עפ"ג 28044-11-14 ס' נ' מדינת ישראל

לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט השלום בראשל"צ מיום 2.10.14, בת"פ 56961-12-13 לפיו הורשעה המערערת בעקבות הודאתה בתקיפה הגורמת חבלה של ממש של בן זוג ונידונה לשלושה חודשי מאסר על תנאי בתנאים שנקבעו בגזה"ד.

הערעור מכוון כלפי הרשעת המערערת.

עפ"י עובדות כתב האישום, בהן הודתה המערערת, בתאריך 24.9.13, בסמוך לשעה 12:00, הגיעה המערערת לביתו של ד.סד.ס (להלן: "המתלונן") שהינו גרושה, דפקה על דלת הכניסה אך המתלונן סירב לפתוח את הדלת. בנם המשותף של בני הזוג, קטין כבן 4, פתח את הדלת, והמערערת נכנסה וחיבקה אותו.

המתלונן צילם בטלפון הנייד שלו את המערערת שהתקרבה אליו, חבטה בטלפון הנייד וכתוצאה מכך הטלפון הנייד נשמט מידיו וכבה. בהמשך שרטה המערערת את המתלונן בחזהו, בשפתו ובזרועו השמאלית.

בתגובה הדף המתלונן את המערערת ממנו, דחף אותה מעבר לדלת וכשהתכוון לסגור את הדלת מנעה ממנו המערערת לעשות כן וכתוצאה מכך היא נחבלה בידה הימנית.

תסקירי שירות המבחן

בתסקירי שירות המבחן שהיו בפני בימ"ש קמא נכתב כי המערערת היא כבת 38, גרושה, אם לבן הנמצא במשמורת משותפת ועובדת כסדרנית סחורה בחברת מזון. המערערת נישאה למתלונן בשנת 2009 ולאחר קשר זוגי קצר בני הזוג התגרשו בשנת 2012. מאז שגירושי בני הזוג הושלמו באופן פורמאלי הם מנהלים מערכת יחסים עניינית סביב הטיפול בבן המשותף אך בתקופות מסוימות מערכת היחסים מאופיינת במתיחויות ומחלוקות שקשורות להורות ולהסדרי ראיה. אין לחובת המערערת הרשעות קודמות או תיקי מב"ד פתוחים וזו לה הסתבכותה הראשונה עם החוק.

המערערת התייחסה באופן ביקורתי להתנהגותה באירוע, הביעה הבנה לפסול שבה והדגישה כי מדובר בהתנהגות חריגה אשר אינה מאפיינת את התנהגותה בדרך כלל. נעשו ניסיונות טיפול משותפים לבני הזוג אך כל הניסיונות הטיפוליים הסתיימו ללא הצלחה.

המערערת דיווחה כי לאחרונה היא פנתה להדרכה הורית במסגרת שירותי הרווחה.

שירות המבחן התרשם כי האירוע נשוא כתב האישום היה אירוע נקודתי שנבע מקשיי הסתגלות של המערערת להליך הגירושין, ומאז היא מבקשת להיעזר בגורמי טיפול בקהילה שמתאימים למצבה.