אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ערעור על החלטת המחוזי שדחה את תביעת המערערים להולדה בעוולה-נדחה

ערעור על החלטת המחוזי שדחה את תביעת המערערים להולדה בעוולה-נדחה

תאריך פרסום : 02/12/2007 | גרסת הדפסה
ע"א
בית המשפט העליון
11485-05
02/12/2007
בפני השופט:
1. א' רובינשטיין
2. א' חיות
3. י' אלון


- נגד -
התובע:
1. משה גבריאל שטרית (קטין)
2. עדינה שטרית
3. דוד שטרית

עו"ד יונתן דייויס
הנתבע:
1. קופת חולים של ההסתדרות הכללית
2. בית החולים מאיר בכפר סבא

עו"ד טליה קונפינו-שר
פסק-דין

השופט י' אלון:

1.        בפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופטת ר' יפה-כ"ץ) שדחה את תביעת המערערים כנגד המערערים שכנגד. המערערים מערערים על דחיית תביעתם, ואילו המערערים שכנגד מערערים על כך שלא נפסקו להם הוצאות ושכר טרחה.

2.        המערער 1 (להלן: הילד) נולד למערערים 2 ו-3 (להלן: ההורים, או המערערת והמערער בהתאמה) ביום 19/11/02 בבית החולים מאיר בכפר סבא (המשיב 2, להלן: בית החולים), שבבעלות קופת חולים של ההסתדרות הכללית (המשיבה 1, להלן: קופת חולים כללית). מספר חודשים לאחר הלידה הילד אובחן כסובל מנכות קשה העומדת על 100%. הנכות מתבטאת בין היתר בפיגור פסיכומוטורי ניכר ובאפילפסיה לא מאוזנת.

3.        בתחילת הריונה היתה המערערת במעקב, וכל הבדיקות השגרתיות שנערכו לה היו תקינות. בבדיקת האולטרסאונד השלישית שנערכה למערערת היקף הראש נמדד בתחום הנורמה, אולם נמצא clubfoot (רגל קלוטה) דו-צדדי, אשר בעקבותיו המערערת זומנה לסקירה מורחבת. באותה בדיקה נמצא פער בין מדדי הגולגולת לגיל ההריון. נוכח פער זה התעורר חשד למיקרוצפליה, המצדיק המשך בירור. בבדיקה נתגלו ממצאים נוספים, אך בהמשך נשללו החשדות הנובעים מהם.

           בעקבות הממצאים כונסה "ועדת מומים" - ועדה מייעצת שנהגה להתכנס כדי לדון בשאלות הדורשות דיון רב תחומי בממצאים חריגים או במקרים של חשד לממצאים חריגים במהלך ההריון. בישיבה סוכם לערוך בדיקת קורדוצינטזיס ולפני כן לשוחח עם ההורים. תוצאות הבדיקה היו תקינות. כמו כן הופנתה המערערת על-ידי הרופא המטפל בה להתייעצות עם רופא המומחה בבדיקות אולטרסאונד, אשר אבחן מיקרוצפליה בסבירות של 50% והמליץ על המשך מעקב.

           ועדת המומים התכנסה בשנית עם קבלת תוצאות הבדיקות הנוספות, ובסיום הדיון סוכם להציג את הנתונים להורים, ו"אם יוחלט על הפסקת הריון נסכים". הרופאים העידו כי ההורים לא ביקשו להפסיק את ההריון, והוחלט על המשך מעקב אחרי ההריון.

           בבדיקת אולטרסאונד נוספת שנערכה למערערת נמצאה גדילה של היקף הראש, עובדה שאינה תומכת באבחנה של מיקרוצפליה. בישיבה נוספת של ועדת המומים סוכם, כי אין תמיכה באבחנת מיקרוצפלוס, וכי יתבצע המשך מעקב עד ללידה. בעקבות הישיבה התקיימה שיחה נוספת עם ההורים, והוסברו להם הממצאים והמסקנות. גם בשתי בדיקות אולטרסאונד נוספות שנערכו למערערת לפני הלידה אי אפשר היה לאבחן בודאות מיקרוצפליה.

           בבוקר 19/11/92 ילדה המערערת את בנה בלידה רגילה. על פי הרישומים בתיק הוא נולד במצב טוב, כאשר ציון האפגר בדקה הראשונה היה 8 ובדקה החמישית כבר היה 10. היקף הראש שנמדד היה קרוב לממוצע ולא העיד על מיקרוצפליה. כמצופה, נמצא בילד clubfoot. כשלושה שבועות לאחר מכן נמדד היקף בשנית, ואף הוא היה תקין. גם בדיקת אולטרסאונד של המוח שבוצעה בילד בהיותו בן שבוע הצביעה על מבנה ראש תקין.

           כשהילד היה בן 8.5 חודשים היקף ראש ירד מתחת לעקומה של שתי סטיות ואובחנה אצלו מיקרוצפליה.

4.        המערערים הגישו תביעה כנגד המשיבים בעילה של "חיים בעוולה" ושל "הולדה בעוולה", בטענה שהתנהגות הצוות הרפואי בעת הריון המערערת לקתה ברשלנות ובהסתרת מידע.

פסק הדין קמא

5.        בפסק דינו המפורט סקר בית המשפט קמא אחד לאחד את מהלך הריונה של המערערת, ובכלל זה את הבדיקות שביצעה, את התייעצויות הרופאים בעניינה ואת המידע שנמסר למערערים.

           בית המשפט קבע, כי מרגע שהתעורר חשד למיקרוצפליה, קיבלה המערערת טיפול אחראי וראוי. בין היתר כונסה ועדת מומים שדנה במקרה, ובעקבותיה הוסברו להורים משמעות הממצאים שנתגלו בבדיקת האולטרסאונד, ונתקבלה הסכמתם לביצוע בירור כרומוזומלי לעובר (קורודוצינטזיס); המערערים הופנו לבדיקת אולטרסאונד נוספת אצל מומחה בעל שם, שסבר כי אין תוצאה חד-משמעית והמליץ על ביצוע מעקב לשבועיים נוספים; ועדת המומים התכנסה פעם נוספת, ולאחר מכן הוצגו להורים המלצותיה תוך מתן ברירה בין המשכת ההריון לבין הפסקתו, ועל דעתם הוחלט על המשך מעקב צמוד; הבדיקות שבוצעו לאחר מכן - עד ללידה - הראו צמיחה במימדי הראש, והדבר לא חיזק את המסקנה שקיימת מיקרוצפליה ואישש את המסקנה שההחלטה להשאיר את ההריון היתה נכונה. המסקנה אליה מגיע בית המשפט בסיכום הדברים היא:

"משכך, בהעדר אבחנה ודאית של מיקרוצפליה, לא היה מקום למתן המלצה חד משמעית לסיום ההריון. ההורים שותפו בכל ההתלבטויות וההחלטות לא נכפו עליהם אלא היו משותפות. לכן, אני סבורה כי הטיפול והייעוץ לו זכו [המערערים] היה סביר, אחראי ונכון, בהתאם לנתונים שהיו בפני הרופאים שטפלו בהם."

           לפיכך דחה בית המשפט קמא את התביעה בקובעו כי המשיבים לא התרשלו בהתנהגותם, שכן "מדובר בארוע רפואי שלא ניתן היה, גם במיומנות רפואית מקצועית סבירה, למנוע את תוצאותיו הקשות".

טענות הצדדים

6.        המערערים טוענים, כי בית המשפט קמא קבע מסקנות הפוכות לראיות שבאו לפניו ובסתירה לעובדות המצויות בתיק המוצגים. המערערים שבים וחוזרים על טענותיהם בפני הערכאה קמא שלפיהן, בין היתר, אובחנה מיקרוצפליה כבר בשבוע ה-33 להריון, וכי היה מקום להציג להורים את האפשרות להפסיק את ההריון רק על סמך המום של clubfoot. בטיעוניהם מעלים המערערים שורה ארוכה של שאלות, שלשיטתם מתעוררות מתוך מסכת הראיות ושבית המשפט קמא לא נתן להן תשובה בפסק דינו.

           עוד טוענים המערערים, כי בית המשפט טעה בקביעתו כי המשיבים לא התרשלו באבחון המומים. לטענתם, חלוקות הדיעות באשר להגדרת מיקרוצפליה, אולם גם לפי ההגדרה של המומחה מטעם המשיבים לא ניתן להתעלם מפרמטרים אחרים כגון פיגור בגדילה תוך רחמית וקיומם של מומים ודאיים נוספים כמו clubfoot. המערערים טוענים כי בנסיבות הענין ניתן היה להגיע לאבחנה ודאית של מיקרוצפליה, אולם מכל מקום לא נדרשה אבחנה ודאית של מיקרוצפליה כדי להמליץ על הפסקת הריון, בשים לב ליתר הממצאים.

           בנוסף נטען, שהמשיבים הפרו את חובת הגילוי כלפי המערערים, ופגעו באוטונומיה שלהם לקבל החלטה מושכלת לגבי המשך ההריון או הפסקתו. כן טוענים המערערים כי המשיבים הפרו חובה חקוקה, שכן החלטת ועדת המומים כמוה כהחלטת ועדה להפסקת הריון, ועל כן הופרה חובת הגילוי הקבועה בסעיף 316 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ