א. מבוא
1.התובעת, רשות מקומית, היא הבעלים של מקרקעין הנמצאים ברחוב טבריה 47 בפתח תקווה וידועים כגוש 4048 חלקות 72 ו- 74 (להלן: "המקרקעין").
2.הנתבע מנהל מזה שנים, ברשות התובעת, דוכן לממכר מזון, אשר מצוי במקרקעין הנ"ל (להלן: "הדוכן").
3. בתביעה בהליך זה התובעת עתרה לצו לפינוי וסילוק ידו של הנתבע מהמקרקעין לרבות הריסת הדוכן.
ב. תצהירי הצדדים
ב(1) תצהיר התובעת
4.מטעם התובעת הוגש תצהיר מר חיים גלוסקא, מנהל מחלקת רוכלות בעיריית פתח תקווה.
5.לדברי מר גלוסקא בתצהירו, מזה מספר שנים הנתבע מנהל דוכן לממכר מזון במקרקעין. הדוכן הוצב בשטח ציבורי שהינו בבעלות התובעת ללא היתר בנייה כדין. הנתבע אינו מחזיק ברישיון רוכלות/רישיון עסק והוא מעולם לא שילם תמורה כלשהי לתובעת. לפני זמן לא רב הדוכן של הנתבע נשרף. הנתבע בנה את הדוכן מחדש על דעת עצמו ללא אישור וללא היתר בנייה כדין.
6.לדברי מר גלוסקא, נוכח עמדת התובעת, לפיה יש לפנות דוכנים הממוקמים בשטחים ציבוריים שלא כדין, ביום 05.06.11 נערכה פגישה במשרדי התובעת, בנוכחות הנתבע ונציגי התובעת. בפגישה זו הובהר לנתבע כי הוא יידרש להתפנות מהמקרקעין בתוך ששה חודשים.
7.ביום 07.07.11 התובעת שלחה לנתבע מכתב בו הוא נדרש לסלק את הדוכן מהמקרקעין עד ליום 31.12.11. על אף חלוף מועד זה, הנתבע המשיך וממשיך להחזיק בדוכן.
8.ביחס לטענת הנתבע, לפיה הוא שילם ארנונה בגין הדוכן, התובעת טענה כי תשלום הארנונה לכל היותר מלמד על היותו של הנתבע בעבר בר רשות חינם במקרקעין.
9.ביחס למכתב מר אמנון בעדני מיום 09.07.09, נספח ב' לכתב ההגנה, התובעת טענה כי אין בו כדי ללמד על זכויות הנתבע במקרקעין אלא לכל היותר על כך שסייעו לו והאריכו את שהייתו במקום בעבר.
10.לאחר שתביעה זו הוגשה, ביום 08.06.15 התקיימה ישיבה רבת משתתפים בעירייה בהשתתפות הנתבע ובא כוחו. בסיכומה של הישיבה הוחלט פה אחד על ידי כל נציגי העירייה כי בנסיבות המקרה דנן אין מקום לסטות ממדיניות העירייה בעניין מתן רישיונות רוכלות ולפיכך יש לדחות את בקשת הנתבע לקבלת רישיון רוכלות ויש להמשיך בהליך הפינוי בעניינו.
ב(2) תצהיר הנתבע
11.לדברי הנתבע בתצהירו, הוא קיבל את הזכות לנהל את הדוכן במסגרת הליך שיקום. בדוכן, אשר מנוהל על ידי הנתבע ורעייתו, נמכרים פלאפל ומשקאות קלים. לדברי הנתבע, הוא עובד בדוכן למחייתו מזה 20 שנה, תקופה שבמהלכה שילם מסי ארנונה ואגרות שילוט. לדברי הנתבע, הוא מפרנס גם את בתו אשר גרה בביתו עם שני ילדיה. לדבריו, חתנו, מר י.א., חלה ואינו עובד. לעניין זה הנתבע צירף תיעוד רפואי, לפיו מר א' חלה במחלה ממארת בגינה הוא סובל מנכות. עוד צורף ביחס למר א' מכתב מיום 02.09.13, לפיו מר א' פוטר מעבודתו. עוד לדברי הנתבע, לאחרונה הוא עבר תאונה קשה בה נפגע בידו והיה מאושפז. מתיעוד רפואי שצירף הנתבע לתצהירו עולה כי ביום 28.12.13 אירעה לו תאונת נפילה, בה סבל משבר מרוסק תוך מפרקי עם תזוזה מפרקית משמעותית. בעקבות פגיעתו אושפז לטיפול וניתוח. לדברי הנתבע, גם רעייתו חולה ונזקקת לתרופות.
12.לדברי הנתבע, ההכנסות מהדוכן קטנות, המשפחה חיה בדוחק והעסק עוזר להם לקנות מזון. לדבריו, פינויו יותיר אותו ואת משפחתו ללא פרנסה.
13. לטענת הנתבע, הוא קיבל הבטחה שלטונית מאת ראש העיר הקודם, לפיה הוא לא יפונה מהדוכן עד אשר יימצא לו על ידי התובעת מקום חלופי לצורך ניהול העסק.
ג. דיון
14.בגין הדוכן נשוא התביעה, התובעת הגישה נגד הנתבע תביעת פינוי קודמת. זאת ביום 01.03.09 בת"א 15508-02-09 (להלן: "התביעה הראשונה").
15.הנתבע הגיש מכתב מיום 27.05.09 של בא כוחו דאז, עו"ד אמנון וינר, אשר נשלח על ידי עו"ד וינר לב"כ התובעת לאחר שהתביעה הנ"ל הוגשה. במכתב נאמר כי לדברי הנתבע, בהיותו נמצא בתכנית שיקום המנוהלת על ידי התובעת, אשר במסגרתה קיבל את הדוכן, הובטח לו על ידי ראש העיר שיוקצה לו על ידי העירייה מקום חילופי להצבת דוכן לניהול העסק. עוד נאמר במכתב כי לצורך ביצוע הבטחת ראש העיר מונה מר בעדני, מנהל מחלקת פיקוח בעיריית פתח תקווה, ומר בעדני בודק עם הנתבע מספר הצעות אשר תהיינה מקובלות על שני הצדדים. עו"ד וינר ביקש במכתבו שלא לנקוט נגד הנתבע בהליכי פינוי וכי הדוכן יישאר במקומו על מנת שתקוים הבטחת העירייה לנתבע להסדיר לו עסק חילופי כדי שיוכל לפרנס את משפחתו.
16.הנתבע הגיש מכתב נוסף מיום 10.06.09, ששלח עו"ד וינר לב"כ התובעת. במכתב זה כתב עו"ד וינר כי ביום 07.06.09 הוא נפגש עם ראש העיר בנוכחות הנתבע. בפגישה עם ראש העיר סוכם כי ביום 14.06.09 תתכנס ישיבה נוספת במשרד ראש העיר בנוכחות עו"ד גרינהויז ונציג מטעם העירייה, על מנת לקדם בדחיפות מציאת מקום חילופי לעסקו של הנתבע, במקום כתובת העסק הנוכחי ברחוב טבריה. עוד נאמר במכתב כי סוכם עם ראש העיר כי בשלב זה אין לבצע שום פעולות פינוי של הדוכן עד שיימצא מקום חילופי שאליו ניתן יהיה להעתיק את הדוכן.
17.הנתבע צירף לתצהירו מכתב מיום 09.07.09, אשר נשלח על ידי מר אמנון בעדני, סגן מנהל אגף פיקוח, אל עו"ד חנה פאר, היועצת המשפטית לעירייה. במכתב נכתב כדלקמן:
"1. כנגד הנ"ל [הנתבע] הוגשה תביעת פינוי {דוכן שאינו פעיל} משטח הרחוב.
2. בתאריך 24.06.09 התקיים דיון בעניינו של הנ"ל בראשות רה"ע, מר יצחק אוחיון ובהשתתפות: מנהל מינהל ש.פ.ע, מר כרמי ניסן, ס. מנהל מינהל ש.פ.ע ומנהל אגפי הפיקוח והתברואה, גב' יפי שגיא, מנהלת אגף הרישוי והפיקוח על הבנייה, מר אמנון וינר, עו"ד, מר א.ב., רוכל. מר איציק שרעבי, מפקח מח' רישוי רוכלות.
3.על פי הנחיית ראש העיר, יש לעכב את הליכי הפינוי באופן המיידי "היות ומדובר ברוכל שקיים תקופה ארוכה בכתובת הנ"ל ועל כן, לאחר שיימצא מיקום אחר לרוכלות שיאושר ע"י הגורמים הרלוונטיים יועתק דוכנו למיקומו החדש.
4.אי לכך, אבקשך לעכב/להקפיא את ההליכים המשפטיים הקיימים כנגדו." (ההדגשה במקור).
18.בכל הזמנים הנזכרים התובעת לא נקטה בכל הליך לפינויו בפועל של הנתבע מהמקרקעין.
19.התובעת הגישה את מכתב התובעת מיום 07.07.11 אל הנתבע. מדובר במכתב שנשלח באמצעות עו"ד אמיר אלעני. במכתב זה נאמר כי ביום 05.06.11 התקיימה פגישה בעניין הדוכן של הנתבע יחד עם עו"ד צילה גרינהויז, מנהלת אגף הנכסים, ומר אמנון בעדני, סגן מנהל אגף הפיקוח ומנהל מחלקת רישוי רוכלות. עוד נאמר כי הדוכן הוצב בשטח ציבורי בבעלות התובעת ללא היתר בניה, כי טענות הנתבע נבדקו אך לא נמצא להן ביסוס חוקי המאפשר המשך קיום הדוכן במקומו או במקום חלופי, וכי לאור משך הזמן שבו הדוכן מוצב במקרקעין ועל מנת לאפשר לנתבע להתארגן לסילוק הדוכן והשבת המקרקעין לידי התובעת, פינוי הנתבע יעוכב לששה חודשים. הנתבע נדרש לפנות את הדוכן עד ליום 31.12.11. במכתב נאמר כי ככל שהנתבע לא יפנה את הדוכן, התובעת תפעל לפינוי הדוכן.
20.הנתבע הגיש מכתב נוסף של עו"ד וינר מיום 28.07.11, אשר נשלח במענה למכתב התובעת הנ"ל מיום 07.07.11. במכתב זה, עו"ד וינר העביר לתובעת, באמצעות עו"ד אמיר אלעני, את מכתב התובעת מיום 09.07.09. במכתב נאמר כי הואיל ועד למועד המכתב לא נמצא מקום חילופי להעתקת הדוכן, הדוכן ממשיך לעמוד במקומו מבלי שיחולו עליו הליכי פינוי כאמור במכתב מיום 09.07.09. התובעת התבקשה במכתב זה להסיר את הודעת הפינוי ולא לנקוט בכל הליך לפינוי הדוכן.
21.התובעת לא הציגה מכתב כלשהו אשר נשלח מטעמה במענה לשלושת מכתביו הנ"ל של עו"ד וינר, לא כל שכן מכתב שבו התובעת שללה את הטענות להבטחה כאמור שלא לפנות את הנתבע עד מציאת מקום חלופי עבורו לניהול העסק.
22.לאחר זאת, ביום 13.03.12 התובעת הגישה נגד הנתבע תביעת פינוי שנייה ביחס לדוכן. זאת בת"א 20613-03-12 (להלן: "התביעה השנייה"). תביעה זו נמחקה ביוזמת בית המשפט, בהחלטה מיום 11.11.13, למעלה משנה וחצי לאחר מועד הגשתה, מחמת חוסר מעש של התובעת.
23.לאחר זאת, ביום 21.11.13, התובעת הגישה את התביעה בהליך דכאן, שהיא תביעת הפינוי השלישית שהוגשה נגד הנתבע.
24.מכתבי עו"ד וינר הנזכרים לעיל צורפו לתצהיר עדות ראשית של עו"ד וינר אשר הוגש מטעם הנתבע. עו"ד וינר לא התייצב לחקירה נגדית על תצהירו ולכן תצהירו נמחק. ב"כ התובעת טען כי לאור מחיקת תצהירו של עו"ד וינר, הנתבע אינו רשאי להסתמך על מכתביו של עו"ד וינר. לא ראיתי לקבל את הטענה. מדובר במכתבים אשר נכתבו על ידי בא כוח הנתבע בשמו של הנתבע. מלכתחילה הנתבע היה רשאי לצרפם גם לתצהירו. כמו כן, הנתבע אינו מנוע מלהסתמך על מכתבים אלה כראיה לכך שמכתבים אלה נשלחו מטעם הנתבע לתובעת או באי כוחה. לעניין זה יצוין כי התובעת אינה כופרת בכך שמכתבים אלה אכן נשלחו אליה והתקבלו אצלה.
25.בתצהירו, במכתב מר בעדני מיום 09.07.09 ובמכתבי עו"ד וינר שצוינו לעיל, הנתבע הוכיח את מתן ההבטחה, לפיה הוא לא יפונה מהדוכן שאותו הוא מנהל עד אשר התובעת תמצא לו מקום חלופי שבו הוא יוכל להמשיך את העסק. הנתבע הוכיח את העובדה שהוא קיבל את ההבטחה ואת תוכנה. המסמכים מצביעים על הבטחה מפורשת, ברורה, חד משמעית וללא הסתייגויות, אשר הועלתה על הכתב על ידי מר אמנון בעדני. כמו כן, עובדה היא שהוראת ראש העיר יושמה והוצאה אל הפועל במובן זה שהתובעת לא נקטה בצעדים לפינוי הנתבע והנתבע לא פונה. פסק הדין שניתן בתביעת הפינוי הראשונה לא מומש ולא הוצא לפועל. בתביעת הפינוי השנייה התובעת בחרה שלא לפעול לקידום ההליך והוא נמחק מחמת חוסר מעש מצידה.
26.על פי המכתב מיום 09.07.09, מדובר בישיבה אשר התקיימה במשרדי העירייה בראשות ראש העיר ובנוכחות נציגים נוספים של התובעת, שלושה מנהלי אגפים, סגן מנהל אגף ומפקח. המכתב נשלח אל היועצת המשפטית של העיריה. ראש העיר עצמו נתן את ההוראות שלא לפעול לפינויו של הנתבע עד למציאת מקום חלופי לדוכן. כל בעלי התפקידים הללו, לא העלו כל טענה ביחס לתוקף ההתחייבות.
27.מדובר בתקופה של כארבע וחצי שנים שבה הוראת ראש העיר קוימה, דבר המעיד על סמכות ראש העיר ועל כוחו לקיים את ההבטחה. העובדה, לפיה נבחר ראש עיר חדש, אשר בתקופתו הוחלט על שינוי מדיניות כפי שאמר מר גלוסקא בעדותו, אין בה, כשלעצמה, כדי להעיד על חוסר סמכות של ראש העיר הקודם.
28.בנסיבות כאמור לעיל, לכל הפחות הנטל להביא ראיות ביחס לטענה, לפיה לא ניתנה לנתבע הבטחה, עבר לתובעת. במסגרת זאת היה על התובעת להביא לעדות את מי שהיה או היו מעורבים בקבלת ההחלטה כאמור במכתב מיום 09.07.09, על מנת שיעידו על כוונתם ואומד דעתם של נציגיה המוסמכים של העירייה ועל טענת התובעת, לפיה לא הייתה כוונה לתת לנתבע התחייבות בעלת תוקף משפטי מחייב או שמדובר בארכה זמנית או ארכה לפנים משורת הדין. כך למשל היה בידי התובעת להביא לעדות את מר בעדני אשר חתום על המכתב מיום 09.07.09. התובעת הביאה לעדות את מר גלוסקא, אך זה לא היה מעורב בהחלטה הנ"ל משנת 2009 בעניינו של הנתבע ולא הייתה לו ידיעה בעניינים אלה. כל שמר גלוסקא אמר בעדותו הוא שלאחר שנבחר ראש עיר חדש, החל משנת 2014 הונהגה מדיניות חדשה ביחס לנתבע. בנסיבות אלה, עדותו של הנתבע והאמור במכתבים כאמור לעיל, עליהם הסתמך הנתבע, לא נסתרו.
29.ב"כ התובעת טען כי במכתב מיום 09.07.09 ההוראה לעיכוב הפינוי ניתנה לפנים משורת הדין. לטענה זו אין עיגון במכתב או בכל מסמך אחר. ההוראה במכתב, כאמור לעיל, היא ללא תנאים והסתייגויות ולא נאמר בה כי היא זמנית או שהיא מותנית באישור כלשהו.
30.ב"כ התובעת טען בסיכומיו כי פקודת העיריות מסבירה את תהליך העשייה במקרקעין עירוניים וכי מכתב פנימי שנשלח בתוך העירייה לא יכול לעמוד בכללים הנדרשים, אך ב"כ התובעת לא פירט ולא הביא כל סימוכין לטענה זו בכלל ובשים לב לנסיבות המקרה דנן, שבהן מדובר על רשות לשימוש במקרקעין לצורך דוכן, בפרט.
31.בנסיבות כאמור לעיל, הנתבע הרים את הנטל להוכיח שניתנה לו, באמצעות נציגיה המוסמכים של התובעת, התחייבות בעלת תוקף, לפיה הוא לא יפונה מהדוכן כל עוד לא יימצא לו על ידי התובעת מקום חלופי לניהול אותו עסק.
32.אשר על האמור, התביעה נדחית.
33.בסעיפים 11-12 לעיל פורטו נסיבותיו האישיות של הנתבע, שהינו כבן 66. מדובר במצב דברים שבו מצב בריאותו של הנתבע ושל קרובי משפחה נוספים שלו אינו שפיר. כמו כן, הנתבע ומשפחתו מצויים במצוקה כלכלית והעסק שהנתבע מנהל בדוכן, שהכנסותיו קטנות, הוא המקור היחיד להכנסת המשפחה. התובעת לא כפרה במצבו הכלכלי והבריאותי של הנתבע. הדעת נותנת שקבלת ההחלטות ומתן ההוראות שלא לפנות את הנתבע מהדוכן ולמצוא לו מקום חלופי לניהול העסק, היו בשל מצבו האישי של הנתבע כאמור ומצוקתו.
34.ניהול נכסיה, שהם נכסים ציבוריים, הוא בוודאי תפקיד חיוני וחשוב של רשות מקומית. יחד עם זאת, הרשות המקומית נותנת, בדרך של שגרה, שירותים לתושביה ובכלל זה שירותי רווחה לתושביה המצויים במצוקה, אם אישית, אם כלכלית ואם בריאותית. מצופה מהתובעת שבנסיבות המקרה היא תפעל למתן מענה למצוקה האישית והכלכלית של הנתבע ושל התלויים בו ברוח התנהלות התובעת קודם להגשת התביעה קרי: ההבנה שיש להקצות לנתבע מקום אחר שבו הוא יוכל להפעיל את עסקו. התובעת שנתנה לנתבע רישיון להחזיק בדוכן נשוא התביעה משך עשרות שנים תוכל, במסגרת התמיכה המיוחדת כאמור, ליתן לנתבע רישיון במקרקעין אחרים לטובת ניהול עסקו. יש צורך, בנסיבות, להושיט לנתבע ולמשפחתו יד, על מנת שלכל הפחות ימשיכו להתקיים במצבם כפי שהוא כיום.
35.אין צו להוצאות.
המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.
ניתן היום, י"ב טבת תשע"ח, 30 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.
