עמ"ש בנוגע לתביעת המערער לביטול התחייבות לתת מתנה לבנו

השופט טאהא ערפאת

בפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בנצרת (כב' השופטת ג'מילה ג'בארין כליפה), מיום 4/7/16, בגדרו דחה בית המשפט קמא תביעת המערער לביטול התחייבות לתת מתנה לבנו, המשיב מס' 1 (להלן: "המשיב").

העובדות

1. המערער, אביו של המשיב, הינו הבעלים של 1001/162956 חלקים בחלקת אדמה הידועה כחלקה X בגוש Y מאדמות הכפר Z (להלן: "החלקה"). ביום 6/1/12 חתם המערער על תצהיר שלפיו הוא נותן במתנה וללא תמורה למשיב 440 מ"ר מתוך חלקו בחלקה, המהווים מגרש עליו בנויה דירת מגורים (להלן: "תצהיר המתנה"). בד בבד עם החתימה על תצהיר המתנה, חתם המערער על ייפוי כוח בלתי חוזר. מפאת חשיבותם של מסמכים אלה שעומדים בלב המחלוקת בין הצדדים, אצטט להלן את החלקים הרלוונטיים מהם.
2. בתצהיר המתנה נכתב כדלקמן:

                   "1.            .....

                   .....

4. אני נותן לבני ט.ז. הנ"ל 440 חלקים מתוך 162956 חלקים בחלקה X

גוש Y מאדמות כפר Z, מתוך החלקים הרשומים על שמי ואשר למעשה מהווים מגרש בשטח של 440 מ"ר ועל המגרש קיימת דירת מגורים לפי היתר בניה מספר 2...2 מיום 19/6/2002, וזאת במתנה וללא כל תמורה (להלן: "המתנה").

5. להבטחת העברת המתנה על שם בני ט.ז. הנ"ל אני חתמתי על יפוי

כוח בלתי חוזר לטובתו.

6. עם החתימה על תצהיר זה אני מעביר את החזקה במתנה לידי בני

ט.ז.

7. אני שומר על זכותי לבטל את המתנה בהתאם לזכות המוענקת לי בחוק

המתנה תשכ"ב – 1962, ובהתקיים התנאים המזכים אותי לכך,

ובמיוחד אם ישנה בני ט.ז. התנהגותו כלפיי ויתנהג כלפיי התנהגות מחפירה, התנהגות לרעה, יתעמר בי ולא יכבד אותי.

8. אני אוסר על בני ט.ז. למכור את המתנה לצד ג', אלא אם יציע זאת

לאחים שלו מ.ז., ע.ל.ז. וע.ז., או מי שנמצא בחיים מבניהם וזאת במחיר שוק".

3. כאמור, במעמד החתימה על תצהיר המתנה, חתם המערער על ייפוי כוח בלתי חוזר לפי סעיף 91 לחוק לשכת עורכי הדין תשכ"א – 1961, שלפיו הוא ייפה את כוחם של עוה"ד ..., עוה"ד ... ועו"ד ... להיות באי כוחו, על מנת להעביר את הזכויות בנכס משמו של המערער ולרשמן על שם המשיב בהתאם לתצהיר המתנה. בסעיף 9 לייפוי הכוח, הצהיר המערער כדלקמן:

"9. היות ויפוי כוח זה נוגע לטובת צד ג' הנ"ל שממנו קיבלתי את

התמורה המלאה עבור הרכוש הנ"ל ושזכויותיו עומדים ותלויים ביפוי כוח זה, הוא יהיה בלתי חוזר ולא תהייה לי/לנו רשות לבטל או לשנותו וכוחו יהיה יפה גם אחרי פטירתי/נו והוא יחייב גם את יורשי/נו, אפוטרופסי/נו, ומנהלי עזבוני/נו".

4. עסקת המתנה דווחה לשלטונות המס בסמוך לאחר החתימה על תצהיר המתנה וייפוי הכוח הבלתי חוזר, אם כי העסקה טרם הושלמה ברישום, לא בוצעה העברת בעלות על שמו של המשיב והזכויות עדיין רשומות על שם המערער.

5. ביום 24/6/12, כחצי שנה לאחר החתימה על תצהיר המתנה, הגיש המערער לבית המשפט לענייני משפחה תביעה לביטול התחייבותו לתת מתנה למשיב וכן ביטול שלוש עסקאות מתנה נוספות שנערכו באותו אופן מול שלושת בניו האחרים, ע.ז., מ.ז. וע.ל.ז.(להלן: "שלושת הבנים"). במסגרת הליך של גישור שהתנהל בין המערער לבין שלושת הבנים, הגיעו הצדדים להסכמה ולפיה עסקאות המתנה שנערכו ביניהם יבוטלו וכך גם יבוטלו כל העברות הזכויות שבוצעו מכוח אותן עסקאות. בפסק דין חלקי שניתן ביום 31/1/13 נתן בית המשפט קמא תוקף של פסק דין להסכמות, והורה על ביטול עסקאות המתנה כמוסכם. המערער והמשיב לא השכילו להגיע להסכמות ולפיכך התביעה התבררה לגופה וניתן בה פסק הדין שעומד בבסיס הערעור.

פסק דינו של בית המשפט קמא

6. בחלק הראשון של פסק הדין עסק בית המשפט קמא בשאלה אם עסקינן בעסקת מתנה מוגמרת שהמערער אינו יכול לחזור ממנה כלל, או שמא מדובר בהתחייבות לתת מתנה, המאפשרת לנותן המתנה לחזור בו ממנה, בהתקיים התנאים המזכים בכך בחוק המתנה. לאחר שבית המשפט קמא בחן את המצב הנורמטיבי הנוגע לסוגיה זו ואת אומד דעתו של המערער, הגיע למסקנה, כי עסקינן בהתחייבות לתת מתנה ולא בעסקת מתנה מוגמרת. הצדדים לא חלקו בסיכומיהם על קביעתו זו של בית המשפט קמא ועל כן, גם אנו נצא מנקודת הנחה כי תצהיר המתנה מהווה התחייבות לתת מתנה.

7. בהמשך בחן בית המשפט קמא אם בהתאם לתצהיר המתנה וייפוי הכוח הבלתי חוזר קמה למערער זכות לחזור בו מהתחייבותו לתת מתנה ואם הוכחה במקרה דנן עילה שמאפשרת לו לחזור בו מהתחייבותו זו. בהקשר זה קבע בית המשפט קמא, כי שילוב הוראות תצהיר המתנה שלפיהן המערער שמר לעצמו את הזכות לחזור בו מהתחייבותו לתת מתנה, במיוחד עקב התנהגות מחפירה ביחד עם ייפוי הכוח הבלתי חוזר, מלמד כי המערער התכוון לשמור לעצמו את הזכות לחזור בו מהתחייבותו לתת מתנה רק בהתקיים אחד התנאים הקבועים בסעיף 5(ג) לחוק המתנה, קרי התנהגות מחפירה של מקבל המתנה, או הרעה ניכרת שחלה במצבו הכלכלי של נותן המתנה. בהתאם לפרשנות זו, אותה אימץ בית המשפט קמא, אין למערער זכות לחזור בו מהתחייבותו לתת מתנה בהתאם לסעיף 5(ב) לחוק המתנה, המאפשר לנותן המתנה לחזור בו ממנה כל עוד מקבל המתנה לא שינה את מצבו בהסתמך על ההתחייבות לתת מתנה.

8. נוכח מסקנה זו אליה הגיע, בחן בית המשפט קמא את טענותיו של המשיב באשר לקיומה של התנהגות מחפירה מצד המשיב ובאשר להרעה ניכרת שחלה במצבו, ודחה אותן. המערער אינו חולק עוד על קביעותיו אלה של בית המשפט קמא, וכפי שיפורט בהמשך הוא ממקד את הערעור בשאלה אם קמה לו זכות לחזור בו מהתחייבותו לתת מתנה בהתאם לסעיף 5(ב) לחוק המתנה. משכך, איננו רואים צורך לדון בקביעותיו של בית המשפט קמא, שלפיהן המערער לא הוכיח התנהגות מחפירה מצדו של המשיב ולא הוכיח הרעה ניכרת במצבו הכלכלי ולפיכך לא מתקיימת במקרה דנן עילה המאפשרת למערער לחזור בו מהתחייבותו בהתאם לסעיף 5(ג) לחוק המתנה.

9. למעלה מן הנדרש דן בית המשפט קמא אף בטענתו של המשיב שבהסתמך על התחייבותו של המערער לתת לו מתנה, הוא שינה את מצבו לרעה ולפיכך, גם בהתאם לסעיף 5(ב) לא קמה למערער עילה לחזור בו מהתחייבותו. בית המשפט קמא דחה טענתו זו של המשיב שהוא שינה את מצבו לרעה בהסתמך על ההתחייבות לתת לו מתנה וקבע, כי לא חל כל שינוי במצבו של המשיב מאז החתימה על תצהיר המתנה ועד הגשת התביעה לביטול העסקה. גם על קביעה זו, הצדדים אינם חולקים עוד ועל כן, נקודת המוצא לדיוננו היא שהמשיב לא שינה את מצבו לרעה בעקבות התחייבותו של המערער לתת לו מתנה.

10. נוכח המפורט והפרשנות אותה אימץ בית המשפט קמא, שלפיה ויתר המערער על זכותו לחזור בו מהתחייבותו לתת מתנה, למעט בתנאים המנויים בסעיף 5(ג) לחוק המתנה ומאחר שתנאים אלה לא הוכחו, דחה בית המשפט קמא את התביעה, וחייב את המערער בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

טענות הצדדים בערעור

11. המערער ממקד את טענותיו בקביעתו של בית המשפט קמא ולפיה, הוא ויתר על זכותו לחזור בו מהתחייבותו לתת מתנה למעט בהתקיים התנאים הקבועים בסעיף 5(ג) לחוק המתנה, קרי הוכחת התנהגות מחפירה מצדו של המשיב, או הרעה ניכרת במצבו הכלכלי. לטענתו, בניגוד לקביעה זו של בית המשפט קמא, בתצהיר המתנה לא זו בלבד שהוא לא ויתר על זכותו לחזור בו מהתחייבותו, אלא שהוא ביקש, למען הסר ספק, לשמור על זכותו זו ולפיכך נכלל בתצהיר המתנה סעיף מפורש הקובע, כי הוא שומר על זכותו "לבטל את המתנה בהתאם לזכות המוענקת לי בחוק המתנה ..." (סעיף 7 לתצהיר המתנה). באשר לסתירה שבין הוראה זו בתצהיר המתנה לייפוי הכוח הבלתי חוזר, טען המערער כי יש להעדיף את תצהיר המתנה מכמה טעמים: ראשית, תצהיר המתנה מתייחס באופן מפורש וספציפי לעניין שימור זכות החזרה ולפיכך יש להעדיפו על פני ייפוי הכוח הבלתי חוזר; שנית, ייפוי הכוח הינו מסמך סטנדרטי הכולל הוראות מובנות ואינו מעיד על כוונתו האמיתית של נותן המתנה; שלישית, ההתחייבות לתת מתנה נעשתה במסגרת תצהיר המתנה ואילו ייפוי הכוח נערך לצורך הבטחת השלמת העסקה, כפי שנכתב במפורש בסעיף 5 לתצהיר המתנה. על כן, הבחינה אם וויתר המערער על זכותו לחזור בו מההתחייבות לתת מתנה אם לאו, צריכה להיעשות מתוך תצהיר המתנה בלבד.

12. המשיב טען מנגד, כי פרשנות בית המשפט קמא לתצהיר המתנה ולייפוי הכוח הבלתי חוזר היא פרשנות נכונה וצודקת, העולה בקנה אחד עם ההלכה הפסוקה. לטענתו, "בהתחשב בייפוי הכוח הבלתי חוזר שחתם עליו המערער במועד חתימת תצהיר המתנה הגיע כב' בית המשפט קמא למסקנה הנכונה והבלתי נמנעת שהמערער וויתר על זכותו לחזור בו מהמתנה וכך התייתר המשך הדיון בזכות הביטול לפי סעיף 5(ב) לחוק המתנה" (ההדגשה במקור – ע.ט). המשיב טען עוד, כי צדק בית המשפט קמא עת החיל על המקרה דנן את ההלכה שנקבעה בע"א 404/84 סעתי נ' סעתי פ"ד מא(2), 477 (להלן: "פרשת סעתי"), שלפיה חתימה על ייפוי כוח בלתי חוזר מלמדת על ויתור מטעם נותן המתנה על זכותו לחזור בו מהתחייבותו לתת מתנה.

דיון והכרעה

13. כאמור, המחלוקת מתמקדת בשאלה אם המערער ויתר על זכותו לחזור בו מההתחייבות לתת מתנה כאמור בסעיף 5(ב) לחוק המתנה הקובע:

"(ב) כל עוד מקבל המתנה לא שינה את מצבו בהסתמך על ההתחייבות, רשאי הנותן לחזור בו ממנה, זולת אם ויתר בכתב על רשות זו".

14. מאחר שהמשיב אינו חולק על קביעת בית המשפט קמא, כי הוא לא שינה את מצבו לרעה, גורל התביעה תלוי בשאלה אם המערער ויתר על זכות החזרה אם לאו. ככל שייקבע כי המערער ויתר על זכות החזרה, דין הערעור להידחות. ברם, אם ייקבע שהמערער לא ויתר על זכותו לחזור בו מההתחייבות, דין הערעור להתקבל. כאמור, בית המשפט קמא קבע, כי המערער ויתר על זכות החזרה למעט בנסיבות המנויות בסעיף 5(ג) לחוק המתנה, נסיבות שאינן מתקיימות בעניינו ולפיכך, הורה על דחיית התביעה. להלן אעמוד תחילה על המצב הנורמטיבי ולאחר מכן איישם את הנסיבות הספציפיות של המקרה לפנינו על המצב הנורמטיבי כפי שזה משתקף מחוק המתנה והפסיקה.

המצב הנורמטיבי

15. נקודת המוצא היא שנותן המתנה רשאי לחזור בו מהתחייבותו לתת מתנה, אלא אם כן שינה מקבל המתנה את מצבו לרעה בהסתמך על ההתחייבות, או ויתר נותן המתנה בכתב על זכות החזרה (סעיף 5(ב)לחוק המתנה). זכות החזרה היא מוחלטת ונותן המתנה אינו צריך לנמק את החלטתו לחזור בו מהתחייבותו לתת מתנה (ראו ע"א 879/14 עמוס נחשון נ' יהודה נחשון (5/5/16), ע"א 404/84 סעתי נ' סעתי פ"ד מא(2), 477, ע"א 1284/92 רותם נ' רותם, פ"ד מט(5) 257, 260, ועוד). אם ויתר נותן המתנה על זכותו לחזור בו מהתחייבות לתת מתנה, אין הוא רשאי לעשות כן, אלא בהתקיים התנאים הקבועים בסעיף 5(ג) לחוק, קרי הוכחת התנהגות מחפירה מצד מקבל המתנה או הרעה ניכרת במצבו הכלכלי של נותן המתנה (ראו ע"א 3220/10 חווה כהן יורשת המנוח עזיזי ז"ל נ' חדד (28/8/12), וכן חוות דעתו של השופט עמית בפרשת עמוס נחשון שהובאה לעיל).

16. בפרשת סעתי שהובאה לעיל, נדון מקרה שבו נותנת המתנה חתמה על ייפוי כוח בלתי חוזר, שלפיו היא מייפה את עוה"ד מועלם ו/או עזרא סעתי להיות באי כוחה להעביר ולחתום על כל מסמך להעברת כל זכויותיה בדירה על שם יחזקאל סעתי, וזאת במתנה וללא תמורה. זמן מה לאחר מכן הודיעה נותנת המתנה על ביטול ייפוי הכוח. הדעות בפרשת סעתי נחלקו בשאלה אם בחתימתה על ייפוי כוח בלתי חוזר ויתרה נותנת המתנה על זכות החזרה המוקנית לה בהתאם לסעיף 5(ב) לחוק המתנה. השופטת נתניהו סברה, כי "יפוי הכוח אינו יוצר את הזכות, הוא רק מכשיר לביצועה אם העסקה המקנה את הזכות אינה תקפה, בין שמלכתחילה לא הוקנתה כדין ובין משום שבוטלה כדין, אין זכות לנהנה, ואין מניעה לבטל את יפוי הכוח" (סעיף 10 לפסק הדין). לטעמה, "יפוי הכוח הבלתי חוזר הינו בלתי הדיר, רק כל עוד העסקה שביסודו עומדת בעינה. אם בוטלה כדין, אין עוד זכות תלויה בייפוי הכוח, ואין מניעה לבטלו". על כן, קבעה השופטת נתניהו, כי "לא ייתכן שייפוי הכוח שניתן להבטחת המתנה ושתוקפו רק כל עוד ההתחייבות לתתה עומדת בעינה, הוא עצמו יהווה את הוויתור על הרשות לבטל את ההתחייבות".

   לעומת עמדתה של השופטת נתניהו, סבר הרוב (השופטת בן פורת והשופט בך), כי "כרגיל צריך, לדעתי, לראות בייפוי כוח בלתי חוזר, הנחתם בפני נוטריון ציבורי, ויתור מצד הנותן על זכות החזרה ממתנה בלתי מותנית, לפי סעיף 5(ב) סיפא לחוק המתנה 1968" (ההדגשות במקור). על פי עמדת הרוב, אמנם ייפוי כוח בלתי חוזר אינו אלא מכשיר לביצוע העסקה, אך כאשר מדובר בעסקת מתנה, לא נותר למקבל המתנה דבר לעשות כדי לשכלל את זכותו ולפיכך חתימה על ייפוי כוח בלתי חוזר מצביעה ברגיל, על ויתור מצד נותן המתנה על זכותו לחזור בו ממנה.

17. בע"א 380/88 טוקאן נ' פטימה אלנששיבי ואח' פ"ד מה (5), 410, נדון מקרה שבו חתמה המשיבה על ייפוי כוח בלתי חוזר, שלפיו היא ייפתה את כוחם של שני אנשים להעביר נכס מקרקעין שהיה בבעלותה לאחיינה. לאחר מכן חתמה המשיבה על ייפוי כוח בלתי חוזר, בגדרו היא העבירה את זכויותיה באותו נכס מקרקעין לגיסתה. הדעות בפרשת טוקאן נחלקו. השופט בך סבר שמדובר בהסכם מכר רגיל, ולא בהסכם מתנה, שהופר על ידי רוכש הנכס, ולפיכך רשאית הייתה בעלת הנכס לבטלו. משבוטל הסכם המכר העומד בבסיס ייפוי הכוח, רשאית הייתה בעלת הנכס לבטל גם את ייפוי הכוח שנועד לביצוע העסקה. השופט מצא אף הוא סבר כי מדובר בעסקת מכר רגילה, אך סבר שייפוי הכוח אינו מקיים את דרישת הכתב שבסעיף 8 לחוק המקרקעין ולפיכך אין לתת תוקף להסכם ולייפוי הכוח הבלתי חוזר. השופטת נתניהו קבעה, כי מדובר בהסכם מתנה, וכי בייפוי הכוח הבלתי חוזר מגולמים שני הסכמים: הסכם מתנה בין נותן המתנה לבין הנהנה, והסכם שליחות שלפיו ייפתה נותנת המתנה את כוחם של שני אנשים לביצוע עסקת המתנה. היא חזרה על עמדתה בפרשת סעתי שאין לראות בעצם החתימה על ייפוי כוח בלתי חוזר משום ויתור בכתב על זכות החזרה מהתחייבות לתת מתנה, כאמור בסעיף 5(ב) לחוק המתנה.

18. בע"א 493/91 ש. מזרחי ואח' נ' מזרחי ואח' פ"ד נ(1) 199, נדון מקרה בו התחייב המשיב להעביר מרשותו ללא תמורה את הנכסים שקיבל במתנה מאביו ולחלקם בין כל ילדיו של האב. בצמוד לחתימת הסכם זה חתם המשיב על ייפוי כוח בלתי חוזר לעורך דין, לשם עשיית הפעולות הדרושות להעברת הנכסים ללא תמורה לרשותם של ילדי האב המנוח. בית המשפט העליון קבע, בהסתמך על פסקי הדין בפרשת סעתי וטוקאן, כי יש לראות בחתימת נותן המתנה על יפו כוח בלתי חוזר משום וויתור בכתב על זכות החזרה כאמור בסעיף 5(ב) סיפא לחוק המתנה. בהקשר זה נקבע, כי "יש בחתימת ייפוי הכוח על ידי המשיב ויתור בכתב מצדו על זכותו לחזור בו מן המתנה, באין כל ראיות שתסתורנה את הכוונה המשתמעת מייפוי הכוח, לוותר על זכותו של המשיב לחזור בו מההתחייבות ליתן את הנכסים במתנה למערערים".

       הלכה זו אומצה גם בע"א 2941/14 הנדיה דוכי חושאן נ' מרים יוסף עבדאללה (1/3/16), שנסיבותיו היו דומות מאוד לאלו שנידונו בפרשת מזרחי. גם כאן חתמה נותנת המתנה על הסכם מתנה ובצמוד אליו על ייפוי כוח בלתי חוזר. בית המשפט המחוזי קבע, כי בחתימתה על ייפוי כוח בלתי חוזר וויתרה נותנת המתנה על זכותה לחזור בה מהתחייבותה כאמור בסעיף 5(ב) לחוק המתנה ולפיכך דחה את תביעתה לביטול ההסכם. בית המשפט העליון דחה את הערעור ואישר את פסיקת בית המשפט המחוזי.

       בפרשת עמוס נחשון שהובאה לעיל הבהיר השופט עמית, כי "הדעה המקובלת כיום בפסיקה היא כי יש בחתימה על מסמך מעין זה (ייפוי כוח בלתי חוזר – ע.ט) כדי להביע ויתור בכתב של המתחייב על זכות החזרה מהמתנה".

19. סיכומם של דברים, ברגיל, כאשר נותן המתנה חותם על הסכם מתנה ובצמוד אליו חותם על ייפוי כוח בלתי חוזר, רואים בחתימה על ייפוי כוח בלתי חוזר משום ויתור על זכות החזרה של נותן המתנה לחזור בו מהתחייבותו כאמור בסעיף 5 (ב) סיפא לחוק המתנה. כלל זה חל גם כאשר הסכם המתנה וייפוי הכוח הבלתי חוזר מגולמים במסמך אחד, בדמות ייפוי כוח בלתי חוזר, בהתאם לסעיף 91 לחוק לשכת עורכי הדין, או בדמות ייפוי כוח נוטריוני בלתי חוזר. הלכה זו נקבעה מקום שהסכם המתנה, שלשם ביצועו ניתן ייפוי הכוח הבלתי חוזר סותם בעניין זכות החזרה ואינו קובע דבר, או כאשר הסכם המתנה וייפוי הכוח הבלתי חוזר נערכו כאמור במסמך אחד, שאף הוא לא התייחס במפורש לזכות החזרה המעוגנת בסעיף 5(ב) לחוק המתנה. בנסיבות אלה, ובהעדר ראיות סותרות, יש לראות בחתימה על ייפוי כוח בלתי חוזר משום וויתור על זכות החזרה כאמור.

20. הלכה זו אינה חלה מקום שהסכם המתנה קובע הוראות מפורשות באשר לזכות החזרה. במקרה זה, אין לקבל את הטענה שעצם החתימה על ייפוי כוח בלתי חוזר מהווה ויתור על זכות החזרה בהתאם לסעיף 5(ב) לחוק המתנה, על אף שהסכם המתנה קובע אחרת. בנסיבות אלה, שבהן הסכם המתנה קובע הוראות מפורשות לעניין זכות החזרה ובצמוד לחתימה על ההסכם, הוא חותם גם על ייפוי כוח בלתי חוזר, על בית המשפט לבחון את הוראות ההסכם, את אומד דעתו של נותן המתנה עת חתם על הסכם המתנה ולקבוע אם על אף האמור בהסכם המתנה יש לראות בחתימה על ייפוי הכוח משום ויתור על זכות החזרה.

מן הכלל אל הפרט

21. בעניינו, הסכם המתנה המגולם בתצהיר המתנה כלל הוראה מפורשת שלפיה שמר המערער על זכותו לבטל את המתנה בהתאם לזכות המוענקת לו בחוק המתנה, ובמיוחד עקב התנהגות מחפירה (סעיף 7 להסכם). מפאת חשיבות הסעיף, אצטט אותו שוב כלשונו:

       "אני שומר על זכותי לבטל את המתנה בהתאם לזכות המוענקת לי בחוק המתנה תשכ"ב- 1961 ובהתקיים התנאים המזכים אותי לכך, ובמיוחד אם ישנה בני ט.ז. התנהגותו כלפיי ויתנהג כלפיי התנהגות מחפירה, התנהגות לרעה, יתעמר בי ולא יכבד אותי".

       מטעם הצדדים העידו המערער והמשיב בלבד. משום מה ועל אף שהוגשו מטעמם תצהירים מפורטים, הם לא התייחסו באופן מפורש לאומד דעתם של הצדדים וגם בעדותם בחקירה הנגדית לא ניתן למצוא התייחסות כלשהי לאומד דעתו של המערער ולא ניתן למצוא התייחסות לשאלה מדוע סעיף זה נכלל בהסכם וכיצד האמור בו מתיישב עם החתימה על ייפוי כוח בלתי חוזר. בהקשר זה יש לציין כי בתצהיר עדותו הראשית של המערער נטען, כי בכל תצהירי הוויתור שחתם למשיב וליתר בניו, הצהיר שהוא שומר על זכותו לבטל את המתנה בהתאם לזכות המוענקת לו בחוק המתנה. המשיב לעומת זאת כלל לא התייחס לעניין זה ולא ניסה להתמודד עם האמור בסעיף 7 לתצהיר המתנה. מכל מקום, גם התייחסותו של המערער בתצהיר עדותו הראשית באשר לנסיבות החתימה על תצהיר המתנה ושימור זכות החזרה הייתה לאקונית וכללית מדי ולא ניתן לבסס עליה ממצא.

       זאת ועוד, בישיבת קדם משפט שהתקיימה בפני בית המשפט קמא ביום 1/5/13, התייצב עו"ד ..., אשר ערך הן את תצהיר המתנה והן את ייפוי הכוח הבלתי חוזר. על אף שעו"ד ... שטח בפני בית המשפט בפירוט רב, את מערכת היחסים בין המערער לבנו המשיב מלפני החתימה על הסכם המתנה ועד אותה ישיבה, הוא כלל לא התייחס לנסיבות החתימה על תצהיר המתנה וייפוי הכוח הבלתי חוזר. על כן, לא ניתן למצוא בדבריו של עו"ד ... דבר שיכול היה לסייע בפרשנות סעיף 7 לתצהיר המתנה, או בהתחקות אחר אומד דעתו של המערער, נותן המתנה.

22. בהעדר ראיות חיצוניות כאמור לעיל, יש להתחקות אחר אומד דעתם של הצדדים מתוך עיון בטקסט עצמו, והסקת המסקנות הנכונות על סמך הגיון הדברים, השכל הישר וניסיונו של בית המשפט. כאמור, בתצהיר המתנה, שהוא המסמך היוצר את הזכות, שמר המערער באופן מפורש על זכות החזרה שלו כאמור בסעיף 5(ב) לחוק המתנה. אמנם, בסיפא של הסעיף נקבע כי הוא שומר על זכות החזרה במיוחד בשל התנהגות מחפירה, אך אין לראות בכך משום סיוג הזכות שנקבעה ברישא של הסעיף, ואף להיפך, שכן לו התכוון המערער לוותר על זכותו לחזור בו מן המתנה לפי סעיף 5(ב), אזי אין משמעות למילה "במיוחד" המבטאת את העובדה כי מדובר רק באחת מן החלופות, בהן נתונה למערער הזכות לחזור בו מן המתנה. סעיף 7 להסכם המתנה מהווה למעשה הצהרה מפיו של המערער שהוא אינו מוותר על זכות החזרה המוקנית לו בחוק, על אף החתימה על ייפוי הכוח הבלתי חוזר.

       כפי שהובא לעיל, קיימת תמימות דעים בפסיקה שייפוי כוח בלתי חוזר אינו אלא בגדר מכשיר לביצוע העסקה והוא כפוף לזכויות הצדדים בהתאם לעסקת היסוד. עסקת היסוד במקרה דנן מגולמת בתצהיר המתנה שבו שמר, כאמור, המערער על זכות החזרה המוקנית לו בחוק המתנה. על כן, ובניגוד למקרים שנדונו בפסיקת בית המשפט העליון כמפורט לעיל, לא ניתן להסיק מעצם החתימה על ייפוי כוח בלתי חוזר משום ויתור על זכות החזרה, מקום שנותן המתנה הצהיר בהסכם המתנה עצמו שהוא שומר על זכותו זו.

23. ניתן ללמוד על כוונת ואומר דעתו של המערער גם מן האמור בסעיף 5 לתצהיר המתנה שלפיו "להבטחת העברת המתנה על שם בני ט.ז. הנ"ל אני חתמתי על ייפוי כוח בלתי חוזר לטובתו" הנה כי כן, מן האמור בהסכם המתנה ניתן ללמוד כי המטרה מאחורי החתימה על ייפוי הכוח הבלתי חוזר הייתה העברת הזכויות בנכס על שם המשיב, הא ותו לא. בנסיבות אלה, אין לקבל את הקביעה שלפיה עצם החתימה על ייפוי כוח בלתי חוזר מלמדת על וויתור על זכות החזרה, על אף האמור בתצהיר המתנה עצמו.

24. קביעת בית המשפט קמא, כי הסכם המתנה וייפוי הכוח הבלתי חוזר מלמדים, כי המערער וויתר על זכות החזרה המוקנית לו בסעיף 5(ב) לחוק, למעט בתנאים הקבועים בסעיף 5(ג) לחוק, הינה בעייתית מכמה טעמים: ראשית, קביעה זו סותרת את האמור בסעיף 7 לתצהיר המתנה שבו הצהיר המערער במפורש שהוא שומר על זכות החזרה המוקנית לו בחוק ללא תנאים וללא סייגים. שנית, קביעה זו מרוקנת את סעיף 7 לתצהיר המתנה מתוכן ולמעשה מייתרת אותו כליל. בהתאם לסעיף 5(ג) לחוק המתנה, לנותן המתנה זכות לבטל את התחייבותו גם אם ויתר עליה בכתב, הן מחמת הרעה ניכרת במצבו הכלכלי והן מחמת התנהגות מחפירה. על כן, המערער לא היה זקוק להצהרה שבסעיף 7 לתצהיר המתנה על מנת לשמור על זכות החזרה המוקנית לו בסעיף 5(ג) לחוק המתנה, והוא לא היה צריך לשמור לעצמו זכות זו, שכן זכות זו קיימת גם אם נחתם ייפוי כוח בלתי חוזר שברגיל יש לראותו כוויתור על זכות החזרה בהתאם לסעיף 5(ב) לחוק. נחיצותו של סעיף 7 לתצהיר המתנה קיימת דווקא בשל ונוכח ייפוי הכוח הבלתי חוזר. מאחר שהחתימה על ייפוי כוח בלתי חוזר יכולה הייתה, ללא סעיף 7 לתצהיר המתנה, להתפרש כוויתור על זכות החזרה לפי סעיף 5(ב) לחוק המתנה, בא סעיף 7 לתצהיר על מנת להבהיר, כי על אף האמור בייפוי הכוח הבלתי חוזר, עדיין שומר המערער על זכות החזרה שלו, בין זו הקבועה בסעיף 5(ב) לחוק ובין זו הקבועה בסעיף 5(ג) לחוק.

25. זאת ועוד, מעיון בייפוי הכוח הבלתי חוזר ובהוראה הספציפית הנוגעת להעדר יכולת לבטל את ייפוי הכוח עולה, בבירור, כי אין לתת עדיפות לייפוי הכוח הבלתי חוזר על פני תצהיר המתנה, ואין להסיק ממנו דבר לעניין זכות החזרה של המערער. מעיון בייפוי הכוח הבלתי חוזר ניתן להיווכח כי מדובר בנוסח סטנדרטי, שמשמש את בא כוחם של הצדדים לכלל העסקאות שהוא עורך, והוא לא נוסח במיוחד לצרכי העסקה הספציפית. יתרה מכך, סעיף 9 לייפוי הכוח הבלתי חוזר קובע כדלקמן:

          "9. היות וייפוי כוח זה נוגע לטובת צד ג' הנ"ל, שממנו קיבלתי/נו את התמורה         המלאה עבור הרכוש הנ"ל ושזכויותיו, עומדים ותלויים ביפוי כוח זה, הוא יהיה     בלתי חוזר ...".

       אין ספק שהוראה זו שמקנה לייפוי הכוח את התכונה שהופכת אותו לבלתי חוזר אינה תואמת את הסיטואציה ואת העסקה הספציפית. לפי סעיף 9 הנ"ל, ייפוי הכוח הבלתי חוזר ניתן מאחר שמעביר הזכות קיבל מהצד השלישי, שלטובתו ניתן ייפוי הכוח תמורה מלאה עבור הנכס הנעבר. נסיבות אלה אינן קיימות בענייננו, שכן אין חולק כי הנכס ניתן למשיב במתנה וללא תמורה. בנסיבות אלה, לא ניתן לקבל את הקביעה שהוראה בייפוי כוח בלתי חוזר שאינה משקפת את מערכת היחסים האמיתית והנכונה שבין הצדדים תגבר על הוראות ההסכם שהן הוראות ספציפיות ושנוסחו לצרכי העסקה הספציפית.

26. סיכומם של דברים, אני מציע לחברותיי לקבל את הערעור, לבטל את פסק דינו של בית המשפט קמא, ולהורות על ביטול עסקת המתנה שנכרתה בין המערער למשיב בהתאם לתצהיר המתנה וייפוי הכוח מתאריך 6/1/12. עוד אציע לחברותיי לחייב את המשיב בהוצאות ההליכים ובשכ"ט עו"ד בשתי הערכאות, בסכום של 25,000 ₪.

השופטת אסתר הלמן, סגנית נשיא, אב"ד

מסכימה.

השופטת רננה גלפז- מוקדי

מסכימה.

הוחלט, אפוא, פה אחד לקבל את הערעור כמפורט בפסק דינו של השופט טאהא ערפאת,

תוך חיוב המשיב לשאת בהוצאות ובשכר טרחת עורך דין, עבור שתי הערכאות, בסך של

25,000 ₪. סכום זה ישולם בתוך 30 יום, שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין

מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

העירבון שהופקד על ידי המערער יוחזר לו באמצעות בא כוחו.

<#5#>

ניתן והודע היום ד' אייר תשע"ז, 30/04/2017 בהעדר הצדדים.