אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ערעור על הרשעת המערער בעבירות איומים וחבלה בנסיבות מחמירות-התקבל חלקית

ערעור על הרשעת המערער בעבירות איומים וחבלה בנסיבות מחמירות-התקבל חלקית

תאריך פרסום : 16/12/2007 | גרסת הדפסה
ע"פ
בית המשפט העליון
1250-07
13/12/2007
בפני השופט:
1. א' א' לוי
2. א' רובינשטיין
3. י' דנציגר


- נגד -
התובע:
זאייד אבו סולב
עו"ד עפרי מרוז
הנתבע:
מדינת ישראל
עו"ד ארז גורדון
פסק-דין

השופט א' א' לוי:

1.            בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד השופטת צ' צפת), זיכה את המערער מעבירה של ניסיון שוד, לפי סעיף 403 רישא לחוק העונשין, התשל"ז-1977. תחת זאת, הורשע המערער באיומים, לפי סעיף 192 לאותו חוק, ובתקיפה הגורמת חבלה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 380 בצירוף סעיף 382(א) לחוק. בעקבות הרשעתו, נגזרו לו 30 חודשי מאסר, 18 חודשים על-תנאי וקנס בסך 1,000 ש"ח. כן הופעל במצטבר עונש מאסר על תנאי בן 18 חודשים שרבץ לפתחו, כך שהוא נכלא ל-48 חודשים. בנוסף, חויב המערער לפצות את המתלונן בסכום של 10,000 ש"ח.

           הערעור שבפנינו מופנה כנגד ההרשעה, ולחלופין, כנגד העונש.

כתב-האישום וההליכים בפני בית משפט קמא

2.        כאמור, כתב-האישום ייחס למערער עבירה של ניסיון שוד. נטען, כי ביום 23.1.2006, באישון לילה, עלו המערער ושניים שזהותם נותרה עלומה, מקיוסק בו שהו בבאר-שבע למוניתו של המתלונן, וביקשו כי יסיעם לאזור מושב נבטים. בסמוך למושב ירד אחד הנוסעים, והשניים שנותרו במונית - המערער ונוסע נוסף - הורו לנהג להמשיך בנסיעה. בהמשך, התנפל המערער על המתלונן והכה אותו בראשו, תוך שהוא מאיים עליו כי אם לא יעצור יהרוג אותו. משעצר המתלונן את המונית ירדו ממנה המערער ושותפו מתוך כוונה להשתלט על הרכב, אולם המתלונן גילה תושייה ונמלט מהמקום בנסיעה מהירה.

           בבוקרו של יום המחרת, מצאו חוקרי המשטרה טביעת כף-יד על ידית הדלת השמאלית האחורית במונית. כעבור חודשיים, זוהתה טביעה זו כשייכת למערער, ומקץ כחודשיים נוספים הובא המערער לחקירה שבסופה נעצר. המערער הכחיש בחקירתו את העובדות המפלילות שיוחסו לו, וטען כי בליל האירוע שהה בביתו, ומכל מקום הוא אינו נוהג לנסוע במוניות.

3.        בדיון בפני בית-המשפט המחוזי התמקדה המחלוקת בשאלת זיהויו של המערער כמבצע העבירה. המתלונן לא יכול היה לזהות את תוקפיו, וכך נותרה טביעת כף-ידו של המערער כראיה מרכזית להימצאותו במונית בעת ביצוע העבירה. עם זאת, לעניין אחד אליו התייחס המתלונן בעדותו נודעת חשיבות. הוא ציין כי מי שישב מאחוריו, קרי במושב האחורי מצד שמאל - הוא הצד בו נמצאה טביעת כף ידו של המערער, הוא זה שתקף אותו.

           בהעידו מטעם ההגנה ניסה המערער להפריך את המיוחס לו. הוא לא שלל את האפשרות שנסע במונית, ולראשונה טען כי אפשר שעשה זאת כאשר הסיע את אשתו לבית-החולים בבאר-שבע ולקניות (עמ' 18 לפרוטוקול). בהתייחס לתשובתו במהלך החקירה לפיה הוא אינו נוסע במוניות, כי אם "בטרנזיות שלוקחות מהשוק ולפעמים במכונית של אח שלי" (ת/1, עמ' 2), הסביר המערער כי "הבנתי מהשאלה שהכוונה לנסיעה יום יומית ואילו אני נוסע מדי פעם" (עמ' 17 לפרוטוקול).

           עוד טען המערער להגנתו, כי המשטרה התרשלה בכך שקלטת ממצלמת האבטחה שהיתה מוצבת בקיוסק בו שהו השלושה שעלו למונית לא נתפסה, על-אף שעובד הקיוסק הפנה את תשומת ליבם של השוטרים לקיומה של הקלטת, ולכך שפניהם של החשודים בביצוע השוד מתועדים בצילום (נ/5, עמ' 2; נ/6). תוכנה של קלטת זו, יש להבהיר, נמחק ולא ניתן היה לשחזרו (עמ' 20 לפרוטוקול). מחדלים נוספים עליהם הצביע המערער התייחסו לכך שלא נערכו בזמן אמת מסדרי זיהוי למתלונן, לעובד הקיוסק ולשני שוטרים שנקלעו לקיוסק והבחינו באלה שעלו למונית עובר לביצוע העבירה. ארבעת אלה, נטען, יכלו לזהות את העבריין ובכך לסלק את החשד שדבק במערער. כמו כן, טען המערער, כי לא היה מקום לקבל את הודעתו במשטרה, מאחר שלא הובאה לידיעתו זכותו להיוועץ בעורך-דין. ועוד נטען, כי אפילו ייקבע, בניגוד לגרסתו, כי נמנה על נוסעי המונית, לא התקיימו יסודות העבירה שיוחסה לו, הואיל והמשיבה לא הוכיחה כי התקיפה בוצעה "לשם שוד", כנדרש בסעיף 403 לחוק העונשין.

4.        בית-המשפט המחוזי קיבל טענה אחרונה זו של המערער, וקבע כי לא הוכחה, במידה הנדרשת בפלילים, כוונתו לשדוד את הנהג. עם זאת, ומאחר שעדותו של המתלונן נמצאה אמינה ואילו גרסתו של המערער בדבר הנסיבות בהן נותרה טביעת כף-ידו במונית נמצאה כגרסה כבושה, נקבע, כי המערער הוא אשר תקף את המתלונן. לפיכך, הורשע המערער בעבירות איומים וחבלה של ממש בנסיבות מחמירות. נקבע, כי הנסיבה המחמירה היא זו הקבועה בסעיף 382(א) לחוק העונשין - חבירתם של שניים או יותר לביצוע המעשה. לעניין זה, קיבל בית-המשפט המחוזי את גרסת המתלונן, לפיה גם הנוסע השני איים עליו. בית-המשפט ציין עוד, כי גם העובדה שבאיום אותו השמיע המערער הוא נקט בלשון רבים ("אנו הורגים אותך"), יש כדי ללמד על חבירתם של השניים לביצוע המעשה, וגם משום כך מתקיימת בעניינו של המערער נסיבה מחמירה.

נימוקי הערעור

5.        טענתו המרכזית של המערער היא, כי לא היה די בטביעת כף-היד כדי לקבוע כי הוא היה מבצעה של התקיפה. לדידו, הוא סיפק הסבר מניח את הדעת להימצאותה של אותה טביעת כף יד בתוך המונית - הסבר אשר מתיישב עם חפותו. על-פי השקפתו, לא היה מקום לדחות את גרסתו רק משום שהועלתה לראשונה בבית-המשפט. לעניין זה הסביר המערער, כי במהלך חקירתו נמנע מלמסור שנסע במונית כלשהי, הואיל ונאמר לו כי הוא נחשד בביצוע עבירה בתוך מונית, והוא ביקש להרחיק עצמו מחשד זה ככל שיכל. עוד טוען הוא, כי גם המתלונן שינה מגרסתו-שלו במהלך עדותו בבית-המשפט המחוזי, כאשר טען - בניגוד למה שמסר בחקירה - כי זה שתקף אותו ישב במושב האחורי-שמאלי. לטענתו, לגרסה זו יחס בית המשפט קמא משקל רב, ובכך שגה. עוד שב המערער ומלין על מחדלי המשטרה, ובראשם אי-תפיסת הקלטת והעובדה כי איש לא יידע אותו בדבר זכותו להיוועץ בעורך-דינו. להשקפתו, מחדלים אלו פגמו באופן ממשי בהגנתו ובגינם נכון היה לפסול את הודעתו כראייה, ככל שהיא משמשת נגדו. לבסוף, מוסיף המערער וטוען, כי לא התקיימו רכיבי העבירה בה הורשע. לדידו, לא היה מקום לקבוע כי למתלונן נגרמה חבלה של ממש, באשר אין כל ראיה התומכת בטענה זו. יתרה מכך, הקביעה כי התקיפה בוצעה בנסיבות מחמירות שגויה היא, הואיל ולא הוכח כי שני הנוסעים חברו יחדיו לצורך ביצוע המעשה. באשר לעונש שהושת עליו, טוען המערער, כי הוא חורג לחומרה ממדיניות הענישה הנוהגת, הואיל ולמתלונן לא נגרם כל נזק, ומאידך לא ניתן משקל לנסיבותיו האישיות. ועוד נטען, כי היה מקום להתחשב בהתמכרותו של המערער לסמים, וברצונו הכן להשתלב בתהליך גמילה, דבר שכליאה בבית-האסורים עלולה לסתום עליו את הגולל.

דיון

טביעת כף-היד

6.        טביעת כף-היד הינה ראיה נסיבתית, המוכיחה כי האדם שטביעתו נמצאה בזירה היה בה, אך אין בכוחה להוכיח בצורה ישירה כי אותו אדם היה זה אשר ביצע את העבירה. ככל הראיות הנסיבתיות, יכולה טביעת כף-היד להוכיח, אף בהעדר כל ראיה נוספת מלבדה, כי העבירה אכן בוצעה על-ידי פלוני, ובלבד שאין בפיו הסבר סביר אחר להימצאותה בזירה (ע"פ 660/86 דהן נ' מדינת ישראל, פ"ד מא(1) 785, 788 (1987) ; ע"פ 3792/01 פדידה נ' מדינת ישראל, בפסקה 5 לפסק-דיני (לא פורסם, 25.3.02), והאסמכתאות שם). ויודגש, על בית-המשפט מוטלת החובה לתור בעצמו אחר הסבר אפשרי העשוי להתיישב עם חפותו של הנאשם, אף אם הלה לא סיפק הסבר כזה (ע"פ 1888/02 מדינת ישראל נ' מקדאד, פ"ד נו(5) 221, 228 (2002), והאסמכתאות שם). יחד עם זאת, יש לזכור כי לא די בגיבושו של תרחיש היפותטי להטבעתה של אותה טביעה, כי אם עליו להיות סביר, מתיישב עם השכל הישר וניסיון החיים, כמו גם עם התשתית הראייתית, ואם מקורו בעדותו של הנאשם - גם אמין (ע"פ 593/89 מדינת ישראל נ' נחום, פ"ד מד(4) 1, 2 (1990); ע"פ 660/86 דהן הנ"ל, בעמ' 788).

           בעניינו לא נמצא למערער הסבר שכזה. כאשר עומת לראשונה עם המיוחס לו, הוא הכחיש כי עשה שימוש בשירותיה של מונית, וטען כי הוא מתנייד ב"בטרנזיות שלוקחות מהשוק ולפעמים במכונית של אח שלי" (ת/1, עמ' 2). בהמשך, נשאל מפורשות "אתה נוהג לנסוע במוניות?", והוא השיב "לא, רק בטרנזיט ואוטובוס". לבסוף, עימת השוטר את המערער עם העובדה שטביעת כף-ידו נמצאה במונית, והוא ענה "זה לא נכון ... אני יודע שבתאריך הזה אני הייתי בבית" (שם, עמ' 3). כאשר התבקש לספק הסבר לטביעה השיב המערער: "את זה אני לא יודע, יכול להיות שטעיתם" (שם). בבית-המשפט ביקש המערער לתקן את גרסתו בהסבירו: "אני הבנתי מהשאלה שהכוונה לנסיעה יום יומית ואילו אני נוסע מידי פעם" (עמ' 17 לפרוטוקול), וכשנשאל מתי הוא נסע במונית ענה: "כאשר לקחתי את אשתי לבית החולים בבאר-שבע ולקניות לקחתי מונית" (עמ' 18 לפרוטוקול). גרסה זו, על-פניה אינה נראית אמינה, והבעייתיות הכרוכה בה בולטת שבעתיים נוכח העובדה שגרסה כבושה היא, שלא הועלתה במהלך החקירה גם כאשר המערער עומת עם אותו ממצא מפליל. יתר על כן, נוכח הצהרתו כי הוא נוהג לנסוע ב"טרנזיות", מהווה נסיעה במונית אירוע יוצא דופן, במיוחד כאשר מדובר בנסיבות חריגות של הסעת אשתו לבית-החולים. ושוב, אינך יכול שלא לתהות מדוע לא טרח המערער להביא הסבר זה לידיעת חוקריו. סבורני כי בנסיבות אלו רשאי היה בית המשפט המחוזי לדחות את גרסתו המאוחרת של המערער, ולקבוע כי היא אינה אמינה.

           לסיכום, טביעת כף-היד בשילוב עם עדות המתלונן לפיה זה שישב אחריו והותיר את טביעת כף היד במונית, הוא האיש אשר תקף אותו, די בה לבסס את הרשעת המערער.

זכות ההיוועצות

7.        אכן, למערער לא הוסברה זכותו להיוועץ בעורך-דינו בטרם נחקר במשטרה - זכות מרכזית בהבטחת קיומו של הליך הוגן (סעיף 34(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996; ע"פ 5121/98 יששכרוב נ' התובע הצבאי, פסקה 14 לפסק-דינה של השופטת ד' ביניש (טרם פורסם, 4.5.06), והאסמכתאות שם). חרף זאת, לא מצאתי כי היה בכך כדי לפגום בקבילות הודעתו של המערער במשטרה, באשר לא נכללה בה אמירה מפלילה. אכן, נמצא כי גרסתו במשטרה סותרת לכאורה דברים שמסר בעדותו, אולם הוא לא התכחש לתוכן ההודעה אלא רק ניסה ליישבה במהלך העדות באמצעות הסבר משלים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ