אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ערעור המדינה על החלטת המחוזי לשחרר את המשיבים ממעצר בתנאים מגבילים-התקבל בחלקו

ערעור המדינה על החלטת המחוזי לשחרר את המשיבים ממעצר בתנאים מגבילים-התקבל בחלקו

תאריך פרסום : 04/12/2007 | גרסת הדפסה
בש"פ
בית המשפט העליון
10122-07
03/12/2007
בפני השופט:
הנשיאה ד' ביניש

- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד יאיר חמודות
הנתבע:
1. מישל ג'אני ת.ז. 023666472
2. ניתאי תשובה ת.ז. 038375028

עו"ד אבי חימי
החלטה

           לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (השופט א' ואגו) מיום 27.11.2007 אשר הורה על שחרורם של המשיבים ממעצר בתנאים מגבילים.

1.        ביום 10.10.2007 הוגש לבית המחוזי בבאר-שבע כתב אישום נגד המשיבים, אשר ייחס להם עבירות של סחיטה באיומים לפי סעיף 428 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) וקשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין. בנוסף לכך יוחסה למשיב 1 עבירה של סחיטה באיומים שגרמה לעשיית המעשה לפי סעיף 428 לחוק העונשין. באישום הראשון נטען כי המשיב 1 פנה בחודש פברואר 2007 לאלמנת אחיו (להלן: המתלוננת) בשעה שהיה במעצר בו היה נתון בגין משפט רצח שהתנהל נגדו, וביקש שתמסור לו סך של 50,000 ש"ח הנחוצים לו לשם שחרור לחלופת מעצר. לאחר שהמתלוננת סירבה למסור לו את סכום הכסף, איים עליה המשיב 1 כי ישבור לה את הרגליים ויעשה אותה נכה. בעקבות דברים אלה רכשה המתלוננת שיק בנקאי בסך 50,000 ש"ח ומסרה אותו למשיב 1. באישום השני נטען, כי במספר הזדמנויות החל בחודש אוגוסט 2007 דרש המשיב 1 מהמתלוננת כי זו תמסור לו סך של 180,000 דולר, בגין חוב שלטענתו חב לו בעלה המנוח של המתלוננת שהיה כאמור, אחיו של המשיב 1. לאחר שהמתלוננת סירבה למסור את הסכומים האמורים, איים עליה המשיב 1 מספר פעמים שתמסור לו את הכסף, שאחרת "יפרק אותה" ואת בן זוגה. לבסוף, באישום השלישי הואשמו המשיבים בצוותא, תוך שנטען כי המשיב 1 קשר עם המשיב 2 קשר, לפיו המשיב 2 יאיים על המתלוננת יחד עם אדם אחר, יוסי ג'אנו (להלן: ג'אנו), על מנת שהמתלוננת תמסור למשיב 1 את הכספים האמורים. נטען, כי ביום 1.10.2007 הגיעו המשיבים וג'אנו לבית אמה של המתלוננת וכי בשלב זה ניפץ המשיב 2 את שמשת הרכב של המתלוננת ותקף את אחיה. עוד נטען כי המשיב 2 וג'אנו איימו על המתלוננת בכך ששלפו כלפיה סכינים ואיימו עליה בתנועות המצביעות על כוונתם לדקור את המתלוננת.

           עם הגשת כתב האישום ביקשה העוררת את מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים נגדם. בבקשה נטען כי מהמשיבים נשקפת מסוכנות רבה, וכי קיים חשש שבמידה וישוחררו ימשיכו לבצע עבירות ויסכנו את ביטחון המתלוננת, בני משפחתה ועדים נוספים. בבקשה צויין עוד כי למשיבים עבר פלילי שכולל הרשעות אף בעבירות אלימות. עוד נטען כי מסוכנתו של המשיב 1 נלמדת אף מכך כי הוא ביצע לכאורה את המעשים שיוחסו לו בזמן שהיה משוחרר בתנאים של איזוק אלקטרוני ומעצר בית בביתו של המשיב 2, הסמוך לביתה של המתלוננת, בגין אישום בעבירת רצח.

2.        ביום 31.10.2007 קבע בית המשפט המחוזי כי קיימות בעניינם של המשיבים ראיות לכאורה וכי עילת המעצר בעניינם אינה נתונה למחלוקת. עם זאת, בית המשפט המחוזי הבהיר בהחלטתו כי קיימות אינדיקציות לכך שניתן לשחרר את המשיבים לחלופת מעצר, ועל-כן הורה על הכנת תסקירי מעצר. כעבור מספר שבועות הוגשו לבית המשפט המחוזי תסקירי המעצר בהם נמנע שירות המבחן מלהמליץ על שחרור המשיבים ממעצר. חרף זאת, הורה בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 27.11.2007 על שחרורם של המשיבים בתנאים.

           באשר למשיב 1 קבע בית המשפט כי המסוכנות אשר נשקפת ממנו הינה מסוכנות נקודתית כלפי המתלוננת, וכי את התכלית של הבטחת שלומה ניתן יהיה להשיג אף על דרך של חלופת מעצר. עוד התחשב בית המשפט המחוזי בכך שהמעשים שיוחסו למשיב 1 לא הגיעו לכלל מעשה או פגיעה פיזית במתלוננת. באשר לעובדה שהמשיב 1 ביצע את המעשים שיוחסו לו בשעה שהיה משוחרר בחלופת מעצר במסגרת תיק הרצח המתנהל נגדו, ציין בית המשפט כי האיזוק האלקטרוני הוכיח את עצמו בכך שהראיות לכאורה בעניינו של המשיב 1 מסתמכות, בין היתר, על הרישומים האלקטרוניים בדבר יציאתו וכניסתו מהבית בו שהה במסגרת חלופת המעצר. לפיכך, ולאחר ששוכנע שהמפקחים שהוצעו בעניינו של המשיב 1 יוכלו לפקח עליו, קבע בית המשפט המחוזי כי המשיב 1 יימצא באיזוק אלקטרוני במעצר בית מלא בדירה שכורה בעיר נצרת עילית, המרוחקת מרחק רב מהעיר אשקלון בה מתגוררת המתלוננת. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי ההפקדות בסך 250,000 ש"ח שבוצעו עבור המשיב 1 במסגרת שחרורו בתנאים בתיק הרצח ישמשו גם להבטחת תנאי השחרור בתיק זה; כי המשיב 1 יפקיד ערבות עצמית בסך 100,000 ש"ח; כי תינתן ערבות של בת זוגו ואמו בסכום של 75,000 ש"ח כל אחת; כי תינתן ערבות נוספת של שני ערבים נוספים על סך 50,000 ש"ח כל אחד; וכי יוצא נגדו צו עיכוב יציאה מן הארץ. עוד אסר בית המשפט על המשיב 1 ליצור כל קשר עם המתלוננת או עם עדי תביעה אחרים בתיק.

           אף לעניין המשיב 2 הורה בית המשפט על שחרורו לחלופת מעצר. בית המשפט ציין כי עברו של המשיב 2 אינו מכביד וכי ניתן להסתפק בחלופה שהוצעה לגביו. בית המשפט קבע כי הוא התרשם באופן חיובי מהמפקחים שהוצעו לגבי המשיב 2, וכי הוא שוכנע שיש במחיר של חזרה למעצר כדי להרתיע את המשיב 2 מלהפר את תנאי השחרור. לפיכך, הורה בית המשפט על שחרור המשיב 2 למעצר בית מלא ברמת גן; על מתן ערבות עצמית בסך 100,000 ש"ח ועל הפקדת 15,000 ש"ח; ועל מתן ערבות צד ג' של שני ערבים בסך 75,000 ש"ח כל אחד. עוד נקבע, כי על המשיב 2 חל איסור על יצירת קשר עם המתלוננת או עדי תביעה אחרים וכי יוצא נגדו צו עיכוב יציאה מן הארץ והפקדת דרכון.

           לבסוף יצוין, כי בית המשפט המחוזי התייחס לכך שהחלטתו ניתנה חרף העובדה ששירות המבחן לא המליץ על שחרורם של שני המשיבים בתנאים. לעניין זה קבע בית המשפט המחוזי כי "אף ששירות המבחן אמון על בדיקה מקצועית ויסודית של חלופות מעצר, ובית המשפט בדרך כלל מייחס חשיבות ומשקל ניכרים להמלצתם, אין צריך לומר שבית המשפט הוא המופקד על ההחלטה בסופו של יום ועל איזון מכלול השיקולים כולם, וההגעה למסקנה האופרטיבית המיטבית".

3.        בערר שלפניי טענה העוררת כי בהתחשב במסוכנותם הרבה של המשיבים יש לעצרם עד תום ההליכים. בנוגע למשיב 1 טענתה המרכזית של העוררת היא כי נלמדת ממנו מסוכנות כללית לשלום הציבור. לעניין זה הדגישה העוררת כי המשיב ביצע את המעשים המיוחסים לו בשעה שתלוי ועומד נגדו תיק באשמת רצח, ולאחר ששוחרר בתנאים מגבילים בשל חלוף הזמן הניכר בניהול תיק זה. לפיכך טענה העוררת כי מסוכנותו הכללית של המשיב 1 נלמדת בין היתר מכך שהוא אינו בוחל בהמשך ביצוע עבירות, גם לאחר ששוחרר לחלופת מעצר. בהקשר זה הודגש כי חלק מסכומי הכסף אותם סחט לכאורה המשיב 1 מהמתלוננת, ניתנו על ידו כערובה שאיפשרה את שחרורו בתנאים בתיק הרצח. בנוסף לכך ציינה העוררת כי למשיב 1 עבר פלילי ניכר, ובהתחשב בכל אלה טענה כי נלמדת ממנו מסוכנות כללית המצדיקה את מעצרו עד תום ההליכים. לצד הטענה בדבר מסוכנותו הכללית של המשיב 1, טענה העוררת כי  נשקפת ממנו מסוכנות נקודתית כלפי המתלוננת. לעניין זה נטען כי האישום השלישי נגדו מעיד כי המשיב 1 מערב אנשים אחרים לצורך השגת מטרותיו ולכן אין ממש בטענה כי מרחק גיאוגרפי ניכר בינו לבין המתלוננת עשוי לאיין את מסוכנותו הנקודתית כלפיה. עוד טענה העוררת כי העובדה שהמשיב 1 ביצע את המעשים המיוחסים לו בשעה שהיה באיזוק אלקטרוני מוכיחה כי הוא למד לנצל את "נקודות התורפה" של חלופה זו. בהתחשב בכך, ביקשה העוררת כי משיב זה ייעצר עד תום ההליכים נגדו.

           אשר למשיב 2 טענה העוררת כי היה על בית המשפט המחוזי לעצרו עד תום ההליכים הן בהתחשב במסוכנותו הנובעת מהמעשים המיוחסים לו והן בהתחשב בהתרשמותו המסויגת של שירות המבחן ממשיב זה ומהמפקחים שהוצעו לגביו. העוררת ציינה עוד כי אף למשיב 2 יש עבר פלילי ניכר, בין היתר בעבירות אלימות.

           לעניין סטייתו של בית המשפט המחוזי מהאמור בתסקיר שהוכן על ידי שירות המבחן, בגדרו לא הומלץ כי המשיבים ישוחררו בתנאים, טענה העוררת כי בעניינם של שני המשיבים אין נימוקים המצדיקים סטייה מהמלצה זו, ולפיכך אף מטעם זה לא היה על בית המשפט המחוזי לשחררם לחלופת מעצר.

4.        בדיון שהתקיים לפניי חזרה העוררת על טענותיה. בתשובה לכך, טען בא-כוח המשיבים כי אמנם בעניינו של המשיב 1 קיימת מסוכנות נקודתית כלפי המתלוננת, אך אין מדובר במסוכנות כללית לשלום הציבור. לפיכך, טען בא-כוח המשיבים כי יש בחלופת המעצר שנקבעה למשיב 1, לפיה יימצא הוא במעצר בית במרחק ניכר מביתה של המתלוננת, כדי ליתן מענה למסוכנות הנקודתית אשר נשקפת ממנו. עוד טען הסניגור כי המשיב 1 לא הפר את תנאי השחרור שנקבעו לו בתיק הרצח, והוא ביקש ללמוד על כך אף מעצם העובדה שהעוררת לא הגישה נגד המשיב 1 כתב אישום בעבירה של הפרת הוראה חוקית. בנוגע למשיב 2 טען בא-כוחו כי אף שקיים לגביו עבר פלילי, לא ריצה הוא בעבר עונש של מאסר בפועל. עוד נטען כי חרף תסקיר המעצר, התרשם בית המשפט המחוזי באופן ישיר וחיובי ביותר מהמפקחים שהוצעו לגביו. בהתחשב בכל אלה טען הסניגור כי אין להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי לשחרר אף את המשיב 2 בתנאים.

5.        לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הערר להידחות בכל האמור למשיב 2, וכי דין הערר להתקבל בנוגע למשיב 1. אין בידי לקבל את טענת הסניגור כי מהמשיב 1 נשקפת מסוכנות נקודתית בלבד, כלפי המתלוננת; אם וככל שניתן לפצל פוטנציאל סיכון שבאדם כלפי מטרה אחרת. כזכור, המשיב 1 היה עצור עד תום ההליכים בגין אישום בתיק אחר ובשלב מסוים נקבע כי יוכל להשתחרר בתנאים מגבילים. באישום נשוא ערר זה נטען כי המשיב 1 סחט את המתלוננת על מנת שיוכל ליתן את הערובה שנקבעה לו. במעשים נטענים אלה, אשר קיימות לגביהן בשלב זה ראיות לכאורה, הביע המשיב 1 זלזול בתנאי הערובה שהוטלו עליו ואת חוסר רתיעתו מפני החוק. אמת, אף אם אין ניתן לקבוע כי מעשי הסחיטה הנטענים שביצע המשיב 1 היוו הפרה של תנאי הערובה שהוטלו עליו בתיק האחר, הרי מעשים נטענים אלה מקימים חשש אינהרנטי שהמשיב 1 עשוי לשוב ולסכן את ביטחון הציבור בהנחה שישוחרר בתנאים אף בתיק נשוא הערר שלפניי. מעשי הסחיטה והאיומים שהמשיב 1 ביצע לכאורה, שעה שהיה משוחרר בגין עבירת רצח, מלמדת על מסוכנותו. לפיכך, מסוכנותו הכללית של המשיב 1, לצד מסוכנותו הקונקרטית כלפי המתלוננת עליה הטיל המשיב 1 אימה בעבירות הנוכחיות, מביאים למסקנה כי חלופת מעצר לא תוכל לענות על מטרת המעצר ולפיכך דין הערר להתקבל.

           באשר למשיב 2 לא ראיתי להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע. אכן, בתסקיר המעצר שהוגש לבית המשפט המחוזי נמנע שירות המבחן מלהמליץ על שחרורו של המשיב 2 לחלופת המעצר שהוצעה לגביו. עם זאת, במהלך הדיון שהתנהל בפניו שמע בית המשפט המחוזי במישרין את המפקחים שהוצעו למשיב 2, והתרשמותו מהם היתה חיובית. בית המשפט ציין בהחלטתו בהקשר זה כי הוא התרשם שהמפקחים הם אנשים אמינים ושומרי חוק, והוסיף כי נראה שלא יהססו לדווח על הפרה של תנאי השחרור. עוד הדגיש בית המשפט המחוזי את המרחק הניכר בין ביתם של המפקחים ברמת גן לבין מקום מגוריה של המתלוננת באשקלון. בנסיבות אלה, ובשים לב לכך שחלקו של המשיב 2 בפרשה נשוא האישום קטן יותר נראה כי ניתן לצמצם את המסוכנות הנשקפת ממנו בחלופה למעצר בתנאים המגבילים שקבע בית המשפט המחוזי בבאר-שבע. לפיכך הערר כנגד שחרורו של המשיב 2 בתנאים כפי שנקבעו נדחה ואילו הערר בעניינו של המשיב 1 מתקבל כאמור. 

           ניתנה היום, כ"ג בכסלו התשס"ח (3.12.2007).

ה נ ש י א ה


העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    דז

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ