אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ערר התביעה הצבאית על שחרור של המשיב בתנאים מגבילים-התקבל

ערר התביעה הצבאית על שחרור של המשיב בתנאים מגבילים-התקבל

תאריך פרסום : 11/12/2007 | גרסת הדפסה
ע"מ
בית הדין הצבאי לערעורים יהודה והשומרון
3776-07
23/09/2007
בפני השופט:
הנשיא: אל"ם אהרון משניות

- נגד -
התובע:
התביעה הצבאית
עו"ד סרן לימור בן-חמו
הנתבע:
פאדי עלי מחמוד חומראן ת.ז. 852026525
עו"ד נאאל זחאלקה
החלטה

כתב האישום שהוגש נגד המשיב, שהינו תושב כפר בפאתי ג'נין, מייחס לו עבירה של חברות בהתאחדות בלתי מותרת ועבירה נוספת של ניסיון לגרימת מוות בכוונה, והכול בשל אירועים שהתרחשו לפני כשלוש שנים ומחצה, בחודשים מרץ ואפריל 2004. לפי הנטען בכתב האישום, בתחילת חודש מרץ 2004 גויס המשיב לארגון הג'יהאד האסלאמי (להלן: הארגון), וחברותו בארגון נמשכה עד שלהי אפריל באותה שנה. סמוך לאחר גיוסו, הסכים לבצע פיגוע התאבדות, לאחר שהובטח לו כי הארגון יתמוך במשפחתו. לאחר מכן נטל המשיב חלק בתהליך ההכנה לביצוע הפיגוע, כולל צילום בוידיאו וכן תדריך על ההגעה למקום המיועד ודרך השימוש בחגורת נפץ. ביום שתוכנן לביצוע הפיגוע, הוסע המשיב מג'נין לרמאללה, שם הולבש בחגורת נפץ וקיבל תדריך אחרון. בדרכו לתחנת מוניות "אל-קודס", שבאמצעות אחת מהמוניות שבה תוכנן המשיב להגיע לירושלים לביצוע הפיגוע, החליט המשיב להסגיר את עצמו למודיעין הפלסטיני וכך עשה. התביעה ביקשה את מעצרו של המשיב עד תום ההליכים, ובימ"ש קמא דחה את הבקשה והורה על שחרורו בתנאים מגבילים, תוך שהוא מנמק החלטתו בין היתר בחרטה של המשיב שבאה לידי ביטוי בהחלטתו להסגיר את עצמו, בעובדת היותו קטין באותו זמן וכן בזמן שחלף מאז. מכאן ערר התביעה.

במהלך הדיון בבימ"ש קמא טען הסנגור כי המשיב נשפט על מעשיו בבימ"ש פלסטיני, ואף ריצה עונש של שנתיים מאסר. הסנגור העלה טיעון זה גם בפני, והוסיף כי גם השיהוי במעצרו של המשיב צריך להישקל לזכותו, וכי אין להתערב בהחלטת בימ"ש קמא. לעומת זאת, התביעה ציינה כי אין כל ראיה לכך שהמשיב אכן נשפט וריצה את עונשו בגין המעשים המיוחסים לו בכתב האישום, ואפילו אם הדברים נכונים אין בכך כדי להוות מעשה בי"ד שמונע את העמדתו לדין עתה. לדברי התובעת המשיב הסגיר את עצמו כי פחד ולא משום חרטה שהביע. התובעת הוסיפה כי גם שיהוי לא היה כאן מפני שהשלטונות לא ידעו את מקום הימצאו, וכי מדובר בעבירה חמורה שמצדיקה מעצר עד תום ההליכים.

שקלתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בחומר הראיות. כתב האישום מתבסס בעיקרו על הודאה מפורטת של המשיב מיום 13.08.07, אשר יש לה תימוכין בראיות נוספות. לכן צודקת התביעה בטענה כי לא יכולה להיות מחלוקת על קיומן של ראיות לכאורה, וגם הסנגור לא טען כנגד זה. גם הטענה כי המשיב נשפט כבר בבימ"ש פלסטיני, אפילו אם נניח כי הוכחה כדבעי, אין בה כדי למנוע את העמדתו לדין בבימ"ש צבאי, שהרי הלכה פסוקה היא ששיפוט ע"י מוסדות של הרשות הפלסטינית, אינו יכול לבסס טענה של "כבר נשפטתי", ראו ע' איו"ש 28/04.

השאלה המרכזית שעומדת בפנינו היא האם קיימת עילת מעצר בנסיבות שלפנינו, וביתר פירוט האם עובדה שהמשיב הסגיר את עצמו כמו גם חלוף הזמן מאז ביצע את המעשים המיוחסים לו, יש בכל אלה כדי להשפיע על עילת המעצר במידה שיש בה כדי למנוע מעצר ממשי ולהביא לשחרור בתנאים מגבילים, כקביעת בימ"ש קמא. נקודת המוצא היא שהעבירה של ניסיון לגרימת מוות בכוונה יש בה ככלל כדי לבסס עילה מובהקת של מסוכנות, ולפי חוק המעצרים בישראל, יש בנסיבות שלפנינו אף כדי להקים חזקה של מסוכנות, הן בשל היותה עבירה שהעונש המרבי עליה, לפי דיני האזור, הוא מאסר עולם, והן מפני שמדובר לכאורה בעבירה שנעשתה תוך שימוש בנשק חם. לא מצאתי בסיס לקבוע כי חזקת המסוכנות נסתרה.

העובדה שהמשיב הסגיר את עצמו למודיעין הפלסטיני, אינה מלמדת בהכרח על חרטה, ורק הערכאה הדיונית תוכל לקבוע, על פי הראיות שבפניה, האם אמנם מדובר בחרטה כנה, או שמא סיבה אחרת, אולי פחד כטענת התביעה, גרמה לו למשיב שלא לבצע את המשימה שאליה נשלח. כך או כך, עצם העובדה שהמשיב הסכים מלכתחילה לבצע מעשה כה חמור ומתועב, ולא רק הסכים בעלמא אלא אף ביצע את רוב השלבים בדרך אל הוצאת הפיגוע לפועל, יש בכל אלה כדי ללמד על המסוכנות הרבה הנשקפת ממנו. במיוחד אמורים הדברים, נוכח התרשמותי כי לא חל שינוי של ממש בנסיבות של המצוקה הכלכלית של המשפחה, שהביאו אותו להסכים לבצע פיגוע. לכן, העובדה שהתפתה להסכים לכך פעם אחת, מעוררת חשש ממשי שמא ינהג בדרך דומה, אם תעמוד בפניו שוב האפשרות לעשות כן. גם אם אקבל את טענת הסנגור כי מדובר בחרטה כנה, עדיין מדובר במעשה שגם לפי הפסיקה המאוד מקלה שהציג הסנגור בעניין טוואלבה (ע' איו"ש 225/02), העונש עליו הוא 7 שנות מאסר (אולם ראו גם פסיקה שונה בע' איו"ש 1917/04 בעניין ג'ואד, אשר בו אושר עונש של 20 שנות מאסר על מי שיצא לבצע פיגוע התאבדות, ולבסוף שב על עקבותיו).

חומרת העונש הצפוי למי שמורשע בעבירה המיוחסת למשיב, יש בה ללמד גם על החומרה ועל המסוכנות שנשקפת ממי שנוטל חלק במעשים כה חמורים, אף אם מדובר בניסיון שלא הושלם. יתר על כן, יש בה גם כדי לבסס חשש ממשי להימלטות מן הדין, שהרי גם לפי טענת הסנגור, ומאחר ואין מחלוקת של ממש על הראיות, המשיב עלול להיות מורשע בדינו ולקבל עונש של שנות מאסר רבות. החשש מפני המאסר הצפוי, עלול להוות תמריץ למשיב שלא להתייצב למשפטו, חרף הערובה הכספית שנדרש להפקיד, כתנאי לשחרורו ע"י בימ"ש קמא. לא למותר לציין בהקשר זה כי המשיב מתגורר סמוך לג'נין במקום שיכולת האכיפה בו מוגבלת, והשילוב של יכולת אכיפה מוגבלת עם החשש מפני עונש חמור, יש בו כדי לחזק את החשש להימלטות מן הדין.

אשר לטענת השיהוי, הרי לדברי הסנגור המשיב היה עצור בידי הרשות הפלסטינית במשך כשנתיים לאחר האירועים נשוא כתב האישום. ברי כי לא ניתן לזקוף את השיהוי ביחס לתקופה זו לחובתם של גורמי האכיפה. כפי שעולה מטיעוני התביעה בבימ"ש קמא, מעשיו של העורר התגלו רק בינואר 2006, במהלך חקירתו של פעיל אחר בארגון, ובמאי אותה שנה הוכרז המשיב כדרוש לחקירה. הלכה פסוקה היא כי הכרזה על אדם כדרוש לחקירה מהווה צעד ראשוני לקראת פתיחה בחקירה, ויש בה כדי לצמצם את משקלה של טענה בדבר שיהוי, ראו ע"מ איו"ש 3430/05. בכל מקרה שיהוי הוא שיקול אחד מתוך שיקולים נוספים שיש לשקול, בעת שדנים בהארכת מעצרו של נאשם, ובנסיבות שלפנינו, אני סבור כי עילות המסוכנות והחשש להימלטות מן הדין גוברות על הטענה של שיהוי בחקירה, גם אם אניח שאכן היה כאן שיהוי מסוים.

סוף דבר, מששוכנעתי בקיומן של ראיות לכאורה, ומשבאתי לכלל מסקנה כי מתקיימות בנסיבות שלפנינו, הן עילה של מסוכנות והן עילה של חשש להימלטות מן הדין, התוצאה היא שאני מקבל את ערר התביעה, מבטל את החלטת בימ"ש קמא, ומורה על הארכת מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים בעניינו בתיק זה.

ניתנה היום, 23 בספטמבר 2007, י"א בתשרי התשס"ח, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.


נשיא

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ