אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ערעור על חומרת העונש וערעור שכנגד קולת העונש למורשע בהריגה ועבירות נוספות-ערעור התביעה התקבל

ערעור על חומרת העונש וערעור שכנגד קולת העונש למורשע בהריגה ועבירות נוספות-ערעור התביעה התקבל

תאריך פרסום : 24/02/2008 | גרסת הדפסה
ע
בית הדין הצבאי לערעורים יהודה והשומרון
3813-06,3884-06
05/02/2008
בפני השופט:
1. אל"ם דני פרידמן -אב"ד
2. אל"ם משה מטלון
3. סא"ל נתנאל בנישו


- נגד -
התובע:
המערערת בתיק 3813/06 והמשיבה בתיק 3884/06: התביעה הצבאית
עו"ד רס"ן שרית שמר
הנתבע:
המשיב בתיק 3813/06 והמערער בתיק 3884/06: סלמאן אחמד חסן אבו-עיד (המכונה "אבו-מות'נא" "אבו-עווד") ת"ז 942975632
עו"ד לביב חביב
פסק-דין

האב"ד אל"ם ד' פרידמן :

המערער, סלמאן אחמד חסן אבו-עיד, (להלן "המערער"), הורשע עפ"י הודאתו בכתב אישום מתוקן שכלל את פרטי האישום כדלקמן:

  1. חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת- המערער גויס לארגון החמא"ס בשנת 1988, ואף גייס אדם אחר לארגון. המערער מינה את אותו אדם לאחראי החמא"ס בכפר קטנה. עוד יש לציין כי המערער עמד בראש חוליה צבאית אשר שמה לה למטרה להפר את הסדר הציבורי ולבצע פיגועים נגד מטרות ישראליות. בהמשך החליטו חברי החוליה לבצע חטיפות וחקירות אלימות של חשודים בשיתוף פעולה עם כוחות הביטחון הישראליים. המערער אף היה חבר בחוליה צבאית של מוחי א-דין שריף.
  2. הריגה- מכתב האישום עולה, כי חולייתו של המערער חשדה ב אחמד עאיש (להלן " המנוח") שהוא משתף פעולה עם ישראל, ועל כן החליטו חברי החוליה לחטוף ולחקור את המנוח, על אף שידעו כי הלה סובל מסכרת. המערער וחבריו הגיעו לביתו של המנוח, ואילצו אותו להתלוות אליהם לוואדי סמוך לביתו. המערער, מנצור שמאסנה (להלן " שמאסנה") וחבר נוסף בחוליה, החלו לחקור את המנוח. במהלך החקירה הכה מנצור את המנוח בכל חלקי גופו באגרופים, שרשראות ברזל ומקלות, וגרם לו חבלות חמורות. המנוח התחנן כל אותה עת על חייו, אך המערער ו מנצור לא שעו לתחנוניו. לאחר כשלוש שעות של חקירה הותירו המערער וחברי חולייתו את המנוח שותת דם, והודיעו לשכן בכפר אודות הפצוע המוטל בוואדי, והצורך לדאוג לו לטיפול רפואי. המנוח נותר ללא טיפול, וכתוצאה מכך נגרם מותו. המערער דאג להוצאת כרוז הלוקח אחריות על מותו של המנוח.
  3. סחר בציוד מלחמתי- המערער ביקש מאחר להוביל נשק ממנו ל זהראן זהראן.
  4. ניסיון לשידול ולגרימת מוות בכוונה- המערער נפגש עם איהאב בכיראת וביקש ממנו לבצע פיגוע נגד מטרות ישראליות במקום ציבורי, לזכרו של מוחי א-דין שריף. המערער העביר רכיבים להכנת המטען ל איהאב, וזה הכין מטען יחד עם רביע זע'ל. בסופו של דבר לא ביצע איהאב את הפיגוע, אך רביע, מיוזמתו, לקח את המטען אשר הוכן, והטמין אותו בפח אשפה במקום הומה אדם. פיצוץ המטען גרם לפציעתם של כ-20 אנשים.

בימ"ש קמא גזר על המערער, ברוב דעות, עונש של 17 שנות מאסר לריצוי בפועל וכן 3 שנות מאסר על תנאי, בעוד שדעת המיעוט סברה שמן הדין לגזור עליו עונש של מאסר עולם, כפי שנגזר על שמאסנה ע"י הרכב מורחב של שופטי ביהמ"ש לערעורים בע' איו"ש 79/99.

מונחים בפנינו ערעורי הצדדים, כאשר התביעה הצבאית עותרת לגזור על המערער עונש כפי שקבעה דעת המיעוט, דהיינו מאסר עולם, בעוד שהמערער עותר להקלה בעונש שנגזר עליו ע"י דעת הרוב.

העובדות הנוספות הרלוונטיות, לדעתי, לצורך קבלת החלטה על ידינו בעניין עונשו של המערער הן כדלקמן:

א.      המערער עמד בראש החוליה שחטפה את המנוח, עינתה וחקרה אותו באלימות יוצאת דופן ומזעזעת עד שנפח את נשמתו.

ב.      המערער עמד לצידו של שמאסנה בעת שהלה הכה למוות את המנוח שמע את תחנוניו והתעלם מהם. כראש החוליה היה ביכולתו של המערער להפסיק את מהלכי החקירה והעינויים.

ג.        המערער ידע כי המנוח חולה סכרת.

ד.      העונש המקסימאלי הנקוב בצד סעיף 51 א' (א) לצו בדבר הוראות ביטחון, תש"ל - 1970, שהוא סעיף הריגה, הינו מאסר עולם, בעוד שהעונש המקסימאלי הנקוב בצד סעיף 298 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977, בגין הריגה, הוא 20 שנות מאסר.

ה.      למערער רישום פלילי המצביע על 4 הרשעות בשנת 1984, 1989, 1993 בגין פעילות חבלנית.

ו.        האירוע נשוא פרט האישום השני ארע באפריל 1991 ומאז חלפו 16 שנים.

ז.       המערער היה עצור ברשות הפלשתינאית בתקופה כלשהי שאיננה ברורה.

ח.      במהלך השנים המערער נישא והוליד ילדים.

ט.      המערער הביע חרטה.

התובע הצבאי ניסה לשכנע אותנו כי גזר דינו של המערער אמור להיות זהה לזה של שמאסנה (ע' איו"ש 79/99), תוך שהוא מצביע על היסודות המשותפים והזהים בין השניים, בעוד שהמערער, באמצעות סנגורו המלומד, עו"ד לביב חביב, הביע ביקורת אודות גזר הדין בעניינו של שמאסנה ונתן סימנים המאבחנים בין השניים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ