אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ערעור על הרשעה בעבירות מין

ערעור על הרשעה בעבירות מין

תאריך פרסום : 16/09/2007 | גרסת הדפסה
ע"פ
בית המשפט המחוזי
141-04
11/09/2007
בפני השופט:
1. בפני:
2. כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין
3. מ' נאור
4. א' חיות


- נגד -
התובע:
פלוני
עו"ד צח נצר
הנתבע:
מדינת ישראל
עו"ד מיכאל קרשן
פסק-דין

המשנה לנשיאה א' ריבלין:

1.        שב והונח לפנינו ערעור זה, שעניינו הרשעתו של המערער בעבירות מין בהתבסס, בין השאר, על ממצאי D.N.A. ביום 15.3.2006 ניתנה על-ידינו החלטה שבה הורנו על קיום בירור משלים בבית המשפט המחוזי באשר לשניים מן האישומים שבהם הורשע המערער - האישום הראשון והאישום החמישי (על ההרשעה בשני אישומים אחרים לא חלק המערער אז ואינו חולק היום). בהחלטתנו כתבנו כי לבית המשפט המחוזי תוגש חוות-דעת מאת מומחה בתחום הסטטיסטיקה, שבה יוסברו כל ההיבטים הנוגעים לשאלות המתעוררות בתיק זה. ואמנם, לבית המשפט קמא הוגשה חוות-דעת מאת פרופ' מוטרו - שחישב את הנתונים הסטטיסטיים הנוגעים לממצאי ה- D.N.A גם בהליך המקורי - ואילו המערער בחר שלא להגיש חוות-דעת מטעמו. המומחה נחקר בבית המשפט, הוגשו מסמכים שונים ולאחר כל אלה, נתן בית המשפט המחוזי את החלטתו המשלימה, שבמסגרתה הסביר מדוע אין לשנות מן המסקנות שהובאו בהכרעת הדין.

           עתה שב התיק והובא בפנינו. שמענו את טענות הצדדים. החלטנו לזכות את המערער מן העבירה של מעשה סדום באישום החמישי מחמת הספק, ולדחות את יתר הטענות בערעור. איננו רואים צורך לחזור על כל הפירוט העובדתי והמשפטי שנכלל בהחלטתנו הראשונה, אך אנו מוצאים חשיבות בהבאת עיקרי הדברים.

2.        במישור העובדתי, תיארנו בהחלטתנו הקודמת את חמשת האישומים שיוחסו למערער, שמאחד מהם זוכה וביתר הורשע. ארבעת האישומים שהמערער הורשע בהם נוגעים כולם לעבירות מין בדרגות חומרה שונות. המערער לא השיג על הרשעתו בעבירות של מעשה מגונה בפומבי, מעשה מגונה בנסיבות אינוס והפרת הוראה חוקית, במסגרת האישומים השלישי והרביעי. ערעורו הופנה כלפי הרשעתו בעבירות של מעשה מגונה בנסיבות אינוס (במסגרת האישום הראשון), אינוס ומעשה סדום (במסגרת האישום החמישי). הדיון בבית המשפט המחוזי נסב בעיקר על השאלה אם המערער הוא האדם שביצע את המעשים נשוא כתב האישום. בית המשפט השיב לשאלה זו בחיוב, בהסתמכו בין השאר על נתונים שהוצגו לו ביחס להתאמה בין דגימות D.N.A  שניטלו מהמערער לבין ממצאי D.N.A שנתגלו על בגדיהן של המתלוננות. בהחלטתנו הקודמת תיארנו באריכות את הנתונים שהוצגו ואת יתר הראיות, שעל בסיסם הרשיע בית המשפט את המערער.  

3.        סקרנו באותה החלטה את משמעותה ואת ייחודה של ראיית ה- D.N.A. עמדנו גם על ההלכה בישראל ביחס לראיה כזו (ראו ע"פ 9724/02 אבו-חמאד נ' מדינת ישראל, תק-על 2003(3) 2182). ציינו את מורכבותה של הראיה המדעית ואת חובתו של בית המשפט "לברר היטב את כל ההיבטים הנוגעים לראיה המדעית שהוצגה לו". בין היתר כתבנו כך:

אכן, לעולם אין לדעת בוודאות מוחלטת כי כל הליכי הבדיקה היו תקינים, וכי לא נפלה שגגה בשלב כלשהו של התהליך המורכב. אך דווקא בשל טיבה של הראיה המדעית יש להקפיד בכגון דא בקלה כבחמורה. יש לדרוש מן המדינה - שלרוב בידיה האמצעים, המשאבים והנגישות הדרושים לגיבוש הממצאים המדעיים, הפורנזיים והסטטיסטיים - להציג את כל החומר הרלבנטי בפני בית המשפט ובפני ההגנה. המומחים המובאים על-ידי המדינה נדרשים כמובן לפעול בניטרליות ובאובייקטיביות כשלנגד עיניהם התכלית של גילוי האמת. אולם בחובה זו - שאין לנו ספק כי הם שוקדים על קיומה - אין כדי לגרוע מן הזהירות הרבה שיש לנקוט בנושא זה ומן הצורך במתן אפשרות ממשית להגנה לסתור את הממצאים.

           הקושי המרכזי שנגלה לנו במקרה זו נבע מכך שפרופ' מוטרו, אשר הנתונים הסטטיסטיים הנוגעים לשכיחותו של פרופיל ה- D.N.A שנמצא על בגדי המתלוננות חושבו על-ידו, לא הגיש חוות-דעת כתובה. בהחלטתנו פירטנו את הוראות הדין הנוגעות לעניין זה והבהרנו כי ראיית D.N.A היא "ראייה שמעצם טיבה מחייבת כי תתלווה לה עדות סדורה, בהירה ושלמה, שאם לא כן, עלול הנאשם ועלול גם בית המשפט להיכשל בהתמודדות עמה". במקרה זה, כך פסקנו, "ראוי היה כי חוות-דעת כתובה של [פרופ' מוטרו] תוגש לבית המשפט מבעוד מועד, וכי יתאפשר לנאשם, הוא המערער, לעיין בה; משלא נעשה הדבר, נראה לי כי למצער ראוי היה... לדחות את העדתו של פרופ' מוטרו, באופן שיבואו הדברים על תיקונם". עוד הוספנו ופירטנו שאלות שונות הנוגעות למשמעות הממצאים סטטיסטיים העולים מראיות D.N.A - שאלות שליבונן מצריך הגשת חוות-דעת מקיפה ובהירה של מומחה.

4.        את החלטתנו הקודמת חתמנו בהבהרה, כי הקשיים שבגינם הוחזר הדיון לבית המשפט קמא אינם מובילים בהכרח לזיכויו של המערער. לגבי האישום הראשון פרטנו והסברנו:

תהא אשר תהא העמדה ביחס לדרך החישוב הסטטיסטית וביחס לקונקלוסיביות של ראיית D.N.A, הרי שלגבי האישום הראשון, הראיות הלא-גנטיות כשלעצמן מקימות הסתברות ממשית לגבי אשמתו של המערער (אף כי לא היה בהן לבדן כדי לבסס הרשעה). מדובר בעיקר באלה: המערער נתפס באזור שבו בוצעו עבירות המין במתלוננת; תיאור חזותו, מראה פניו ולבושו של התוקף על-ידי המתלוננת, תאם את אלה של המערער. בין יתר ההתאמות מצוי הכובע הירוק שעליו הכיתוב באנגלית, שהיה על ראשו של המערער ושתואר על-ידי המתלוננת; התמיהות בגרסתו של המערער לרבות אי-הידיעה הנטענת, בתחילה, בנוגע למעשיו ביום שבו בוצעו העבירות - הוא גם יום הולדתו; ובנוסף לכל אלה - העובדה שהמערער הוא עבריין מין סדרתי, שפעל באותו אזור, ותחילה הכחיש את מעורבותו באירועים האחרים, אך משהורשע באלה ללא היזקקות לבדיקת D.N.A, הוא אינו משיג על כך עוד. ראיות לא גנטיות קיימות, אם כן, אולם מתוך שראיית ה- D.N.A היוותה בסיס מרכזי להרשעה, הכרחי לברר עד תום את משמעויותיה ובמידת הצורך - את האופן שבו יש לשקללה עם הראיות האחרות; כמו כן, יצוין כי בעוד שחוות-הדעת של רפ"ק אדלמן נקבה בשכיחות של 1 ל- 3 מליון בערך וזאת לאחר "תיקון טטא", הרי שבדיון התברר מפי פרופ' מוטרו כי נתון זה אינו כולל את התיקון, אם כי לדבריו, אין בהכנסת "תיקון טטא" כדי לשנות את התוצאה באופן מהותי. סבורני כי לא ניתן להסתפק בכך - אם הנתון הרלבנטי הוא זה המתקבל לאחר "תיקון טטא", אזי על המומחה להבהיר מהו בדיוק נתון זה (על "תיקון טטא" ראו גם ע"פ 492/02 עסל נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(6) 935). בהערכה כללית של המומחה לפיה אין לכך השפעה מהותית לא סגי לצורך הרשעה - על התביעה להציג בפני בית המשפט את הנתון הרלבנטי המדויק.

לגבי האישום החמישי ציינו כי:

ככל שמדובר באישום החמישי, הראיות הלא גנטיות חלשות יותר. המתלוננת התקשתה ליתן תיאור של האדם שביצע בה את המעשים הקשים. למן הרגע הראשון - כך למשל בחקירה אצל חוקרת הילדים - היא היתה מסויגת ביותר בכל הנוגע לתיאור חזותו ותווי פניו של האנס. במסדר הזיהוי היא התלבטה בין המערער לבין אדם אחר - עד שבחרה באדם אחר, שוב תוך הדגשת הקושי הממשי מבחינתה לזהות את האנס. גם מבחינת אופי המעשים, הרי שהעבירות המיוחסות למערער באישום זה משקפות אסקלציה ממשית לעומת המעשים המיוחסים לו באישומים האחרים. מאידך גיסא, הסתברות ההתאמה הרנדומלית העולה מראיית ה- D.N.A, בכל הנוגע לאישום החמישי, היא בשיעור נמוך מאד, מה שכמובן מקנה יתר עוצמה לראייה. את כל אלה יש להביא בחשבון לאחר קבלת חוות-דעת שלמה מאת פרופ' מוטרו, כזו שתציג את עמדתו בסוגיה שעל הפרק ותאפשר ברור שיפוטי מלא. 

5.        כאמור, בדיון המשלים בבית המשפט המחוזי הוגשו חוות-דעת מטעמו של פרופ' מוטרו, שבהן הסביר את חישוביו ופרש את ממצאיו. פרופ' מוטרו גם העיד בבית המשפט ונחקר ארוכות על-ידי בא-כוח המערער. המומחה הסביר באריכות את משמעות הממצאים ואת דרך החישוב. הוא מילא את החסרים שפורטו בהחלטתנו הקודמת וביאר את המושגים הנוגעים לעניין. המערער, מצדו, לא הגיש חוות-דעת מטעמו גם בדיון המשלים, זאת, על אף שלדברי בא-כוחו (כעולה מן הפרוטוקול) "האפשרות היחידה שהיתה לנו על מנת לנסות ולסתור את הממצאים של המומחה מטעם המדינה... היתה באמצעות הגשת חוות דעת מומחה מטעמנו". בא-כוח המערער הבהיר: "נכון להיום אין באפשרותי להציג עמדה בסיכומים אשר יהיה בה לסתור את הממצאים כפי שתטען חברתי או כפי שיקבע בית המשפט הנכבד וכפי שקבע בעבר". בהמשך דבריו - כך עולה מהפרוטוקול - חזר בא-כוח המערער ואמר כי אין ביכולתו לסתור את הממצאים של פרופ' מוטרו, וכי לשיטתו, ככל שמדובר באישום הראשון, הממצאים כפי שהם אינם מספקים לצורך הרשעה. בא-כוח המערער לא השמיע השגות נוספות ביחס לאישום החמישי.

6.        בית המשפט המחוזי קבע בהחלטתו המשלימה כי יש להותיר את ההרשעה באישומים הראשון והחמישי על כנה. בית המשפט ציין כי הממצאים הסטטיסטיים בעינם עומדים גם לאחר עדותו של פרופ' מוטרו וחקירתו; כי המערער ויתר על חקירתו של פרופ' מוטרו לגבי האישום החמישי ועל סיכומים ביחס לאישום זה, ולמעשה "גם בא כוחו הודה שאין כל נימוק לשנות את הכרעת הדין לגבי [הרשעתו]"; וכי לאור דבריו של פרופ' מוטרו, אין מקום להתחשב במקרה זה ב"תיקון טטא", כיוון שהמערער אינו נמנה על סוג מיוחד של אוכלוסייה המצריך התחשבות כזו. עוד ציין בית המשפט כי לפי עדותו של פרופ' מוטרו, "גם אם ההסתברות לאשמתו של הנאשם לפי ראיות חיצוניות היא רק 1%, כי אז תוצאת הדי.אנ.אי שמצא פרופ' מוטרו הופכת זאת לוודאות של אשמה בשיעור של 99.9%. במקרה דנן" - הוסיף בית המשפט ופסק - "נמצאו ראיות חיצוניות המצביעות על אשמתו של הנאשם באישום הראשון בשיעור גבוה בהרבה מ- 1%". כל אלה, כאמור, הביאו את בית המשפט למסקנה כי יש לדבוק בהרשעה.

           לאחר ששב התיק לבית משפט זה, התקיים דיון בפנינו ובו הבהיר בא-כוח המערער כי שאלת זהותו של העבריין (קרי: שאלת נפקותה של ראיית ה- D.N.A) אינה מתעוררת עוד אלא לגבי האישום הראשון. בכל הנוגע לאישום החמישי, שלגביו, כאמור, גם בבית המשפט המחוזי המערער נדם, טוען המערער היום אך ורק את הטענה שהעלה גם בסיבוב הקודם, לפיה לא הוכח כי מעשיו מקיימים את העבירה של מעשה סדום. נדון אפוא בטענות שהובאו בפנינו - ובהן בלבד.

7.        נפתח בשאלה אם הוכחה, במסגרת האישום החמישי, העבירה של מעשה סדום. בעניין זה יש להקדים ולציין, כי במהלך המשפט כולו לא חלק המערער על עצם קיומם של המעשים נשוא כתב האישום, אלא רק על זיהויו כמבצע המעשים, אך בשלב הסיכומים שינה טעמו וגרס כי מעדותה של המתלוננת בפני חוקרת הילדים אין ללמוד שהיא נאנסה. בית המשפט קמא קיבל את עמדת המדינה לפיה חלפה העת להעלות טענה זו, אולם נדרש לגוף העניין וקבע כי העדויות שנשמעו והמסמכים שהוצגו יש בהם הוכחה מספקת לעצם קיום המעשים. בית המשפט תיאר את עדותה של המתלוננת, אשר למרות הקושי הנובע מכך שהיא לא התנסתה קודם לכן בקיום יחסי-מין, עולה מדבריה שהיתה חדירה לגופה. גם חוקרת הילדים הבינה, לדבריה, שהיתה חדירה, כשהשאלה נגעה רק למקום החדירה - לאבר המין או לפי הטבעת. הרופא המשפטי שבדק את המתלוננת ביום האירוע איתר ממצאים המתיישבים עם "החדרת עצם גלילי נוקשה דוגמת פין בזיקפה ללדן פחות מ- 24 שעות לפני מועד בדיקתי". המומחה תיאר גם "נפיחות ברירית המעבר בפי-הטבעת והפרשת דם מפי-הטבעת" - המתיישבים עם "החדרת עצם נוקשה כנ"ל לפי-הטבעת".

           בהינתן הראיות שהובאו בפני בית המשפט המחוזי, אין ספק כי נכונה מסקנתו בדבר קיומה של חדירה לאבר-מינה של המערערת. מסקנה זו עולה מן העדויות ומן הממצאים הרפואיים. הספק המסוים נוגע לשאלה אם היתה חדירה נוספת, לפי-הטבעת. בית המשפט ראה לנכון "להעדיף את עדותו וחוות-דעתו של [המומחה] על דברי הקטינה", אולם, יש לציין שגם עדותו של הרופא, אף שהיא מעלה חשד ממשי לחבלה בפי-הטבעת, לוותה בהסתייגות. הרופא הבהיר כי המתלוננת לא ידעה לומר אם החדירה היתה בפי-הטבעת או באבר-המין, וכי בשל התנגדותה, לא בוצעה בדיקת רירית של פי-הטבעת. הרופא העיד כי "לגבי חדירה לפי הטבעת, לבדיקת הרירית, יש משקל, בהחלט", ועוד הוסיף כי לא התאפשר לו לראות ממה נגרם הדימום שבו הבחין (ממחלה או מחבלה טרייה). בנסיבות אלה, החשד כי התקימו יסודות המהווים עבירה נפרדת - בנוסף לעבירת האונס -  אינו קל, אולם סבורני כי לא הובאה עדות או ראיה המבססת מעבר לכל ספק סביר, כנדרש במשפט פלילי, את קיום יסודות העבירה של מעשה סדום. יש לפיכך לקבל את הערעור, במובן זה שהרשעתו של המערער בעבירה של מעשה סדום תבוטל מחמת הספק בלבד. הרשעתו בעבירת האונס תיוותר בעינה.

8.        מכאן - חזרה לאישום הראשון. ביחס לאישום זה, כאמור, קיימות ראיות בעלות משקל - פרט לראיית ה- D.N.A - התומכות בזיהויו של המערער כמבצע העבירות הקשות שהמתלוננת היתה קורבן להן. בית המשפט קמא בא לכלל מסקנה - ומסקנתו מקובלת עלינו - כי השילוב של ראיות אלה עם ראיית ה- D.N.A די בו כדי לבסס את הרשעתו של המערער. כפי שתואר לעיל, בהליך המשלים שהתקיים בבית המשפט קמא הוגשה חוות-דעת מפורטת מטעמו של פרופ' מוטרו. לפי חישוביו, בהסתמך על תשעה סימנים, שכיחות הפרטים באוכלוסייה הישראלית היהודית המתאימים לחומר הביולוגי שנמצא הוא 1 ל- 48.5 מיליון בערך, ואילו בהסתמך על שמונה סימנים (לאחר השמטת הסמן F13A שעורר קושי פורנזי), השכיחות עומדת על 1 ל- 2.87 מיליון בערך. המומחה הטעים, ובית המשפט קיבל זאת, כי אין מקום במקרה זה להביא בחשבון תיקון טטא (תיקון ¸). טעם הדבר: התיקון בא לבטא את האפשרות שבתת-האוכלוסייה שאליה משתייך בעל הפרופיל הגנטי, שכיחות האללים שונה מאשר באוכלוסייה הכללית; ואילו בענייננו, אין בסיס להנחה בדבר השתייכות לתת-אוכלוסייה כזו. עם זאת, למען שלמות התמונה, הוסיף המומחה חישוב הכולל תיקון ¸,והתוצאה שהתקבלה היא שכיחות של 1 ל- 752,000 בערך (יש לציין כי בניגוד למה שנאמר בסיבוב הקודם של ההליך, מסתבר שהתיקון ¸ מביא לשינוי מהותי בחישוב הסטטיסטי, שינוי שהיתה עשויה להיות לו נפקות, אילו היה מקום להביא בחשבון תיקון ¸ במקרה זה).

           כאמור, המערער לא הציג חוות-דעת נוגדת, והממצאים הפורנזיים והסטטיסטיים שהוצגו על-ידי המדינה נותרו בעינם גם לאחר החקירה הנגדית. כשאלה מובאים בחשבון יחד עם הראיות הנוספות, נסתם הגולל על פתח ההתערבות של ערכאת הערעור.  

           התוצאה היא שהערעור על ההרשעה באישום הראשון נדחה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ