אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ערעור על ועדה פסיכיאטרית שהאריכה צו לטפול מרפאתי כפוי בעקבות אשום בעבירות אלימות

ערעור על ועדה פסיכיאטרית שהאריכה צו לטפול מרפאתי כפוי בעקבות אשום בעבירות אלימות

תאריך פרסום : 11/11/2013 | גרסת הדפסה
ע"ו
בית המשפט המחוזי חיפה
47454-10-13
10/11/2013
בפני השופט:
ש' ברלינר

- נגד -
התובע:
פלוני
הנתבע:
היועץ המשפטי לממשלה
פסק-דין

1.         ערעור על החלטת הוועדה הפסיכיאטרית מיום 25.9.13 לפיה הוארך הצו לטיפול מרפאתי שנכפה על המערער בעקבות אישום בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה ממש, ותקיפה סתם, מיום 22.1.10, לתקופה נוספת של ששה חודשים.

            לטענת המערער יש בכך פגיעה מעבר למידה הנדרשת בחירותו ובזכויותיו. הוא מבקש כי אורה על סיום הצו האמור, כך שאם לאחר מכן תידרש בכל זאת פעולה כלשהי כלפי המערער מכוח הוראות חוק טיפול בחולי נפש, תשנ"א-1991 (להלן - החוק), ייעשה הדבר, במסלול האזרחי.

2.         המערער רווק, יליד 1984. לישראל עלה בשנת  1990. הוא סובל ממחלת נפש - סכיזופרניה פרנואידית, במהלך שהותו בישראל ננקטו כלפיו הליכים פליליים על פי כתבי אישום אלה שהוגשו נגדו לבית משפט השלום בקריות:

            [א] ת"פ 35688-01-10, בו יוחסו למערער שתי עבירות מיום 22.1.10: תקיפה הגורמת חבלה ממש לפי סעיף 380 של חוק העונשין וכן תקיפה סתם, עבירה לפי סעיף 379 של אותו חוק.  זאת, על כך שתקף את אחותו החולה והנכה באופן שהטיח בפניה שתי מכות אגרוף וכן תקף את אמו בכך שבעט בה ברגלה הימנית וגרם להמטומה וסימן כחול בירך. אחר כך נטל לידו סכין מטבח ואז נאלצו השתיים להסתגר בחדר בדירה ולהזמין את המשטרה. בערב לפני כן תקף המערער את אחותו בכך שדחף אותה והיא נפלה ארצה. בעקבות זה הוציא בית המשפט נגד המערער צו אשפוז מיום 17.2.10, וההליך הפלילי נגדו, הופסק.

            [ב] ת"פ 9502-06-11, בו יוחסו למערער עבירות של תקיפה הגורמת חבלה ממש וכן תקיפה סתם, על כך שביום 5.6.11 תקף המערער את אמו בכך שבעט בה באגן בצד שמאל. אחר כך דחף אותה ובעט ברגלה הימנית וגרם לה המטומה ונפיחות בשוק ימין והיא נזקקה לטיפול רפואי. בגין עבירות אלה בהן הורשע המערער, הוא חויב לחתום על התחייבות להימנע מעבירה וכן הוטל עליו מאסר על תנאי לתקופה של חודשיים למשך שנה.

[ג] ת"פ 27358-04-12, בו יוחסה למערער עבירה של תקיפה סתם לפי סעיף 379 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 על כך שביום 14.4.12 תקף את אחותו בכך שנתן לה מספר אגרופים בראשה ובבטנה. הוא הורשע בעבירה האמורה על פי הודייתו ונגזרו עליו עונשים אלה: מאסר למשך חודש ימים; הפעלת מאסר מותנה מתיק מס' 9502-06-11 של בית משפט השלום בקריות , מחציתו בחופף ומחצית במצטבר, וכן מאסר על תנאי לתקופה של 3 חודשים למשך שנה.

3.         לפי ההוראה שבסעיף 28(ב) של החוק, בא עניינו של המערער לדיון בפני הוועדה הפסיכיאטרית לפחות אחת לששה חודשים, והיא מוסמכת "לאשר לחולה חופשות, בתוך תקופת הצו, בתנאים שתקבע או לשחררו ללא תנאי." כמו כן מוסמכת הוועדה, על פי פרקטיקה המעוגנת בפסיקה, (ר' ע"ו (מחוזי ירושלים) 53041-07-11 ד.פ. נ' מדינת ישראל, מיום 10.8.11), להמיר את צו האשפוז בצו לטיפול מרפאתי כפוי, אם היא משתכנעת, כי התמלאו בקשר לכך התנאים הקבועים בסעיף 15(ד) של החוק: "שאין בכך כדי לסכן את שלום הציבור או את שלום הנאשם".

ביום 22.6.10 בדקה הוועדה את המערער ומצאה כי הוא לא מגלה מחשבות שווא וכי התובנה למצבו יחסית טובה. הוועדה החליטה "להמיר את צו האישפוז בצו לטיפול מרפאתי כפוי החל מ- 6/7/10." מתאריך זה ואילך המערער מתהלך חופשי מחוץ לבית החולים, שוהה בהוסטל, והוא מטופל במרפאה שבקהילה.

            לאחרונה דנה הוועדה הפסיכיאטרית בעניינו של המערער ביום 24.9.13. בפניה הונחה הפניית הרופא המטפל במערער מיום 8.9.13 בה מפורט כי המערער "סיים 12 שנות לימוד, ללא תעודת בגרות. לא גויס לצבא. עבד בעבודות מזדמנות. הוא מוכר למערכת הפסיכיאטרית מאז היה כבן 14, כאשר החל לקבל טיפול בגין הפרעות בהתנהגות, תגובות בלתי מתאימות לגירויים, התפרצויות זעם וכעס ללא סיבה נראית לעין." באשר למצבו הנפשי של המערער כיום כותב הרופא כי הוא "מגיע לביקורים בזמן. ... התנהגותו מאורגנת, משתף פעולה, לא מגלה סימנים פסיכוטיים פעילים, עדיין חסר תובנה למצבו הנפשי. ... ישנם סימנים ברורים של ליקוי פוסט-פסיכוטי. משתף פעולה בטיפול תרופתי, התנהגותו בהוסטל שקטה ללא דיווחים חריגים של מסוכנות לעצמו וגם לזולתו." הרופא סיכם: "לאור היעדר תובנה והפוגה קצרה במצבו הנפשי [של המערער], [אני] מבקש מכבוד הוועדה להאריך תוקף טיפול מרפאתי כפוי לעוד חצי שנה."

            בבדיקה בפני הוועדה נרשם כי "[המערער] נראה כפי גילו, הופעתו מסודרת, משתף פעולה באופן מלא ... הדיבור ספונטני, מסוגל להסביר את עצמו ואת רצונותיו היטב. אין עדות למחשבות שווא, מגלה תובנה חלקית למצבו. אפקט מותאם לתוכן השיחה ומגיב טוב לגירויים שונים."

            בפני הוועדה טען בא כוח המערער כי המידתיות מצדיקה את סיום הצו וכן כי המערער משתף פעולה בטיפול ואינו מסוכן. לכן, אין כל עילה להמשך קיומו של הצו, והוא מבקש כי הוועדה תבטלו. הוועדה בדקה את המערער. נרשם כי הוא "משתף פעולה באופן מלא ... אין עדות למחשבות שווא, מגלה תובנה חלקית למצבו, אפקט מותאם לתוכן השיחה ו(הוא) מגיב טוב לגירויים שונים." הוועדה העריכה כי המסוכנות שבמערער לעצמו ולאחרים היא ברמה נמוכה; החליטה להאריך את הצו לטיפול מרפאתי כפוי, ונימקה:

"[המערער] מקפיד על נטילת טיפול, משתף פעולה. עדיין לא הפנים (את ה)עובדה שחייב להמשיך טיפול גם בעתיד. מסגרת המרפאה והצו חשובים ונחוצים לו. אשפוז אחרון הסתיים רק ב - 23.6.13. לכן יש להאריך הצו בחצי שנה נוספת."

4.         בערעור חוזר בא כוח המערער על טענת המידתיות; מדגיש כי אין במערער מסוכנות, ומוסיף כי לאור מטרות החוק ככתוב בסעיף 35 שבו, אין הצדקה להמשיך בטיפול מרפאתי כפוי אך משום הרצון כי החולה יפנים ויבין, מסיבה זו, את הצורך וההצדקה שבטיפול זה.

            לדעת המשיב יש במערער מסוכנות המצדיקה את המשכו של הצו הכפוי לטיפול מרפאתי, שאם לא כן צפויה התדרדרות במצבו של החולה עד כי יסתבך שוב בעבירות, ויוחזר לאשפוז במסלול הפלילי.  נעיר, כי השתלשלות העניינים באשר למערער בהתחשב בשני האישומים הנוספים בהם הוא הורשע, נראית ככזו שאינה מתיישבת עם המשך ההקלה עם המערער בהמרת צו האשפוז לצו לטיפול מרפאתי כפוי, תוך הימנעות מהפעלת סמכותו של הפסיכיאטר המחוזי, הנתונה לו בסעיף 15(ה) של החוק. מכל מקום, מעורבות זאת בפלילים, מצד המערער, עשויה ללמד על מסוכנות מצדו, ומקימה חשש שמא לאחר שישוחרר מן הצו, ולא יטופל במסלול האזרחי, עשוי הוא לחזור ולסכן את הציבור. עניין זה אינו משפיע כלל על המידתיות שבהמשך קיומו של המסלול הפלילי הנוכחי לגביו, המיוסד על התיק האחד שבו הוצא צו אשפוז, שעה שהאחרים הסתיימו בענישה.

5.         החפץ בכך יוכל לחזור ולעיין בכללים הבסיסיים הנוגעים למידתיות הסנקציה הפלילית מכוח החוק, בהשוואה לענישה שהיה צפוי כי תוטל על החולה, לו היה בריא, ככתוב בע"ש (מחוזי תל אביב-יפו) 1219/08 פלוני נ' הועדה הפסיכיאטרית מחוז מרכז, מפי כב' השופט פוגלמן, בפסק הדין מיום 7.4.09, ובאסמכתאות המוזכרות ומצוטטות שם, כך שבסופו של דבר, עלינו לבדוק אם "העונש שהיה מוטל על המערער [החולה] אילו היה מורשע בדין, לא היה חורג מהגבלת החירות המצטברת שהינה פועל יוצא של צו האשפוז והצו המרפאתי הכפוי."

            כמו כן ראוי להפנות לע"ו (מחוזי חיפה) 27451-01-12 פלוני נ' הוועדה הפסיכיאטרית ליד בית החולים שער מנשה, מיום 25.1.12 ואל ע"ו (מחוזי חיפה) 9747-04-13 פלוני נ' הוועדה הפסיכיאטרית ליד בית החולים מזרע, מיום 14.4.13.

6.         כאשר אדם מורשע בפלילים, גוזר בית המשפט את עונשו: [א] מאסר לתקופה אותה הוא קובע; [ב] מאסר על תנאי - על פי התנאים אותם הוא קובע, ובמקרה המתאים גם [ג] הפעלה של מאסר על תנאי, ככל שרשום כזה חובת הנאשם, במצטבר או בחופף, במלואו או בחלקו, הכל כקביעת בית המשפט בגזר הדין. כאשר ההליך הפלילי מופסק מחמת מחלת נפש של הנאשם, מוצא נגדו צו אשפוז או צו לטיפול מרפאתי כפוי, ולעיתים, כבמקרה הנוכחי, ניתן צו אשפוז שהומר לאחר מכן לצו בדבר טיפול מרפאתי כפוי.

            כאשר ההליך הפלילי נמשך עד תומו, ומסתיים בגזר דין, אנו עומדים בפני תקופה של סנקציה פלילית המופעלת נגד הנאשם, המהווה צירוף של תקופת מאסר + תקופת המאסר המותנה + תקופת המאסר המותנה המופעל במצטבר. כאשר מדובר בהליך שהופסק מחמת מחלת הנפש של הנאשם אנו ניצבים בפני תקופת אשפוז אותה ניתן להשוות למאסר בפועל + תקופת טיפול כפוי אותה ניתן להשוות למאסר על תנאי. כך, משום שבין היתר צמוד לטיפול הכפוי תנאי המאפשר את השבתו של החולה לאשפוז ממש, אם לא יקיים את הוראות הטיפול המרפאתי. (סעיף 15(ה) של החוק).

7.         כאשר אנו בוחנים את המידתיות שבהמשך קיומו של צו האשפוז שהומר לצו בדבר טיפול מרפאתי כפוי, אנו מעמידים את התקופה המצטברת של שני אלה (היינו - הסנקציה הרפואית הכוללת במסלול הפלילי של החוק), אל מול התקופה המצטברת של הסנקציה הפלילית לה היה צפוי המערער בהליך הפלילי, אלמלא היה חולה, לפי גישה מחמירה. הסנקציה הרפואית במסלול הפלילי אינה צריכה לארוך תקופה ארוכה יותר מתקופת הסנקציה הפלילית מכוחו של חוק העונשין, שאחרת תיחשב כבלתי סבירה ויש לבטלה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ