אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ערעור על הרשעה בניסיון לרצח ובשהיה בלתי חוקית בישראל

ערעור על הרשעה בניסיון לרצח ובשהיה בלתי חוקית בישראל

תאריך פרסום : 20/09/2007 | גרסת הדפסה
ע"פ
בית המשפט העליון
2965-06
19/09/2007
בפני השופט:
1. א' א' לוי
2. א' רובינשטיין
3. ע' פוגלמן


- נגד -
התובע:
ראאד אבו חאמד
עו"ד נמיר אדלבי
הנתבע:
מדינת ישראל
עו"ד יאיר חמודות
פסק-דין

השופט א' רובינשטיין:

א.        ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (סגן הנשיא סגל והשופטים נועם וכרמל) בפ"ח 847/05 מיום 19.2.06, בו הורשע המערער בניסיון לרצח ובשהיה בלתי חוקית בישראל, ונדון לעשר שנות מאסר. הערעור עניינו מצבו הנפשי של המערער בעת המעשים, שאין חולק על עובדותיהם.

ב.        כנגד המערער הוגש כתב אישום שייחס לו ניסיון לרצח, עבירה לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977, ושהיה בישראל שלא כדין, עבירה לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב - 1952. לפי המתואר בכתב האישום, הצטייד המערער, בן 26, ביום 26.6.05 בסכין מבית מטבחיים הסמוך לביתו שבעזריה, והלך לכיוון אבו דיס במטרה לדקור חייל ולמות כ"שהיד". משלא איתר במקום חיילים, המשיך לכיוון ירושלים. בשעה 13:00, או בסמוך לכך, הגיע לתחנת המשטרה ברחוב צלאח  א-דין, דקר שוטר שעמד בכניסה וגרם לפציעתו. אותה עת לא היה למערער היתר כניסה לישראל. כאמור, העובדות ביסודן אינן שנויות במחלוקת, אלא מצבו הנפשי של המערער, וכפועל יוצא אחריותו למעשיו בעת העבירות.

פסק דינו וגזר דינו של בית המשפט המחוזי  

ג.        (1) בפסק דינו המפורט (מפי השופט נועם) צימצם בית המשפט את גדר המחלוקת לשתי שאלות עיקריות: האם היה המערער במצב פסיכוטי חריף בעת האירוע? והאם הניח תשתית ראייתית המעוררת ספק סביר בדבר אי יכולת של ממש להבין את המעשים והפסול שבהם או להימנע מביצועם? באשר לשאלה הראשונה נקבע, כי ממכלול הראיות עולה, שהמערער לא היה במצב פסיכוטי חריף בעת האירוע - שאלמלא כן לא היו הרופאים בבית החולים בבית לחם אליו פנה ביום האירוע משחררים אותו לביתו לאחר מתן זריקה, והוא לא היה פועל באופן סדור ומתוכנן; מצבו הידרדר, ככל הנראה, לפסיכוזה חריפה בעקבות המעצר. מסקנה זו עולה - כך קבע בית המשפט - בקנה אחד עם הודאתו מיד לאחר האירוע במשטרה, וגם עם הרושם שהותיר אצל חוקריו.

           (2) נקבע, בעקבות עדותו של הפסיכיאטר המחוזי ד"ר קליאן, כי לא הוצגה תשתית ראייתית המעוררת ספק סביר שמא היה המערער חסר יכולת של ממש להבין את מעשיו או את הפסול שבהם. מהודאתו במשטרה ומחוות הדעת מצטיירת תמונה, כך נאמר, לפיה היה המערער מודע למעשה הדקירה ולהשלכותיו, ואף הציג שיקולים רציונליים שהנחו אותו - נקמה ביהודים ורצונו להפוך לשהיד. נקבע, כי חוות דעתם של הפסיכיאטרים ד"ר דורסט וד"ר רסקין - אשר בדקו את המערער ימים אחדים לאחר האירוע, אך הודאתו במשטרה לא היתה בפניהם שעה שחיוו דעתם - אינה מתייחסת לחלופות שבסעיף 34ח לחוק העונשין (אליו נשוב), והסתכמה בהערכה כללית כי שיפוט המערער ביום האירוע היה פגום. עוד נקבע, כי הימנעות המערער מעדות מחזקת את משקל הראיות נגדו בסוגיה שבמחלוקת.

           (3) בית המשפט קבע, כי לא הוכח שבעת האירוע שמע המערער קולות פוקדים אשר בגינם לא יכול היה להימנע מביצוע המעשים המיוחסים לו; טענה זו הועלתה רק בפני ד"ר פרחאת, פסיכיאטרית מומחית מטעם המערער שבדקה אותו כחלוף זמן, ועל כן היא כבושה. ברם, אף אם נצא מההנחה כי פעל בהשפעת קולות פוקדים, פתוחות היו לפניו מספר אפשרויות לממש את רצונו להתאבד. מכאן שבמעשיו פעל המערער להשגת "תכלית כפולה" - להתאבד, וזאת תוך כדי דקירתו למוות של לובש מדים. נקבע, כי רצף מעשיו של המערער עד הדקירה מצביע על התנהגות מתוכננת ונשלטת, אשר קול פוקד המסתכם לרוב במילה אחת או שתיים - אינו יכול להתוותה, לשלוט בה ולנווט אותה.

ד.        בית המשפט השית על המערער עשר שנות מאסר בפועל; שנתיים מאסר על תנאי, שלא יעבור תוך שלוש שנים מיום שחרורו מהמאסר עבירות אלימות כלפי אדם מסוג פשע; ושלושה חודשי מאסר על תנאי, שלא יעבור תוך שלוש שנים מיום שחרורו מהכלא עבירה לפי חוק הכניסה לישראל. בית המשפט הטעים את הצורך להרתיע "אינדיבידואלית וכללית" בעבירות של פיגועי דקירה על רקע אידיאולוגי ולאומני, "למען הקניית הגנה ראויה לעומדים על משמרתם בשליחות המדינה חשופים בחזית הטרור, ולמען מתן הערך הראוי לחיי אדם"; ומנגד, התחשב בית המשפט גם בעניינו הפרטני של המערער ובמחלת הנפש שבה לקה, שבגין הסימפטומים הנובעים ממנה ביצע את העבירה. בית המשפט ציין כי מצבו הרפואי של המערער מהוה סיכון מוגבר לציבור בשל היתכנות להישנות מעשים דומים בעתיד, כל אימת שלא יקפיד ליטול את תרופותיו.

טענות המערער והמשיבה

ה.        מטעם המערער נטען, ראשית, כי היה על בית המשפט להעדיף את חוות דעתם של ד"ר רסקין וד"ר דורסט - אשר בדקו את המערער בסמוך לאירוע - ואת חוות דעתה של ד"ר  פרחאת, על פני חוות הדעת של ד"ר קליאן - אשר בדק את המערער חודשים לאחר האירוע, ולאחר שהשתפר מצבו משמעותית. נטען, כי ככלל אין הפסיכיאטר המחוזי חולק על חוות דעתם של ד"ר רסקין וד"ר דורסט - בעלי מינוי מטעמו להגשת חוות דעת לבית המשפט - ונדמה כי המקרה דנא מהוה חריג בדפוס זה, ללא טעם נראה לעין. שנית, נטען כי שגה בית המשפט בדחותו את חוות דעתם של ד"ר דורסט וד"ר רסקין, בין היתר משום ששעה שנכתבה, לא היו ידועות להם הודאות המערער במשטרה. כעולה מעדותו, דעתו של ד"ר רסקין לא השתנתה גם לאחר שקרא את ההודאות הללו, ולטעמו הגם שהן חשובות, אבן הבוחן היא הבדיקה הפסיכיאטרית שנערכה בסמוך לאירוע. שלישית, נטען כי המערער היה במצב פסיכוטי חריף ביום האירוע. זאת - מאחר שהחליט מיוזמתו לפנות לקבלת זריקה שלא במועדה, וכיוון שמצב פסיכוטי חריף - שבו אובחן המערער שלושה ימים לאחר האירוע - אינו מתפתח בן רגע. עוד נטען, כי בשל מחלתו, אין ללמוד מתשובתו של המערער במשטרה לפיה רצה "למות או להיעצר", כי היה מודע למעשיו ולפסול שבהם; חוות דעתו של ד"ר רסקין מצביעה על קשר בין התכנים הפסיכוטיים לבין המעשה. רביעית, נטען כי שגה הפסיכיאטר המחוזי ד"ר קליאן בקבעו, שהמערער לא ציין עד פגישתו עם ד"ר פרחאת כי הוא פועל מתוך מחשבות שווא אשר פקדו עליו לעשות את המעשה שיוחס לו, שכן בחוות הדעת של ד"ר דורסט וד"ר רסקין נאמר במפורש כי המערער דיווח על שמיעת קולות פוקדים. בבית החולים "כפר שאול" דיווח המערער על שמיעת קולות הפוקדים עליו למות, והם הביאוהו לחבוט בראשו בקיר כדי להשתיקם. עוד נטען, כי מהפסיקה עולה שתכנון מוקדם ותכנית מדוקדקת, לרבות חיפוש דרכי מילוט, אין בהם כדי ללמד על מצבו הנפשי של המערער. חמישית, נטען כי למצער מתעורר ספק סביר בדבר התקיימות הסייג של אי שפיות הדעת. שישית, נטען כי בית המשפט לא העניק, שעה שגזר את דינו של המערער, אשר היה עד מחלתו אדם נורמטיבי וללא עבר פלילי, את המשקל הראוי למחלת הנפש ממנה הוא סובל, ולא הפחית בגינה את עונשו.

ו.        (1) בפנינו טען בא כוחו המלומד של המערער, שנדרש לכל הנחוץ, לייחודיותו של המקרה דנא - קרי, חוות דעת שונות מאותו מקור עצמו, הפסיכיאטר המחוזי ושלוחיו; הכיצד סברו ד"ר דורסט וד"ר רסקין, שראו את המערער בסמוך לאירוע, כי לא היה שפוי בעת האירוע, וכתום חודשיים מגיע הפסיכיאטר המחוזי למסקנה אחרת, של שפיות בשעת המעשה? עם זאת לא היה בידי בא כוח המערער להציע הסבר מדוע בחר שולחו דווקא ביעדים ישראליים לעבירה. עוד הסביר בא כוח המערער, כי ההחלטה שלא להעיד את שולחו נבעה מכך, שלא היה מקום כי בית המשפט יתרשם רושם מוטעה ממצבו בעת העדות, שהיה לאחר קבלת טיפול ותרופות, וישליך ממנו על מצבו בעת האירוע. יש לזכור, כך נטען, כי היו גם נסיונות אבדניים של המערער. עוד נטען, כי בכל עת שבה מקבל המערער טיפול, לרבות בכלא, מצבו משתפר - ואז מוחזר הוא למאסר רגיל וחוזר חלילה. לאחרונה, למשל, אינו מקבל תרופות וניכרת נסיגה במצבו.

           (2) בא כוח המדינה סמך ידיו על פסק הדין קמא.  בהגינותו ציין אמנם, כי אכן המדובר בתיק חריג; אך מחלוקת בין מומחים אינה בהכרח מולידה לשיטתו ספק סביר, ועל בית המשפט להכריע על פי המכלול. בהודעתו ת/2 נתן המערער, תשובות ברורות למעשהו - הרצון להיות שהיד ולשם כך לרצוח שוטר. נאמר, כי לא מעט אנשים סובלים מסכיזופרניה ומתפקדים; מחלת הנפש של המערער מוקדה בחשדות במשפחתו; גם אנשים שפויים מנסים לעתים להתאבד. כל אלה אין בהם הסבר לרצון לדקור מישהו בסכין, או לפגוע בחייל או בשוטר לא יהודי. אף בהנחת חוסר שפיות יש צורך בפגיעה של ממש בהבנת המעשים - אך אין המדובר במקרה דנן בכגון דא; ואם משיקולי מחלת הנפש נטען מקום להקלה בעונש, החשש המבוסס פן יחזור המערער למעשיו עשוי להוות דווקא בסיס להחמרה בעונש. עוד נטען, כי היה גם מקום להעיד את המערער בבית המשפט בשעה שהיה במצב צלול.

הבסיס להכרעה - תמונת הראיות

ז.        כחצי שנה לאחר שהתחתן המערער לראשונה, בהיותו בן 23, חל שינוי במצבו הנפשי והוא החל לחשוד באביו ובאחיו כי הם מקיימים יחסי מין עם אשתו. כתוצאה מקנאה פתולוגית-דלוזיונרית, החל המערער נתקף בהתפרצויות זעם שהובילוהו כעבור שנה להתגרש מאשתו. בתקופה זו פנה המערער לראשונה לפסיכיאטר בבית לחם.  סמוך לאחר מכן נישא המערער בשנית. כעבור זמן מה, שוב החלו לתקוף אותו מחשבות שווא, לפיהם מקיימת אשתו החדשה יחסים עם אביו ואחיו. לטענתו, קולות ששמע דיווחו לו על כך. בעקבות ניסיונות אבדניים וניסיונות לתקוף את בני משפחתו, אושפז המערער בבית חולים פסיכיאטרי באיזור בית לחם, ושהה שם מספטמבר 2004 עד מארס 2005. המערער אובחן כסובל "מסכיזופרניה פרנואידית עם דלוזיות, הלוצינציות-פוקדות והתנהגות אגרסיבית". עם שחרורו, המשיך המערער להיות במעקב בית החולים, וקיבל אחת לחודש זריקה נוגדת פסיכוזה ארוכת טווח (מודיקייט). כעבור זמן מה התגרש המערער מאשתו השנייה, והחל מתפרץ כלפי בני משפחתו. המערער לא התמיד במעקב הפסיכיאטרי, הפסיק את הטיפול התרופתי, ואת הזריקות קיבל לסירוגין. ביום 18.5.05 - כחודש ושבוע לפני האירוע - אובחנה החמרה במצב הנפשי של המערער, שבעקבותיה קיבל זריקה נוגדת פסיכוזה כשבועיים לפני האירוע. בבקרו של יום המעשה הגיע המערער לבית החולים לשם בדיקה פסיכיאטרית,  וקיבל זריקה; התברר בבדיקה, כי המערער אינו מקפיד ליטול את תרופותיו. לאחר מכן אירע המעשה נשוא התיק.

ח.        נפרט להלן את עיקרי הראיות, שכן יש בכך כדי לשרטט את התמונה שעמדה לנגד עיניו של בית המשפט קמא בהכריעו את הדין.  

           (1) בזכרון דברים (נ/3) שרשם רס"ר ברק שגב מתחנת שלם ב-26.6.05, יום המעשה, ציין כי מששמע על דקירת שוטר רץ אל מתחת לתחנה, ושם היה עצור כבול מאחוריו - הוא המערער. רס"ר שגב נתבקש לערוך בו חיפוש. נרשם: "לדבריו הוא (המערער - א"ר) משוגע, ואף מסר כי ניסה לדקור את אביו ואשתו, לציין כי שהעליתי אותו במדרגות כולו רועד וידיו חתוכות ויורד מהם דם, ולציין כי נופל ולא מחזיק את עצמו...". רס"ר שגב הובא כעד הגנה (פרוטוקול 5.1.06), ונשאל על-ידי באת כוח המדינה בחקירה נגדית (עמ' 81) "ש. הנאשם טוען היום שהוא היה במצב פסיכוטי, האם אתה הבחנת בזה כשאתה ראית אותו?" ת. לא, לא הבחנתי בזה. ש. כשהוא דיבר אתך חשבת שמשהו לא בסדר אתו? ת. לא, לא היה נראה לי שהוא לא בסדר. הוא לא דיבר, הוא לא דיבר הרבה, רק כששאלתי אותו הוא ענה, חוץ מזה הבנתי שהוא קצת נרתע ממה שהוא עשה, הוא היה קצת בהלם... לא יצא לי לראות משהו חריג". גם בחקירה החוזרת (עמ' 82) חזר העד ואמר ש"לא הבחנתי במשהו חריג".

           (2)(א) בהודעת המערער ת/2 מאותו יום - 26.9.05 - שעה 14:22, שנגבתה בערבית על-ידי החוקרים חנא קופטי ונאהד טאפש (תרגומה הוא ת/2א') סיפר המערער כדלקמן:

"היום אחרי שהתעוררתי בשעה 06:00 הלכתי לבית חולים דהישי בבית לחם והגעתי לשם שעה 07:30 כדי לקבל טיפול רפואי ונתנו לי זריקה, אני עובר טיפולים מאז חודשיים בבית חולים דהישי לחולי נפש, אחרי שקיבלתי הזריקה בבית חולים חזרתי לבית שלי בעיזריה, אבל לפני שחזרתי לבית נכנסתי למחנה עאידה לקרובי משפחה ביקרתי את בן דוד שלי עמאר אבו חמאד כי הוא פצוע בראש מכדור של חיילים, ראיתי אותו שהוא לא יכול לדבר אני ואני כעסתי על כך וחשבתי שאני צריך לעשות משהו על מנת לנקום מהחיילים. אחרי זה המשכתי לבית שלי בעיזריה והגעתי בשעה 12:30, מול הבית יש אטליז לבן דוד שלי, נכנסתי אליו וביקשתי ממנו סכין על מנת לשחוט כבש, לקחתי את הסכין שמתי בכיס של המכנס מאחור והמשכתי לשער באבו דיס ורציתי לדקור חייל שם אבל לא היה אף אחד שם, המשכתי בהליכה עד ראס אלעמוד ומשם עליתי לאוטובוס וירדתי ליד בית ספר ראשדיה, והלכתי ישר לתחנת המשטרה בדואר וכאשר הגעתי למדרגות של הכניסה של התחנה ברח' צאלח אדין ראיתי שוטר יושב בכניסה ליד החיילים, השוטר היה יושב הבטון, אני עליתי במדרגות וכאשר הגעתי סמוך לשוטר הוצאתי את הסכין מהכיס שלי החזקתי אותה ביד ימין ודקרתי את השוטר כאשר הוא עדיין יושב, דקרתי אותו בצוואר והחיילים שהיו שם תפסו אותי והעלו אותי לתחנה. אני רוצה להגיד לך כי מלפני חודשיים מאז שהתחלתי הטיפול שלי החלטתי לעשות פיגוע על מנת להיות שהיד או על מנת להיעצר, כי נהייתי אדם חולה ועייף מאוד ולכן החלטתי ללכת בדרך זו ואז החלטתי לדקור שוטר או חייל יהודי והיום אחרי שראיתי בן דוד שלי החלטתי לעשות את זה היום ולנקום מהיהודים".

           להלן נשאל המערער "אתה אמרת כי אתה רוצה למות או שיעצרו אותך, אז למה החלטת לדקור יהודי ולא אחר, הרי העונש אותו עונש והמעצר אותו מעצר אם היתה (היית) דוקר אחר?" והשיב "כדי למות שהיד". ובהמשך שוב האם החלטת למות וכי נמאס לך מהחיים למה לא התאבדת בתליה או בדרך אחרת, למה החלטת דפקה (דווקא) לדקור ולרצוח שוטר או החייל" והשיב "כי הוא יהודי, ואני רציתי למות שהיד".

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ