אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ערר על ההחלטה לעצור עד תום ההליכים מואשם בעבירות של הצתה-נדחה

ערר על ההחלטה לעצור עד תום ההליכים מואשם בעבירות של הצתה-נדחה

תאריך פרסום : 17/01/2008 | גרסת הדפסה
בש"פ
בית המשפט העליון
10689-07
16/01/2008
בפני השופט:
ח' מלצר

- נגד -
התובע:
אברהים מטור
עו"ד איברהים עיאד
הנתבע:
מדינת ישראל
עו"ד בת-עמי ברוט
החלטה

1.        נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של הצתה לפי סעיף 448(א) סיפא לחוק העונשין התשל"ז -1977 (להלן: חוק העונשין) ועבירה של כניסה לישראל שלא כחוק לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב -1952. כעולה מכתב האישום, הגיע העורר, בעודו שוהה בלתי חוקי בישראל, בשעת לילה מאוחרת, לחניה האחורית של חנות "הולי בייגל" ברחוב יפו בירושלים בירושלים והצית את החנות. כתוצאה מההצתה אירע בחנות פיצוץ שגרם לניפוץ דלתות החנות העשויות מזכוכית ונגרם נזק למטבח החנות ולכביש שמחוצה לה.

2.        עם הגשת כתב האישום עתרה המשיבה לעצור את העורר עד לתום ההליכים נגדו בת"פ 3160/07. בתאריך 26.11.2007 הורה בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת י' צור) על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. בית המשפט קבע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת האשמות המיוחסות לעורר (העורר אף הודה בחלק מן הראיות הקושרות אותו לאירוע, אך טען כי היה בסמיכות למקום ההצתה בחיפושיו אחר אוכל ומקום לינה). בית המשפט הנכבד קמא אף מצא כי מתקיימת כאן עילת מעצר, שכן עבירת ההצתה היא עבירה חמורה ומסוכנת שגרמה, במקרה דנן, נזק רב לרכוש ורק בנס נמנעה פגיעה בנפש. כן ציין בית המשפט כי קיים חשש להימלטות לאור היותו של העורר תושב הרשות הפלסטינית, אשר מרכז חייו אינו בישראל. באשר לחלופת המעצר, קבע בית המשפט המחוזי כי אין באלטרנטיבה שהועלתה ובערבות הכספית שאותה הציע ב"כ העורר, כדי להבטיח את מטרת המעצר.

3.        בא כוח העורר טען כי טעה בית המשפט הנכבד קמא שהורה על מעצרו של העורר, כיוון שאין די בראיות שקיימות בתיק כדי להוות ראיות לכאורה כדי לבסס את אשמתו של העורר. הוא מצביע על כך שהראיות שנאספו בתיק הן ראיות נסיבתיות ועוד הוא טוען כי שני העדים הקושרים את העורר לאירוע כלל לא נכחו במקום האירוע, וכי הסתירות בעדותו של העורר נגרמו, על פי טענתו, כתוצאה מאי הבנת השפה העברית. בעניין זה הוסיף וגרס כי בשים לב לכך שהעורר אינו קורא או כותב בעברית, צריך היה לתעד את חקירתו באמצעים חזותיים או קוליים, ולא בכתב, כפי שנעשה. בטיעונו בעל פה בפני אף הוסיף ב"כ העורר כי לשיטתו דין הודעותיו של העורר להיפסל מטעם זה.

           מנגד, טענה בא כוח המדינה כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית המבססת את האישום כנגד העורר. שני עדים קושרים את העורר לאירוע, והם אלה שתפסו אותו בבריחתו לאחר הפיצוץ - והם החזיקו בו עד למועד שבו הגיעה המשטרה. הסבריו של העורר באשר לריח הבנזין שנדף מבגדיו ומן הגרב שניסה להשליך מידיו אינם משכנעים, וכך גם גרסתו של העורר לגבי היכרותו עם עובד החנות לשעבר שפוטר, מר מוראד - האדם היחיד שבו חשד בעל החנות שהוצתה, בביצוע המעשה. כמו כן, מאיכון שיחות הטלפון הנייד של העורר עולה בבירור כי הוא התקשר לאותו מוראד ארבע פעמים בתוך שעה אחת, בסמוך מאוד לפני ההצתה. כן מצביעה ב"כ המדינה על הסתירות בעדותו של העורר, המפורטות בהחלטת בית המשפט המחוזי. ב"כ המדינה הדגישה כי יש חשש אמיתי להימלטות מאימת הדין, לאור העובדה שמדובר בתושב השטחים שביצע את העבירה המיוחסת לו תוך שהותו הבלתי חוקית בארץ.

4.        לאחר עיון בהודעת העורר, שמיעת באי כוח הצדדים ועיון בחומר החקירה שהובא בפני, נחה דעתי כי דין הערר להידחות.

5.        באשר לראיות לכאורה המבססות את האישום כנגד העורר, אף אני סבור, כבית המשפט המחוזי הנכבד, כי הסבריו של העורר לשלל הראיות שהצטבר נגדו, אף אם הן נסיבתיות, כהגדרת ב"כ העורר - אינם משכנעים בשלב זה ואינם מספקים הסבר חלופי ראוי. כך, למשל, הסברו של העורר לכך ששיערו נשרף ובגדיו הדיפו ריח בנזין, היה כי עמד בסמוך למקום ההצתה והאש אחזה בשיערו (הודעות העורר במשטרה, 11.11.07). ריח הבנזין בבגדיו, נגרם לדבריו, לאחר שחיטט בפח האשפה הסמוך ושם נשפך עליו ככל הנראה חומר דליק. ואולם, בשחזור שקיים העורר, התברר כי לאור המיקום שבו עמד ביחס למקום שבו פרצה האש וביחס לגובהו, הסבר זה אינו הסבר מניח את הדעת ביחס לשיער השרוף (קלטת השחזור, וכן הודעת העורר במשטרה לגבי השחזור מיום 11.11.07) . גם באשר לריח הבנזין בבגדיו, הרי שהסברו של העורר לגבי החיטוט בפח - אינו מניח את הדעת בשלב זה, בפרט לאור העובדה שניסה לזרוק את הגרב במנוסתו.

6.        בהקשר לדיוננו יש לזכור כי אף ראיות נסיבתיות עשויות לעתים להספיק לצורך הרשעה, אם הן מובילות בהכרח למסקנה הגיונית אחת כי הנאשם ביצע את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום. וכך באו הדברים לידי ביטוי בהלכה הפסוקה:

"על בית-המשפט לשקול את מארג הראיות המצביע לכיוון קיומה של העובדה המפלילה, לעומת הסבריו של הנאשם והסברים היפותטים סבירים אחרים. אם ממכלול הראיות האפשרות להסיק קיום עובדה שאין בה אשמה של הנאשם היא אפשרות דמיונית, ואילו המסקנה ההגיונית היחידה המתבקשת ממכלול הראיות, בהתחשב במשקלן, היא קיומה של העובדה שיש בה אשמת הנאשם - הרי שמכלול ראיות זה מספיק להוכחת האשמה בוודאות הדרושה במשפט הפלילי" (ע"פ 3974/92 אזולאי נ' מדינת ישראל, פ"ד מז(2) 565, 570 מפי השופטת דורנר).

           כמובן שאין באמור לעיל כדי להביע דעה באשר לתיק העיקרי המתנהל כנגד העורר. ואולם במסגרת ההליך שבפני יש לבחון רק האם קיימות ראיות לכאורה היכולות לבסס פוטנציאלית את הוכחת האשמה. בבש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2), 133, 146 נקבע לעניין זה מפי הנשיא ברק כך:

"'ראיות לכאורה להוכחת האשמה' הן ... ראיות גולמיות אשר לגביהן קיים סיכוי סביר שעיבודן במהלך המשפט - תוך בחינתן בחקירות, בקביעת אמינות ומשקל - יוביל לראיות (רגילות) אשר מבססות את אשמת הנאשם מעל לכל ספק סביר"


סבורני איפוא, כי יש בראיות שהצטברו בתיק החקירה כנגד העורר כדי להוות ראיות לכאורה לצורך הנדרש כאן, וכנגד מה שנטען אפרט עוד:

           (א) כאמור בהחלטת בית המשפט המחוזי הנכבד, שני עדים ראו את העורר נמלט ממקום הפיצוץ, ואחד מהם אף תפס אותו ועיכב אותו עד להגעת המשטרה. בעדותו מוסר העד כי לעורר "היה ריח של שרוף, ראיתי שהשיער שלו שרוף והוא היה עצבני" (הודעתו של בנימין אליהו סולומון במשטרה מתאריך 7.11.07). כן סיפר העד בהודעתו במשטרה כי העורר ניסה לשטוף את ידיו לאחר שנתפס וכן ניסה לשטוף את שיערו. גם עדויות אלה מחזקות את הבסיס הראייתי הלכאורי נגד העורר.

           (ב) בעדויות העורר לא ניתן הסבר ראוי לקשר שבינו לבין מר מוראד, עובד לשעבר בחנות שהוצתה, שעליו הצביע מנהל החנות כחשוד העיקרי, מבחינתו, בהצתה (הודעתו של ארי דובין במשטרה מתאריך 7.11.07). יתר על כן על פי איכוני הטלפון הנייד, נראה כי בוצעו כמה שיחות ממספר הטלפון שהחזיק העורר באותו לילה למספר הטלפון של מוראד, בשעות 22:52, 23:42, 23:56, זמן קצר יחסית לפני ההצתה שאירעה בחנות.

7.        הראיות לכאורה המפורטות לעיל ובהחלטת בית המשפט הנכבד קמא, מצביעות על מסוכנות הנשקפת מן העותר ומן העבירה שאותה ביצע, שהיא עבירה חמורה לכשעצמה, במיוחד כאשר מדובר בהצתת חנות באזור מרכזי בירושלים, בשעה שבה נמצאו עדיין מבלים באזור, כך שרק במזל נמנעה פגיעה בנפש. ואכן, מהתמונות שצולמו בחנות לאחר ההצתה עולה תמונה קשה של הרס רב שנגרם למקום. מסוכנותו של העורר, ועילת מעצרו בשל כך, מתבקשת איפוא מאליה נוכח האישום המיוחס לו.

8.        כידוע, אין די בקביעת התשתית הראייתית לכאורה ובביסוס עילת המסוכנות. אלא שעל בית המשפט לבדוק האם לא קיימת חלופת מעצר שתאיין את מסוכנות המבקש. בנסיבות העניין שלפנינו, שבהן העורר הינו תושב שטחים, קיים בהחלט חשש להימלטות מן הדין.

אמנם, בית משפט זה קבע בעבר כי לא ניתן לבסס כלל ולפיו שוהה בלתי חוקי לעולם ייעצר עד תום ההליכים. ואולם, כפי שנקבע בבש"פ 8567/06 דאפר נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (2006), אכן במקרים רבים אין מנוס מכך. כך אמר לעניין זה חברי, כב' השופט רובינשטיין:

"אכן, במישור העקרוני אין לדבר על כלל שלפיו תושב השטחים לעולם אינו משתחרר לחלופת מעצר. מטבע הדברים, במערכת היחסים העצובה השוררת בין ישראל לרשות הפלסטינאית והעדר מנגנונים מתפקדים של עזרה משפטית, הסגרה וכיוצא בזה, יש בהחלט חשד וחשש להימלטות מאימת הדין ואף למסוכנות. בתי משפט יחליטו על מעצר עד תום ההליכים, כשלא ניתן יהא להפיג את החשש להימלטות או את המסוכנות, והעובדה שהמדובר בתושב שטחים היא מהותית לכך בנסיבות אלה, ולכן ישנם - מטבע הדברים - מקרים לא מעטים שבהם אין מנוס ממעצר".

9.        במקרה דנן, החשש מהימלטות מהותי ולא ניתן להפיגו. המדובר בתושב שטחים, שוהה בלתי חוקי, הצפוי - באם יורשע על פי העבירות המיוחסות לו - למאסר בפועל. יתר על כן, בעובדה שלחובת העורר נזקף אישום נוסף מלבד היותו שוהה בלתי חוקי, יש כדי להצביע על חומרה יתירה העולה ממעשיו (השוו: בש"פ 3136/06 עטיר נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (2006)).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ