אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> עפ"ת 36709-01-15 מדינת ישראל נ' אבו רמילה ואח', עפ"ת 21732-01-15 אבו רמילה נ' מדינת ישראל

עפ"ת 36709-01-15 מדינת ישראל נ' אבו רמילה ואח', עפ"ת 21732-01-15 אבו רמילה נ' מדינת ישראל

תאריך פרסום : 17/08/2015 | גרסת הדפסה
עפ"ת
בית המשפט המחוזי
36709-01-15, 21732-01-15
31/03/2015
בפני השופטים:
1. הנשיא אברהם טל – אב"ד
2. זהבה בוסתן
3. ד"ר שמואל בורנשטין


- נגד -
המערערת:
מדינת ישראל
המשיבים:
1. עמיר אבו רמילה
2. אנסבן מרואן גאבר

פסק דין

  1.        בפנינו שני ערעורים על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה  בתיק גמ"ר 933-10-13:ערעורה של המדינה בעפ"ת 36709-01-15 (להלן: "המערערת") מכוון כנגד קולת עונשי המאסר שהוטלו על המשיבים. ערעור המשיב 1 בעפ"ת 21732-01-15 (הנאשם 1 בכתב האישום בתיק הנ"ל), מכוון כנגד עצם הרשעתו והוא מבקש להתיר לו לחזור מהודייתו ולחלופין להקל בעונשו. 2.המשיבים הורשעו על פי הודאותיהם בגרם מוות ברשלנות והוטלו על כל אחד מהם  6 חודשי מאסר בפועל, מתוכם 45 יום מאחורי סורג ובריח והיתרה בעבודות שרות, מאסר על תנאי בתנאים המפורטים בגזר הדין, ופסילת רישיון נהיגה לתקופה של 10 שנים. על המשיב 1 הוטל, בנוסף, לפצות את משפחת המנוח בסכום של 15,000 ₪.  העובדות  3.        בכתב אישום שהוגש כנגד המשיבים נטען כי ביום 28.6.13, בשעה 4:34 נהג יוסף סיאם (להלן "יוסף") במשאית בכביש מס' 1 מכיוון מערב למזרח. בהיותו בק"מ 27.9, הוא חש עייפות, עצר  את המשאית על שול ימין והמשיב 1, שישב לצידו, החליף אותו במושב הנהג. באותה עת נהג משיב 2 ברכב מסוג פורד (להלן: "הפורד") באותו כוון, בנתיב הימני בכביש. המשיב 1, אשר הבחין באורות הפורד, נסע על השול הימני, במהירות שאינה עולה על 6.5 קמ"ש, תוך שהוא משתלב לנתיב הנסיעה הימני בכביש. משיב 2, אשר הבחין במשאית בנתיב הימני, לא הגיב  לסכנה  והתנגש עם חזית צד ימין של הפורד באחורי צד שמאל של המשאית.כתוצאה מהתאונה נהרג מוחמד חלבי  שישב ליד משיב 2. פרטי הרשלנות שיוחסו למשיב 1 היו שהוא לא שם לב לנעשה בדרך; לא נתן זכות קדימה לפורד, שנסע בכביש בנתיב נסיעתו; לא וידא שכניסתו מהשול הימני בחזרה לנתיב הנסיעה בכביש בטוחה ולא נהג כפי שנהג מן הישוב היה נוהג בנסיבות העניין. פרטי הרשלנות שיוחסו למשיב 2 היו שהוא לא שם ליבו לנעשה בדרך לפניו; לא בלם רכבו במועד על מנת למנוע את התאונה; לא עשה כל פעולה על מנת למנוע את הפגיעה במשאית ולא נהג כפי שנהג מן היישוב היה נוהג בנסיבות העניין.4.        ביום 27.3.13 הודה המשיב 2 במיוחס לו בכתב האישום והורשע על פי הודאתו וביום 27.4.14  הודה המשיב 1 במיוחס לו בכתב האישום, והורשע  אף הוא על פי הודאתו. המשיבים הופנו לשרות המבחןולממונה על עבודות שרות. שרות המבחן המליץ להטיל על כל אחד מהם  עונש שניתן יהיה לרצותו בעבודות שרות והממונה על עבודות שרות מצא אותם כשירים לרצות עונש בעבודות שרות.5.        ביום 9.9.14 נגזר דינם של המשיבים והוטלו עליו העונשים כמפורט בפתח פסק הדין.  בקשת המשיב 1 לחזור מהודאתו6.        לטענת ב"כ המשיב 1, מרשו הוא תושב מזרח ירושלים, אינו דובר את השפה העברית ואינו יודע קרוא וכתוב בעברית. משיב 1 אמנם היה מיוצג בדיון בבית משפט קמא, אך הוא לא הבין את ההליך ותגובתו לכתב האישום נמסרה מפי בא כוחו דאז, מבלי שכתב האישום תורגם ומבלי שהבין אותו. לא ניתנה לו הזכות לומר את המילה האחרונה במועד הטיעונים לעונש (2.9.14) וגם לא ניתנה הזדמנות לצדדים לטעון לעונש לאחר מכן.          בנוסף, הליך מתן המענה לכתב האישום היה פגום והיה מקום למנות  מתורגמן לשפה הערבית כדי לוודא שהודאתו ניתנה מרצונו הטוב והחופשי. לטענת ב"כ המשיב 1, נגרם למרשו עיוות דין, ההודאה לא הייתה מרצונו הטוב והחופשי, ובנסיבות אלה הוא רשאי לחזור בו מהודאתו גם בהליך הערעור כדי לזכות בהליך חדש והוגן. 7.        לטענת ב"כ  המשיב 1, התיק  נפתח כתיק תאונת חזית – אחור, כאשר מי שגרם לתאונה היה משיב 2.  דו"ח בוחן התאונה, שלא הוצג בפני בימ"ש קמא, מלמד כי שני כלי הרכב היו בקו ישר באותו כיוון נסיעה, כאשר רוב רכבו של משיב 2 נמצא משמאל חלק אחורי כיוון נסיעת המשאית. שדה הראיה לפניו בכביש היה לפחות 500 מ' וניתן היה לראות את המשאית נוסעת על הנתיב הימני ממרחק זה.  במצב דברים זה לא היה מקום להעמיד את המשיב 1 לדין בגין אי מתן זכות קדימה לפורד כיוון שגם לטענת משיב 2 הוא הבחין במשאית באותו נתיב נסיעה ממלוא המרחק שעמד לרשותו והימצאותה של  המשאית לא היתה בגדר הפתעה מבחינתו. ההפתעה היחידה היתה נסיעתה האיטית של המשאית, שהיתה במצב של האצה בנתיב הימני.  לטענת ב"כ המשיב 1, משיב 2 היה הגורם לתאונה ולו הייתה התרומה המכרעת לקרותה. 8.        לאחר הגשת הערעור, ולבקשת המערערת, ביקש בית המשפט את תגובתו של ב"כ הקודם של המשיב 1, עו"ד ג'רייסי, שייצג אותו בבית משפט קמא, לאמור בהודעת הערעור.עו"ד ג'רייסי הודיע לבית המשפט  בכתב כי כתב האישום הוסבר למשיב 1 בשפתו (ערבית) מספר פעמים. תחילה בעת הדיון בבקשה לפסילתו מלנהוג עד תום ההליכים, שהוגשה ביחד כתב האישום. באותו מעמד הוסברה לו  היטב מהות ההליך המנוהל נגדו, מהות הבקשה לפסילתו עד תום ההליכים והאמור בכתב האישום. לאחר הדיון בבקשה לפסילה הפקיד המשיב 1 את רישיונו. בהליך בתיק העיקרי הוסברו למשיב 1 פעם נוספת עובדות כתב האישום, במה הוא מואשם ומה חלקו, מה מיוחס למשיב 2 ומדוע כתב האישום מייחס את העבירה לשני המשיבים.  לטענת עו"ד ג'רייסי, כל הסבריו למשיב 1 היו בשפה הערבית, הוא היה נוכח בכל הדיונים והבין את המתרחש. יתרה מכך, לאחר הודאתו והרשעתו של המשיב 1 הוא הופנה  לשרות המבחן ולא טען בפניו שלא הבין את כתב האישום. גם בפני הממונה על עבודות שרותהוא לא העלה כל השגה לעניין הודאתו ו/או הרשעתו.  עמדת המערערת9.        העונש שהוטל על המשיב 1 הוא הסיבה העיקרית להגשת הבקשה לחזור מהודיה. הבקשה מועלית בפעם הראשונה בהודעת הערעור על אף שעבר פרק זמן ניכר בין ההרשעה לבין מתן גזר הדין, במהלכו התקבלו תסקיר שרות המבחן וחוות דעת הממונה על עבודות שרות, בפניהם לא העלה המשיב 1 כל השגות על הודאתו והרשעתו. 10.      בהודעת הערעור העלה ב"כ החדש של המשיב 1 טענות עובדתיות כלפי ב"כ הקודם של המשיב 1 ולא טרח לקבל את עמדתו לפני הגשת הערעור. עמדתו של עו"ד ג'ראייסי הובאה בפני בית המשפט רק לבקשת המערערת ומהאמור בה עולה כי הטענות העובדתיות הנטענות על ידי המשיב 1 כלפיו, אינן נכונות. 11.      מדברי המשיב 1 בפני שרות המבחן,שם הסביר שנהג בקלות ראש, ראה את הפורד והעריך שיספיק להשתלב, ניתן ללמוד כי  הבין  את עובדות כתב האישום והודאתו היתה חופשית ומרצון.12.      בנוסף לכך, עד ראיה לתאונה מסר במשטרה שהמשאית נסעה על השוליים והפורד התנגש בו. עדות זו תואמת את האמור בכתב האישום בו הודה המשיב 1. גם מממצאי הטכוגרף עולה שהוא נסע במהירות של 6.5 קמ"ש והיו סימני חריצה על השוליים, שמצביעים על מקום האימפקט.   דיון והכרעה לעניין חזרה מהודייה13.     סעיף 153(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב – 1982 מורה: "הודה הנאשם  בעובדה, אם בהודיה שבכתב לפני המשפט ואם במהלך המשפט, רשאי הוא בכל שלב של המשפט לחזור בו מן ההודיה, כולה או מקצתה, אם הרשה זאת בית המשפט מנימוקים מיוחדים שירשמו".כעולה מהסעיף החזרה מהודאה אמנם אפשרית בכל שלב של המשפט, לרבות בערעור, אך היא תלויה ברשותו של בית המשפט  שתינתן רק מנימוקים מיוחדים שירשמו, ובכל מקרה בקשה לחזרה מהודאה תישקל על רקע הנסיבות הקונקרטיות. המקרים בהם יתאפשר לנאשם לחזור בו מהודאתו נדירים וחריגים  והם מתייחסים בעיקר לאותם מקרים בהם השתכנע בית המשפט כי היתה טעות בהבנת ההודאה על ידי הנאשם (ראה קדמי בספרו "על סדר הדין בפלילים" (כרך ב', תשס"ג) 996). שיקול נוסף  הוא עיתוי הגשת הבקשה, כאשר ככל שהבקשה תוגש בשלב מאוחר יותר כך תהא נטית בית המשפט להיעתר לה קטנה יותר.  בע"פ 6877/95 יוסף גולן נגד מדינת ישראל, פדי נא (1) 332; דינים עליון 1997 (3) 882 (06/05/1997) אמר בית המשפט : "גם לא מצאנו ממש בטענות בדבר התערבותו הפעילה כביכול של השופט המחוזי, אשר השפיעה, כנטען, על החלטת הנאשם להסכים לעיסקת הטיעון. הבהרנו את עמדתנו בסוגייה זו בע"פ 5518/91, מדינת ישראל נגד פלוני פ"ד מ"ו(3) 525, ובע"פ 945/85, פלוני נגד מדינת ישראל, פ"ד מ"א (2) 572. בע"פ 945/85 האמור הבעתי עמדתי, לפיה לא די בכך שמאן דהוא, לרבות הסניגור, נתן לנאשם להבין, שאם לא יודה יוחמר מצבו (יוטל עליו עונש חמור יותר או יואשם בעבירות חמורות או רבות יותר), כדי לעורר ספק, שמא לא הודה [336] הנאשם באשמתו מרצונו, ואין די בהוכחת העובדות האמורות כדי לאפשר לנאשם לחזור בו מהודאתו (שם, בעמ' 577). יש להבחין בין מצב בו הודאת הנאשם נמסרת בעקבות הבעת דיעה מצד השופט באשר לעונש (שאז יש מקום לשקול לאפשר לנאשם לחזור בו מהודאתו), לבין מצב בו הודאת הנאשם נובעת מהערכת המצב על - ידי הסניגור (שם, בעמ' 578). מהאמור עולה, כי לו היה המערער במקרה שלפנינו מוכיח עובדתית את טענתו באשר ל"רמז" שנתן השופט בענין נטייתו להקל בעונש, הרי שהיה מקום לשקול לבטל את הכרעת - הדין ולהחזיר את התיק לערכאה הראשונה לשם שמיעת הראיות בדרך הרגילה".   14.בעניינו המשיב 1 טוען כי הודאתו לא היתה חופשית ומרצון כיוון שטען לחפותו אך "בשלב מסוים השופט דיבר עם עו"ד  ג'ראייסי שייצג אותי בדיון. לא הבנתי מה השופט אמר, עו"ד ג'ראייסי פנה אלי ואמר שאני חייב להודות באשמה אחרת יוטלו עלי 2 שנות מאסר. הבנתי כי השופט הבטיח לעו"ד ג'ראייסי שיוטלו עלי עבודות שרות במקום 2 שנות מאסר. בכלל לא דובר על כך שאקבל פסילה. לאחר שנוכחתי בכך שההבטחה לא מולאה פניתי לייצוג משפטי אחר עם כל התיק, כולל העדויות שאותן כלל לא קראתי ואשר הוקראו לי על ידי סנגורי הנוכחי לאחר מתן גזר הדין" (סעיף 5 לתצהירו של המשיב 1).טענותיו של המשיב 1 מוכחשות על ידי עו"ד ג'ראייסי, אינן משתקפות בפרוטוקול הדיון, מופנות למעשה כנגד חומרת עונש הפסילה והן מועלות לראשונה רק  בהודעת הערעור, לאחר שההליך בבית משפט קמא, שכלל את הפנייתו לשרות המבחן ולממונה על עבודות שירות , הסתיים. הטענה העובדתית לגבי נסיבות התאונה, לפיה "לאחר שיצאתי מהשול הימני בזהירות יתירה,נסעתי על נתיב ימין מרחק מסויםבמצב האצת הרכב", אותה טוען המשיב 1 היום בתצהירו (סעיף 2), וסבור כי על יסודה  היה מקום לזכותו אינה עולה בקנה אחד עם האמור בכתב האישום, בו הודה, לפיו הוא נסע על השול הימני, ועם דבריו בשרות המבחן, בפניונטל אחריות חלקית בלבד, אותה הסביר על רקע העובדה שהאחריות לתאונה מתחלקת בינו לבין המשיב 2. בשירות המבחן הסביר המשיב 1 כי הוא התכונן לצאת לכביש במהירות נמוכה, ראה את הפורד מגיע מאחוריו, אך העריך שיכול להמשיך בנסיעתו ושיש באפשרות  הפורד לעבור למסלול שני. 15.      מתן רשות לנאשמים להתחרט על הודאתם עלולה להוביל לתופעה בה נאשמים יודו לאחר שבאי כוחם יסבירו להם כי יהיו צפויים לעונשים פחותים ולאחר מתן גזר הדין ישקלו אם כדאי להם לחזור בהם מהודאתם. בנסיבות אלה אנו דוחים את טענת המשיב 1 כי הודאתו לא היתה חופשית ומרצון ולא ראינו מקום להיעתר לבקשתו לחזור מהודאתו.  הערעורים על העונשגזר דינו של בית המשפט קמא16.בית משפט קמא היה ער לפסיקת בית המשפט העליון בה נקבע כי קדושת החיים היא ערך עליון וככלל, מקום בו קופחו חיי אדם יש לגזור את דינם של הנאשמים למאסר בפועל. יחד עם זאת, בהיות הענישה אינדיווידואלית יש להתאימה  בכל מקרה לנסיבותיו. 17.בית המשפט קמא קבע כי מתחם העונש הראוי הוא בין 6 חודשים לריצוי בעבודות שרות לבין 30 חודשי מאסר, מתחם  שאושר בבית המשפט העליון ברע"פ 5619/12. בתוך המתחם יש לקבוע את רמת העונש, בעיקר על פי רמת הרשלנות, ובענייננו מידת רשלנותו של כל אחד מהנהגים אינה גבוהה. למידת הרשלנות  יש לצרף את רשלנותו התורמת של הנהג  האחר ולפיכך לכל אחד מהם רשלנות פחותה, מה שמביא את רף הרשלנות של המשיב 1 לנמוכה. בית המשפט קמא התחשב בנסיבותיו האישיות של כל אחד מהמשיבים, כפי שבאו לידי ביטוי בתסקירי שרות המבחן, ובכלל זה היותם אנשים נורמטיביים אשר נטלו אחריות על מעשיהם וחוו מצוקה רגשית ונפשית עקב התאונה ותוצאותיה הטרגיות. יחד עם זאת  תרומתן של הנסיבות האישיות לקביעת העונש בתוך המתחם פחותה ביותר.     18.בית משפט קמא אימץ את עמדת המערערת לפיה שני המשיבים אחראים באותה מידה לתאונה וקבע כי  אין מקום להבחין ברמת הענישה ביניהם, למעט לעניין הפיצוי למשפחת המנוח, וזאת בהתחשב בעובדה שבין משיב 2 למשפחת המנוח נערך הסכם סולחה במסגרתו שולם פיצוי גבוה למשפחת המנוח. לאור האמור הטיל בימ"ש קמא את העונשים המפורטים בפתח פסק הדין. טיעוני הצדדים בעניין העונש19.לטענת המערערת העונש שהוטל על המשיבים חורג באופן קיצוני מהענישה הרווחת במקרים דומים. מתחם העונש שנקבע על ידי בית המשפט קמא הסתמך על פס"ד ישן בעוד שבפסקי דין רבים,  כמפורט בסעיף 5 להודעת הערעור של המערערת, הטילו בתי המשפט עונשים חמורים יותר שכללו עונשי מאסר לריצוי בפועל מאחורי סורג ובריח. רק כאשר מתקיימות נסיבות אישיות חריגות ויוצאות דופן במיוחד יסטה בית המשפט ממדיניות הענישה הנוהגת של מאסר ממושך בפועל מאחורי סורג ובריח, ובענייננו בית המשפט קמא קבע כי אין בנסיבות האישיות כדי להוות משקל מכריע.         20.       בית המשפט קמא שגה גם בקביעת העונש בתוך המתחם.בית משפט קמא לא נימק מדוע חילק את העונש באופן שבו חילק אותו, ושגה כאשר קבע כי רשלנותם של המשיבים נמוכה. לטענת המערערת מקום בו שדה הראיה של כל אחד מהמשיבים היה פתוח מאות מטרים וכל אחד מהם ראה את האחר, העדר תגובה של מי מהם אין משמעותו חוסר תשומת לב רגעי המקים רשלנות נמוכה.לטענת המערערת מדובר ברשלנות נמשכת של כל אחד מהמשיבים, תוך התעלמותם מהנעשה בדרך. 21.המערערת חולקת  על קביעת בית המשפט קמא כי לכל אחד מהמשיבים רשלנות פחותה בשל רשלנותו של המשיב האחר.   22.המשיב 1 טוען כי העונש שהוטל עליו אינו מידתי, אינו תואם את נסיבות המקרה ואת התנהגותו ואין להטיל עליו ועל משיב 2 עונש זהה. המשיב 1 מלין  על עונש הפסילה הממושך שהוטל עליו. הוא מתפרנס מנהיגה  והסיבה שנקלע לתאונה הייתה כשהחליף נהג אחר שהיה עייף. המשיב 1 מלין גם על  הפיצוי לטובת משפחת המנוח שהוטל עליו, כשלטענתו יש בחיוב כדי להיטיב עם חברת הביטוח. 23.לטענת ב"כ של משיב 2, המשיב 1 בחר לצאת מהשול על אף שראה את משיב 2 מגיע מאחור ממרחק של 500 מ'. אילולא המשיב 1 יצא מהשול,  לא היתה מתרחשת התאונה. רשלנותו של משיב 2 היתה נמוכה כפי שקבע בית המשפט קמא, הוא נטל אחריות בהזדמנות הראשונה ופיצה את משפחת המנוח בעקבות הסכם סולחה שנערך ביניהם. המנוח היה חברו הקרוב של משיב 2 והוא כבר ריצה את עונש המאסר שהוטל  עליו.  דיון והכרעה בעניין העונש24.סעיף 40ג(א) לחוק העונשין קובע כי מתחם העונש ההולם יקבע בהתאם לעקרון ההלימה ולשם כך יתחשב בית המשפט "בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ונסיבות הקשורות בביצוע העבירה כאמור בסעיף 40ט". בית משפט קמא קבע את מתחם העונש בהסתמך על רע"פ 5619/12 סובחי נ' מ.י. (להלן "ענין סובחי") שם אישר בית המשפט העליון מתחם בין 6 חודשים, שיכול וירוצו בעבודות שרות, עד 30 חודשי מאסר.  המערערת  טענה למתחם שבין 15 חודשי מאסר לבין 30 חודשי מאסר והציגה שורה של פסקי דין בהם נקבע רף תחתון גבוה יותר מ- 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שרות. בצד אלה הפנתה המשיבה לרע"פ 548/05 מאירה לוין נ' מ.י. (להלן "פס"ד לוין")  שם המיר בית המשפט העליון (ברוב דעות) עונש מאסר בן 12 חודשים שהוטל על המערערת בעונש של 6 חודשים לריצוי בעבודות שרות בהתחשב בנסיבות אישיות של המערערת, שהצדיקו סטייה  ממדיניות הענישה הנוהגת. פס"ד לוין ניתן לפני תיקון מס' 113 (להלן "התיקון") שדן בהבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה. 25.מקובלת עלינו קביעת בית המשפט קמא לפיה בקביעת רמת הרשלנות יש להתחשב גם במידת הרשלנות התורמת של הנהג האחר. קביעה זו עולה בקנה אחד עם האמור בסעיף 40ט(2) לתיקון 113 הקובע כי בקביעת המתחם יש להתחשב ב"חלקו היחסי של הנאשם בביצוע העבירה ומידת ההשפעה של אחר על הנאשם בביצוע העבירה". 26.על פי תיקון 113 הסיבה היחידה המאפשרת סטייה  לקולא ממתחם העונש שנקבע על ידי בית המשפט היא שיקום שעבר הנאשם או סיכוי ממשי לשיקום (סעיף 40ד). בנסיבות אלה, הרף הנמוך של העונש חייב לאפשר התחשבות בנסיבות אישיות חריגות  בתוך מתחם העונש ההולם. כאמור, בענין לוין קיבל בית המשפט את הערעור והעמיד את העונש על 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שרות. גם בענין סובחי אישר בית המשפט העליון מתחם שבין 6 חודשים לריצוי בעבודות שרות ל- 30 חודשי מאסר. לאור האמור אנו סבורים כי לא נפלה טעות בקביעת המתחם אך ככלל העונש הראוי לעבירות של גרם מוות ברשלנות הוא מאסר לריצוי בפועל. 27.בענייננו קבע בית המשפט כי רף הרשלנות של כל אחד מהמשיבים נמוך "אבו רמילה החל בנסיעה כאשר ראה מרחוק אורות רכב. כמובן שהיה עליו לתת את הדעת לכך שיתכן והרכב המתקרב לכיוונו קרוב משחשב, ובזאת רשלנות ואחריותו, ואולם מדובר בטעות רגעית בשיקול הדעת. אף מהירות נסיעתו שאינה עולה על 6.5 קמ"ש מלמדת על כך. אין המדובר באי ציות לתמרורים, מהירות מופרזת, עקיפה מסוכנת, הרדמות וכד', אלא, כאמור, טעות רגעית בשיקול הדעת. הדבר נכון אף לגבי נאשם 2 – ג'אבר, נהג הפורד. ג'אבר נסע בכביש מהיר – כביש מס' 1, והיה עליו לתת את הדעה להשתלבות המסוכנת של המשאית, מהשול הימני לנתיבו. ג'אבר לא עשה זאת ובכך אחריותו לתאונה, ואולם אף לגביו מדובר ברמת רשלנות שאינה גבוהה, רשלנות הנובעת מחוסר תשומת לב רגעית". אף אנו סבורים כי רמת הרשלנות של המשיבים אינה גבוהה אך למרות זאת אנו סבורים כי רמת הענישה בתוך המתחם חורגת משמעותית לקולא, שכן הטלת עונש בעבודות שרות בעבירה של גרם מוות ברשלנות אפשרית בנסיבות חריגות ביותר, מקום בו ישנן נסיבות אישיות יוצאות דופן בצרוף לרשלנות נמוכה. אין זה המצב בענייננו שכן חרף העובדה שרמת הרשלנות של המשיבים היתה נמוכה אין נסיבות המצדיקות לסטות ממדיניות הענישה הנוהגת, אף אם בשליש הנמוך של המתחם. 28.       לאור האמור, ובהתחשב בעובדה כי ערכאת הערעור אינה ממצה את הדין, אנו מקבלים את ערעור המערערת ומעמידים את עונש המאסר על 6 חודשים לריצוי בפועל על כל אחד מהמשיבים. מתקופת מאסרו של משיב 2 יש לנכות 45 ימי מאסר שריצה על פי גזר הדין של בית המשפט קמא.29.      באשר לערעור המשיב 1 בו נטען כי יש לאבחן לעניין העונש בינו לבין משיב 2 ויש להקל ברכיבי העונש הנוספים שהוטלו עליו, לא ראינו מקום להתערב.             אף אנו סבורים כי רשלנותם של המשיבים זהה וכל אחד מהם היה אחראי במידה שווה לתאונה. בנסיבות אלה צדק בית משפט קמא כאשר הטיל על שניהם עונש זהה, למעט ברכיב הפיצוי שבעניינו של משיב 2 מצא את ביטויו בדרך אחרת. 30.       לאור האמור אנו דוחים את  ערעור המשיב 1 על חומרת העונש.  המשיבים יתייצבו לריצוי מאסרם בבית סוהר הדרים, ביום 1.6.15 עד השעה 10:00, או על פי החלטת שב"ס, כשברשותם תעודת זהות ופסק דין זה. על ב"כ המשיבים לתאם את הכניסה למאסר, כולל האפשרות למיון מוקדם, עם ענף אבחון ומיון של שב"ס, טלפונים: 08-9787377, 08-9787336.             <#4#>ניתן והודע היום י"א בניסן תשע"ה, 31/03/2015 במעמד ב"כ הצדדים והמשיבים.  

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת

תמונה 7

 

תמונה 6

 

תמונה 1

אברהם טל, נשיא

אב"ד

 

זהבה בוסתן, שופטת

 

ד"ר שמואל בורנשטין, שופט

הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ