אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ערר מס' 276/3014 יוסף בלוי נ' הנתיב המהיר בע"מ

ערר מס' 276/3014 יוסף בלוי נ' הנתיב המהיר בע"מ

תאריך פרסום : 03/08/2016 | גרסת הדפסה
ערר
ועדת ערר לפי חוק נתיבים מהירים התש"ס - 2000
276-3014
06/03/2015
בפני חברי הוועדה :
1. עו"ד מנחם שח"ק - יו"ר הוועדה
2. גלעד ונגרובר
3. רו"ח אלעד מאירי


- נגד -
העורר:
יוסף בלוי
המשיבה:
הנתיב המהיר בע"מ
עו"ד ויקטור פישר
החלטה

 

  1. במועדים הרלוונטיים לערר, היה העורר הבעלים הרשום של רכב מ.ר. 5512661 (להלן: "הרכב"). המשיבה, בעלת זיכיון לפי חוק נתיבים מהירים, התש"ס – 2000 (להלן: "החוק"), חייבה את העורר בחיובי אגרה לגבי שלוש נסיעות שבוצעו בנתיב המהיר לתל אביב (להלן: "הנתיב המהיר") ביום 17.6.14, (אגרה בת 85 ₪) 18.6.14 (אגרה בת 7 ₪), 19.6.14 (אגרה בת 7 ₪) וכן בחיובי פיצוי והחזר הוצאות (להלן: "פו"ה"), כמשמעותו בחוק ובתקנות נתיבים מהירים (אופן החיוב בתשלום אגרה ואכיפת תשלומים), תשע"א – 2010 (להלן: "התקנות"), לגבי כל אחת מן הנסיעות (חיוב פו"ה בן 85 ₪ עבור כל אחת מן הנסיעות), מן הטעם שהשימוש בוצע מבלי שהעורר נקשר מראש בהסכם עם המשיבה ומבלי ששילם עבור הנסיעה במהלכה.
  2. בכתב הערר מציין העורר כי חויב בסך של 354 ₪ עבור הנסיעות מיום 17.6.14 ו- 18.6.14 (ככל הנראה עקב טעות העורר אינו מתייחס לנסיעה מיום 19.6.14, שאף היא כלולה באותו החשבון; ר' נספח 1 לתגובת המשיבה, להלן: "החשבון") ומציין כי שילם את החשבון "תחת מחאה", יחד עם חשבון נוסף, בסך 35 ₪, שמתייחס לנסיעה קודמת – מיום 8.12.13 (ראה נספח 3 לתגובת המשיבה). נציין שלגבי הנסיעה הקודמת, אין לעורר טענות בכתב הערר והיא אינה חלק ממנו. העורר טוען כי "בנסיעות הנ"ל נסעתי עם אנשים אשר עדים למחיר שצוין בשלט בכניסה לנתיב המהיר בסך 7 ₪". העורר קובל על כך ש"באותה חשבונית מופיע מחירים שונים עבור אותם נסיעות בהפרש של יום אחד ... כאשר לא ברור מדוע ההפרשים במחיר ...". מצד הסעד מבקש העורר "להסדיר את עניין השילוט והמחיר במפורש ... על מנת למנוע הטעיית הציבור ותשלום מחירים מופרזים ... בנוסף אבקש לקבל החזר על ההפרש בין המחיר שהופיע על השלט בסך 7 שקלים לבין המחיר שגבו ממני". הערר אינו ברור דיו מבחינת הסעד הכספי שאותו מבקש העורר, אולם ניתן להסיק שבקשתו היא שיושב לו ההפרש שבין אגרת הנסיעה מיום 17.6.14, בסך 85 ₪, לבין הסכום שלטענתו הופיע בשלט בכל הנסיעות – 7 ₪ וכן את כל סכומי הפו"ה ששילם בגין שלוש הנסיעות.
  3. בתשובתה לערר טענה המשיבה כי דין הערר להידחות על הסף מחמת איחור בהגשתו ומחמת העדר עילה. לחילופין ולגופו של עניין טענה המשיבה כי על העורר היה לבדוק קודם הנסיעות את תנאי השימוש בנתיב המהיר והוא לא עשה כן. המשיבה הוסיפה כי במועד הנסיעה מיום 17.6.14, שלגביה מבקש העורר החזר אגרה, הופיע על גבי שלט ה-VMS (שלט דיגיטאלי מתחלף המציין את מחיר האגרה בכל זמן נתון) תעריף האגרה שבו חויב העורר – 85 ₪. כראיה צירפה המשיבה תצהיר מנהל התפעול שלה ופלט שצוין בתצהיר שהוא ממערכות המשיבה המשקף את אגרת הנסיעה במועד הנסיעה הרלוונטית (נספח 4 לתגובה). המשיבה מציינת עוד כי האגרה בנתיב המהיר היא "אגרה דינאמית", המשתנה לפי פרמטרים שונים, בהתאם לתוספת הראשונה לתקנות ולפיכך אין כל משקל לתמיהת העורר אודות שוני בגובה האגרה בין נסיעה לנסיעה. המשיבה מוסיפה שהשימוש בנתיב המהיר מותר רק למי שנרשם מראש או שילם מראש עבור הנסיעה. לעניין השילוט טוענת המשיבה כי טענת העורר בהקשר זה נטענה בכלליות וללא כל הסבר ומכל מקום טוענת כי בכניסה לנתיב המהיר מוצבים שלטים ברורים המבהירים כי המורשים לעשות בו שימוש הם רכבים רשומים או המשלמים במזומן. לטענתה, היות שהעורר לא נרשם ולא שילם מראש, הוא חויב כדין בפו"ה, שגובהם נקבע בתוספת השלישית לתקנות. לסיום מצביעה המשיבה על כך שהעורר לא צירף כל תצהיר של אותם "עדים" שלטענתו נסעו עמו ברכב בנסיעות הרלוונטיות וצפו בשלטים.
  4. העורר הגיב לתגובת המשיבה וטען כי יתכן ש"עקב פקקים" מחיר הנסיעה מיום 17.6.14 השתנה מעת שחלף הוא על פני השלט, המוצב 1,200 מטר קודם הכניסה לנתיב המהיר, שלטענתו הורה "7 ₪" ועד הרגע בו נכנס בפועל לנתיב המהיר ושבו נקבע תעריף החיוב. לאור זאת, ביקש העורר "תמונות מסך של תעריפי הנסיעות עד שעה קודם". שנית טען העורר, כי "על השלט לא מופיע למשלמים במזומן מראש וכן לא מופיע מחיר הפיצוי באי תשלום במזומן מראש". שלישית טען העורר, "נודע לי שיש פעמים כשנוסעים ברכב עם 3 נוסעים פטורים מתשלום. יתכן שבנסיעות הנ"ל או בחלקם הייתי פטור מתשלום !... פטור עם 3 או 4 נוסעים לא מופיע ברור בשילוט!?".
  5. הצדדים זומנו לדיון (כמתחייב על פי סעיף 26 לחוק בתי דין מינהליים תשנ"ב – 1992) ליום 28.7.15. ביום 27.7.15 הודיע העורר שהוא אינו מעוניין להופיע לדיון "עקב הטרחה הכרוכה בנסיעתי". ביום 28.7.15 התקיים הדיון במעמד המשיבה בלבד, שטענה בין היתר כי טענות העורר אודות מספר הנוסעים ברכב הן בגדר הרחבת חזית אסורה וכן קבלה על כך שהעורר לא התייצב ובכך מנע את האפשרות לחקור אותו. המשיבה חזרה על טענות שונות שנכללו בתשובתה לערר ובסופו של דבר ביקשה לדחותו ולחייב את העורר בהוצאותיה. בהחלטה שנתנה בסיום הדיון נתנה לעורר האפשרות להתייחס בתוך 7 ימים לנאמר בפרוטוקול. העורר בחר שלא לנצל את הזכות שנתנה לו.

 

דיון    

  1. צודקת המשיבה בטענתה שהערר הוגש באיחור. המשיבה צירפה לתגובתה (נספח 2) לערר אסמכתא שלפיה החשבון נמסר לעורר ביום 6.14 ועל פניו היה עליו להגיש את הערר תוך 45 ימים ממועד זה (ראו סעיף 4ח לחוק). יצוין שעל גבי החשבון עצמו נזכרת האפשרות להגיש ערר ומצוין כי יש להגישו בתוך 45 ימים. הערר הוגש רק ביום 10.11.14. העורר לא חלק על מועד מסירת החשבון, לא התייחס לטענת האיחור ובמסגרת טענותיו לא ניתן למצוא כל הסבר או נימוק לאיחור. מכל מקום, היות שבמסגרת בחינת השאלה האם יש מקום להאריך את מועד להגשת ערר יש לבחון בין היתר את סיכוייו, הערר נבחן על ידינו גם לגופו ומצאנו כי דינו דחייה גם לגופו. להלן הנימוקים בקצרה.
  2. כטענת המשיבה, השימוש בנתיב המהיר מותר רק למי שפועל בהתאם לאחת החלופות במוצעות בסעיף 3ב לחוק, שזו לשונו:

"3ב(א)     לא ינהג אדם ברכב בנתיב מהיר, אלא אם כן מתקיים אחד מאלה:

(1)      ברכב קיים אמצעי זיהוי על פי הסכם תקף;

(2)      האגרה בעד אותה נסיעה שולמה מראש או שולמה במהלך הנסיעה בנתיב מהיר, הכל כפי שקבע בעל הזיכיון באישור הרשות הממונה;

..."

סעיף 3ג קובע –

 

 

"3ג.         (א)      המבקש להסדיר מראש את אופן חיובו באגרה ובחיובים אחרים לפי הוראות חוק זה, בשל נסיעות ברכב בנתיב מהיר, יתקשר לשם כך בהסכם עם בעל הזיכיון."

אין חולק שהעורר לא פעל בהתאם לאמור בחוק - לא נרשם קודם לשימוש בנתיב המהיר ולא שילם עבור הנסיעה במהלכה. משכך, לכאורה, זכאית הייתה המשיבה לחייב אותו הן בחיוב אגרה עבור הנסיעות והן בפו"ה בשל ההימנעות מרישום, ובהתאם לתקנה 11 לתקנות הקובעת כי "חייב יחויב בפיצוי והחזר הוצאות לבעל הזיכיון בעד כל אחד מאלה ... נסיעה בנתיב מהיר בניגוד לחוק או לתקנות אלה, לרבות בלא הסכם תקף".

  1. כפי שציינה המשיבה, חיוב האגרה הוא דינאמי ומשתנה בין היתר בהתאם לגודש התנועה בנתיב המהיר [ראה סעיף 3(ג) לחוק ותקנה 3(ב) לתקנות] ושיעורו נקבע בתוספת השלישית לתקנות.
התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ