אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ערעור על דחיית תביעה נגד מנהל מקרקעי ישראל

ערעור על דחיית תביעה נגד מנהל מקרקעי ישראל

תאריך פרסום : 13/01/2008 | גרסת הדפסה
ע"א
בית המשפט המחוזי מרכז
3128-08-07
19/12/2007
בפני השופט:
1. אילן ש' שילה - אב"ד
2. אסתר דודקביץ
3. מיכל נד"ב


- נגד -
התובע:
1. ברוריה פולק
2. דפנה פולק

הנתבע:
1. מינהל מקרקעי ישראל
2. "כפר הדר - מפעל המים" אגודה שיתופית בע"מ

פסק-דין

ערעור על החלטותיו של בית משפט השלום בכפר סבא (כב' השופט ד' גדול) מיום 2.4.06 ומיום 6/6/06 שבהן הורה על סילוקה על הסף של תביעה שהגישו המערערות להצהרה שפסק דין לסילוק יד שניתן לבקשת מינהל מקרקעין ישראל (להלן: " ממ"י" או " המשיב") נגד מר צבי פולק (להלן: " צבי") ובתו סיגל פולק (להלן: " סיגל") אינו חל על המבקשות ואין לבצעו כלפיהן.

1.         רקע

                         (א)               ברוריה פולק, המערערת מס' 1, היא רעייתו של צבי. דפנה פולק, המערערת מס' 2 וסיגל ויזמן (להלן: " סיגל") הן בנותיהם של צבי ושל המערערת מס' 1.

                         (ב)                קדמה להליכים שביסוד הערעור שלפנינו תביעה שהגיש ממ"י נגד צבי, סיגל ואחרים לבית משפט השלום בכפר סבא (ת"א 7197/00), שבה עתר לסילוק ידם של צבי וסיגל ממקרקעין הידועים כחלקה 9 בגוש 6443 בכפר הדר (להלן: " המקרקעין"), שעליהם בנה צבי שני מבני מגורים ללא רשות וללא היתר. ביום 12.11.02 נתן בית משפט השלום בכפר סבא (כב' השופט ד' גדול) פסק דין (להלן: " פסק הדין") שבו הורה על פינויים של צבי וסיגל מהמהקרקעין. בפסק הדין ציין בית משפט קמא שכבר ב 1975 ניתן פסק דין לפינויו של צבי (מפי השופט א' סגלסון בשבתו בבית משפט השלום בנתניה) אך פסק דין זה לא בוצע.

                          (ג)                בפסק הדין נדחו טענותיו של צבי שיש לו זכויות כלשהן במקרקעין, ונקבע בין השאר כדלקמן: צבי לא הוכיח שהייתה לו זכות של דייר מוגן במקרקעין; אין ליתן אמון בגרסתו לעניין תקופת החזקתו במקרקעין; צבי עזב בשעתו את המקרקעין והעדויות שהביא לא הצליחו לכסות על פער של ארבע שנים לפחות מאז עזב את המקרקעין ועד שובו אליהם בתחילת שנות ה-70, וכדברי בית המשפט: " גם הבת סיגל ויזמן לא יכלה לאשש את דברי אביה, בסעיף 12 לתצהיר עדות ראשית שלו, ולכן אני קובע כי אין לקבל את גרסת פולק בכל הקשור למגוריו ומגורי משפחתו הסמוכה על שולחנו בתאריכים הקובעים" (עמ' 119 לפסק הדין); צבי בנה במקרקעין ללא היתר ולא קיים צו הריסה שהוציא בית משפט; אין בארנונה ששילם צבי כדי להקנות לו הגנה בפני פינוי; אפילו היה צבי בר רשות במקרקעין הרי שמדובר ברשות ללא תמורה שממ"י רשאי להביאה אל קיצה. אפילו היה מקום לשקול, משיקולי צדק, אפשרות של התנאת הפינוי בפיצוי הרי שצבי וסיגל לא טענו ולא הביאו כל ראיה, כגון קבלות, הזמנות עבודה או חוות דעת שמאי, לשווי השקעות שהשקיעו במקרקעין, שעל כן אין הם זכאים לפיצוי. בית המשפט הגיע אפוא למסקנה שעל צבי וסיגל לפנות את המקרקעין שבהם הם מחזיקים ושהחזיקו שלא כדין מאז שנת 1972.

                         (ד)                ערעור על פסק הדין שהגישו צבי וסיגל לבית המשפט המחוזי בתל אביב נמחק בהסכמתם, אך ביצוע פסק הפינוי עוכב, על פי החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, עד ליום 15.3.06 " על מנת לאפשר לכל בני המשפחה לפנות את הנכס בו זמנית" (החלטת כב' השופטת ש' דותן מיום 9.3.06).

                         (ה)               לקראת מועד הפינוי המתקרב, הגישו המערערות, ביום 15.12.05, את התביעה דנן לבית משפט השלום בראשון לציון; התביעה הועברה לדיון לבית משפט השלום בכפר סבא (ת"א 1743/06; להלן: " התביעה החדשה") . בתביעה החדשה עתרו המערערות - ברוריה פולק, רעייתו של צבי ואימה של סיגל, ודפנה, בתם של צבי וברוריה ואחותה של סיגל - שבית המשפט יצהיר כי פסק הדין אינו חל עליהן, מכיוון שלא היו צד לו. עוד עתרו לצו מניעה קבוע נגד פינויין מהמקרקעין. הנתבעים בתביעה החדשה היו המשיבים דנן ממ"י והמשיבה מס' 2 (להלן: " המושב").

                          (ו)                בתביעה החדשה טוענת ברוריה שגרה בבית שעל המקרקעין משנות ה-50. דפנה טוענת, כי גרה בדירה נפרדת הממוקמת סמוך לבית מזה 25 שנה. לטענת המערערות, בשנות ה-50 הגיעו הוריו של צבי לארץ והתגוררו בבית שבמקרקעין. באותה שנה נישא צבי לברוריה ומאז הם חיו בבית יחד, פרט לתקופה קצרה. ברוריה השקיעה בבית מהכסף שהשתכרה בעבודה במסגרת החינוכית עד 1980, טיפחה הבית ועסקה באחזקתו השוטפת. דפנה מתגוררת ביחידה עצמאית סמוכה לבית משך כ-25 שנה ומגדלת בו את ילדיה. (ר' התביעה החדשה נספח ב' להודעת הערעור סעיפים 8, 9).

                         (ז)                עם הגשת התביעה הגישו המערערות בקשה לצו מניעה זמני שימנע פינויין מן המקרקעין, אך בקשתן נדחתה.  בקשת רשות לערער על החלטת הדחייה שהגישו המערערות לבית המשפט המחוזי בתל אביב נדחתה אף היא. המערערות לא אמרו נואש ופנו בבקשת רשות לערער לבית המשפט העליון (רע"א 2304/06). גם בקשתן האחרונה נדחתה בהחלטת כב' השופט רובינשטיין מיום 14.3.06, שראוי להביאה כלשונה:

 " ככל שהפכתי בדבר, גם בהתחשב בנסיבות של פינוי, לא ראיתי מקום להתערבות בהחלטותיהם של בתי המשפט הקודמים (השופט גדול בבית משפט השלום ביום 7.3.06 והשופטת דותן בבית המשפט המחוזי ביום 9.3.06). ניסיתי להעריך את סיכויי ההליך, נוכח תולדות ההליכים הרלבנטיים, ונראה שהמשוכה שעל המבקשות לעבור גבוהה ביותר. בהתחשב בארכות שכבר ניתנו, לרבות בבית המשפט המחוזי, ובשלב המאוחר שבו הגישו המבקשות את תביעתן א' 5056/05 בשלהי 2005 (שלוש שנים ויותר לאחר פסק הדין בת"א 7197/00), היה בידי המבקשות להתכונן לפינוי. המדובר בתקופה לא קצרה של התדיינות, עוד משנת 2000, שאין לגביה טענה שהמבקשות לא ידעו עליה (ראו החלטת השופט גדול מ- 7.3.06, עמ' 14 להחלטה). אף באשר להפיכות, המדובר (משיב 1) במינהל מקרקעי ישראל ולכן אם יתהפך בכל זאת הגלגל לא אלמן ישראל, ויש להניח שכך גם לגבי המשיבה 2 ...".

                         (ח)               ביום 2.4.06 בעת דיון בבקשה לסילוק על הסף של התביעה החדשה (בש"א 1812/06) הורה בית משפט קמא (כב' השופט ד' גדול) על סילוקה על הסף של התביעה החדשה נגד ממ"י, וביום 6.6.06 (בש"א 2521/06) הורה גם על סילוק התביעה על הסף נגד המושב (מאותם טעמים שפרט בהחלטה מיום 2.4.06). שתי החלטות אלו, שהן למעשה פסקי דין, הן נושא הערעור שלפנינו.

2.         תמצית טענות המערערות

שגה בית המשפט עת קבע כי קמה, בנסיבות העניין, עילה לדחיית התביעה על הסף; בית המשפט לא נימק את הדחייה והסתפק באמירה כללית שהתקיימו נסיבות חריגות המאפשרות דחייה על הסף; המערערת 2 גרה ביחידה נפרדת מהוריה והיה מקום לדון בתביעתה לגופה; דירת מגורים של אדם ראויה להגנה מיוחדת לפי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו; ההסדר הקבוע בהוצל"פ אינו רלוונטי לענייננו; פסק הדין איננו מהווה מעשה בית דין כלפי המערערות; פסק הדין אינו מהווה השתק פלוגתא, כי כל שהוכרע בפסק הדין הוא עניין זכותם של צבי וסיגל כדיירים מוגנים; מטעמים של צדק ושל תקנת הציבור ראוי שלא יחול כלל מעשה בי-דין בעניינן של המערערות בשל חשיבות הסוגיה בחייהן; דחיית התביעה על הסף מהווה פגיעה בוטה שאינה מידתית בזכות הגישה לערכאות ובזכותן לדיון הוגן; למערערות לא הייתה זכות ערעור על פסק הדין, והדרך היחידה העומדת להן לזכות בהליך שיפוטי הוגן היא באמצעות התביעה החדשה.

3.         תמצית טענות ממ"י

מטרתו של הערעור לעקוף ביצוע של פסק דין חלוט; מדובר במקרה של שימוש לרעה בהליכי בית משפט; בתביעה הראשונה נתבעו צבי - אבי המשפחה ובתו סיגל כשהסעד שהתבקש היה פינוי וסילוק יד מהמקרקעין שעליהם הבתים. הערעור של צבי וסיגל נדחה בהסמה ונקבע מועד לפינוי; אין כל תוספת בטענות המערערות, שהן טענות משפטיות בלבד ועיקרן שפסק הדין אינו חל עליהן; ההליכים בתביעה הראשונה נגד צבי וסיגל ארכו ארבע שנים וחצי והמערערות מעולם לא עתרו להצטרף אליהם; זכות הפניה לערכאות עמדה למערערות משך כל זמן התנהלות התביעה הראשונה; כל מטרת ההליך הנוכחי היא להמשיך ולעכב את פינוי המקרקעין. הכלל של מעשה בי דין חל בענייננו. אין צורך בזהות מוחלטת של הצדדים, יש להחיל בענייננו את תורת "הקירבה המשפטית" (PRIVITY). המבקשות הן בנות משפחה מדרגה ראשונה של צבי וסיגל - בעלי הדין בתביעה הראשונה, והן היו מודעות להליכים בתביעה הראשונה ולהחלטות שניתנו בה; למערערות זהות אינטרסים עם צבי וסיגל, הטענות המשפטיות זהות - הן נידונו והוכרעו. יש לראות במערערות חליפות של צבי וסיגל ועל כן הן מושתקות מלהתדיין באותה עילה. למערערות אין זכויות במקרקעין; רישיון חינם שניתן ללא תמורה ניתן לביטול בכל עת, והגשת תביעה כמוה כביטול הרישיון. בר רשות שרישיונו הופסק זכאי לפיצוי רק אם ניתנה רשות לישיבתו במקרקעין והסכמה כי ישפר הנכס. הרשות שניתנה למערערות, אם בכלל - מכללא, בוטלה עם הגשת התביעה.

4.          דיון והכרעה

                         (א)               בדיון לפנינו חזר בא כוח המערערות ואישר כי " אין טענה שהן לא ידעו על ההליכים". כזכור הדברים אושרו גם בהחלטת בית המשפט העליון שהובאה לעיל. הסוגיה המרכזית שיש לדון בה היא אפוא סוגיית הקירבה המשפטית.

                         (ב)                השאלה הנשאלת בענייננו היא האם פסק הדין מקים מעשה בית-דין כלפיהן?

" מטרתו של הכלל בדבר מעשה-בית-דין היא למנוע הטרדה חוזרת של בעל-דין בגין אותה עילה ולמנוע מבית-המשפט את הצורך לברר ולהכריע שוב בעילה או באחת מהפלוגתאות שעלו בה...

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ