אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ערעור על הרשעה וחומרת העונש בעבירות אינוס וחטיפה

ערעור על הרשעה וחומרת העונש בעבירות אינוס וחטיפה

תאריך פרסום : 31/10/2007 | גרסת הדפסה
ע"פ
בית המשפט העליון
4301-05
29/10/2007
בפני השופט:
1. המשנה לנשיאה א' ריבלין
2. א' רובינשטיין
3. י' אלון


- נגד -
התובע:
ארז חן-חלבלי
עו"ד דן באומן
הנתבע:
מדינת ישראל
עו"ד יאיר חמודות
פסק-דין

השופט א' רובינשטיין:

א.        ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (סגנית הנשיא אופיר-תום והשופטים סוקולוב ושנלר, פסק הדין נכתב בידי השופט שנלר) מיום 22.3.05 בתפ"ח 1142/03, בגדרו הורשע המערער בעבירת אינוס לפי סעיף 345 (א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן החוק), חטיפה לפי סעיף 374 לחוק ונהיגה בזמן פסילה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה (נוסח חדש), התשכ"א-1961. על המשיב נגזרו  12 שנות מאסר, מתוכן 10 בפועל והיתרה על תנאי, בצירוף שני עונשי מאסר על תנאי של 8 חודשים כל אחד שהוטלו במצטבר, ובסך הכל 11 שנים וארבעה חודשים, פיצוי למתלוננת בסך 10,000 ש"ח ופסילת רישיון למשך חמש שנים ממועד שחרורו.אף תיק זה שב ומעלה, ללא אפשרות פתרון מלא, את קשייה של ערכאת ערעור להידרש לעבירות מין שעיקר הראיות בהן הוא עדות הנאשם מול עדות המתלוננת (או המתלונן).

רקע

ב.        כנטען בכתב האישום, בתאריך 30.8.03 (שבת), בשעה 05:30 או בסמוך לכך, בראשון לציון, עשתה המתלוננת את דרכה אל ההסעה שאמורה היתה להביאה למקום עבודתה בבית חולים סיעודי בתל-אביב. שעה שחצתה המתלוננת את מעבר החציה ברחוב יהודה הלוי פינת רחוב אויזנברג הגיע למקום המערער, והוא נוהג, ללא רישיון, ברכב מסוג GMC, מ"ר 27-752-57 (להלן - הרכב).  

           כנטען, ירד המערער מן הרכב, תפס את המתלוננת בגבה ובצווארה ודחף אותה פנימה, אל המושב הסמוך למושב הנהג. לאחר שהכניס את המתלוננת אל הרכב נעל את דלתות הרכב וחלונותיו באמצעות הנעילה המרכזית. המערער פתח בנסיעה, שבמהלכה חזרה המתלוננת והבהירה לו כי היא ממהרת לעבודתה. לבסוף עצר המערער את הרכב באיזור התעשייה הישן של ראשון לציון, הוריד את כסאות הרכב לאחור, והפשיט את המתלוננת מבגדיה תוך שהוא אוחז בידיה ומונע ממנה להשתחרר.

           משבוששה המתלוננת להגיע את ההסעה, התקשר אליה נהג ההסעות. כנטען, כאשר צילצל הטלפון הסלולרי שנמצא בתיקה של המתלוננת, הושיטה זו את ידה כדי להשיב, אך המערער דחף אותה, הסיט את ידה, שלף את הטלפון מתיקה והטיח אותו על רצפת הרכב. המערער נשכב על המתלוננת ששכבה על המושב הסמוך לנהג, והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה תוך שהוא אוחז בכוח בידיה ובצדי גופה, מנשקה בצווארה ובפיה ולוחץ בחזקה על שדיה, עד שהגיע לסיפוקו.

         פסק דינו של בית המשפט המחוזי

           הכרעת הדין

ג.        המערער הורשע בעבירת אינוס, חטיפה ונהיגה בזמן פסילה. בית המשפט מצא את גירסת המתלוננת "אמינה והגיונית" (עמ' 19 להכרעת הדין), וקבע כי היא "נתמכת בעדויות חיצוניות ואף עצמאיות. המתלוננת הותירה רושם חיובי ומהימן ואנו נותנים אימון (כך במקור-א"ר) מלא בגרסתה. כך במיוחד, בהעמדתה מול גרסת הנאשם, שאינה מתיישבת כאמור עם שורת ההיגיון, ועם הסתירות הרבות שנמצאו בדבריו, ושקשה היה ליישבן  עם הראיות בתיק" (עמ' 49).

           הוסף כי תימוכין לגרסת המתלוננת נמצא בעדותו של נהג ההסעות ערפאת באשר לשיחת הטלפון בה ניסה להשיג את המתלוננת בעת היותה במכונית, ובאשר למצבה הנפשי עם כניסתה למקום עבודתה, כמו גם בעדותה של ילנה, חברתה של המתלוננת לעבודה, אשר ראתה אותה מיד עם הגיעה לבית החולים ונוכחה בסערת הרגשות בה היתה נתונה.

           אל מול ההתרשמות החיובית מגירסת המתלוננת, היתה התרשמות בית המשפט מגירסת המערער "קשה... אם להתבטא בלשון המעטה. ניתן היה להתרשם כי מדובר  במי שאינו נמנע מלשקר במצח נחושה ולהתאים עדותו לאשר נראה לו באותה עת,  כראוי ונכון... גירסתו אינה מתיישבת עם חומר הראיות הכולל" (עמ' 42 להכרעת הדין). עדותו, כך נקבע, "מלאה... בסתירות וחסרת כל הגיון, גירסתו מעלה תהיות ושאלות לוגיות קשות,  באשר לאפשרות התכנותה... עדי ההגנה שהובאו, לא רק שלא חיזקו את גירסתו אלא הפוך מכך" (עמ' 30 להכרעת הדין). בית המשפט ציין בין השאר, כי המערער שיקר "במצח נחושה" במסרו כי סופיה, עמה חי בשנתיים האחרונות, היא אשתו. נקבע כי שקריו של המערער מהוים סיוע ולמצער חיזוק לראיות התביעה. כן נדרש בית המשפט בהרחבה לאי התאמות אחדות  בגירסת המתלוננת וללוח הזמנים להתרחשות האירוע, כפי שיפורט להלן.

 גזר הדין

           בית המשפט נתן דעתו לחומרת מעשיו של המערער, כמו גם להיעדר חרטה מצדו "תוך שהוא נאחז בסיפור דמיוני וחסר כל אחיזה במציאות, תוך חזרה על גירסתו המופרכת..." (עמ' 6 לגזר הדין); זאת, אל מול נסיבותיו האישיות של המערער ובכלל זה מחלת בנו. בסופו של יום סבר בית המשפט, כי ידו של האינטרס הציבורי במקרה זה על העליונה וכי "על בית המשפט לומר דברו על מנת לנסות ולהבטיח, כי מדינת ישראל לא תהפוך למקום בו אשה לא תוכל לצאת לבדה בשעת בוקר מוקדמת למקום עבודתה, מחשש כי יפגעו בה, באופן כפי שנפגעה המתלוננת" (עמ' 6 לגזר הדין).

           על המערער, בעל עבר פלילי משמעותי ובו 14 הרשעות בעבירות רכוש, סמים, אלימות ואיומים, לרבות מאסרים שונים, נגזר העונש כאמור.

         טענות המערער

ד.        גירסתו הבסיסית של המערער, כפי שתפורט בהמשך, היא כי יחסי המין עם המתלוננת קוימו בהסכמה מלאה. לטענת המערער שגה בית המשפט ביישומם של מבחני המהימנות הבסיסיים, בקבעו ממצאים שאינם יכולים להתיישב עם שורת ההיגיון והשכל הישר. לטענתו, בית המשפט לא ביאר מהם הסימנים בהתנהגות המתלוננת שהובילוהו להתרשמות חיובית מעדותה, כגון שטף הדיבור, הבעת פניה ותנוחת גופה. לעומת זאת, לשיטת המערער לא היתה  גירסתה של המתלוננת מהימנה; עדותה בבית המשפט ניתנה בפנים חתומות ובקור רוח, ללא כל סימני התרגשות; דבר זה הטעים בא כוחו המלומד של המערער בהודעת הערעור ובפנינו. בעדות המתלוננת נתגלו - כך נטען - סתירות שונות: ראשית, בהתייחס לסימני המציצה שנמצאו על צוואר המערער, ואשר מצביעים, לשיטתו, על שיתוף פעולה מצד המתלוננת ועל "התלהבות מינית"; שנית, ביחס לטענת המתלוננת כי קיימה מין אוראלי עם המערער, טענה אשר עלתה אך בעדותה בבית המשפט, בעוד במשטרה ובבדיקה הרפואית מסרה כי לא נעשה מין אוראלי; ושלישית, ביחס לגירסת המתלוננת באשר להפשטת מכנסיה, כפי שיפורט. עוד הוסף, כי לוח הזמנים ששורטט על ידי המתלוננת ביחס להשתלשלות האירועים אינו אפשרי, ונותר "חור שחור" בתוכו. נוסף על כל אלה נטען, כי גרסתה של המתלוננת אינה עולה בקנה אחד עם השכל הישר - אם אכן קויימו יחסי מין עם המתלוננת ללא הסכמתה, מדוע יסיעה המערער למקום עבודתה לאחר מכן, והאם לא יחשוש שהיא עומדת להסגירו למשטרה. לבסוף נטען, כי היה מקום ליתן משקל רב יותר לנזק הראייתי שנגרם למערער כתוצאה מאי תיעודם של דברי המתלוננת בעת בואה להתלונן בתחנת יפו (לבסוף נגבתה הודעתה המתועדת בתחנת ראשון לציון), ולעדותו של קצין המשטרה פקד עינב כי המתלוננת לא רצתה למסור תלונה. עוד נאמר, כי יוחס משקל מופרז לאי אמירת האמת מצד המערער בהתייחס למעמדו האישי, שכן נושא זה אינו נוגע למהות הדברים.

           בסיכומם של דברים טוען המערער, כי כדי לתרץ בפני בן זוגה את הגעתה לעבודה באיחור ואת סימני המציצה המצויים על צווארה, בדתה המתלוננת את סיפור האונס, רשמה  את מספר הרכב על פתקה - אחת מראיות התביעה - וסיפרה במקום עבודתה כי נאנסה, והדברים התגלגלו ככדור שלג.

           באשר לגזר הדין, נטען בקצרה, בין השאר, כי נפלה שגגה בהפעלת המאסרים המותנים במצטבר, בשעה שמדובר בהם בעבירות שאינן בתחום המין.

         טענות המשיבה

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ