אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> ערבה נ' בר-אל ואח'

ערבה נ' בר-אל ואח'

תאריך פרסום : 18/09/2011 | גרסת הדפסה
ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות חדרה
26409-05-11
14/09/2011
בפני השופט:
נאסר ג'השאן

- נגד -
התובע:
שגיב ערבה
הנתבע:
1. מיכאל בר-אל
2. אמיתי ובניו עפולה סוכנויות בע"מ

פסק-דין

פסק דין

לפניי תובענה לפיצוי התובע בגין נזקים שנגרמו לו עקב רכישת רכב מסוג "ניסן ווינר" שנת ייצור 1999 מ.ר. 41-036-29 (להלן: "הרכב").

טענות הצדדים

במבכתב התביעה, תבע התובע את סוחר הרכבים- נתבע 1, להלן: "הסוחר") – ממנו רכש את הרכב, וכן את מכון לבדיקת רכבים- הנתבע 2, להלן: "מכון הבדיקה") בו ביצע התובע את בדיקת הרכב עובר לרכישתו מן הסוחר.

התובע טוען בכתב תביעתו, כי הנתבעים הוליכו אותו שולל, באשר לא גילו לו את מצבו האמיתי של הרכב; לטענתו, פנה לסוחר לאחר שצפה במודעה באתר האינטרנט "יד 2" בה פורסם למכירה רכב מסחרי מסוג "ניסן ווינר" שנת ייצור 1999 "יד ראשונה". לטענתו, בפגישה שהתקיימה בעפולה בין התובע, אליו התלווה אביו, לבין הסוחר – אליו פנה התובע בעקבות המודעה, הציג להם הלה את הרכב כאשר הוא מצהיר כי הרכב "נקי מכל מכה בשלדה וכי מצבו מצויין" וכי מדובר ברכב פרטי "יד ראשונה", כאשר הסתבר במועד העברת הבעלות כי הרכב הינו "יד שניה".

לטענת התובע הוביל הסוחר את הנתבע לבדיקת הרכב אצל מכון הבדיקה, ובמעמד הבדיקה אמר מר אליהו ממן – נציג מכון הבדיקה כי "לרכב אין כל תאונת שלדה".. "וכי לרכב אין כל תאונות במרכב הרכב וכי הוא במצב כללי טוב" (ראו האמור בסעיף 9 לכתב התביעה), ואף לאחר ששאל התובע מפורשות אם הרכב עבר תאונה – נענה בשלילה (סעיף 13 לכתב התביעה). התובע ציין כי במעמד הבדיקה הסתבר לו כי הרכב משועבד לטובת בנק הפועלים, אולם הובטח לו כי אין מאחורי השעבוד כל חוב וכי הוא יוסר תוך מספר ימים (סעיפים 10 ו- 11 לכתב התביעה).

התובע טוען כי בהסתמך על תוצאות הבדיקה ועל דברי הסוחר – ומתוך ידיעה ששוויו של הרכב על פי המחירון הינו 38,000 ₪, נחתם בין הצדדים זכרון דברים ולאחר מכן שילם התובע לסוחר במזומן 37,000 ₪ - מבלי שקיבל על כך חשבונית מס, וקיבל את הרכב לחזקתו עוד באותו יום. התובע טוען כי לאחר שעיין בזכרון הדברים (נספח ד' לכתב התביעה), לאחר כחודש, הסתבר לו כי המחיר שנרשם כתמורת הרכב הינו 27,000 ₪ (סעיף 17 לכתב התביעה)

לטענת התובע, מספר ימים לאחר קניית הרכב, החלו להתגלות ברכב תקלות חמורות, ובין השאר התנתק אחד הגלגלים מן הרכב במהלך הנסיעה. מבדיקה שבוצעה הסתבר כי קיימים ליקויים נוספים, וביניהם: הארגז אינו מרותח לרכב, דלת הרכב משוחררת ועוד. לאור הליקויים שהתגלו, החליט התובע לקחת הרכב למכון בדיקה אחר.

מבדיקה שנערכה במכון "חפר" הסתבר כי הרכב עבר מספר תאונות קשות מלפנים ומאחור, כי קיימים עיוותי שלדה, הברקסים לקויים, הצמיגים פגומים ועוד (ראו סעיף 21 לכתב ונספח ה' לכתב התביעה).

התובע טוען כי מעשיהם ומחדליהם של הנתבעים אשר הובילו לנזקיו הינם: הבטחת הסוחר כי הרכב לא עבר כל תאונה וכי השעבוד יוסר במהרה והעובדה כי רשם בזכרון הדברים כי תמורת הרכב ששולמה לו הינה בסך 27,000 ₪, ואילו מכון הבדיקה לא עמד בכל מצג שהציג באשר למצבו של הרכב, או התרשל בבדיקת הרכב ובמסירת מידע אודותיו לתובע, כך שהתובע היה נתון בסכנת חיים.

בסה"כ, העמיד התובע תביעתו על סך 29,461 ₪ כנגד שני הנתבעים יחד ולחוד, כאשר הסכום מורכב מירידת ערך הרכב בשיעור 40% (בגין התאונות) - סך 14,000 ₪, תיקונים שבוצעו ברכב - בסך 6,761 ₪, ותיקונים שיש עוד לבצע ברכב (החלפת הארגז) - סך 8,700 ₪. כן עתר התובע למתן צו לפיו יסיר הסוחר את השעבוד באופן מיידי, כאשר ישולם לו פיצוי עבור כל איחור בביצוע הצו. יצויין כי התובע הגיש חוות דעת שמאי (ת/1) ממנה עולה כי ערכו של הרכב כיום 8,300 ₪ שהם מחיר הרכב על פי המחירון בניכוי עלות תיקונים והפחתת ערך בשיעור 10%.

מכון הבדיקה טען בכתב הגנתו כי אין הוא נוהג לתת הערכות באשר לעלות תיקון הליקויים, וכי טעותו של התובע נובעת "מאחריותו המובהקת של כל קונה בר דעת". מכון הבדיקה טוען כי למקרא הדו"ח עולה בבירור כי הרכב נמצא לקוי בכל מכלוליו, וכי ממצאי בדיקת המכון הנוסף אך אישרו ממצאי בדיקתו. מעבר לכך טוען מכון הבדיקה כי במקרה והתגלה ליקוי שאינו עולה מן הדו"ח – היה על התובע לגשת למכון הבדיקה, והמכון היה מטפל בעניין, זאת בהתאם לתנאי בדיקת הרכב עליהם חתם התובע במעמד הבדיקה – שם גם קיים סעיף המחייב את הצדדים לקיים הליך בוררות.

הסוחר טען כי יש לדחות את התביעה בהיותה טורדנית וקנטרנית, וכיוון שאין היא מגלה עילה מהעילות המנויות בחוק חוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות) תשס"ח-2008 (להלן: "חוק מכירת רכב משומש") - עליו הסתמך התובע. הסוחר טען כי יש לדחות התביעה לגופה. לטענתו, לא הטעה את התובע בעניין הבעלויות הקודמות ברכב, שכן מכיוון שהינו סוחר מורשה – הוא אינו נחשב ל"יד" נוספת. עוד טוען הוא כי לא נטל על עצמו כל התחייבות להסיר את השעבוד, והא ראייה לכך הוא נוסח זכרון הדברים, לפיו: "הקונה בדק והרכב הופיע ממושכן. המוכר לא מתייחס לזה". בנוסף, לטענתו לא הוביל את התובע למכון הבדיקה, אלא התובע הוא שבחר את מכון הבדיקה בעצמו, וכך גם עולה מנוסח זכרון הדברים לפיו הצהיר התובע כי לקח את הרכב "למכון בדיקה מטעמו". הסוחר טוען כי לא הטעה את התובע ולא הבטיח לו מאומה, ובכל מקרה לקח התובע את הרכב למכון בדיקה, אשר תוצאות בדיקתו, כמו גם תוצאות בדיקת מכון "חפר" אליו פנה התובע בהמשך מלמדות כי הרכב אינו תקין. הסוחר טוען כי מסיבה זו הופחת מחירו של הרכב, והתמורה ששולמה בעדו היא זו המופיעה בזכרון הדברים.

דיון והכרעה

התובע טוען, למעשה, כי הוטעה באשר לטיבו של הרכב, ולולא שהוטעה, הרי שלא היה כורת עסקת המכר עם הסוחר. לטענתו, ההטעיה התבצעה באמצעות מצג שווא שהוצג לו, הן על ידי הסוחר - לגבי המידע שנמסר לו, ושהוסתר ממנו אודות הרכב, והן על ידי מכון הבדיקה - לגבי אופיין וחומרתן של התקלות ברכב.

באשר לבעלות ברכב – מקובלת עליי טענתו של הסוחר, באשר למידע שמסר לתובע אודות הבעלויות הקודמות ברכב. מעיון ברשיון הרכב עולה כי שמו של הסוחר מופיע כבעלים, אולם בתחתית הרישיון צויין "הפקדת סוחר" (ראו נספח א1 לכתב התביעה). הסוחר – סוחר רכב מורשה לטענתו (סעיף 6 לכתב הגנתו) על פי תקנה 293(א)(5א) לתקנות התעבורה תשכ"א-1961, ועל פי המצויין בתנאי הרישיון, כאמור, ביצע הפקדת סוחר, ומשכך – אינו נחשב כ"יד נוספת" במרשם הבעלים במרשם משרד הרישוי (ראו המבוא להוראת נוהל מס' 9/2009של מינהל התנועה אגף הרישוי של משרד התחבורה מיום י' בטבת תש"ע-27.12.09), ועל כן לא הטעה את התובע בעניין זה.

בעניין השעבוד – בזכרון הדברים אכן נכתב בכתב יד כי על אף שהרכב משועבד "המוכר לא מתייחס לזה" – והסוחר טען כי מכך עולה כי לא נטל על עצמו מחוייבות להסיר השעבוד. בנוסף, טען הסוחר כי הרכב עבר על שמו של התובע, ועל כן הוא לא ניזוק מכך. כידוע, על פי סעיף 18(א) לחוק המכר תשכ"ח-1968 על המוכר "למסור את הממכר כשהוא נקי מכל שעבוד, עיקול וזכות אחרת של צד שלישי", אולם הצדדים לחוזה המכר רשאים להתנות על כך. על כן, משקבעו הצדדים כי המוכר לא מתייחס למחויבותו להסרת השעבוד, ובמיוחד מקום שהסוחר אינו החייב שאת חובו בא המשכון להבטיח (ראו תוצאות עיון מקוון - נספח ב' לכתב התביעה), לא הוכח כי הסוחר הפר חובתו להסרת השעבוד. את טענתו הנוספת של הסוחר איני מקבל, שכן על פי סעיף 4(3) לחוק המשכון התשכ"ז-1967 כוחו של שעבוד יפה גם כלפי צד שלישי, דהיינו – התובע, ובעניין זה לא הביא הסוחר כל הוכחה כי המשכון הוסר, ואילו העובדה שבוצעה העברת הבעלות במרשם (נספח א2 לכתב התביעה) – אינה מוכיחה כי השעבוד הוסר. בנוסף, אין התובע טוען לביטול ההסכם בשל העבודה כי לא קיבל נכס נקי משעבוד, והוא תובע נזקיו כאשר הוא מבקש לקיים את ההסכם, ובשלב זה לא הוכח בפניי כי שעבוד כנ"ל גורם לפגיעה בערך הרכב.

ועתה אעבור לטענתו המרכזית של התובע – והיא כי הסוחר מסר לו מידע כוזב לפיו הרכב במצב טוב ולא עבר תאונה, וכי הסוחר הסתיר ממנו את "עברו התאונתי" של הרכב ואת מצבו המכאני האמיתי, ואף הוביל את התובע למכון בדיקה שעשה עמו יד אחת להטעות את התובע.

ההטעיה היא הצהרה כוזבת שניתנה על ידי צד לחוזה טרם נכרת החוזה וצופה פני עבר או הווה. הצהרה זו, או אי גילוי במקרה בו קיימת חובת גילוי, יכולה להינתן גם ברשלנות, ואין צורך להוכיח כי ההטעיה נעשתה בזדון. כדי להוכיח יסודות ההטעיה יש להוכיח קיומו של פער בין הנאמר או שלא נאמר לבין המצב העובדתי, שההטעיה גרמה לטעות, ושטעות זו היא שגרמה לתובע להתקשר בחוזה עם המטעה. יש לציין כי טעות שעניינה כדאיות העסקה, אינה מזכה בסעדים הניתנים בשל הטעיה,. עוד משוכה שעל התובע לעבור, ככל שמדובר על הטעיה במחדל – הינו ציון מקורה של חובת גילוי. מקור שכזה יכול להיות בענייננו, סעיף 16 לחוק המכר התשכ"ח-1968 – המטיל חובה על המוכר להודיע על אי התאמות עליהן יודע או שהיה עליו לדעת אודותיהן, וכן סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973 המטיל חובת תום הלב ממנה ניתן ללמוד על חובת גילוי של פרטים מהותיים. כן יכול להוות חוק מכירת רכב משומש מקור לחובת הגילוי.

באשר לסוחר - לא הובאה כל הוכחה לדברי התובע לפיהם הטעה אותו הסוחר באשר למצבו של הרכב, ואף אביו של התובע בעדותו לא טען כי הסוחר הבטיח או הצהיר כי הרכב תקין. בנוסף, עיון בזכרון הדברים מעלה כי התובע הצהיר כי בדק את הרכב ואת מצבו המכאני וכי הוא מוותר על כל טענה בעניין זה. אולם מעבר להתחייבותו זו של התובע, הוא הלך למכון בדיקה ובדק את הרכב, כך שגם אם הציג הסוחר מצג שאינו נכון או אינו מדוייק באשר לרכב, מצג זה לא גרם לטעותו של התובע, שעה שלא הסתמך על מצג זה משהלך למכון בדיקה. בעניין הקשר בין הסוחר למכון הבדיקה – הרי טענה זו לא הוכחה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ