אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ערעור על החלטות הוועדה הפסיכיאטרית המחוזית להארכת אשפוזו בכפייה

ערעור על החלטות הוועדה הפסיכיאטרית המחוזית להארכת אשפוזו בכפייה

תאריך פרסום : 08/01/2013 | גרסת הדפסה
ע"ו
בית המשפט המחוזי ירושלים
15854-11-12,16974-11-12
21/11/2012
בפני השופט:
בן-ציון גרינברגר

- נגד -
התובע:
י.ט.
עו"ד כהן יעקב
הנתבע:
1. היועץ המשפטי לממשלה
2. משרד הבריאות/המשרד הראשי
3. הפסיכיאטר המחוזי ירושלים
4. בית חולים"איתנים"

עו"ד ענבל משה
פסק-דין

1.             לפניי ערעור על החלטות הוועדה הפסיכיאטרית המחוזית (להלן: " הוועדה") מיום 5.11.12 (להלן: " החלטה ראשונה") ומיום 8.11.12 (להלן: " החלטה שנייה"), להארכת אשפוזו בכפייה של המערער מכוח החוק לטיפול בחולי נפש, התשנ"א-1991 (להלן: " החוק").

2.             כמפורט בכתב הערעור, המערער מאושפז בבית חולים איתנים על פי הוראת אשפוז כפוי מיום 28.10.12. בהוראת האשפוז מופיעים הנימוקים דלהלן:

הנ"ל חולה סכיזופרני ממושך עם היסטוריה של החרפות ואשפוזים כפויים חוזרים עקב מצבי מסוכנות בעת החרפה. הובא ע"י משפחתו עקב הידרדרות במצבו (כנראה על רקע הפסקת נטילת תרופות), חשדנות, תוקפנות מילולית ואלימות פיסית כלפי אמו. נבדק בכפייה. לפי בדיקת ד"ר קוניבסקי... החולה במצב פסיכוטי חריף וסוער, באי-שקט, מרומם-רוגזני, צועק ומאיים, מבטא מחשבות-שווא של רדיפה וגדלות תוך לחץ ושטף דיבור. חסר תובנה למצבו ושיפוטו פגום. במצבו הנוכחי מסוכן לסביבתו סיכון פיזי מיידי וזקוק לאשפוז ולטיפול דחוף.

3.             ביום 4.11.12 הוארך אשפוזו של המערער, מתוקף סעיף 10(ב) לחוק, עד ליום 10.11.12. כמפורט בהארכת אשפוז הכפוי, "...למרות האשפוז והטיפול, החולה באי שקט, צועק, דרשני, על סף התפרצות, מבטא מחשבות שווא של רדיפה כלפי משפחתו, שיפוטו פגום. החולה עדיין בהחמרה פסיכוטית פרנואידית, מסכן את הזולת פיזית ומידית, זקוק להמשך אשפוז וטיפול בכפייה".

4.             על הארכת האשפוז האמורה הגיש המערער ערר, אשר נידון בפני הוועדה ביום 5.11.12. הוועדה אומנם מצאה שני פגמים מהותיים בהליך בדיקתו של המערער באשפוזו: ראשית, החולה הובא לבית החולים "בעורמה", היינו, שבני משפחתו של המערער לא חשפו בפניו כי לוקחים אותו לבדיקה פסיכיאטרית בבית חולים איתנים; ושנית, הוראת האשפוז הסתמכה, בין היתר, על טענת האם כי המערער השתמש באלימות כלפיה, בעוד שבהוראת הארכת האשפוז צוין רק כי "ניסה לתקוף את אמו"; ומעדותה של האם בפני הוועדה עלה כי מעשה האלימות החמורה אליה התייחסה אירע לפני מעל שנתיים, בעוד שכעת אין המדובר באלימות חמורה או יוצאת דופן, אלא לאירוע שבוע לפני כן כשהאם סגרה את הדלת בפני המערער על מנת לנסות ולמנוע ממנו לצאת את הבית בעודו במצב מעורער, שגרם לה לדאוג שיסתבך עם שכניו ושותפו אם יצא לעיר העתיקה כפי שהתכוון, והמערער דחף אותה על מנת לנסות ולצאת את הבית.

          ברם, למרות פגמים אלה, הגיעה הוועדה למסקנה כי יש לדחות את הערר נגד הארכת האשפוז, וזאת מהנימוקים דלהלן:

          א.           הוועדה שמעה את עדותה המפורטת של האם, אשר חזרה והדגישה שוב ושוב כי היא מפחדת מן המערער כשהוא עצבני וכאשר צורת התנהגותו המאיימת מראה לה כי "הוא לא בסדר", וכי בעת מצבים חריפים הוא מסתכסך עם שותפו ועם שכנים מוסלמים על רקע חלוקי דעות בינו לבינם בנושא דת (לאחר שהתנצר); ומידת החומרה שבדברי האם ניתן היה להבחין מעצם העובדה שהאם ביקשה להעיד בפני הוועדה שלא בנוכחותו של בנה, כשלדבריה היא מאד מפחדת ממנו. כמו כן העידה כי לפני שנתיים ניסה להתאבד והיא דואגת שלא ינסה זאת שוב;

          ב.            כמו כן העידו בפני הוועדה ד"ר רווה, הרופאה המטפלת, וגם המערער עצמו.

5.             בסיכומו של דבר, מצאה הוועדה כי קיימת מסוכנות עצמית ברמה "בינונית", וגם מסוכנות לאחרים ברמה "בינונית", וזאת לאחר שמצאה כי עילת האשפוז והארכתו על ידי הפסיכיאטר המחוזי אכן קיימת, לאחר שנמצא כי המדובר בחולה במצב פסיכוטי פעיל חריף. הוועדה הסתמכה, בין היתר, לא רק על ממצאי הבדיקה שנערכה במערער בעת אשפוזו ובימים שלאחר מכן, אלא אף על דברי האם, לא רק בנושא האלימות, כמפורט לעיל, אלא בתיאורה המפורט של התנהגות המערער עובר לאשפוזו, כולל דבריה אודות איומיו של המערער על סביבתו, השמעת קללות וחשדות, הנובעות בין היתר וסכסוכים עם סביבתו המוסלמית עקב התנצרותו והערותיו הקנטרניות כלפי האיסלם. כמו כן, הוועדה מציינת במסגרת נימוקיה, כי על אף שהחולה הובא לבית החולים בעורמה,

...הרי משאובחן על ידי רופא מוסמך ועל רקע הנאמר על ידי האם, נראה שהוא באמת מהווה סכנה מידית לסובבים אותו אם ישוחרר, וכי על רק [כך במקור; צ"ל 'וכן על רקע' - ב.ג.] מצבו הפסיכוטי הפעיל, לפיכך אם היה פגם כלשהו בהבאתו של החולה לבית החולים לפי ההלכה הפסוקה יש להסתכל על כך בכלים של בטלות יחסית (ראה פסק הדין שניתן לאחרונה על ידי בית המשפט העליון בע"א 8000/07 (ניתן בחודש מאי 2012). לפיכך אנו לא רואים לנכון להתערב בהחלטתו של הפסיכיאטר המחוזי ואנו דוחים את הערר.

6.             ביום 8.11.12 התקיימה וועדה נוספת, וגם הפעם דחתה הוועדה את הערר של המערער נגד הארכת אשפוזו; אם כי הפעם, כפי שיפורט להלן, נחלקו חברי הוועדה באשר לגורלו של הערר, והמשפטן שבוועדה, היו"ר עו"ד מרבך, הסתייג מעמדת חבריו לוועדה, ובדעת מיעוט ציין כי לפי דעתו, מן הדין היה לקבל את הערר ולשחרר את המערער מאשפוזו.

7.             בטיעוניו של ב"כ העורר בפני הוועדה, ציין כי

הסיבה שבעטיה הגיע [המערער] לבית החולים בהוראת האשפוז מקורה בשתי טענות, אחד ש[המערער] מפיץ מסרים דתיים בקרב אוכלוסייה מוסלמית, והשנייה שלכאורה תקף את אמו. כפי שעולה היום מהדיון וגם בדיון הקודם מתברר ש[העורר] מעולם לא תקף את אמו, אם היה דבר כזה הוא התרחש לפני שלוש שנים באשפוז הקודם. היום לא תקף את אמו.

          כמו כן ציין בא כוחו כי במשך השבועיים שחלפו מאז אשפוזו, כשבסביבתו "חדר מלא מוסלמים", לא הייתה מצד המערער שום הקנטה או הסתכסכות עם החולים האחרים, כך שגם מסיבה זו אין אלא להסיק כי לא קיימת כל מסוכנות מצדו. לטענתו, סך הכל מדובר בצורך של המערער להתמיד בטיפול תרופתי, ודבר זה לא יושפע מהארכת אשפוזו, מאחר שכל עת שישוחרר, בין אם מוקדם יותר ובין אם מאוחר יותר, תתעורר - אם תתעורר - אותה בעיה, זאת בעוד שיש משמעות עקרונית לחופש של המערער מאשפוז כפוי.

8.             לאחר שהוועדה שמעה שוב את החולה עצמו, את אמו ואת הרופאה המטפלת, ציין הרוב כי "קיימת מסוכנות עצמית ברמה גבוהה" וכן כי "קיימת מסוכנות לאחרים ברמה בינונית". בנימוקיו לדחיית הערר ציין הרוב כדלהלן:

מדובר באדם פסיכוטי שכל עת שמצבו לא מאוזן מתנהג בצורה מתגרה ובהחלט מסוכן לעצמו עקב תגובות צפויות שכבר היו בעבר. מעדות של אמו יש להבין בצורה חד משמעית שכל עת שהוא לא מאוזן הוא לא מוכן להמשיך בטיפול תרופתי שהוא בעייתי והתנהגותו בהחלט מסוכנת עד כדי כך שהיא חוששת מאוד. לאור זאת, לדעתנו הצורך לאזן אותו נותן ביטוי ומגביר את המסוכנות שלו, ומבחינה רפואית דרוש לפחות עוד חודש ימים.

          בדעת מיעוט, ציין יו"ר הוועדה עו"ד מרבך את הדברים הבאים:

אין לי ספק לגבי הערכת מצבו הרפואי של המאושפז כפי שתואר על ידי חבריי הרופאים, עם זאת בהיבט המשפטי, ודווקא לאחר ששמעתי את עדות האם בפנינו היום, לא מצאתי כי קיימות ראיות מספיקות שיש בהן כדי להצביע על קיומה של מסוכנות פיזית מידית ממנו היום לעצמו, או לזולתו. האם מתארת ביקורים שלה אצל בנה בבית החולים ללא כל עדות למתח ביניהם או לטיעון שהוא מאיים עליה בעל פה או בדרך התנהגות. נהפוכו, החשש שלא ייטול תרופות עם שחרורו מהאשפוז, ככל שקיים כזה, אין בו כשלעצמו כדי לבסס מסוכנות פיזית מידית הנשקפת ממנו, מה גם שאין כל ערובה לכך שאפשרות כזו (אי נטילת תרופות) יתממש עם שחרורו בשלב מאוחר יותר; חשש כזה יהיה קיים תמיד.

9.             על החלטת הוועדה האמורה מוגש הערעור שלפניי. בטיעוניו בערעור, חוזר ב"כ המערער על טיעוניו לפני הוועדה בדיונה השני, כשלטענתו, דין הערעור להתקבל משתי סיבות עיקריות: ראשית, מאחר שהליך אשפוזו מלכתחילה היה פגום פגם חמור, לאחר שהמערער הובא לבדיקה פסיכיאטרית בבית החולים במרמה, כך שלא היה מודע כלל לעובדה שהוא הולך לקראת בדיקה אשר בכוחה להביא לאשפוזו בכפיה. בהקשר זה טוען ב"כ המערער כי ככל שהמערער הפגין תוקפנות כלפי סביבתו בעקבות הבדיקה האמורה ואשפוזו, הרי שאין לראות בכך סממן של מסוכנות המצדיקה את האשפוז, מאחר שסך הכול מדובר בהתנגדותו של המערער לאשפוז אשר נכפה עליו, ולדעתו שלא בצדק. שנית, ב"כ המערער מפנה להערות המופיעות בכל המסמכים הרלבנטיים, לרבות הוראת האשפוז, הוראת הארכת האשפוז, ושתי ההחלטות של הוועדה הפסיכיאטרית, המתייחסות לטענתה של האם בדבר שימושו של המערער באלימות כלפיה כנימוק מרכזי בהחלטות שהתקבלו, בעוד שבדיעבד התברר שאם בכלל היה אירוע אלים של ממש, הרי שמדובר באירוע מלפני שנתיים, בעוד ש"האלימות" עליה מדובר כעת אינה אלא דחיפה שדחף המערער את אמו עת מנעה ממנו מלצאת את הדירה. אם כי ב"כ המערער אינו טוען שדחיפה כזו מוצדקת, הינו סבור בכל זאת כי אין בה כשלעצמה כדי להצביע על מסוכנות כה גבוהה, הנובעת ממצב פסיכוטי, שיש בה כדי להצדיק אשפוז כפוי מכוח הוראות החוק.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ