אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ערר על ההחלטה למעצר עד תום ההליכים בגין עבירות של סחר בסמים

ערר על ההחלטה למעצר עד תום ההליכים בגין עבירות של סחר בסמים

תאריך פרסום : 21/10/2007 | גרסת הדפסה
בש"פ
בית המשפט העליון
8476-07
18/10/2007
בפני השופט:
ע' פוגלמן

- נגד -
התובע:
עלא דואהדה
עו"ד נחמן בטיטו
עו"ד מאיה אלפי
הנתבע:
מדינת ישראל
עו"ד "ד יעל שרף
החלטה

           ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ת' שרון-נתנאל) אשר דחה ערר על החלטתו של בית משפט השלום בנצרת (כב' השופט ו' חאמד) לעצור את העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

1.        כתב אישום שהוגש לבית משפט השלום בעכו כולל ארבעה אישומים המייחסים לעורר ולנאשם נוסף בשם סאמר אבו בסל (להלן:"סאמר") עבירות של סחר בסמים. על פי הנטען, במועדים הרלוונטיים לכתב האישום שימש אדם בשם פארס שמאלנה כסוכן משטרתי בו הסתייעה המשטרה לשם ביומן של עסקאות לרכישת סם (להלן:"הסוכן"). על פי האישום הראשון, ביום 15.5.07 סחרו העורר וסאמר בסם מסוכן בצוותא, באופן זה שהעורר הורה לסאמר למכור לסוכן שש אריזות שהכילו סם מסוכן מסוג הירואין במשקל נטו של 2.6146 גרם, בתמורה לסכום של 300 ש"ח. גם האישום השלישי התייחס לעורר ולסאמר במשותף, ונטען בו, כי ביום 12.6.07 מסר סאמר לעורר ארבע אריזות שהכילו סם מסוכן מסוג הרואין במשקל נטו של 1.5370 גרם, והעורר מכרם לסוכן. שני האישומים הנוספים התייחסו לעורר בלבד. באישום השני נטען, כי ביום 21.5.07 מכר העורר לסוכן שש אריזות שהכילו סם מסוכן מסוג הרואין במשקל נטו של 2.4885 גרם. בדומה נטען, באישום הרביעי, כי ביום 8.7.07 מכר העורר לסוכן ארבע אריזות של סם מסוכן מסוג הרואין במשקל נטו של 1.17185 גרם.

           בגין אלה, יוחסו לעורר שתי עבירות של סחר בסמים מסוכנים, לפי סעיפים 13 ו-19א לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), תשל"ג-1973 (להלן:"הפקודה") ושתי עבירות של סחר בסמים מסוכנים בצוותא לפי הסעיפים שלעיל בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן:"חוק העונשין"). עוד יוחסו לו שתי עבירות של החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית לפי סעיפים 7(א) ו-7(ג) רישא לפקודה וכן שתי עבירות של החזקת סמים שלא לצריכה עצמית בצוותא, לפי הסעיפים שלעיל בצירוף סעיף 29(ב) לחוק העונשין.

2.        בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המדינה בקשה לעצור את העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו ובקשה זו התקבלה בהחלטתו של בית המשפט השלום (כב' השופט ו' חאמד) מיום 11.9.07. נקבע, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות לעורר, ואלו כוללות בעיקר את ההודעות שנגבו מפי הסוכן ואשר מאששות, לכאורה, את התרחשותן של העסקאות המתוארות בכתב האישום. ראיות נוספות עליהן הסתמך בית המשפט היו הקלטות של השיחות אותן, על פי הנטען, ניהל הסוכן עם העורר. בית המשפט הוסיף וציין, כי לפי האמור בתוכנית להפעלת הסוכן, עיקוב והצבת תצפית משטרתית על הסוכן אינם הכרחיים אלא אופציונאליים ועל כן העדרם במקרה שלפנינו אינו גורע מעוצמתן של הראיות לכאורה. בהמשך צוין, כי העובדה שהעורר נמנע, במהלך חלקה הארי של החקירה, לשתף פעולה עם חוקריו - מחזקת אף היא את עוצמתן של הראיות לכאורה. בית המשפט נתן דעתו לשאלת משקלם של מחדלי החקירה שלקיומם טען העורר אולם סבר, כי שאלה זו צריכה להתברר בפני בית המשפט הדן בהליך העיקרי וכי בשלב זה אין בהם כדי לגרוע ממשקלן של הראיות הלכאוריות.

            בהמשך עמד בית המשפט על חזקת המסוכנות הסטטוטורית הנצמחת בעניינו של העורר מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן:"חוק המעצרים"). חזקה זו, נקבע, לא נסתרה, והיא אף נתמכת בעברו הפלילי של העורר המורכב, בעיקרו, מעבירות סמים בגינן נידון בעבר לעונשי מאסר בפועל. חזקת המסוכנות נתמכת עוד, כך בית השלום, בכך שהעורר סחר בסם מסוג הירואין -  מהסמים הקשים ביותר שבפקודת הסמים המסוכנים -  בארבע הזדמנויות שונות כאשר היקף העבירות מלמד על נגישותו של העורר למקורות הסם, דבר המגביר את מסוכנותו ומציב אותה ברף גבוה. בהמשך ציין בית המשפט, כי בעניינו של העורר לא נמצאו נסיבות המצדיקות סטייה מן הכלל בדבר מעצר עד לתום ההליכים של נאשמים בעבירות סמים מן הסוג המיוחס לעורר, וכי בנסיבות העניין, לא ניתן לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו באמצעות שחרורו לחלופת מעצר.

3.        על החלטה זו הגיש העורר ערר לבית המשפט המחוזי בחיפה, כשאת עיקר טענותיו הוא מיקד בשאלת עוצמתן של הראיות הלכאוריות נגדו. בערר נטען, כי בית משפט השלום לא נתן משקל ראוי למחדלים שונים נפלו בחקירת המשטרה ואף לא התייחס לעובדה כי לסוכן המשטרתי ניתן היתר להשתמש בסמים ולהשפעות האפשריות של היתר זה על מהימנות הודעותיו של הסוכן. בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ת' שרון-נתנאל) דחה את הערר בקובעו, כי אמנם קיימים מחדלי חקירה, אולם מנגד, קיימות ראיות המחזקות את גרסתו של הסוכן ותומכות בה. עוד קבע בית המשפט, כי בראיות התביעה לא נמצא "פגם גנטי", כהגדרתו, הנוטל מן הראיות הלכאוריות את כוחן הפוטנציאלי. באופן ספציפי יותר קבע בית המשפט, כי חששו של העורר לכשל בזיהויו על ידי הסוכן אינו מכרסם בעוצמתן של הראיות הואיל והסוכן ציין כי "הוא מכיר את העורר מזה שנים, ואף העורר מצידו, מאשר שהוא מכיר את הסוכן וזיהה אותו בתמונה שהוצגה לפניו (עמ' 3 להחלטה). באשר לשאלת מהימנותו של הסוכן נקבע, כי "אמנם מדובר במי שהוא מכור לסמים ואף הותר לו להשתמש בסמים במהלך הפעלתו ולצורך הפעולות, אולם מקומן של הטענות בנוגע למהימנות הסוכן, ככל שאין המדובר בהפרכת עדויותיו מכל וכל (ואין זה המצב בענייננו), הנו במהלך שמיעת הראיות במשפט ולא בשלב של מעצר עד תום ההליכים" (שם). גם מחדלי החקירה עליהם הצביע העורר אינם מכרסמים בראיות לכאורה עד כדי יצירת פגם בפוטנציאל הגולמי הנדרש. לבסוף נקבע, כי בשלב הנוכחי, אין מקום להתייחס לשאלת תוכן הסכם ההפעלה של הסוכן והאם הותר לו להשתמש בסמים בזמן הפעלתו על ידי המשטרה. סיכומו של דבר, ההחלטה בדבר מעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו נותרה על כנה.

4.        מכאן הערר שלפני, בגדרו משיג העורר על קביעות בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי בדבר עוצמתן של הראיות הלכאוריות הקיימות נגדו בשלושה מישורים. ראשית, הוא תוקף את מהימנותו של הסוכן  - וכנגזר מכך, את מהימנות גרסאותיו - תוך שהוא מדגיש, כי הסוכן הוא עבריין מוכר ובעל עבר פלילי וכי הסכם ההפעלה שנחתם עימו התיר לו להשתמש בסם. שנית טוען העורר, כי לא ניתן, בנסיבות המקרה הנוכחי, לסמוך על גרסתו של הסוכן בלבד, אלא נדרש לה חיזוק ראייתי, וזה אינו בנמצא. בהקשר זה הוא טוען, כי העובדה שפגישותיו של הסוכן הוקלטו אין בה כדי לחזק את עדותו משום שהסוכן הוא הגורם היחיד היכול לזהות את הדובר בקלטת. נוכח כך שפגישותיו של הסוכן לא גובו בצוות משטרתי שצפה בהן, אין בנמצא גם ראיות של שוטרים היכולים לחזק גרסה זו. שלישית טוען העורר, כי אי-קיומן של תצפיות מעין אלו הוא רק אחד משורה של מחדלים שנפלו בחקירת המשטרה בעניינו, והגורעים, באופן ממשי, מעוצמתן של הראיות הלכאוריות נגדו. כך הוא טוען, כי אי מסירת הפתק שעליו רשם, לכאורה, את מספר הטלפון שלו יום אחד עובר לביצוע עסקת הסם הראשונה מהווה מחדל של ממש. בנוסף, מצביע העורר על כך שנהגי המוניות שהובילו את הסוכן לביצוע העסקאות - כלל לא נחקרו. לבסוף טוען העורר, כי הוא שיתף פעולה עם חוקריו וכי לא ניתן די משקל לנסיבותיו האישיות ולמצבו המשפחתי.

           המשיבה סבורה כי יש להותיר על כנן את החלטותיהן של ערכאות קמא בעניינו של העורר, מטעמיהן.

5.        כעולה מן ההחלטות הקודמות שניתנו בעניינו של העורר, מרכז הכובד של הראיות נגדו מצוי בהודעותיו של הסוכן המתייחסות, באופן מפורש, לכל אחת מן העסקאות המתוארות בכתב האישום. בהודעות אלו תיאר הסוכן את מהלכן המדויק של העסקאות שנרקמו בינו לבין העורר, את האופן בו הגיע לאזור מגוריו של העורר, את האופן בו תיאמו ביניהם השניים את עסקאות המכירה ואת האופן בו הוצאו אלו לפועל. הסוכן אף עמד בהודעותיו על סכומי הכסף אותם שלשל לידיו של העורר במסגרתן של עסקאות אלה.

           העסקה עליה נסב האישום הראשון והרקע לה מתוארים בפירוט ובהרחבה בהודעות שמסר הסוכן ביום 14.5.07 וביום 15.5.07. בהודעה הראשונה מציין הסוכן, כי ביום 14.5.07 הוא נשלח לבצע עסקת סמים עם העורר אולם משלא הצליח לאתר אותו, רכש סם מאדם אחר. בהמשך, שב לקיוסק של העורר ונטל מן האחרון את מספר הטלפון שלו, באמצעותו שב ויצר עמו קשר למחרת היום. מן ההודעה שנגבתה ממנו ביום 15.5.07 עולה, כי כאשר הגיע לטמרה - מקום מגוריו של העורר - הוא התקשר למספר הטלפון שמסר לו העורר יום קודם לכן. כאשר הגיע לקיוסק השייך לעורר, מסר לו סאמר - בהנחייתו של העורר - שלוש מנות הירואין תמורת תשלום. העסקה עליה נסב האישום השני מתוארת בהודעה שנגבתה מן הסוכן ביום 21.5.07. לגרסתו של הסוכן, בטרם עלה למונית שבאמצעותה התעתד להגיע לטמרה, הוא התקשר לעורר אולם לא הצליח לקבוע עימו פגישה. הוא הגיע לקיוסק שבבעלותו של העורר. משם, שב והתקשר לעורר אשר הגיע למקום לאחר מספר דקות. השניים עלו לביתו של העורר, ושם מסר העורר לסוכן שש אריזות של הירואין תמורת תשלום (עמ' 3-2 להודעה מיום 21.5.07). העסקה עליה נסב האישום השלישי מתוארת בעדותו של הסוכן מיום 12.6.07. גם בפעם הזו, הגיע הסוכן לקיוסק שבבעלותו של העורר במונית, ושם פגש את סאמר. עם הגיעו לשם, יצר קשר טלפוני עם העורר והשניים נפגשו במקום. לגרסת הסוכן, העורר נטל ארבע מנות של הרואין מסאמר והעביר אותן לידיו של הסוכן. לבסוף, בהודעתו מיום 8.7.07 מתאר הסוכן את ביצוע העסקה הנטענת באישום הרביעי באופן דומה לאופן בו תיאר את מתכונת העסקאות שפורטו באישומים הקודמים.

           עיון במכלול הודעותיו של הסוכן מגלה תיאור מדויק ומפורט של עסקאות הסחר, החוזר על עצמו, במתכונת דומה, ארבע פעמים. בנוסף, ההקלטות של חילופי הדברים בין העורר לסוכן תומכות במהלך האירועים כפי שתואר על ידי הסוכן, והסוכן אף זיהה את הקולות הנשמעים בקלטות כקולותיהם של העורר ושלו (דו"ח השמעת קלטת מ.ט 29/07; דו"ח השמעת קלטת מ.ט 30/07; דו"ח השמעת קלטת מ.ט 34/07; דו"ח השמעת קלטת מ.ט 41/07). עד לשלב זה, לא בוצעה בדיקת זיהוי קול של הדוברים בקלטת ואין, אפוא, בנמצא, זיהוי מדעי של קולות הדוברים.

           להשקפתי, על פני הדברים, הודעותיו של הסוכן במשטרה די בהן, בשלב הדיוני בו אנו מצויים עתה, כדי להוות  ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר בעבירות המיוחסות לו ברמה הנדרשת. כאמור, הסוכן אף זיהה את קולו של העורר. בא כוחו של העורר לא חלק בפני על קיומה של היכרות מוקדמת בין העורר לסוכן, ועל כן, אין לדעתי חשש כי הסוכן העלה את שמו של העורר מבלי לדעת מי הוא. באשר לשאלת זיהוי הקול אומר, כי אף שייתכן כי עריכת בדיקה מעבדתית לזיהוי קול היתה עשויה לשפוך אור נוסף על הודעותיו של הסוכן, אי-עריכתה של בדיקה זו אינה הכרחית בכל מקרה ומקרה ובוודאי שהיא אינה מחלישה את עוצמתן של הראיות לכאורה הקיימות נגד העורר (והשוו: בש"פ 6466/06 עקול נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 31.8.06) פסקה ד להחלטתו של השופט רובינשטיין; ע"פ 496/88 חדד נ' מדינת ישראל, פ"ד מג(1) 793, 801 (1989).

7.        העורר העלה שורה ארוכה של השגות שמטרתן לתקוף את מהימנותו של הסוכן, נוכח עברו הפלילי והתמכרותו לסמים. אולם, כפי שציינו הערכאות הקודמות, בשלב של מעצר עד לתום ההליכים בית המשפט אינו מכריע בשאלת מהימנותם של העדים שכן כידוע "הכרעה זו נעשית בהליך הפלילי העיקרי. אין מקומה בהליך הביניים שעניינו מעצר הנאשם עד לתום ההליכים נגדו" (בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133, 148 (1996)). והשוו: עניין עקול הנ"ל; בש"פ 10251/04 קריאולין נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 15.12.2004). אוסיף ואומר כי אכן, בהסכם ההפעלה שנחתם עם הסוכן הותר לו להשתמש בסמים, אולם יש טעם בקביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה הפרשנות הגורפת אותה הציע בא-כוחו של העורר להיתר זה אינה הפרשנות האפשרית היחידה, שכן באת-כוח המשיבה הדגישה בדיון שנערך בפני כי כוונתו של ההיתר היא לשוות אמינות לפעילות הסוכן. ממילא, שאלת השימוש בסם היא חלק מן השיקולים הצריכים להכרעה בשאלת מהימנותו של הסוכן, ואת אלו, כאמור, יש ללבן במסגרת הדיון בהליך העיקרי בעניינו של העורר. זוהי אף עמדתי באשר למחדלי החקירה עליהם הצביע העורר. גם בעניין זה אני סבור, כי מקומן של הטענות שהעלה העורר בעניין זה דינן להתברר במסגרת הדיון במשקלן של הראיות השונות (בש"פ 8639/06 בסטיקר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 7.11.06).

           הודעותיו של הסוכן עומדות, אפוא, על מכונן, ודי בהן, לעמדתי, כדי להוות תשתית ראייתית לכאורית מספקת לצורך מעצרו של העורר, שכן בעבירות מן הסוג בהם עסקינן, אין דרישה לקיומה של תוספת ראייתית. יתרה מזאת. אף אם אניח, כטענת העורר, כי לצורך הרשעתו של העורר בעבירות המיוחסות לו תידרש תוספת ראייתית, הרי ש"שאלת הצורך בתוספת ראייתית לכאורה כבר בשלב המעצר, מקום שהיא נדרשת לצורך הרשעה, טרם הוכרעה על ידי בית משפט זה, והדעות בה, הן בפסיקה והן בספרות המשפטית, עודן חלוקות... יש המחזיקים בדעה כי אין לקיומה או לאי קיומה של תוספת ראייתית כל השפעה על שלב המעצר וכי אין לבחון זאת בשלב זה. לעומתם, יש הגורסים כי יש לבחון את קיומה של תוספת ראייתית כבר בשלב המעצר. אולם, גם לפי עמדה זו, מקובל לומר שהבחינה היא לכאורית בלבד, כך שהסיוע או החיזוק לצורך שלב המעצר אינם חייבים להגיע לרמה של הסיוע או החיזוק הנדרשים לצורך הרשעה" (בש"פ 2975/06 אבו מדיעם נ' מדינת ישראל, לא פורסם; בש"פ 10306/05 ותד נ' מדינת ישראל, לא פורסם). בענייננו, ומבלי להידרש ללב המחלוקת העיונית, קיימת ראיית חיזוק בכך שהעורר נמנע, בחלקן הארי של חקירותיו, מלשתף פעולה עם החוקרים (הודעת העורר מיום 14.8.07). סיכומו של דבר, אני סבור כי מכלול הנתונים שהוצגו מטעם המשיבה מעמיד תשתית ראייתית לכאורית מספקת בעניינו של העורר.העורר לא העלה טענות בנות משקל באשר לקביעות בדבר מסוכנותו ובדבר האפשרות לשחררו לחלופת מעצר, וקביעותיו של בית משפט המחוזי בעניין זה נותרות בעינן.

           על יסוד כל האמור, הערר נדחה.

           ניתנה היום, ו' בחשוון, התשס"ח (18.10.07).

ש ו פ ט


העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   הג

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ