עיריית ירושלים נ' סיידוף

פסק דין

מבוא

בפניי תביעה כספית בסכום של 8,068 ₪, אשר הוגשה בהליך של סדר דין מהיר, בגין נזקים שנגרמו לרכבה של התובעת מסוג משאית אשפה (להלן- "המשאית"), בתאונת דרכים שאירעה ביום 27.11.2007.

המחלוקת בין הצדדים הינה הן בשאלת האחריות והן בשאלת גובה הנזק.

אקדים ואציין שלאחר עיון בטענות הצדדים ובראיותיהם מצאתי שיש לקבל את התביעה.

גרסת התובעת

התובעת, טענה בכתב התביעה שהתאונה אירעה בעת שנהג המשאית נסע בצומת רח' יפו פינת רח' כי"ח בירושלים. רכב הנתבעת (להלן- "האוטובוס") נסע בנתיב השמאלי , שלא בהתאם לתמרור שהיה במקום, ופגע במשאית בצידה השמאלי בשעה שהמשאית פנתה שמאלה לכיוון רח' כי"ח.

במהלך הדיון שהתקיים בפניי ביום 16.02.2011 העיד נהג המשאית, מר לבאן ג'יבריל, ופירט את נסיבות התאונה. על פי תיאורו בוצעו עבודות בנייה שונות בבניין כלל, בעטין נסגר נתיב הנסיעה לפנייה שמאלה. במקום הוצב תמרור לא ברור אשר כיון את התנועה לנתיב הימני. כמו כן הוצבו לאורך המסלול קונוסים. כיון שהסדר התנועה לא היה ברור לו, עצר נהג המשאית ופנה לשוטר שעמד מספר מטרים מהמקום על מנת שיכוונו.

על פי תיאורו של הנהג כיון אותו השוטר, בתנועות ידיים, להמשיך בנתיב הנסיעה ישר ולפנות שמאלה בשעה שיגיע לצומת. לאור הוראה זו המשיך נהג המשאית בנסיעה ישר, בעקבות אוטובוס אשר יצא מתחנת האוטובוס הסמוכה. בשעה שהגיע לצומת ופנה שמאלה, ראה לפתע אוטובוס אחר מגיח מנתיב הנסיעה שאליו לא הורשה לפנות. האוטובוס האמור התנגש במשאיתו בצידה השמאלי.

בעקבות התאונה נגרמו למשאית נזקים שהוערכו בחוות דעת שמאי. התובעת עתרה לתשלום בסך של 6,595 ₪ בגין עלות תיקון המשאית וכן סכום של 360 ₪ בגין שכ"ט שמאי.

גרסת הנתבעים

בכתב ההגנה הכחישו הנתבעים את אחריותם לתאונה, וטענו שהאחריות רובצת לפתחה של התובעת.

לטענת הנתבעים אירעה התאונה בעת שנהג האוטובוס נסע בנתיב הנסיעה השמאלי, ולפתע סטתה המשאית, אשר נסעה בנתיב הימני, לתוך נתיב נסיעתו של האוטובוס, ופגעה באוטובוס בחלקו הקדמי ימני.

במהלך הדיון העיד הנתבע 1, הוא נהג האוטובוס, ותיאר את נסיבות התאונה. על פי עדותו, עמדה המשאית לפניו ברמזור, כאשר התחלף הרמזור לירוק, החלה המשאית בנסיעה ופנתה לנתיב הימני. האוטובוס המשיך בנסיעה בנתיב האמצעי והבחין בקונוסים בכביש "ניסיתי להבין מה פשר הקונוסים אבל לא הצלחתי, זה לא היה דבר ברור. כשהגענו לפנייה לרח' כי"ח המשאית פנתה בפתאומיות שמאלה, ואז נוצר מגע בין הראי הימני שלי לדופן המשאית".

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על צרופותיהם, ושמעתי את הראיות ואת טיעוני הצדדים, מצאתי שיש להעדיף את גרסת התובעת לתאונה ולפיכך יש לקבלה.

שני הנהגים תיארו למעשה מסכת עובדתית דומה. שניהם ציינו שינוי בהסדרי התנועה שהיו במקום, ושניהם ציינו שהתאונה אירעה בשעה שהמשאית פנתה שמאלה מנתיב הנסיעה הימני לנתיב השמאלי שבו נסע האוטובוס.

מצאתי כי נהג המשאית נהג כשורה, בהתאם להכוונה שניתנה לו על ידי השוטר שהיה מוצב במקום. נהג האוטובוס שגה בהוונתו את הסדרי התנועה. יתכן ששגיאתו הושפעה מכך שהתמרור לא הוצב בצורה ברורה ומכך שהשוטר עמד הרחק מהמקום ולא כיון את הנהגים באופן ברור. יתכן שכיון שעמד ברמזור אחרי המשאית, לא הספיק לראות מראש את השינוי בהסדר התנועה ועל כן פנה לנתיב שהיה אמור להיות חסום לתנועה.

כיון שנהג המשאית ציית לתמרור ולהוראות המשטרה, בעוד שנהג האוטובוס לא עשה כן, מצאתי שהאחריות לתאונה מוטלת על הנתבעים.

אשר לנזקים, מצאתי שיש לקבל את עמדת הנתבעים ולפסוק לתובעת את הסכומים ששילמה כמפורט בקבלות שצורפו לכתב התביעה – 360 ₪ עבור שכ"ט שמאי, 6,595 עבור תיקון הנזקים, בתוספת ריבית והצמדה. לא מצאתי שמתקיימות נסיבות המצדיקות הימנעות מפסיקת ריבית.