אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ערעור על החלטה לחילוט רכוש לנאשם אשר מיוחסות לו עבירות הלבנת הון בהיקף של 270 מיליון שקל ועבירות מיסים בסכום של 360 מיליון שקל

ערעור על החלטה לחילוט רכוש לנאשם אשר מיוחסות לו עבירות הלבנת הון בהיקף של 270 מיליון שקל ועבירות מיסים בסכום של 360 מיליון שקל

תאריך פרסום : 26/08/2013 | גרסת הדפסה
בש"פ
בית המשפט העליון
5630-13
25/08/2013
בפני השופט:
צ' זילברטל

- נגד -
התובע:
סמואל כוכב
עו"ד שי ברק
הנתבע:
מדינת ישראל
עו"ד עמנואל לינדר
עו"ד יאיר זילברברג
עו"ד ליאת בכור
עו"ד ליאת גולדשטיין
החלטה

           ערר לפי סעיף 23 לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: חוק הלבנת הון) וסעיף 36ו לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים), על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 11.8.2013 בתיק מ"ת 21339-07-13 (סגן הנשיאה ד"ר ע' מודריק) בגדרה התקבלה בקשת המשיבה למתן צו זמני ברכוש, בין היתר, ביחס לשלושה כלי רכב הנמצאים בבעלות בני משפחת העורר ולמכירתם.

רקע

1.        נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של קשירת קשר לפשע, וכן עבירות של התחמקות או השתמטות ממסים במרמה או בתחבולה ועבירות נוספות לפי חוק הלבנת הון. תמצית כתב האישום הובאה בהחלטה נשוא ערר זה:

"המשיב [העורר-צ.ז.], תוך קשירת קשר ומימושו עם אחרים, הביא, בתקופה שראשיתה לכל המאוחר באוגוסט 2011 וסיומה ביוני 2013, כמויות זהב שהוברחו ללא תיעוד כדין מאזורי הרשות הפלסטינית. כדי שניתן יהיה לסחור בזהב המוברח ערך המשיב עם אחרים תוכנית עבריינית שמסגרתה הוצאו חשבוניות פיקטיביות המשקפות עסקות בזהב ונערכו רישומים כוזבים בספרי הנהלת חשבונות של חברות שבמסגרתן נוהלו העסקות הללו. [נטען כי] המשיב קיבל במסגרת הפעילות העבריינית המתוארת סכומי כסף במזומן של מאות מיליוני שקלים. פעילות הלבנת ההון המיוחסת למשיב הקיפה 270 מיליון ש"ח. עבירות המס ומע"מ הן בסכום של 360 מיליון ש"ח לערך".

2.        בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה למתן צו זמני ברכוש בהתאם להוראות סעיף 23 לחוק הלבנת הון וסעיף 36ו(א) לפקודת הסמים. במסגרת הצו התבקשה גם תפיסתם ומכירתם של כלי הרכב שבמוקד הבקשה דנא (נספח ב' לבקשה, להלן: כלי הרכב). בהחלטתו מיום 16.7.2013 נעתר בית המשפט (סגן הנשיאה ג' קרא) לבקשה למתן צו זמני ברכוש, ולפיכך ביום 16.7.2013 החלה המשיבה בתפיסת הרכוש שפורט בצו, ובכלל זאת נתפסו גם כלי הרכב. בשלב זה הגישו שתי בנותיו של העורר ורעייתו (להלן: בנות המשפחה), שעל שמן רשומים כלי הרכב, התנגדות להחלת הצו הזמני על כלי הרכב וזאת בשל היותן טוענות לזכות ברכוש שנתפס (ראו תקנות הסמים המסוכנים (סדרי דין לענין חילוט רכוש), התש"ן-1990; להלן: התקנות). במקביל עתר גם העורר לדחיית הבקשה. נוכח הבקשות האמורות הורה בית המשפט ביום 5.8.2013 להחריג באופן זמני את כלי הרכב האמורים מן הצו.

3.        ביום 11.8.2013, ולאחר שקיים דיון בבקשות, ניתנה החלטת בית המשפט בבקשה לצו זמני בעניין כלי הרכב. יצוין, כי נקודת המוצא של בית משפט קמא בדיון היתה שקיימות בתיק ראיות לכאורה, וכי אף העורר הסכים לכך.

            תחילה עמד בית המשפט על כך שהתנגדויות בנות המשפחה הוגשו שלא על-פי סדרי הדין, שכן על-פי תקנה 3(ב) לתקנות, הטוען לזכות ברכוש שחילוטו מתבקש, נדרש לצרף להתנגדותו תצהיר המפרט את טענותיו, ובענייננו בנות המשפחה לא הגישו תצהיר כאמור. בית המשפט הדגיש, שאף אם לא מצא לדחות את ההתנגדויות על הסף מטעם זה, להיעדר התצהירים תיוודע משמעות ראייתית בבחינת טענות בנות המשפחה. מכאן פנה בית המשפט לבחון אם בענייננו מתקיימים התנאים לחילוט רכוש אשר אינו רשום על שם הנאשם: אם יוכח כי מבחינה מהותית כלי הרכב הם רכוש העורר או לחלופין אם יוכח שכלי הרכב נרכשו במימונו או הועברו מידיו לבנות המשפחה בלי תמורה - אזי ניתן יהיה להכלילם בצו הזמני ולחלטם.

             הרכב של ג'ולי (בתו של העורר): בית המשפט דחה את גרסתה של ג'ולי, שנמסרה בבית המשפט, לפיה רכבה נרכש מחסכונות שלה ושל בעלה. לטענת ג'ולי, במשך כשנתיים היא משכה, מעת לעת, סכומים של כמה אלפי שקלים מחשבון הבנק המשותף לה ובעלה במטרה לחסוך לקניית רכב. בית המשפט דחה גרסה זו בהסבירו כי בדפי חשבון הבנק של בני הזוג אין אינדיקציה למשיכות כספים המתיישבות עם גרסה זו, כמו כן לא ברור מדוע נדרשו בני הזוג "להחזיק בצד" את כספי החסכון שיועד לרכישת הרכב. לבסוף נאמר, כי עיון בתנועות החשבון מעורר ספק בגרסה שלפיה מקור הכספים בחשבון הוא במשכורות בני הזוג, נוכח הפרשי הזמנים הקצרים בין ההפקדות. נקבע, כי יש במכלול הנתונים, ובעיקר בקשיים שנמצאו בגרסתה של ג'ולי והעובדה שהרכב נרכש בתקופת הפעילות העבריינית - כדי להקים "אפשרות סבירה מאוד" שהרכב נרכש על-ידי העורר בכספי העבירה (או בכספים אחרים) והועבר לג'ולי בתקופה זו, ומכאן שניתן לחלטו מכוח סעיף 21(ג) לחוק הלבנת הון.

             הרכב של ענבר (בתו של העורר): נאמר, כי מהודעת הסניגור עולה, כי רכב זה נרכש בעיקר מכספי העורר. עוד נאמר, כי נראה כי הרכב כלל לא נמצא בשימושה של ענבר, שכן בחקירתה במשטרה ענבר הכחישה תחילה שיש בבעלותה רכב, ובהמשך סירבה להיחקר בעניין זה. לאחר שעמד על כלל הנסיבות בעניין הרכב של ענבר, ובכללן: רכישת הרכב בעיקר במימון העורר; הכחשתה של ענבר כי יש ברשותה רכב; סירובה להעיד בפני בית משפט קמא; וכן העובדה שלא הגישה תצהיר - קבע בית המשפט, כי ניתן להסיק, ברמת הסתברות גבוהה, שהרכב שייך לעורר וכי הוא, לכל הפחות, שולט בו. נוכח האמור נקבע, כי ניתן לחלט את הרכב מכוח היותו רכוש העורר (ולכן אין נפקא מינא אם הרכב נרכש עובר לתקופת ביצוע העבירות).

             הרכב של אדל (אשת העורר): נאמר, כי מהודעת הסניגור עולה, כי גם רכב זה נרכש בעיקר מכספו של העורר. עוד נאמר, כי אדל סירבה להשיב לשאלות הנוגעות לרכב במהלך חקירתה במשטרה וכן סירבה להעיד בפני בית משפט קמא. נאמר, כי בנסיבות אלה נראה שהוכח, ברמת הסתברות גבוהה, שהרכב, אשר נקנה בכספי העורר, הוא גם רכושו, אף אם נרשם על שם רעייתו, ומכאן שניתן להכלילו בצו ולחלטו.

4.        משנקבע כי כלי הרכב הם בגדר רכוש העורר פנה בית משפט קמא לדון בבקשה להורות על מכירת כלי הרכב כבר בשלב זה. בית המשפט דחה את טענת העורר כי אין מקום למכור את כלי הרכב כל עוד עומדת לו חזקת החפות, וכן נדחתה הצעתו לשחרור כלי הרכב בכפוף לבטוחות מסוימות. בית המשפט קבע, כי במקרה זה יש לנהוג על-פי המתווה שנקבע בפסיקה ובעיקר בבש"פ 10015/07 אביטל נ' מדינת ישראל (23.12.2007) (להלן: ענייןאביטל) לעניין חילוטם ומכירתם של כלי רכב, בטרם סיום ההליך, וזאת לשם שימור ערכם. עם זאת, בית המשפט ציין כי השתכנע שהרכב הרשום על שמה של ג'ולי אכן נמצא בשימושה (כזכור, באשר לרכב זה נקבע כי המדובר ברכוש שנרכש על-ידי העורר בתקופת ביצוע העבירות) ולכן מצא שיש מקום לאפשר לה לפדות את הרכב בכפוף להפקדת סכום של 35,000 ש"ח (כ-80 אחוזים משוויו המוערך של הרכב).

           כלפי החלטה זו הוגש הערר שלפניי.

הערר

5.        בערר נטען, כי יש מקום להורות על ביטול החלטת בית משפט קמא ולהורות על החזרת כלי הרכב לבנות המשפחה בכפוף להפקדת בטוחות מסוימות. נטען, כי בהחלטת בית משפט קמא נפלו מספר שגיאות המצדיקות את קבלת הבקשה. ראשית נטען, כי לא היה מקום לבחון כבר בשלב זה את גרסאות בנות המשפחה כטוענות לזכות ברכוש, זאת מאחר שבחינה כאמור נדרשת רק בשלב הסופי של הליך החילוט,  אשר לפי סעיף 4 לתקנות חל בטרם הבאת ראיות מטעם התביעה לעניין העונש. עוד נטען, כי שגה בית משפט קמא באיזון שערך בין הפגיעה בזכויות העורר ובבנות משפחתו לבין הצורך להבטיח את אפשרות החילוט בתום ההליך, ככל שיידרש, שכן בגדרי איזון זה היה מקום להורות על הותרת כלי הרכב בשימושן של בנות המשפחה, בכפוף למילוי תנאים מסוימים.

           לעניין רכבה של ג'ולי נטען, כי היזקקותה לרכב נובעת, בעיקר, מכך שהיא מטופלת בשלושה ילדים ונמצאת בהיריון מתקדם, ונטען, כי היא מתקשה להידרש לצרכים הנובעים ממצבה באמצעות תחבורה ציבורית. עוד נטען, כי אין לזקוף לחובתה את העובדה שלא הגישה תצהיר בעניין זכויותיה ברכב, שכן על-פי האמור לעיל באשר לתקנות 3(ב) ו-4 לתקנות, טרם הגיע המועד להגשת תצהיר והמסמכים הנלווים.

           לעניין כלי הרכב של אדל וענבר נטען, כי שגה בית משפט קמא משהסיק, כי אין להן עניין בכלי הרכב וכי הן אינן עושות בהם שימוש. באשר לרכב הרשום על שם אדל נטען, כי מאחר שהעורר נמצא במעצר גובר הצורך שלה בכלי רכב, שכן עליה לטפל לבדה בצרכי הבית ובעניינים רפואיים שונים. גם באשר לרכבה של אדל נטען, כי לא היה מקום לדון בשאלת השתתפותה במימון רכישת הרכב בשלב זה מאחר, שכאמור, אין זה השלב הדיוני בו היא נדרשה להגיש תצהיר התומך בטענתה. לעניין הרכב הרשום על שם ענבר נטען, כי הרכב האמור היה בחזקתה עובר לתפיסתו, ויקשה עליה לקיים אורח חיים תקין בלי רכב.

           לבסוף נטען, כי שגה בית משפט קמא משקיבל את הערכות המשיבה לעניין שוויים של כלי הרכב שכן הערכות אלה לא נתמכו בחוות דעת שמאיות או כל אסמכתא אחרת. לטענת העורר, שוויים של כלי הרכב אינו גבוה ולכן ממילא אין בהם כדי לכסות על הנזק הנטען שנגרם למדינה כתוצאה מהעבירות המיוחסות לעורר, ולכן גם בשל שיקול זה היה מקום להעדיף את האינטרס של בנות המשפחה על-פני הצורך בשמירת ערכם של כלי הרכב, שממילא אינו גבוה.

הדיון

8.        בדיון בפניי חזר בא כוח העורר, עו"ד ברק, על עיקרי טענותיו בערר, ובעיקר כי בית משפט קמא לא ערך את האיזון הראוי בין הפגיעה באינטרסים של בנות המשפחה לבין התועלת שתצמח מחילוט כלי הרכב, שנטען כי ערכם עולה כדי 2 אחוזים משווי כלל הרכוש שתפיסתו התבקשה במסגרת הצו הזמני (רכוש שכלל זהב, מזומנים, המחאות ונכסי מקרקעין). עוד נטען, כי יש מקום להפחית את סכום ההפקדה שנקבע לשחרור רכבה של ג'ולי משברור כי ידה אינה משגת סכום זה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ