשפט קבע כי העורר לא הצליח להפיג את החשש מפני המסוכנות הנשקפת ממנו, בפרט לאור שינויי גרסאותיו בחקירה ונסיונותיו להדיח את בתו מלתת עדות אמת, המעלים אף חשש משיבוש הליכי משפט על-ידו. בית המשפט הוסיף ובחן את חלופת המעצר שהוצעה על-ידי העורר - שהייה בבית אביו במעצר בית מלא - אך מצא כי אין בה כדי לאיין את המסוכנות החמורה הנשקפת מהעורר.

           מכאן הערר שלפניי.

3.           העורר טוען כי שגה בית המשפט קמא כאשר קבע כי קיימות נגדו ראיות לכאורה. לטענתו, חומר הראיות נגדו מורכב מראיות נסיבתיות ומראיות מפי השמועה או עדויות סברה, אשר אינן קבילות. עוד טוען העורר כי גרסתו - לפיה התרחשה התאונה לאחר שעצר את הרכב מתוך חשש כי חומר דליק שנמצא בתא המטען עלול להתלקח - ניתנה בטרם נחשף לראיות התביעה והיא אף מתיישבת עם ראיות אלו. לעניין זה, מצביע העורר למשל על כך שגרסתו מתאימה לחוות-הדעת לפיה התדרדר הרכב במהירות איטית, וכן לכך שכוחות החילוץ הבחינו בעשן לבן המיתמר מתא המטען של הרכב, כאשר לטענתו מסוק החילוץ הוא אשר הביא לליבוי האש ולהתפשטותה. באשר לגרסה הראשונה, טוען העורר כי זו נועדה להרחיק אותו מהמעשים לאחר שהבין שגרם למות נשותיו ובתו ברשלנות. לגישתו, העובדה כי גרסה זו אינה הגיונית ואינה מתיישבת עם הממצאים בשטח מעידה כי לא תיכנן את הדברים. בהקשר זה מוסיף העורר כי סתירות בגרסה, כשלעצמן, אינן יכולות להוות ראיות להפללתו, בפרט כאשר יש לו הסברים סבירים לסתירות אלו. כמו כן, טוען העורר כי העובדה כי בתו דועאא לא נחקרה לאחר ששינה את גרסתו מהווה מחדל של המשטרה, שכן ייתכן שהיה בה כדי לחזק גרסתו.

           באשר לראיות בדבר מניע כלכלי לביצוע המעשים, טוען העורר כי התעניינותו בפיצויים שיקבל לא חרגה מגבולות הסביר, בפרט לאור מצבו הכלכלי הקשה, ואין בה משום ביסוס של מניע למעשים. העורר מוסיף עוד כי ישנם קשיים משמעותיים בהתבססות על עדותה של מי שהייתה מאהבתו באותה עת, אשר לה אינטרס להפלילו בשל קנאתה לו. זאת, בפרט כאשר עדויות חברותיה, להן סיפרה לכאורה על תוכניתו של העורר להרוג את נשותיו, אינן תומכות לטענתו בגרסתה. לאור זאת, טוען העורר כי כלל לא קמה עילה למעצרו, ובפרט בהתחשב בכך שאין בעברו כל הרשעות בעבירות אלימות בכלל ובעבירות כלפי בני משפחה בפרט. העורר אף מדגיש כי לאחר האירוע היה משוחרר במשך כחודשיים, במהלכם אף שהה בקרבת בתו דועאא, ולא היווה כל סכנה לה או לסביבה.

           לחילופין, טוען העורר כי מאחר ומרבית הראיות בעניינו הן נסיבתיות, ובהתחשב בדברים שנאמרו לעיל באשר לנסיבותיו האישיות, שגה בית המשפט קמא כשלא נעתר לבקשתו להורות על עריכת תסקיר מטעם שירות המבחן ועל שחרורו לחלופת מעצר. לפיכך, טוען העורר כי יש להורות על שחרורו לחלופת מעצר בתנאי מעצר בית מלא, במקום מרוחק מאזור מגוריו, לצד הפקדת ערבות עצמית וערבויות צד ג'.

4.           לטענת בא-כוח המשיבה, אין להתערב בקביעת בית המשפט קמא לפיה קיימות ראיות לכאורה הקושרות את העורר לביצוע המעשים החמורים המיוחסים לו - שלושה מעשי רצח וניסיון לרצח, לרבות הדחת עדה - המצדיקים את מעצרו עד תום ההליכים. בא-כוח המשיבה טען כי די בגרסתו השנייה של העורר, בהיותה גרסה כבושה הרצופה שקרים וסתירות, כדי לעבור את המשוכה של ראיות לכאורה. לעניין זה, ציין בא-כוח המשיבה כי גרסה זו אינה מתיישבת עם הממצאים ממקום האירוע ואינה הגיונית על פניה. כך למשל, טענת העורר כי אחת מנשותיו הכניסה לתא המטען של האוטו מנגל וגחלים לוהטות, נסתרה הן על-ידי עדויות בני המשפחה, אשר ככלל לא שיתפו פעולה עם גורמי החקירה, והן על-ידי העובדה כי בתא המטען של הרכב לא נמצאו גחלים. בנוסף, הדגיש בא-כוח המשיבה כי העובדה שהעורר המשיך לנסוע עד לשפת המצוק ממש אינה מתיישבת עם העובדה כי היה יכול לעצור קודם לכן בשולי הדרך וכן עם היותו נהג מנוסה המכיר את האזור ועם טענתו כי מיהר לעצור בשל הלחץ בו היה שרוי.

           בא-כוח המשיבה הוסיף ופרס את מכלול הראיות הנוספות הקיימות נגד העורר, אשר אל חלק מהן לא נזקק בית המשפט קמא לצורך החלטתו. ראשית, התייחס בא-כוח המשיבה לעדותה של מי שהייתה מאהבת של העורר, אשר לפיה אמר לה העורר ערב האירוע כי תשמע למחרת "חדשות שיזעזעו את העולם". לטענת בא-כוח המשיבה, עדות זו נתמכת הן בהאזנות סתר והן בעדויות נוספות. כמו כן, הוסיף כי ההסבר שנתן העורר לאמירה זו, לפיו התכוון לכך שיגנוב משאית עם אחיה של העדה, הינו בלתי סביר ואף נסתר על-ידי עדות מי ששימש כמפעילו של העורר במשטרה. שנית, התייחס בא-כוח המשיבה להאזנות סתר הכוללות אמירות מפלילות של העורר, המעידות על כך שלא התאבל על מות נשותיו ובתו אלא ניהל קשרים רומנטיים עם נשים נוספות וכן על תאוות הכסף המניעה אותו. בנוסף, התייחס בא-כוח המשיבה לכך שבמהלך חקירתו מסר העורר שקרים, גם לשיטתו הוא, בקור רוח מוחלט ובפרטי פרטים. לטענתו, עובדה זו מעמידה בספק את הגרסה השנייה, המבוססת, רובה ככולה, על הטענה שהעורר פעל מתוך לחץ בשל החשש כי רכבו יתלקח.

           בהתייחס לטענות שהעלה העורר, טען בא-כוח המשיבה כי טענתו של העורר בדבר העדר חקירה נוספת של בתו דועאא הינה מקוממת, שכן משפחתו של העורר כולה נמנעה מלשתף פעולה עם גורמי החקירה. כן טען בא-כוח המשיבה כי אין ללמוד מאי-סבירותה של גרסתו הראשונה של העורר כי הלה לא תכנן את המעשה.

5.           לאחר שעיינתי בערר, בהחלטתו של בית המשפט המחוזי ובחומר הראיות שצורף ושמעתי את טיעוני הצדדים, מצאתי כי דין הערר להידחות. החלטתו של בית המשפט המחוזי קובעת באופן מפורט ומנומק, על סמך ניתוח מקיף של חומר הראיות הקיים בתיק, כי קיימות ראיות לכאורה הקושרות את העורר לביצוע המעשים המיוחסים לו בכתב האישום. אף לטעמי, חומר הראיות מבסס סיכוי סביר להרשעתו של העורר בעבירות המיוחסות לו. אמנם, כפי שטוען העורר עיקר הראיות נגדו הינן ראיות נסיבתיות. ואולם, כלל הוא כי ניתן להורות על מעצר עד תום ההליכים אם הראיות הנסיבתיות על פניהן הינן "בעלות עוצמה, שיש בה כדי להוביל למסקנה לכאורית ברורה בדבר סיכויי ההרשעה" (בש"פ 991/99 מדינת ישראל נ' קנילסקי (לא פורסמה, 17.2.1999). כן ראו למשל: בש"פ 1238/06 אזערי נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 22.2.2006); בש"פ 1369/07 פחימה נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 25.2.2007)).

           בענייננו, שוכנעתי כי קיים מארג ראייתי אשר לאורו ניתן לומר כי קיים סיכוי סביר להרשעת העורר בעבירות נשוא כתב האישום. במקרה דנן, בתו של העורר ושתי נשותיו, עימן היה מסוכסך, מצאו את מותן כאשר הרכב בו נסעו התדרדר במהירות איטית לתהום מצוק, בעוד העורר, אשר נהג ברכב, לא היה בתוכו בעת התרחשות האירוע ולא נגרם לו כל נזק. לכך, יש להוסיף את העובדה כי שבוע עובר לאירוע יצר העורר קשר עם חברת הביטוח על מנת לוודא כי הוא מבוטח. בנסיבות אלו יש כדי ליצור תשתית עובדתית המחשידה  את העורר. תשתית זו מתחזקת לאור התנהגותו של העורר, כפי שעמד עליה, כאמור, בית המשפט קמא: הסתירות בין הגרסאות שסיפק העורר לאירוע לבין ממצאי החקירה, דו"ח בוחן התנועה ועדויות אובייקטיביות של עוברי אורח בדבר התנהגותו של העורר לאחר קרות התאונה; העובדה כי העורר שיקר, גם לשיטתו שלו, על מנת להרחיק עצמו מהאירוע; אמירות מפלילות של העורר והעובדה כי הורה לבתו, אשר שרדה את התאונה, לא לספר את האמת על שהתרחש.

           בית המשפט מצא כי די בראיות אלו כדי להצדיק את מעצרו של העורר עד לתום ההליכים. לאחר שבחנתי את הדברים גם אני, מצאתי כי מכלול ראיות זה, ובפרט היותה של גרסת העורר לאירועים בלתי-סבירה על פניה, מגבש ראיות לכאורה לביצוע העבירות. כך למשל, מצאתי קושי רב בטענת העורר כי מיהר לעצור את הרכב בשל הלחץ בו היה שרוי, כאשר מעיון בתמונות המתארות את מקום התאונה עולה בבירור כי לכאורה יכול היה הוא לעצור את הרכב במקום מסוכן פחות עוד קודם לכן ובקלות רבה. מעבר לכך אוסיף, כי לאחר שעיינתי בחומר הראיות שהוצג לי, מצאתי כי גם בהאזנות הסתר שבוצעו לעורר יש כדי לחזק את המארג הראייתי נגדו, בעיקר על רקע התבטאויותיו אחרי המעשה, מהן עולה התייחסותו לפיצויים שיקבל כאל "פרי" בו יזכה ומנגד נעדרת כל תגובת צער על האירוע. אני סבורה, איפוא, כי הראיות הנסיבתיות בענייננו אכן מתגבשות לכדי מכלול המקים סיכוי סביר להרשעתו של העורר בעבירות נשוא כתב האישום. 

6.           משנמצא כי קיימות ראיות לכאורה לכך שהעורר ביצע את המעשים המיוחסים לו - שלושה מעשי רצח של נשותיו ובתו וניסיון לרצח בתו הנוספת - קמה חזקת המסוכנות הסטטוטורית הקבועה בסעיף 21(א)(1)(ג)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996. בהתאם, הכלל הנוהג בפסיקת בית משפט זה הינו כי מאדם אשר לכאורה ביצע מעשה רצח נשקפת מסוכנות המצדיקה מעצר, וכי רק בנסיבות חריגות יהיה מקום לסטות מכלל זה ולבחון את האפשרות לשחררו לחלופת מעצר (ראו למשל: בש"פ 2646/97 עודה נ' מדינת ישראל, סעיף 5 להחלטה (לא פורסמה, 18.5.1997); בש"פ 505/06 חסון נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 30.1.2006)). נסיבות כאלו לא מתקיימות בענייננו. בפרט אמורים הדברים נוכח העובדה כי במקרה דנן מואשם העורר גם בעבירה של הדחת עדה - בתו המאושפזת בבית החולים - אשר יש בה כדי להצמיח חשש ממשי משיבוש הליכי משפט בעניינו. חשש זה נתמך גם בחוסר נכונותם של בני משפחת העורר לשתף פעולה עם גורמי החקירה עד כה. זאת ועוד, מחומר הראיות עולה כי העורר הינו אדם אשר אינו בוחל בשקרים, גם לגרסתו שלו, כדי להרחיק עצמו מהעבירות המיוחסות לו. באדם כזה יש קושי מובנה לתת אמון כי יקיים תנאי חלופת מעצר כלשהי. כמו כן, לאור חומרת העבירות המיוחסות לעורר והעונש הצפוי לו אם יורשע, אף עולה חשש כבד להימלטותו מן הדין. משאלו הם פני הדברים, לא מצאתי כי יש להורות על בחינתה של חלופת מעצר קונקרטית בעניינו של העורר (ראו למשל: בש"פ 8471/01 דכנאש נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 8.11.2001)). מכל מקום, בית המשפט קמא בחן את חלופות המעצר שהוצעו על-ידי העורר לגופן ומצא כי אלו אינן מספיקות. במסקנתו זו לא ראיתי להתערב. לפיכך, אף אני, כבית המשפט קמא, סבורה כי אין מקום להורות על שחרורו של העורר לחלופת מעצר.

7.           אשר על כן, הערר נדחה. העורר יישאר במעצר עד תום ההליכים נגדו.

           ניתנה היום, ח' באדר א' תשס"ח (14.2.08).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ