אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ערר על ההחלטה לעצור עד תום ההליכים מואשם בעבירות רצח וקשירת קשר לביצוע פשע

ערר על ההחלטה לעצור עד תום ההליכים מואשם בעבירות רצח וקשירת קשר לביצוע פשע

תאריך פרסום : 06/01/2008 | גרסת הדפסה
בש"פ
בית המשפט העליון
10977-07
03/01/2008
בפני השופט:
א' רובינשטיין

- נגד -
התובע:
מאור כהן
עו"ד אורי בן-נתן
עו"ד אפרת חג'ג'
הנתבע:
מדינת ישראל
עו"ד בת-עמי ברוט
החלטה

א.        ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט נויטל) מיום 18.12.07 בב"ש 93449/07 (תפ"ח 1051/07), בגדרה נדחתה בקשת העורר לעיון חוזר בהחלטה למעצרו עד תום ההליכים נגדו.

ב.        (1) ביום 7.5.07 הוגש נגד העורר כתב אישום המייחס לו עבירות של רצח אגב ביצוע עבירה (בביצוע בצוותא), קשירת קשר לביצוע פשע (שוד בנסיבות מחמירות) וניסיון שוד בנסיבות מחמירות (בביצוע בצוותא). על פי כתב האישום, במהלך חודש ינואר 2007 קשר העורר עם אחרים לבצע שוד בסופרמרקט בו עבד, תוך שימוש בנשק חם. ביום 30.3.07 בשעה 01:30 בלילה הגיעו שותפיו של העורר לסופרמרקט, בשעה שהוא עבד בו, בהתאם למוסכם מראש, והסתערו על המאבטחים. במהלך השוד ירה אחד משותפיו של העורר בראשו של מאבטח ששכב על הרצפה ושחייו קופדו, ובאדם נוסף שלא נפגע. שנים משותפיו של העורר נתפסו, ושלישי נמלט. חקירת המשטרה הובילה לגילוי הקשר בין העורר בין המבצעים בפועל של השוד. עם כתב האישום הוגשה לבית המשפט בקשה למעצר עד תום ההליכים, בגדרה נטען כי בידי המשיבה ראיות לכאורה לאשמתו של העורר הכוללות, בין היתר, את הודאתו של העורר בקשירת קשר לשוד, וכן עילת מעצר סטטוטורית בהיותו מואשם בעבירה שדינה מאסר עולם. כן נטען, כי העורר הוכיח מסוכנות של ממש לשלום הציבור בהיותו מואשם, בצוותא חדא עם הקושרים האחרים, בעבירות אשר נעברו באלימות חמורה בעבירה הקשה ביותר, תוך שימוש בנשק חם. בהחלטה מיום 27.5.07 ציין בית המשפט המחוזי (השופט מודריק) כי נראה שחלקו של העורר באירועי השוד אינו גדול וכי לא הייתה לו שליטה על המתרחש, אך הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו גם על בסיס העובדות המינימליות עליהן אין חולק. עוד הורה בית המשפט לערוך בדיקה רפואית לעורר, וזאת בעקבות תלונות מצידו על מצבו הרפואי.

           (2) על החלטה זו הוגש ערר לבית המשפט העליון, אשר נדון בפניי וניתנה בו החלטה ביום 29.6.07 (בש"פ 5353/07). בהחלטה נאמר בין השאר:

"משמצאנו כי ישנן ראיות לכאורה, פשיטא כי ישנה עילת מעצר; לא רק עילה סטטוטורית, אלא אף מוצדקת מאוד מעצם העבירות בהן מדובר. העילה היא מסוכנות... ואכן, במסוכנות תלה השופט קמא את החלטתו למעצר עד תום ההליכים, באמרו - וכך גם דעת התביעה - כי המסוגל בעבור בצע כסף להיות מעורב בכגון דא, יש בו מסוכנות. אכן כך; חלקי, במובן המוסרי והערכי, בכל לב עם גישת בית המשפט קמא; המדובר בפרשה מקוממת של בגידה אנושית ומוסרית מצד העורר, עם השלכות קשות; רשאי היה העורר להרוס את עצמו, וצר גם על כך - אך צר הרבה יותר על המנוח, הקרבן. העורר לא רשאי היה להיות מעורב בתכנית עבריינית לפגיעה בקניין מעבידיו בדרך שוד, תוך נשיכת היד המאכילה וכפיות טובה. ודאי מכל שכן שלא רשאי היה להיות מעורב במעשה שסופו עלול להסתיים (כפי שהסתיים) בפגיעה בחיי אדם, במהלך שוד....  אם כן, ישנה מסוכנות הטבועה בראיות לכאורה.

אך גם נוכח זאת, חזקה עלינו מצוות המחוקק בסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996, כי לא יינתן צו מעצר (לאחר כתב אישום) אלא אם "לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור שפגיעתם בחרותו של הנאשם פחותה"; וכדברי השופט א' א' לוי בבש"פ 5431/04 בדראן נ' מדינת ישראל (לא פורסם) "עקרון העל הוא שגם לנאשם בפלילים מוסיפה לעמוד זכותו לחרות כל עוד לא הופרכה חזקת חפותו". אכן, דברים אלה אינם פשוטים. האינטואיציה הערכית והמוסרית מתלבטת בין חזקת החפות לבין שאט הנפש הטבעי, האינטואיטיבי, מכך שאדם שאולי עתיד לשבת שנים ארוכות במאסר משוחרר בעוד הקרבנות - או משפחותיהם כבמקרה דנא - מביטים ועיניהם כלות. ואולם, המחוקק ביקש ליתן משקל מיוחד לחזקת החפות, בגדרי כבוד האדם, וקבע עילות קונקרטיות למעצר".

ולהלן:

"המיוחס לעורר בנסיבותיו בהחלט מגלה לכאורה אופי רע ושפלות מוסרית; ליבי עם משפחת הקרבן, הנרצח (וחזקה על התביעה שהוראות חוק זכויות נפגעי עבירה, תשס"א-2001, ככל שהן נוגעות לעניין - נשמרות); ליבי גם עם החלטת בית המשפט קמא, ערכית בראש וראשונה; אך האם ניתן לומר כי אין מקום כל עיקר לבדוק חלופה? חוששני שהתשובה אינה בחיוב. עברו של העורר כמעט נקי; האם עלינו להניח כי אחרי המהלומה שספג עם מעצרו - בבור שכרה לעצמו על-פי הראיות לכאורה, ושעה ושהוא עלול להיות צפוי למאסר ממושך, יהין בשעת המשפט לעשות מעשי עבירה? דבר זה טעון בדיקה, על-ידי תסקיר. אני ער לכך שבמקרי רצח שחרור בערובה הוא נדיר, נוכח המסוכנות העולה מהעבירה עצמה, אך כאמור, הדבר טעון בדיקה בנסיבות דנא".

           (3) בהחלטה הנזכרת הוריתי על עריכת תסקיר מעצר לעורר שיוגש לבית המשפט. תסקיר המעצר שהוגש ביום 16.8.07 לא מצא מניעה לשחרורו של העורר למעצר בית. ביום 22.8.07 בחן בית המשפט המחוזי (השופט כבוב), את השיקולים שעלו מנסיבות המקרה ומתסקיר המבחן, לקולה - גילו הצעיר של העורר, עברו הנקי כמעט, משפחתו הנורמטיבית, מחלת מעיים כרונית (קרון) ממנה הוא סובל, ההשפעה שהייתה למעצרו על בריאותו והודייתו, ולחומרה - אישיותו הבעייתית, התנהגותו בשנים האחרונות ונטיותיו האימפולסיביות והתוקפניות כפי שתוארו; הגם שלא פסל את החלופה עצמה, הניח בית המשפט את הדגש המרכזי על אישיות העורר ולא מצא בנתונים הקיימים אפשרות ליתן בו אמון; ועל כן הורה על המשך מעצרו עד תום ההליכים.

           (4) כלפי החלטה זו הגיש העורר לבית המשפט המחוזי בקשה לעיון חוזר, בעקבות חוות דעת מיום 3.10.07 שהוכנה לבקשתו על-ידי ד"ר איליה רזניק, מומחה בפסיכיאטריה, ואשר מצאה כי מצבו הפיסי והנפשי של העורר ירוד, וכי רמות התוקפנות והאימפולסיביות שלו נמוכות מאוד. בעקבות בקשה זו החליט בית המשפט המחוזי (השופט נויטל) ביום 25.10.07 על עריכת תסקיר משלים, שיתייחס לחוות הדעת. התסקיר הוגש לבית המשפט ביום 29.11.07, ותואר בו כי העורר נראה ירוד ורזה מאוד, ככל הנראה מאחר שלא קיבל טיפול רפואי מתאים למחלת המעיים ממנה הוא סובל. נאמר כי העורר הביע חרטה על מעורבותו במצב שבגללו נעצר. חרף זאת לא המליץ התסקיר על שחרורו של העורר לחלופת מעצר בפיקוח אמו. על פי מסקנת התסקיר, על אף נכונות האם לסייע לבנה, מודעותה לבעייתיות שנתגלתה לגביו שולית, וכן לא ברורות השלכות השחרור למעצר בית באשר לסיכון כלפי העורר (הנמצא במעצר בהפרדה). עם זאת, התסקיר לא התייחס לחוות הדעת הפסיכיאטרית, ולכן הורה בית המשפט ביום 2.12.07 על עריכת תסקיר משלים נוסף. ביום 16.12.07 הוגש תסקיר נוסף לבית המשפט, ובו התייחסות לחוות הדעת וכן לשתי חלופות מעצר שהוצעו. חלופת המעצר הראשונה, בפיקוח אמו של העורר ושתי אחיותיה, לא הומלצה על-ידי שירות המבחן מסיבות בעטיין לא הומלצה בתסקיר הקודם; גם החלופה השניה, בבית סבתו של העורר בפיקוח סבתו, אביו ודודתו, נמצאה לא מספיקה כדי להפחית מרמת הסיכון של העורר, גם כלפי עצמו - חרף היותה מתאימה יותר מהחלופה הראשונה. בעקבות תסקיר זה דחה בית המשפט (השופט נויטל) ביום 18.12.07 את הבקשה לעיון חוזר, והותיר את העורר במעצר בפועל, בציינו "הלכה היא של בית המשפט העליון שבית משפט יסטה מאי המלצה של שירות המבחן, רק מנימוקים כבדי משקל", וכאלה לא נמצאו. עם זאת הורה בית המשפט על השגחה ופיקוח של 24 שעות ביממה על העורר "לבל יאונה לו כל רע, לרבות מפני עצמו". כנגד החלטה זו הוגש הערר הנוכחי.

ג.        (1) בערר נטען, כי שירות המבחן לא היה אחיד בהתייחסותו לחלופות המעצר; נאמר כי החלטתו של בית המשפט מתעלמת מהתסקיר הראשון שהוגש בעניינו של העורר, השונה משני האחרונים, ומהתמורות החיוביות שחלו במצבו, ובראשן הבעת חרטה על מעורבותו במעשים בגינם הוא מואשם. עוד נטען כי התסקיר השלישי נוקט ב"שביל ביניים", קרי, שחלופת המעצר אצל הסבתא מתאימה יותר מחלופת המעצר אצל האם. נאמר גם, כי מסוכנותו של העורר מוטלת בספק, משום שלא היה מעורב באופן פעיל במעשה השוד ולא אחז בידיו נשק חם או קר או נקט באלימות כלשהי, והסכנה הימנו ערטילאית. יש גם "פטרנליזם", כך נטען, בגישת שירות המבחן.

           (2) בדיון טען בא כוח העורר, כי עברו של העורר אינו מצדיק ראייתו כאלים; הוא הורשע ב-2007 בהעלבת עובד ציבור (בעבירה מ-2006) ונדון לקנס ומאסר על תנאי, וכן תלוי ועומד כנגדו, פרט לתיק הנוכחי, כתב אישום בדבר תקיפה וקטטה במוסד ציבורי (עבירה מ-2005). חומר זה הוגש, כך הוסבר, כדי להפריך טענות של נטיות לאלימות. הוטעם הפער בין התסקירים ובין עמדות שני קציני המבחן; ועוד, מצבו של העורר בהפרדה הוא קשה, משאיבד 18 ק"ג ממשקלו נוכח מחלתו, ואם יוגבל באיזוק אלקטרוני לא יהוה סיכון. הוגשו גם תצהירים של אבי העורר ודודתו, עורכת דין, להתחייבות באשר לפיקוח על העורר בחלופה המוצעת בבית הסבתא.

           (3) באת כוח המדינה ציינה כי בתי המשפט הקודמים ושירות המבחן עמלו כמצוותו של בית משפט זה ולא הותירו אבן לא הפוכה; הקושי הוא הן בחלופות הן במשיב עצמו; ירידתו במשקל נובעת ממחלתו ולא מן המעצר; בני המשפחה מצויים במצב של הכחשה, ועל כן אינם מתאימים לפיקוח.

ד.        החלטתי הקודמת מיום 29.6.07 הניחה, כי אם יהיה תסקיר חיובי ואם ימצא בית המשפט המחוזי לנכון, ישקול שחרור בתנאים מחמירים, שנמנו בהחלטה. זאת, חרף שאט הנפש מן המיוחס לעורר, שלא נשתנה כמובן, אך כקיום מצוות המחוקק בחוק המעצרים; ואכן נעשה מאמץ הן על-ידי שירות המבחן הן בהחלטות השיפוטיות. בית המשפט נוטה לכבד את עמדת שירות המבחן, שהוא הסמן החברתי-שיקומי במערכת, אך עליו להחליט מתוך ראיה כוללת של הנסיבות. בודאי קשה לבית המשפט שלא לכבד המלצה שאי קבלתה עלולה לגרום סיכון לציבור. כך גם במקרה דנא, בתסקירים השני והשלישי, ולא אוכל לבוא בטרוניה עם בית המשפט המחוזי.

ה.        ועם זאת כשלעצמי סבורני, לא בלי התלבטות, כי יש לשוב ולבדוק את נושא החלופה, גם נוכח מצבו הנפשי והרפואי של העורר (הטעון כמובן אישוש של רופאי שירות בתי הסוהר), אך בראש וראשונה כדי לודא אם ניתן להפיג את המסוכנות במידה מירבית בחלופה ותנאים מגבילים כפי שנמנו בהחלטה הקודמת מ-29.6.07. יש להביא בחשבון גם את העובדה שמשפטו של העורר, העצור מזה 8 חודשים ומחצה, טרם החל; ראו גם בש"פ 8807/03 מדינת ישראל נ' שמש (טרם פורסם) (השופט גרוניס); בש"פ 10219/07 קוהן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)(ניתן ביום 25.12.07); בש"פ 10515/07 כראדי נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 13.12.07). אמנם לא היו אלה תיקי רצח, אך עסקו בעבירות חמורות, כמו ניסיון לרצח ושוד.

ו.        במקרה דנא שילוב הנסיבות מצדיק לדידי ניסיון נוסף לתור אחר חלופה. ראשית, המשפחה תציג לשירות המבחן חלופה נוספת - דבר זה הוא הראוי והעדיף - והשירות יבדקנה, בלא שננעלה כליל הדלת גם לחלופה בבית הסבתא בפיקוח הסבתא, האב והדודה, אם ישתכנע בהמשך שירות המבחן כי תסכון. התוצאות יונחו לפני בית המשפט המחוזי. אציע גם, ובכך הדגש, כי ייערך מפגש בין נציגי שירות המבחן לבין הרופאים המטפלים בעורר במעצרו בתחום הפסיכיאטרי ובקשר למחלת המעיים ממנה הוא סובל, ושירות המבחן יעדכן את בית המשפט בתוכן הדיון בזיקה לעניין החלופה, גם אם אני מניח כי הטיפול הרפואי יכול להינתן גם במעצר. תסקיר בדבר כל אלה יונח בפני בית המשפט המחוזי בתוך 21 יום. בית המשפט ישוב ויבדוק אם ניתן להפיג את המסוכנות כראוי, כמובן בהגבלות מסוג אלה שנמנו בהחלטתי מ-29.6.07. עד להחלטה נוספת יוותר העורר במעצר, ושירות בתי הסוהר יתן אל לבו את החובה לקיים את החלטת השופט נויטל מיום 18.12.07 לעניין השגחה על העורר ככל משפטה וחוקתה.

           ניתנה היום, כ"ה בטבת תשס"ח (3.1.08).

ש ו פ ט


העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    מפ

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ