אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ערר על ההחלטה להקל בתנאי שחרורו של מואשם בחטיפה לשם איומים ועבירות נוספות

ערר על ההחלטה להקל בתנאי שחרורו של מואשם בחטיפה לשם איומים ועבירות נוספות

תאריך פרסום : 14/02/2008 | גרסת הדפסה
בש"פ
בית המשפט העליון
844-08
13/02/2008
בפני השופט:
ע' ארבל

- נגד -
התובע:
מחמוד דראושה
עו"ד ו' דראושה
הנתבע:
מדינת ישראל
עו"ד מ' בוכמן-שינדל
החלטה

           לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט ה' ח'טיב) שדחה בקשתו של העורר להקל בתנאי שחרורו ולאפשר לו לצאת לעבודה בשעות היום.

1.        נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של חטיפה לשם איומים, תקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות, כליאת שווא, איומים, קשירת קשר לביצוע פשע והסתייעות ברכב לביצוע פשע.

           על-פי עובדות כתב האישום, העורר חשד כי המתלונן 1 גנב מאביו כבלי חשמל. במטרה להשיב את הכבלים קשרו העורר, נאשם נוסף (להלן: נאשם 2; וביחד יכונו: הנאשמים) ושניים אחרים שזהותם אינה ידועה למדינה (להלן: האחרים וגם אלמוני 1 ואלמוני 2) קשר לחטוף את המתלונן 1 למקום מבודד ולאיים עליו, על מנת שיודה בחשדות נגדו ויחזיר את הכבלים. על-פי הנטען, ביום 25.10.07 הגיעו הנאשמים והאחרים ברכב למועדון בכפר איכסל בו שהה המתלונן 1. נאשם 2 ביקש מהמתלונן 1 לגשת עימו ולהיכנס לרכב בתואנות שווא, והמתלונן 1 נעתר לבקשתו. משהבחין המתלונן 1 כי העורר, אשר נהג ברכב, נוסע לכיוון היציאה מן הכפר, ביקש להישאר בתחומי הכפר, אך סורב. נאשם 2 ירד מן הרכב עובר ליציאה מהכפר, והעורר והאחרים לקחו את המתלונן 1 לחורשה מבודדת בסמוך לקיבוץ גניגר. כשהגיעו לחורשה, מנעו העורר והאחרים מן המתלונן 1 לצאת מהרכב. העורר, אשר התיישב על ידו של המתלונן 1, הורה לו להודות כי גנב את הכבלים והחל להכותו, חרף תחינותיו וצעקותיו ותוך שאלמוני 1 מאיים עליו באולר. לאחר שהמתלונן 1 מסר להם שמות של אנשים אשר לפי השערתו גנבו את הכבלים, הורידו אותו העורר והאחרים מהרכב, כפתו אותו, השאירו אותו בחורשה עם אלמוני 2 ועזבו את המקום. כשהבחין אלמוני 2 כי המתלונן 1 מנסה להשתחרר מהכפיתה, בעט בפניו, איים עליו והכה אותו באמצעות מקל. העורר ואלמוני 1 שבו לאיכסל, שם אספו את נאשם 2, והשלושה נסעו לביתו של אחד מהאנשים שהזכיר המתלונן 1 כחשוד בגניבת הכבלים (להלן: המתלונן 2), במטרה לחטוף אותו. הנאשמים ואלמוני 1 הצליחו בתואנות שווא לשכנע את המתלונן 2 כי יצטרף אליהם לרכב והובילו גם אותו לחורשה. כשהגיעו לחורשה החל העורר לחקור את המתלונן 2 בדבר גניבת הכבלים, תוך שהארבעה, הנאשמים והאחרים, מפליאים בו את מכותיהם. שני המתלוננים התחננו כי יניחו להם, אך הנאשמים המשיכו להכותם וגרמו להם לחבלות. בתום האירוע החזירו הנאשמים את המתלוננים לאיכסל.

2.        בד בבד עם הגשת כתב האישום נגד הנאשמים, עתרה המדינה לבית המשפט המחוזי בנצרת לעצור אותם עד תום ההליכים נגדם.

           בית המשפט המחוזי קבע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר, וביניהן: הודעות המתלוננים, תיעוד רפואי, הודעות של עדים נוספים והודיה חלקית של הנאשמים. אשר למסוכנותו של העורר, קבע בית המשפט כי המעשים המיוחסים לו מלמדים כי נשקפת ממנו מסוכנות לביטחון הציבור בכלל ולביטחון המתלוננים בפרט. עוד קבע בית המשפט, כי נוכח ניסיונותיו של העורר לחפות על שני האחרים שהשתתפו במעשים, קיים חשש כי הוא ישבש מהלכי משפט.

           לצד זאת, התייחס בית המשפט לתסקיר המעצר שהוגש על-ידי שירות המבחן בעניינו של העורר, ממנו עלה כי העורר נעדר עבר פלילי וכי עד למעצרו תיפקד באופן חיובי ובגבולות נורמטיביים. שירות המבחן התרשם כי לא קיימים אצל העורר דחפים תוקפניים וכי הסיכון להישנות עבירות מצידו נמוך, ולפיכך סבר כי יהיה בידי העורר לכבד החלטות משפטיות במסגרת חלופת מעצר. שירות המבחן המליץ לשחרר את העורר למעצר בית בבית חמותו בכפר עראבה בפיקוחם של חמותו וגיסו ותחת פיקוח שירות המבחן למשך חצי שנה, ולאפשר לו לצאת למסגרת תעסוקתית מחוץ לכפר איכסל.

           בסיכומו של דבר, בהתחשב בגילו הצעיר של העורר, באורח חייו הנורמטיבי עד כה ובהעדר עבר פלילי ונוכח המלצות שירות המבחן, הורה בית המשפט על שחרור העורר למעצר בית מלא בבית חמותו תחת פיקוח תמידי שלה או של בנה, בכפוף לתנאים הבאים: הפקדת סכום מזומן של 10,000 והתחייבות עצמית בסכום זהה על-ידי העורר; המצאת ערבות צד ג' על סך 10,000 ש"ח וערבות של המפקחים על סך 7,500 ש"ח; איסור יצירת קשר עם המתלוננים; איסור יציאה מהארץ; ופיקוח מעצר של שירות המבחן למשך 6 חודשים.

3.        במסגרת הדיונים בתיק העיקרי הגיעו העורר והמדינה ביום 1.1.08 להסדר טיעון, אשר במסגרתו יודה העורר בכתב אישום מתוקן לפיו תימחק עבירת כליאת השווא, עבירת החטיפה לשם איומים תומר לעבירת חטיפה רגילה, והעובדות יתוקנו באופן המצמצם את חלקו של העורר במעשה האלימות. לאור הודאתו של העורר, הרשיע אותו בית המשפט המחוזי (כב' השופטת נ' מוניץ) בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן. הטיעונים לעונש נדחו ליום 5.3.08 לצורך קבלת תסקיר מטעם שירות המבחן אודות העורר.

4.        לאור הודאתו בכתב האישום ונוכח חלוף הזמן, הגיש העורר לבית המשפט המחוזי בקשה לעיון חוזר, בה ביקש להתיר לו לצאת בשעות היום ממעצר הבית לצורכי עבודה. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה, לאור חומרת העבירות המיוחסות לעורר ונוכח העובדה כי התקופה מיום שחרורו למעצר בית ועד למועד הטיעונים לעונש אינה ארוכה. בית המשפט הוסיף כי הרשעת העורר בכתב האישום המתוקן אינה מצדיקה הקלה בתנאים שנקבעו לשחרורו.

5.        על החלטה זו הוגש הערר שלפניי. לטענת בא-כוח העורר, לא ניתן להבטיח כי הטיעונים לעונש אכן יתקיימו בעוד כחודש וחצי, וגם אם אכן כך יקרה, הרי שלא מדובר בתקופה קצרה. לדבריו, חלפו למעלה משלושה חודשים מאז נעצר העורר, ועל כן בהנחה כי הטיעונים לעונש יתקיימו במועדם, יעברו למעלה מארבעה חודשים בהם נמנעת מהעורר האפשרות לעבוד. הדברים מקבלים משנה תוקף, כך לטענת בא-כוח העורר, נוכח העובדה כי אשתו של העורר נמצאת בחודש השביעי להריונה. בא-כוח העורר שב ומזכיר את תסקיר המעצר החיובי שהגיש שירות המבחן בעניינו של מרשו, אשר כלל, בין היתר, המלצה להתיר לו לצאת לעבוד. עוד טוען בא-כוח העורר כי היה מקום ליתן משקל לעובדה כי כתב האישום לפיו הורשע העורר הינו קל יותר מכתב האישום המקורי שהוגש נגדו. באשר למסוכנותו של העורר, טוען בא-כוחו כי אופיו של מקום העבודה וריחוקו ממקום מגוריהם של המתלוננים מאיינים לחלוטין את מסוכנותו ומאפשרים להתיר לו לצאת לעבוד.

6.        באת-כוח המדינה טוענת כי משהורשע העורר לא עומדת לטובתו חזקת החפות, וכי בהינתן שהעבירות בהן הורשע הן חמורות, אין מקום לאפשר יציאתו לעבודה. הדברים מקבלים משנה תוקף, לדבריה, שעה שהטיעונים לעונש קבועים לתחילת חודש מרץ, דהיינו צפויים להתקיים בעוד פחות מחודש ימים.

7.        לאחר שעיינתי בערר והאזנתי לטענות הצדדים בדיון שנערך בפניי מצאתי כי דין הערר להידחות. לאור גילו הצעיר של העורר ותסקיר המעצר החיובי שהוגש בעניינו מצא בית המשפט המחוזי כי יש לשחררו לחלופת מעצר. יחד עם זאת, נקבע כי בשל המסוכנות הנשקפת ממנו לא ניתן לאפשר את יציאתו לעבודה, ועל כך מלין העורר. בסוגיית יציאתו לעבודה של נאשם השוהה במעצר בית קבעתי בעבר כי:

"אף כשמדובר בנאשם המשוחרר לחלופת מעצר, יש לנסות, במקרים הראויים, לבחון את אפשרות השתלבותו במסגרת עבודה, אשר תבטיח לו פרנסה ותעסוקה. זאת, כמובן, בכפוף לכך שלא יהיה בכך משום פגיעה באינטרס ציבורי סותר. לפיכך, במידה וניתן להשיג את תכלית חלופת המעצר גם כשהנאשם יוצא לעבוד, תוך הבטחה כי אין ביציאתו לעבוד משום סכנה לציבור או אפשרות לפגיעה בתקינות ההליך המשפטי נגדו, במקרה המתאים יהא ראוי לאפשר זאת" (בש"פ 2857/06 ממן נ' מדינת ישראל (טרם פורסמה, 11.4.2006)).

           שילובו של נאשם במעגל העבודה עשוי לפעול הן לטובתו ולטובת בני משפחתו והן לטובת החברה כולה. משכך, ייטה בית המשפט להיענות לבקשה לאפשר זאת, ככל שהדבר לא פוגע באינטרס ציבורי אחר או בהליכי המשפט, ובכפוף לתנאים מסויימים אשר יאיינו את המסוכנות הנשקפת מהנאשם. במסגרת שיקול-הדעת שמפעיל בית המשפט בעניין זה עליו לבחון בראש ובראשונה את השאלה האם ישנה אפשרות להשיג את תכלית המעצר גם כשהנאשם יוצא לעבוד, וזאת תוך בחינת המסוכנות הנשקפת ממנו והחשש כי יפגע בתקינות ההליך המשפטי. שיקולים נוספים שעל בית המשפט ליתן דעתו אליהם הם, בין היתר, עברו הפלילי של הנאשם, חומרת העבירות המיוחסות לו, מצבו הכלכלי שלו ושל משפחתו, עמידתו בתנאים שנקבעו לשחרורו ממעצר והתמשכותו הצפויה של ההליך (ראו למשל: בש"פ 5042/04 אברג'יל נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 7.6.2004); בש"פ 5334/04 משה נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 13.6.2004); בש"פ 6845/07 קוסטריקין נ' מדינת ישראל (טרם פורסמה, 19.8.2007)).

           כאמור, נסיבות המקרה שלפניי אפשרו את שחרורו של העורר למעצר בית. יחד עם זאת, נוכח הרשעתו של העורר בכתב האישום וטיבן של העבירות בהן הורשע ובהתחשב בצפי הקרוב לסיומו של התיק, איני רואה מקום להקל בתנאים שנקבעו לשחרורו. כפי שציינה המדינה, בהינתן כי העורר הודה במעשים המיוחסים לו והורשע, חזקת החפות אינה עומדת לו יותר (ראו למשל: בש"פ 6089/03 לוי נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 16.7.2003); בש"פ 4617/05 אל דאים נ' מדינת ישראל (טרם פורסמה, 29.5.2005)). חרף השינויים שנערכו בכתב האישום במסגרת הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים, בבסיסם נותרו המעשים בהם הורשע העורר חמורים, ובנסיבות אחרות יתכן שאף היה בהם כדי להצדיק את מעצרו עד תום ההליכים נגדו. במעשיו הוכיח העורר כי בשעת חמת זעם אין הוא בוחל במעשים אלימים כדי להשיג את מבוקשו, ולפיכך נשקפת ממנו מסוכנות. מסוכנות זו - אף בהתחשב בחלוף הזמן - אינה מאפשרת להתיר לו לצאת לעבודה.

           כאמור, טרם חלפו שלושה חודשים מיום ששוחרר העורר למעצר בית. נראה כי פרק זמן זה אינו מהווה "זמן ניכר" המצדיק עיון חוזר בהחלטה. בנוסף, כפי שעולה מטענות הצדדים, דיון בעניין עונשו של העורר צפוי להתקיים תוך זמן קצר. במסגרת הדיון לעונש הנמצא בפתח, אליו יוגש תסקיר לבחינת נסיבותיו האישיות של העורר, תיפרש תמונת הנתונים המלאה ביחס לעורר ויש להניח כי מכלול הנתונים הצריכים לעניין יישקל בבוא בית המשפט לגזור את דינו של העורר. בנסיבות אלו, איני סבורה כי יש מקום לשנות מתנאי השחרור שנקבעו לו.

           לאור האמור, הערר נדחה.

           ניתנה היום, ז' באדר א' תשס"ח (13.2.08).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ