אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ערר מס' 475/3012 יניב לביא נ' הנתיב המהיר בע"מ

ערר מס' 475/3012 יניב לביא נ' הנתיב המהיר בע"מ

תאריך פרסום : 03/08/2016 | גרסת הדפסה
ערר
ועדת ערר לפי חוק נתיבים מהירים התש"ס - 2000
475-3012
13/02/2014
בפני חברי הוועדה:
1. עו"ד מנחם שח"ק - יו"ר הוועדה
2. עו"ד שרון גלילי
3. גלעד ונגרובר


- נגד -
העורר:
יניב לביא
המשיבה:
הנתיב המהיר בע"מ
עו"ד ויקטור פישר
פסק-דין

 

  1. במועדים הרלוונטיים לערר, היה העורר הבעלים הרשום של רכב מ.ר. 1050671 (להלן: "הרכב"). המשיבה, בעלת זיכיון לפי חוק נתיבים מהירים, התש"ס – 2000 (להלן: "החוק"), חייבה את העורר בחיוב אגרה בסך 7 ₪ בגין שימוש שנעשה בנתיב המהיר לתל אביב (להלן: "הנתיב המהיר") ביום 27.4.2011 (להלן: "הנסיעה הרלוונטית") וכן בסך 26 ₪ כחיוב פיצוי והחזר הוצאות (להלן: "פו"ה"), כמשמעותו בחוק ובתקנות נתיבים מהירים (אופן החיוב בתשלום אגרה ואכיפת תשלומים), תשע"א – 2010 (להלן: "התקנות").
  2. ביום 6.9.2012 פתחה המשיבה נגד העורר תיק הוצל"פ (מס' 0325250126, להלן: "תיק ההוצל"פ"), על הסכומים הנ"ל, בתוספת הפרשי הצמדה, ריבית, שכ"ט עו"ד והוצאות נוספות. בסך הכול הגיע החוב בתיק ההוצל"פ לסך של כ- 610 ₪, כמפורט בתדפיס התיק, שצורף כנספח 3 לתגובת המשיבה לערר. עם זאת, לאחר שהעורר שילם סך כולל של 500 ₪ סגרה המשיבה את תיק ההוצל"פ. בהקשר זה נציין כי בדיון שנערך בפנינו ביום 24.7.13 (להלן: "הדיון") הבהירה ב"כ המשיבה כי המשיבה הסכימה לתשלום המופחת מבלי שהייתה התניה שמנעה מן העורר למצות את ההליכים בפני הוועדה.

בכתב בערר ביקש העורר "לבטל את הקנס שנכפה עלי ... להשיב לי את כספי בסך של 500 ₪ בניכוי העלות המקורית שהינה 34 ₪".

  1. קודם שנפרט את טענות הצדדים, נקדים בתמצית מספר מילות רקע, החשובות לעניינינו, ביחס לדרך ההפעלה של פרויקט הנתיב המהיר (להרחבה יתירה בכל הנוגע להפעלת הפרויקט והתשתית התחיקתית וההסכמית שמכוחה הוא פועל, ראו בפסק הדין שניתן בערר 30/2011 בעניין סיוון חן וכן בערר 164/2011 בעניין צבי ניסים ולביאה). באופן כללי ניתן לומר שפרויקט הנתיב המהיר בנוי משלושה חלקים מרכזיים: קטע דרך ראשון שתחילתו באזור מחלף בן גוריון, עד לנקודת פיצול, סמוכה למחלף שפירים, שבה ניתן לרדת מן הנתיב (הממשיך לעבר תל אביב, במקטע השני, כהגדרתו להלן) אל גשר המוביל לחלק השני של הפרויקט (קטע דרך זה, ממחלף בן גוריון ועד לנקודת הפיצול, יכונה להלן: "המקטע הראשון"). החלק השני הוא מתחם הכולל את משרדי המשיבה, עמדות רישום מנויים, מרכז בקרה, חניון גדול, מערך הסעות, נקודות ביקורת למתן פטורים, לרבות למי שמוריד או מעלה נוסע, עמדות לתשלום במזומן ועוד (מתחם זה יכונה להלן: "החניון"). החלק השלישי הוא קטע הדרך (עבור מי שלא נכנס לחניון מדובר למעשה בהמשכו הישיר של המקטע הראשון), שתחילתו באזור היציאה מן החניון וסופו באזור מחלף קיבוץ גלויות, בואכה תל אביב, עד אשר הוא מתמזג עם נתיבי איילון (קטע דרך זה יכונה להלן: "המקטע השני").

בעניין סמכויות המשיבה לגבות חיובים, הרי שלפי סעיף 5 לחוק [בשילוב חוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל) התשנ"ה – 1995, כמפורט בסעיף] אלו כוללות, בין היתר, את הסמכות לפתוח תיק הוצל"פ ביחס לחוב שלא שולם והפך חלוט ("חוב חלוט", לפי סעיף ההגדרות, הוא חוב שלא הוגש לגביו ערר תוך המועד שנקצב לכך או שהערר לגביו נדחה ולא ניתן לערעור עוד).

  1. להלן קיצור טענות העורר: הנסיעה הרלוונטית הייתה הנסיעה היחידה של העורר בנתיב המהיר ובוצעה עת חזר משירות מילואים. בכניסה לנתיב הבין העורר שעליו לשלם 7 ₪ אך בהעדר שילוט מספיק לא מצא בדרכו עמדה לתשלום. בחודש 5/2011 קיבל העורר בדואר דרישת תשלום ע"ס 34 ₪ וזו שולמה על ידו, באמצעות מענה אוטומאטי שמספרו הופיע על הדרישה. העורר לא שמר על אישור התשלום. בחלוף 18 חודשים נמסר לו טלפונית שנפתח נגדו תיק הוצל"פ. בשיחה נטען באוזניו שמעבר להודעת החיוב הנ"ל נשלח אליו גם מכתב אזהרה ב-9/2012. העורר טוען כי לא קיבל אזהרה. העורר תוהה כיצד לאורך תקופה כה ארוכה לא קיבל כל הודעה מן המשיבה. לטענתו מדובר בהתנהלות קלוקלת של המשיבה אשר, בלשונו - "מהלכת אימים על משתמשים 'בשיטת מצליח' ... אי צדק משווע ... חוסר תום לב שחברה כגון זו חייבת בה כלפי לקוחותיה...". עד כאן טענות העורר.
  2. בתשובתה לערר טענה המשיבה טענות שונות שלטעמה מצדיקות את דחייתו. בין היתר טענה המשיבה כי חשבונית הנסיעה עצמה נמסרה לעורר כי ביום 20.3.12 נשלח אליו מכתב התראה בצירוף החשבונית תוך העמדת אפשרות לעורר לשלם את קרן החוב בתוך 45 ימים. על פי רישומי הדואר שצורפו, המכתב התקבל אצל העורר ביום 9.4.12. המשיבה טוענת כי העורר חויב מלכתחילה כדין שכן לא נרשם מראש ולא שילם עבור הנסיעה במהלכה. המשיבה טוענת שהשלטים הם ברורים ובהירים וכי עמדת התשלום במזומן מוצבת בחניון. לעניין טענת העורר לפיה הוא שילם את החוב המקורי בסמוך לאחר קבלת החשבונית, טענה המשיבה כי תשלום באמצעות מענה אוטומאטי כלל אינו אפשרי.
  3. לדיון בפנינו התייצב העורר ומצד המשיבה באת כוחה ומנהל התפעול, מר הראל חנין. העורר העיד בפנינו והשיב לשאלות הוועדה ובא כוח המשיבה. בסיום הדיון ביקשה ב"כ המשיבה לסכם בכתב וכך הורינו, תוך מתן אפשרות לעורר להגיב. המשיבה הגישה סיכומיה והעורר בחר שלא להגיב להם תוך הזמן שנקצב לו לצורך כך.

דיון

  1. היות שהעורר הסכים לשלם עבור הנסיעה הרלוונטית, לרבות סכום הפו"ה שנלווה לחיוב האגרה וביקש להשיב לו רק את הסכומים העולים על החוב המקורי, אנו פטורים מלהיכנס לשאלה האם הוטל החיוב כדין מלכתחילה, בהתחשב בסיטואציה העובדתית לה טען העורר, אל מול גרסת המשיבה בהקשר זה.

הדיון להלן יתמקד אפוא בתקינות פעולותיה של המשיבה שבחרה לפתוח את תיק ההוצל"פ כנגד העורר, שבעצם פתיחתו הביא על העורר חיובים ניכרים וגבוהים בהרבה מן החיוב המקורי שהושת בגין הנסיעה והפו"ה.

  1. לעניין טענת העורר כאילו הוא שילם את החשבון בסמוך לאחר קבלתו - דין הטענה להידחות. העורר העמיד בפנינו גרסה בלתי קוהרנטית ומפותלת, שהשתנתה לאחר שקיבל את תגובת המשיבה ובהתאם לאמור בה. בכתב הערר נטען בביטחון כי החשבון נמסר לעורר במאי 2011, היינו בסמוך לאחר ביצוע הנסיעה, וכי הוא שולם על ידו "באמצעות מספר הטלפון שהוצג על דרישת התשלום ע"י מענה אוטומאטי". בתגובתה לערר ציינה המשיבה כי אין כל אפשרות לשלם במענה אוטומאטי ובעקבות כך שינה העורר את גרסתו בדיון והעיד - "אחרי שקיבלתי את תגובת המשיבה, שחזרתי ונזכרתי כי ניסיון התשלום היה באמצעות אתר האינטרנט של המשיבה, לאחר שהופניתי אליו בהקלטה ששמעתי כשהתקשרתי לשירות הלקוחות. מה שכתבתי בכתב הערר, שהחשבון שולם במענה אוטומטי, הוא דבר מקובל שניתן לשלם חשבונות של גופים שונים. ישנן הרבה דרכים לשלם חובות שיש לך, לכל גוף דרך אחרת לשלם. כשאני כתבתי את כתב הערר כשמשרד עוה"ד פנו אליי כשנה וחצי לאחר האירוע, אמרו לי שצריך לפרט את הטענות, וכתבתי את מה שאני זוכר, ולא היה לי את החשבון כדי שאוכל לראות שצורת התשלום הזו אינה אפשרית. חטאתי אולי בכך שלא נכנסתי לאתר האינטרנט ובדקתי את אמצעי התשלום ... אני זוכר ששילמתי בכרטיס אשראי, אני לא זוכר בדיוק את האופן".

כשנשאל העורר מדוע לא פנה לקבל אסמכתא לטענתו שהחוב שולם בכרטיס אשראי, השיב למעשה לא לעניין באומרו - "אני אומר שהמסלקה שלכם לא עבדה". העורר אינו טען שפנה לחברת האשראי ונענה שלא ניתן לקבל אסמכתא, אלא טוען את הטענה המעורפלת לפיה המסלקה לא עבדה. אילו היה ממש בטענת העורר אודות התשלום ניתן היה לצפות ממנו שיעשה את המאמץ המינימאלי של פניה לחברת האשראי. כמו כן נזכיר, שגם טענה זו, אודות הכשל בגביה (כך אנו מבינים את הטענה על הבעיה במסלקה) עלתה לראשונה בעדות ורק כמענה לשאלה ישירה שהפנתה אל העורר ב"כ המשיבה.

נעיר עוד בהקשר זה, כי העורר טען בערר כי הוא חויב מלכתחילה שלא כדין, היות שהשילוט לא היה מספיק. ניתן להניח שככל שכך היו פני הדברים מנקודת מבטו, היה פונה אל המשיבה בבקשה לבטל את החיוב שקיבל ולא ממהר לשלמו. 

 

לאור האמור, לא השתכנענו שהחוב המקורי שולם בסמוך לאחר הטלתו, או שנעשה ניסיון על ידי העורר לשלם את החיוב.

  1. כאמור, על פי סעיף 5 לחוק, המשיבה מוסמכת לפתוח תיק הוצל"פ ביחס לחוב חלוט. היות שאין חולק שהעורר קיבל הודעה על החיוב בסמוך לאחר הנסיעה ונוכח קביעתנו שהחיוב לא שולם, הרי שבמועד פתיחת תיק ההוצל"פ הייתה למשיבה הסמכות הפורמאלית לפעול באופן בו פעלה.
  2. אמנם, במקרים אחרים הופנתה כלפי המשיבה ביקורת נוקבת ביחס להתנהלותה עובר לפתיחת תיקי הוצל"פ, בפרט במקרים בהם החוב המקורי הינו זניח ביחס לחיובים הנובעים מעצם פתיחת תיקי ההוצל"פ. במקרים אלו ציינו שעל המשיבה לנקוט משנה זהירות ולפעול בתום לב ולעשות פעולות מינימאליות על מנת להביא לידיעת הלקוח את דבר כוונתה לנקוט כלפיו בהליכי קיצון כדוגמת הוצאה לפועל. במקרים המתאימים לא נמנענו מלהורות על סגירת תיקי ההוצל"פ או על הפחתה ניכרת ביתרת החוב (ראה למשל פסקי הדין בערר 408/3012 בעניין ישראל וכטר ובערר 409/3012 בעניין גלעד גלילי. נציין שבסוגיה זו של נקיטת הליכי הוצל"פ קיימת פסיקה ענפה של וועדות הערר הדנות בעררים המוגשים כנגד בעלת הזיכיון להפעלת כביש מס' 6 וניתן בהחלט להקיש ממנה על המטריה דנן, שכן הסמכויות שהוענקו בחוק בהקשר זה לשתי הזכייניות, הן דומות).
התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ