אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ערעור על ההחלטה לבטל תובענה נגד מנהל אגף חקירות בביטוח לאומי-התקבל

ערעור על ההחלטה לבטל תובענה נגד מנהל אגף חקירות בביטוח לאומי-התקבל

תאריך פרסום : 23/12/2007 | גרסת הדפסה
עש"מ
בית המשפט העליון
7859-07
19/12/2007
בפני השופט:
ע' ארבל

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד מ' אומיד
הנתבע:
אברהם בר יוסף
עו"ד בעצמו
פסק-דין

           בפניי ערעור המדינה על החלטת בית הדין למשמעת של עובדי המדינה (אב בית הדין עו"ד י' תלרז והחברים עו"ד י' שרף ועו"ד ש' צרפתי), אשר הורה על ביטול תובענה אשר הוגשה כנגד המשיב.

1.             נגד המשיב, מנהל אגף חקירות במוסד לביטוח לאומי (להלן: המוסד), הוגשה תובענה אשר ייחסה לו אישום בעבירות לפי סעיפים 17(1), (2) ו-(3) לחוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג-1963 (להלן: החוק), שעניינן פגיעה במשמעת שירות המדינה, הפרת נוהלי העבודה של המוסד והתנהגות שאינה הולמת את תפקיד המשיב כעובד מדינה ועובד המוסד. על-פי התובענה, אשר הוגשה על סמך קובלנה של מנכ"ל המוסד, הואשם המשיב בשני אישומים: באישום הראשון נטען כי המשיב זימן את בתה של גיסתו (להלן: הקרובה), שהייתה מועמדת לתפקיד חוקרת במוסד, למבחני מיון טרם אישור קבלתה כעובדת על-ידי ועדת חריגים וכן כי פנה אל גורמים מוסמכים כדי שיראיינו אותה. עוד נטען כי לאחר שהתקבלה הקרובה לעבודה, המליץ המשיב על שליחתה לקורס לחוקרים, וזאת בטרם קבלת אישור בטחוני בעניינה. באישום השני נטען כי המשיב העביר מסמכים פנימיים של המוסד לבאי-כוחה של הקרובה במסגרת תביעה שניהלה נגד המוסד בגין פיטוריה, וזאת ללא אישור ותיאום עם המחלקה המשפטית של המוסד.

ההליך בבית הדין למשמעת

2.             במהלך דיון ההקראה בפני בית הדין למשמעת טען המשיב כי נפגש עם מנכ"ל המוסד עוד בחודש ספטמבר 2005 והלה הודיע לו כי החליט לבטל את הקובלנה שהגיש נגדו. לטענתו, רק בחודש ינואר 2006, עת זומן לחקירה, נודע לו כי הקובלנה נגדו לא בוטלה. לאחר שהורה על קבלת הודעות משלימות מטעם הצדדים בהתייחס לטענות אלו, מצא בית הדין כי יש לבטל את התובענה שהוגשה נגד המשיב. בית הדין קבע כי המנכ"ל קיבל החלטה לביטול הקובלנה נגד המשיב וכי החלטה זו יצרה ציפייה סבירה אצל המשיב כי לא יינקט נגדו הליך משמעתי. בית הדין הוסיף וקבע כי החלטה זו לא יצאה אל הפועל, למרות כוונת המנכ"ל לפעול על-פיה, וזאת לאור פתיחת חקירה נגד המשיב על-ידי נציבות שירות המדינה. עוד ציין בית הדין כי בדין המשמעתי קיים חסר באשר לשאלה האם בסמכותו של מגיש קובלנה לחזור בו מהגשתה ובאשר לשאלת השפעתה של חזרה כזו על שיקול דעתה של התביעה, אך בסופו של דבר מצא כי בנסיבות העניין אין מקום להשלים חסר זה בהחלטה שיפוטית.

           בנוסף, קיבל בית הדין את טענת המשיב בדבר תחולת הדוקטרינה של "הגנה מן הצדק". בית הדין ציין כי דוקטרינה זו, אשר מקורה בדין הפלילי אך נקבע כבר שחלה גם בדין המשמעתי, נועדה אמנם למקרים מיוחדים, אך אין היא מוגבלת למקרים בהם יש חשש לקיפוח זכויות הנאשם בהליך עצמו, אלא נועדה להבטיח כי הרשויות תפעלנה בהוגנות, בסבירות ובאחריות. במקרה דנן, מצא בית הדין כי לאור המצג שיצר מנכ"ל המוסד והציפייה שנוצרה אצל המשיב, יש בהמשך ההליך המשמעתי משום פגיעה מהותית בחוש הצדק וההגינות המשפטית ועל כן יש לבטל את התובענה. מכאן הערעור שבפניי.

טענות הצדדים בערעור

3.             המערערת טוענת כי שגה בית הדין כאשר קבע כי מנכ"ל המוסד החליט לבטל את הקובלנה. לטענתה, המנכ"ל אמנם אמר למשיב כי יפנה לגורמים הרלוונטיים על מנת לבחון את אפשרות ביטול הקובלנה, אך לאחר שפנה לגורמים האמורים הובהר לו כי משהחלו הליכי החקירה בעניינו של המשיב לא ניתן לבטלה. מכל מקום, נטען על-ידי המערערת כי מעולם לא הובטח למשיב כי הקובלנה תבוטל, אלא רק כי תיבחן האפשרות לכך כאמור. לאור זאת, טוענת המערערת כי לא היה מקום לקבוע כי אצל המשיב נוצרה ציפייה לביטול הקובלנה, וכי מכל מקום קביעה זו מוקשית נוכח העובדה כי היא נעדרת בסיס עובדתי ונעשתה מבלי שהמנכ"ל זומן להעיד בפני בית הדין. עוד מוסיפה המערערת כי המשיב נחקר לראשונה בחודש ינואר 2006, ארבעה חודשים בלבד לאחר שלכאורה ניתנה לו ההבטחה על-ידי המנכ"ל, אך העלה את הטענה אודותיה רק לאחר שנה וחצי, במועד הדיון בבית הדין. 

בנוסף, טוענת המערערת כי גם אם החליט המנכ"ל לבטל את הקובלנה, הרי שמרגע שגובש חומר ראיות המצדיק הגשת תובענה נגד המשיב, עובר שיקול-הדעת באשר להמשך ניהול התובענה לידי המערערת, וזאת בהתאם להוראת סעיף 33 לחוק, העוסק בסמכותו של תובע להגיש תובענה על סמך הקובלנה וחומר הראיות שעולה מחקירתה. כמו כן, בהינתן כי על-פי סעיף 32 לחוק הסמכות להגשת קובלנה מסורה גם לגורמים נוספים, ביניהם נציב שירות המדינה, גם אם היה המנכ"ל מבטל את הקובלנה, היה ניתן להגישה בשנית. בנסיבות אלו, טוענת המערערת כי לא היה כל מקום להורות על ביטול התובענה. עוד מציינת המערערת כי בהצעת חוק שירות המדינה (משמעת) (תיקון מס' 12), התשס"ה-2005 (להלן: הצעת החוק), מוצע לבטל את מוסד הקובלנה כליל, כך שכל אדם יהיה רשאי להגיש תלונה בדבר חשד לביצוע עבירת משמעת בידי עובד מדינה. מכאן לומדת המערערת כי לדעת המחוקק אין עוד צורך בהגשת קובלנה לפני פתיחה בחקירה והשאלה שעל-פיה יוחלט אם להגיש תובענה תהא רק האם לאחר חקירה משמעתית קיימות די ראיות אשר מצדיקות הגשת תובענה.

המערערת מוסיפה וטוענת כי שגה בית הדין כאשר החיל את הדוקטרינה של "הגנה מן הצדק" בעניינו של המשיב, שכן מן הראוי להחילה רק במקרים חריגים וקיצוניים בהם נפגעת תחושת הצדק בשל התנהגות מקוממת ושערורייתית של הרשות. לטענת המערערת, במקרה דנן לא מתקיימים תנאים אלו: התובענה נגד המשיב הוגשה על-בסיס מסד ראייתי מבוסס, לאחר שהמשיב נהג בניגוד לנהלים, וכל שאירע הוא שמגיש הקובלנה הסכים לשקול את ביטולה. בנסיבות אלו, דווקא ביטול התובענה יגרום לטענתה לפגיעה חמורה בחוש הצדק, שכן ההחלטה על הגשתה התקבלה משיקולים מקצועיים וענייניים.

4.                    המשיב טוען, מנגד, כי אין מקום להתערב בהחלטת בית הדין. ראשית, נטען כי בית הדין מצא על סמך ממצאים עובדתיים כי ניתנה הבטחה מנהלית של המנכ"ל לחזור בו מן הקובלנה שהגיש נגד המשיב וכי במקרה דנן לא מתקיימות הנסיבות החריגות המצדיקות התערבות ערכאת הערעור בממצאים אלו. לעניין זה, מדגיש המשיב כי יש להטיל ספק באמינות תגובת המנכ"ל מיום 10.7.07 (להלן: תגובת המנכ"ל), בה טוען הוא כי כל שהתחייב לו הוא לבחון את האפשרות לביטול הקובלנה, שכן זו נכתבה כשנה וחצי לאחר שהתקיימה הפגישה בינו לבין המשיב, ותוך שהמנכ"ל מודע לעמדת המערערת בהליך. עוד מציין המשיב כי תגובת המנכ"ל תומכת בגרסתו, שכן עולה ממנה כי המנכ"ל והוא אכן נפגשו וכי זה הראשון הבטיח לו כי יפעל לביטול הקובלנה. בנוסף, סומך המשיב את ידו על קביעותיו של בית הדין באשר לחסר הקיים בחוק לעניין אפשרות חזרה מתלונה, באשר לתחולתה של ההגנה מן הצדק על ענייננו, ובאשר לקביעה לפיה על אף שקיימת סמכות מקבילה להגשת קובלנה, במקרה זה לא נעשה בה שימוש. עוד טוען המשיב טיעונים לגופן של ההאשמות נגדו, אך אלו אינם נדרשים לענייננו.

דיון

5.             לאחר שעיינתי בהחלטת בית הדין ושקלתי את הטענות שהועלו על-ידי הצדדים בכתב ובעל-פה, מצאתי כי דין הערעור להתקבל. אין חולק כי לגורמי התביעה לא נמסרה כל הודעה על ביטול הקובלנה בעניינו של המשיב, והשאלות העיקריות הנתונות במחלוקת הן האם אכן ניתנה למשיב הבטחה מנהלית כי הקובלנה שהוגשה בעניינו תבוטל ומה צריכות להיות השלכותיה של הבטחה זו - ככל שאכן ניתנה.

6.             כאמור, בית הדין קבע כי למשיב ניתנה הבטחה מנהלית על-ידי המנכ"ל כי הקובלנה שהוגשה נגדו תבוטל. לטעמי, קביעה זו אינה חפה מקשיים וספקות.

בתגובת המנכ"ל ציין הוא כי לאור בקשת המשיב כי לא יינקטו צעדים משמעתיים נגדו, הוא הודיע למשיב כי יפנה לנציבות שירות המדינה על מנת לבדוק אם ניתן לבטל את ההליכים המשמעתיים. עוד עולה כי לאחר שנמסר למנכ"ל על-ידי ראש מינהל משאבי אנוש והממונה על המשמעת במוסד כי לא ניתן לבטל את ההליך המשמעתי מאחר שכבר הוגשה קובלנה והוחל בחקירה, מסר הוא הודעה ברוח הדברים האלו למשיב. ספק בעיני אם ניתן להסיק מדברים אלו באופן חד-משמעי כי המנכ"ל החליט לבטל את הקובלנה נגד המשיב וכי נוצרה הבטחה מנהלית בעניין זה. הלכה היא שהבטחה שלטונית קמה רק כאשר משתקפת כוונה לתת לדברים תוקף משפטי מחייב; עליה להיות ברורה וחד-משמעית ועל הטוען לה להוכיח כי הבטחה כזו אכן ניתנה וכי היא מפורשת, ברורה ולא מוטלת בספק (ראו למשל: בג"ץ 7474/05 העמותה לקידום ויישום יום לימודים ארוך נ' משרד החינוך, התרבות והספורט, פסקה 6 וההפניות שם (לא פורסם, 19.6.2006)). בענייננו, מתגובת המנכ"ל עולה אמנם כי הלה התחייב לבדוק עבור המשיב האם ניתן לבטל את ההליכים המשמעתיים, אך אין בה לטעמי כל התחייבות חד-משמעית כי הקובלנה תבוטל, בפרט כאשר ממילא אין משמעה של בדיקה משום התחייבות לתוצאה הסופית. תגובה זו נכתבה אמנם כשנה לאחר שהתקיימה השיחה בין המנכ"ל לבין המשיב, ואולם אין בכך לטעמי כדי לגרוע בהכרח מאמינותה. יתר על כן, האמור בתגובה מקבל חיזוק מן הדברים שציין המשיב בעצמו בזכרון הדברים שערך לאחר שהודיע לו המנכ"ל כי לא ניתן עוד לבטל את הקובלנה. במסמך זה ציין הוא כי המנכ"ל מסר לו שבחן את אפשרות ביטול הקובלנה עם הגורמים המוסמכים, אך אלו הודיעו לו כי הדבר אינו אפשרי. אמנם, ייתכן שאצל המשיב נוצרה ציפייה מסוימת לאחר שיחתו הראשונה עם המנכ"ל, אך אין בציפייה זו בלבד כדי להכריע את הכף לטובת הקביעה כי ניתנה הבטחה מנהלית.

ערה אני כמובן להלכה לפיה אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בנקל בקביעות עובדתיות שנקבעו על-ידי הערכאה הדיונית. כידוע, ביסודו של כלל זה עומדת ההנחה כי לערכאה הדיונית ישנו יתרון משמעותי בקביעת ממצאי עובדה וממצאי מהימנות בשל התרשמותה הבלתי-אמצעית מן העדים המופיעים בפניה (ראו למשל: ע"פ 2458/00 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(2) 918, 924 (2001); ע"פ 2649/00 ישראל נ' מדינת ישראל, פסקה 6 לפסק הדין (לא פורסם, 16.8.2001)). ואולם, לצד זאת נקבע כי: "הרתיעה נחלשת, ולעתים אף נעלמת, כאשר ערכאת הערעור מתבקשת להפוך ממצאים עובדתיים שנקבעו על-ידי הערכאה הדיונית, לא בדרך של התרשמות מן העדים, אלא בדרך של התרשמות מחפץ או מסמך או בדרך של בדיקת העדויות במבחן ההגיון" (ע"פ 9352/99 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 6 לפסק דינו של השופט זמיר (לא פורסם, 5.10.2000)). כך הוא בענייננו. כאמור, בית הדין לא ביסס את קביעותיו על עדותו של מנכ"ל המוסד או על עדויות אחרות שנשמעו בפניו, אלא על תגובתו הכתובה של המנכ"ל, על זכרון הדברים שנערך על-ידי המשיב ועל תגובת המשיב לתובענה. מסמכים אלו נמצאים גם בפניי. בנסיבות אלו, אין יתרון מהותי לערכאה הקודמת בבחינתם של המסמכים וקל וחומר בהסקת מסקנות מתוכנם.

7.             זאת ועוד. גם אם נותיר בעינה את קביעת בית הדין כי למשיב אכן ניתנה הבטחה מנהלית מחייבת, לא שוכנעתי כי בנסיבות המקרה התקיימה הצדקה לשימוש בדוקטרינה של "הגנה מן הצדק" לצורך ביטול התובענה. אכן, בפסיקת בית משפט זה נקבע כי דוקטרינה זו, אשר מקורה במשפט הפלילי, חלה גם על הדין המשמעתי (ראו: על"ע 2531/01 חרמון נ' הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל-אביב-יפו, פ"ד נח(4) 55, 79-77 (2004, להלן: עניין חרמון); עש"מ 687/05 מדינת ישראל נ' עמר (לא פורסם, 11.5.2005)). ואולם, בשני התחומים - הפלילי והמנהלי - תחולתה של דוקטרינה זו היא מצומצמת והשימוש בה לא נעשה כעניין שבשגרה אלא במקרים חריגים בלבד, בהם יש בהמשך ההליך המשפטי כדי לגרום עיוות דין לנאשם או כדי ליצור תחושה חזקה של חוסר צדק. בבחינת מקרים אלו יש לאזן בין הפגיעה אשר תיגרם לנאשם לבין משקלו של האינטרס הציבורי בהמשך ההליך המשמעתי נגדו (עניין חרמון, בעמ' 79). לא שוכנעתי כי המקרה שבפניי נכנס לגדר המקרים החריגים המצדיקים שימוש בדוקטרינה.

בבחינת הפגיעה אשר תיגרם למשיב כתוצאה מאי-ביטול התובענה יש לבחון, בין היתר, האם הוכח דבר קיומה של הבטחה לביטול הקובלנה; האם הייתה למשיב ציפייה סבירה כי ההבטחה תקוים; האם שינה מצבו לרעה על סמך הבטחה זו; והאם בנסיבות אלו העמדתו לדין סותרת את עקרונות הצדק וההגינות (ישגב נקדימון הגנה מן הצדק 248-246 (2003, להלן: נקדימון)). בענייננו, גם אם נניח כי הוכח דבר קיומה של ההבטחה ונוצרה ציפייה אצל המשיב - ואיני סבורה כי כך היה - לא התרשמתי כי המשיב שינה מצבו לרעה על סמך הבטחה זו במידה המצדיקה את ביטול התובענה. המשיב לא טען בפניי כי פעל בחקירתו תוך הנחה כי הקובלנה נגדו תבוטל או כי מסר - על סמך הנחה זו - מידע הפוגע בזכויותיו. בפרט אמורים הדברים לאור העובדה כי כארבעה חודשים בלבד לאחר שלכאורה ניתנה למשיב ההבטחה בדבר ביטול הקובלנה, ידע הוא כי זו לא בוטלה שכן זומן לחקירה. היינו, משך הזמן בו סבר המשיב כי הקובלנה תבוטל היה קצר יחסית, כך שגם מטעם זה אין הצדקה להכיר בהסתמכותו על ההבטחה (ראו לעניין זה נקדימון, בעמ' 250-248). גם בבחינת פעולת הרשות לא מצאתי כי במקרה דנן עלתה התנהגות הרשויות לכדי התנהגות "שערורייתית", המצדיקה את ביטול התובענה (לעניין זה ראו: זאב סגל ואבי זמיר "הגנות מן הצדק כיסוד לביטול אישום" הפרקליט מז 63-62 (2003)). כאמור, הקובלנה נגד המשיב הוגשה על סמך מעשים לכאורה שביצע בניגוד לחובות המוטלות עליו, כאשר לאחר חקירה נמצא, לדעת התביעה, בסיס ראייתי המצדיק הגשת תובענה נגדו. אין לומר כי בנסיבות אלו המשך ההליך המשמעתי נגד המשיב חורג מגדרי התנהלותן הסבירה של הרשות וגורמי התביעה, לא כל שכן לקבוע כי הוא עולה לכדי התנהגות המצדיקה ביטול התובענה. 

ויודגש. אין אני מקלה ראש בעוגמת הנפש שוודאי נגרמה למשיב, אדם אשר עבד בשירות המדינה במשך שנים ארוכות, עת נודע לו על פתיחת חקירה נגדו. יחד עם זאת, בקושי אישי זה בלבד אין לטעמי די כדי להצדיק את ביטול התובענה. כאמור, יש לאזן בין זכויותיו של המשיב לבין האינטרס הציבורי בהעמדתו לדין. לטעמי, נוטה הכף במקרה זה לטובת האינטרס הציבורי. ההליך המשמעתי נועד לשמור על פועלו התקין של השירות הציבורי, כמו גם על דמותו ותדמיתו בעיני הציבור הנזקק לשירותיו. בהתאם לכך, אמצעי המשמעת המוטלים על עובד המדינה נועדו לתקן את הנזק שנגרם לתדמית השירות הציבורי ולאמון הציבור בו (ראו למשל: עש"ם 8622/05 נעמאנה נ' מדינת ישראל, פסקה 9 לפסק הדין (לא פורסם, 25.12.2006); עש"ם 222/07 אסדו נ' מדינת ישראל, פסקה 49 לפסק הדין וההפניות שם (טרם פורסם, 11.11.2007). כן ראו: בג"ץ 7542/05 פורטמן נ' מאיר שטרית, פסקאות 16, 21-20 לפסק דיני (טרם פורסם, 11.2.2007)). על כן, מקום שהתביעה מצאה כי ישנו חומר ראייתי המבסס לכאורה עילת תביעה נגד המשיב, ומבלי שאחווה דעה לגופו של חומר ראיות זה, מן הראוי שההליך ימוצה עד תום. בפרט אמורים הדברים במי שמיוחסים לו אישומים מעין אלו המיוחסים למשיב, שכן אי-מיצוי הליכי החקירה באישומים אלו משדר מסר שלילי לשירות הציבורי כולו. כמו כן, אם לא תמוצה החקירה בעניינו של המשיב, המכהן בתפקיד בכיר במוסד לביטוח לאומי, בשל הבטחה שניתנה לו לכאורה על-ידי מנכ"ל המוסד, עלול הדבר ליצור מראית עין של איפה ואיפה לטובת עובדים בכירים בשירות הציבורי, דבר אשר יפגע כאמור בתדמיתו של השירות הציבורי ובאמון הציבור בו.  

8.             בשולי הדברים, אוסיף כי מצאתי טעם גם בטענת המערערת כי משהוגשה קובלנה נגד המשיב עובר שיקול-הדעת לגבי המשך הטיפול בה לידי התביעה. בית דין מצא, כאמור, כי בנסיבות המקרה אין מקום להשלים בדרך של חקיקה שיפוטית את החסר הקיים בחוק באשר לסמכויותיה של התביעה במקרה בו בוטלה הקובלנה שעל בסיסה הוגשה התובענה. אכן, הדין המשמעתי אינו כולל הוראה מפורשת המסדירה מצב זה. ההוראה הרלוונטית לענייננו היא הוראת סעיף 33 לחוק, הקובע כדלקמן:

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ