אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ערעור על ההחלטה לעצור עד תום ההליכים מואשם בהיעדרות מן השירות-התקבל חלקית

ערעור על ההחלטה לעצור עד תום ההליכים מואשם בהיעדרות מן השירות-התקבל חלקית

תאריך פרסום : 19/02/2008 | גרסת הדפסה
ע"מ
בית הדין הצבאי לערעורים
32-07
15/07/2007
בפני השופט:
אל"ם דורון פיילס

- נגד -
התובע:
טור' מקסים שווץ
עו"ד סרן סרגיי מורין
הנתבע:
התובע הצבאי הראשי
עו"ד סגן ניר כהן
החלטה

 

 

1.      כתב האישום שהוגש כנגד המערער מייחס לו עבירה של העדר מן השירות שלא ברשות, לפי סעיף 94 לחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו - 1955. כנטען, נעדר המערער ממיטב xxxx רמ קלט, מיום 27/2/2005 עד יום 3/7/2007, משך 857 ימים. התביעה ביקשה בבית הדין קמא לעצור את המערער עד תום ההליכים, במעצר ממשי, ובית הדין המחוזי נעתר לבקשה זו. מכאן הערעור.

2.      אלה, בתמצית, העובדות הצריכות לעניין- המערער נקרא לשירות בצו לפי סעיף 12 לחוק שירות בטחון [נוסח משולב], תשמ"ו- 1986 (להלן: החוק), לאחר שלא התייצב לבדיקות לקביעת כושרו. המערער לא התייצב לגיוס והוצאה בעניינו פקודת מעצר. בסופו של דבר נעצר וביום 13/10/2004 החל בשירות. כעולה מתדפיסו האישי שהה כשבועיים במחבוש. עוד עולה מן התדפיס האישי כי המערער היה בין 25/11/2004 לבין 24/2/2005 בדחיית שירות. ביום 24/2/2005 חזר המערער והתייצב. ממסמכי הדיווח על ההיעדרות עולה כי המערער דווח כנעדר מן השירות שלא ברשות החל מיום 27/2/2005. עד עצם היום הזה לא נקבע כושרו הבריאותי של המערער. המסמכים המתעדים את הטעמים לדחיית השירות ואת האישור שניתן למערער כי שירותו ידחה אינם מצויים בתיק האישי ולא הוצגו. באמרה שנגבתה ממנו עם מעצרו לא אמר המערער דבר.

3.      באי כוחו של המערער סבורים כי לא הוצגו ראיות לפיהן גיוסו של המערער היה כדין. שתי טענות בפיהם- האחת, כי לא נקבע למערער כושר בריאותי בתוך פרק הזמן הקבוע בחוק ומשכך, פקע גיוסו לצבא מכוח סעיף 12 לחוק. השנייה, כי סעיף 38(ד) לחוק מחייב כי החזרתו לשירות של המערער מדחיית השירות תעשה בצו ומשלא הוצג צו כזה, אין ראיה כי הוחזר כדין לשירות.

4.      אשר לעניין הגיוס בנתיבו של סעיף 12 לחוק- הסעיף האמור קובע :


"(א) מיועד לשירות בטחון שנקרא להתייצב לבדיקת כשרו לשירות בטחון ולא התייצב, או שהתייצב וסירב להיבדק או להשלים את הבדיקות, רשאי פוקד לקרוא לו להתייצב לשירות בטחון, לפי סעיפים 13 או 27 ולפי הענין, אם אותה שעה היה יוצא-צבא, אף על פי שכשרו לשירות בטחון עדיין לא נקבע; אך הוא לא יתחיל באימון צבאי כל עוד לא נבדק בדיקה רפואית לצורך קביעת כשרו הרפואי לשירות בטחון ונמצא כשר לשירות, והוראות סעיפים 5 עד 8 יחולו על הבדיקה, בשינויים המחוייבים לפי הענין; הבדיקה תיערך תוך חודש ימים לאחר התייצבותו אלא אם כן אישר פוקד שהוא בדרגת אלוף משנה לפחות כי קיימים טעמים מיוחדים שיירשמו המצדיקים את הארכת התקופה; סירב יוצא הצבא להיבדק, יהא דינו כדין מי שהפר את סעיף 122 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955."

טוענים באי כוחו של המערער כי משלא נקבע למערער כושר בריאותי בתוך שלושים ימים והתקופה לא הוארכה, כקבוע בסעיף 12, פוקע למעשה גיוסו והמערער אינו עוד חייל. בית הדין קמא קבע בעניין זה כי אין הוא מקבל את עמדת המערער לפיה כל חריגה מהוראות סעיף 12 צריכה להביא לביטול הגיוס. לגישת השופט הנכבד קמא, על בסיס דוקטרינת הבטלות היחסית לא כל טעות ואף לא כל הפרה מהותית של הדין, גוררת, מיניה וביה, בטלות. הדברים תלויים במהות ובחומרה של הפגם שנפל ובנסיבות נוספות של המקרה. קובע בית הדין קמא בהקשר זה :


"הנאשם לא שיתף פעולה בהליכים שקדמו לקריאתו לשירות לרבות בכל הנוגע לבחינת כשרו לשירות בטחון. הנאשם שירת שירות צבאי, עד לתחילת ההיעדרות המיוחסת לו, תקופה של כ- 45 ימים, אשר במשך 19 ימים מתוכה שהה במתקני כליאה. בתיק האישי הנוגע לנאשם מצויים מסמכים המעידים על כך שבמהלך חודש נובמבר 04 נערכו בדיקות הנוגעות לבחינת כושרו לשירות בטחון, גם אם הללו טרם הושלמו. גם אם מדובר בחריגה מהוראות סעיף 12, והדבר עדיין צריך להתלבן, מדובר בחריגה שאינה 'גסה', ואף בהתנהלותו של הנאשם לא היה כדי לסייע בקידום הנושא".     

בנסיבות אלה, ולנוכח משך החריגה, סבור בית הדין קמא כי אין ניתן לומר כי גיוסו של המערער התאיין, באופן שאין ניתן לומר כי במועד הנטען לתחילת ההיעדרות לא היה עוד חייל.

5. השקפתו זו של בית הדין קמא עולה בקנה אחד עם התפיסה המושרשת היטב כי אין לתת לחוטא, המעכב את הליכי גיוסו, לצאת נשכר מחטאו (ראו בהקשר זה רע"פ 1057/99 יוחייב נגד התובע הצבאי הראשי, פ"ד נג(3) 365, 376; רע"פ 2524/01 סרדיוק נגד התובע הצבאי הראשי, פ"ד נח(4) 276, 286).

הכלי שמציע בית הדין הנכבד לבחון את משמעות האיחור בקביעת כושרו של   המערער, הוא השימוש בדוקטרינת התוצאה היחסית, הוא כלי רלוונטי וראוי. שאלת ישומו עשויה להיות במחלוקת- מה מידת השפעת התנהלותו של המערער בעבר על העיכוב בקביעת הכושר לאחר שכבר נעצר וגויס; היכן מונחת, הלכה למעשה, נקודת האיזון, בנסיבות הקונקרטיות- בשים לב למידת האיחור בקביעת הכושר הבריאותי וסיבותיו. האיזון שעושה השופט קמא הוא איזון סביר ואולם עניין זה, לרבות השאלה המשפטית שבבסיסו, צריך להתברר ולהיות מוכרע במשפט גופו.

6.      אשר לעניין דחיית השירות- סעיף 38(ד) לחוק קובע:

" (ד) מי שחל עליו צו דחיה לפי סעיף 36(3) ולא נקרא להתייצב במועד אחר לרישום, לבדיקה רפואית, לשירות בטחון או להמשך השירות, חייב להתייצב למילוי חובתו בתום תקופת הדחיה, אולם שירותו יתחיל במועד שהורה לו הפוקד בצו, ואם בוטל הצו מכוח סעיף קטן (א) חייב הוא להתייצב למילוי החובה במועד שנקבע לכך בהודעה על ביטול הצו, ואם לא נקבע המועד - תוך ארבעה עשר ימים מהיום שבו הגיע צו הביטול לידיעתו".

להשקפת התביעה ההוראה "אולם שירותו יתחיל במועד שהורה לו הפוקד בצו" אינה חלה על מי ששירותו נדחה לאחר שכבר החל בשירות, כעניינו של המערער. כך לומדת התביעה מן הלשון, אך גם מן התכלית- המדובר במי שכבר סיים את מסלול הגיוס והצטרף לשורות הצבא, אולם ניתנה לו דחייה זמנית, תוך כדי השירות, של המשכו. במצב כזה אין, להשקפת התביעה, מקור חוקי להוציא לו צו ובצו כזה אין טעם. די לציין בהחלטת הדחייה מתי היא מסתיימת ואז על מי שנדחה שירותו להתייצב ולהמשיך בשירות. בעניינו של המערער אמנם לא הוצגו המסמכים המתעדים את בקשת הדחייה וההחלטה בה, אולם התקופה מצויינת בתדפיס האישי, שהוא, לפי סעיף   483 לחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו - 1955, ראיה לכאורה על תוכנו, מלמדת עליהן. המערער התייצב, על כך אין חולק,  בדיוק ביום המופיע בתדפיס כיום סיום דחיית השירות והדבר מעיד כי היה מודע היטב למשך הדחייה שניתנה לו. הסנגורים, מצידם, סבורים, כי הפרשנות שמבקשת התביעה לתת ללשון סעיף 38(ד) היא פרשנות מאולצת, שאינה מתיישבת עם נוסחם של הדברים. הסעיף, להשקפתם, אינו מבחין בין הקבוצות השונות הנמנות בו, לעניין הדרך בה יתחיל שירותם, לאחר תקופת הדחייה. יתירה מזו, הסנגורים סבורים כי רשויות הצבא נוהגות, דבר שבשגרה, בהתאם להשקפה זו. כראיה, הציגו באי כוחו של המערער צווים שהוצאו למי ששירותם נדחה לשם לימודים בעתודה, שנוסחם מלמד כי הרשויות רואות צורך לנקוב בצו במועד החזרה לשירות. בית הדין קמא קבע בהקשר זה כי לשון החוק ותכליתו מתיישבים עם גישת התביעה, וכי אין צורך בצו מיוחד כדי שמי שנדחה המשך שירותו לאחר שכבר התחיל בשירות, ימשיכו.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ