הפסקת קצבת שאירים לאלמנה שהחלה חיים משותפים - גם כאשר יש הפרדה כלכלית בינה לבין בן הזוג החדש

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה

1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (השופטת אילת שומרוני-ברנשטיין ונציגי הציבור מר אילן פלטי ומר יגאל צדוק; תיק בל' 10261-06-12), במסגרתו נדחתה תביעת המערערת להמשך תשלום קצבת שארים ולחלופין לביטול חוב קצבת השארים שנצבר לה אצל המשיב (להלן – המוסד).

הרקע העובדתי

2. המערערת, גב' ק.ג , התאלמנה מבעלה המנוח ביום 3.9.07 וקיבלה קצבת שארים מהמוסד החל ממועד זה. ביום 21.3.12 נשלחה אליה הודעת המוסד לפיה זכאותה לקצבת שארים מופסקת רטרואקטיבית החל מחודש נובמבר 2009 נוכח שינוי מצבה המשפחתי מ"אלמנה" ל"ידועה בציבור". בהתאם, נצבר לה חוב בסך של 58,647 ₪ בגין הקצבה ששולמה לה בתקופת העבר, ושולם לה מענק נישואין - בניכוי החוב - בסך של 15,986 ₪.

3. המערערת מנהלת מערכת יחסים זוגית עם מר ש.ק החל מסוף שנת 2008, והם מתגוררים יחד החל משלהי שנת 2009. מפסק דינו של בית הדין האזורי עולה כי בני הזוג גרים בדרך כלל בדירת המערערת בחיפה, אך למר ש.ק דירה בקיבוץ אילון בה הוא מבקר בסופי שבוע ולן בה לעיתים; בני הזוג אוכלים יחד; מבלים יחד; יוצאים למסעדות ביחד; נוסעים לחו"ל ביחד; חוגגים יחד חלק מהחגים; משתתפים באירועים משפחתיים האחד של השנייה; הולכים יחד לסרטים, הצגות ואופרה; ומתקיים ביניהם קשר של אהבה וחיבה.

4. בחקירתה אצל חוקר המוסד מיום 30.1.11 פירטה המערערת כי היא מתגוררת עם מר ש.ק באופן קבוע במשך כשנה ושלושה חודשים; בין בני הזוג לא נחתם הסכם ממון (דבר שהשתנה בהמשך); אין להם חשבון בנק משותף; כל אחד מהם מנהל את הכנסותיו באופן עצמאי ומתקיים ממשכורתו שלו; דירתו של מר ש.ק בקיבוץ אילון אינה מושכרת ועומדת לרשותו, והוא עושה בה שימוש פעם בשבוע לפחות; המערערת משלמת את חשבונות דירתה ומר ש.ק משלם את חשבונות דירתו שבקיבוץ; המערערת עורכת את הקניות לביתה; בני הזוג אוכלים לעיתים ארוחות ערב של אמצע השבוע בחוץ ובדרך כלל מר ש.ק משלם את עלות הארוחה, כאשר בשאר הערבים הם אוכלים בדירת המערערת ומבישוליה; את ארוחות הצהרים הם אוכלים כל אחד במקום עבודתו; מר ש.ק שולח את בגדיו למכבסה בקביעות כפי שנהג לעשות עוד בטרם הכירו; מר ש.ק אינו תומך במערערת מבחינה כלכלית; לבני הזוג אין כוונה להינשא; במהלך הטיולים המשותפים בחו"ל כל אחד מהם משלם את הוצאותיו; כך גם לגבי הוצאות הרכב; ולא קיימת ביניהם שותפות כלכלית.

5. בחקירתה הנגדית העידה המערערת כי קיימת התחשבנות בינה ובין מר ש.ק , ובלשונה:

"יש התחשבנות. אני קונה את האוכל הביתה... אני שומרת על מסגרת המשפחה שלי... לפעמים יש התחשבנות, למשל לעניין קולנוע, יש לנו מינויים נפרדים שכל אחד מימן בעצמו. לגבי אוכל – אנחנו לא מתחשבנים... יש לנו 2 מינויים נפרדים לתיאטרון שכל אחד שילם מכיסו. לאופרה למשל יש לי מנוי זוגי. לפעמים אני לוקחת את ש.ק איתי, לפעמים את הילדים. אני מחדשת מידי שנה את המנוי הזוגי".

פסק הדין של בית הדין האזורי

6. לאחר שקילת העדויות שנשמעו בפניו (המערערת ומר ש.ק ) והראיות שהוצגו בפניו (הודעת המערערת לחוקר המוסד), שוכנע בית הדין האזורי כי בני הזוג הם ידועים בציבור. בית הדין ציין כי בני הזוג "אינם מתחשבנים על כל שקל" וקבע כי העובדה שהם מנהלים חשבונות נפרדים ושומרים כל אחד על דירתו, אינה משנה את מהות הקשר ביניהם. אף שלא שוכנע כי הפרדה כלכלית מוחלטת יכולה להתקיים בין בני זוג החיים יחדיו תחת קורת גג אחת, קבע בית הדין כי הפרדה כזו לא הייתה משנה ממילא את הגדרת בני הזוג כידועים בציבור.

אשר לטענתה החלופית של המערערת ביחס למועד פקיעת הזכאות לקצבת שארים ממנו החל להיצבר חובה, קבע בית הדין כי החלטת המוסד להתייחס למועד בו החלו בני הזוג להתגורר יחד באופן קבוע כמועד פקיעת הזכאות הינה סבירה בנסיבות העניין. זאת שכן ממועד זה הקשר בין בני הזוג הפך למחייב יותר באופן המאפשר להכיר בהם כידועים בציבור. לאור כל האמור נדחתה התביעה.

טענות הצדדים בערעור

7. המערערת טוענת כי בית הדין האזורי שגה משקבע כי גם אם קיימת הפרדה כלכלית בינה לבין מר ש.ק - יש לראותם כידועים בציבור לצורך הפסקת תשלום הקצבה; התעלם מכך שקיימת התחשבנות בין בני הזוג ביחס להוצאות הגדולות, והשיתוף הכלכלי ביניהם מתמצה בארוחות ערב משותפות; התעלם מכך שמרכז חייו של מר ש.ק נותר בקיבוץ אילון, ובמסגרת זו הוא לן שם לבדו לא רק בסופי שבוע אלא לעיתים גם באמצע השבוע; וקבע כי החלטת המוסד בדבר מועד פקיעת הזכאות סבירה, וזאת למרות שצריך היה לקבלה ממרחק של זמן ורק לאחר שנוצרה ודאות ביחס לשינוי הסטטוס.

עוד טענה המערערת כי הרציונל המונח בבסיס שלילת קצבת השארים מאלמנה שהקימה משק בית משותף עם בן זוג - הוא כי הקשר מניב לה תמיכה מחודשת בכלכלת הבית, דבר שלא הוכח במקרה דנן. לגישתה, במקרים דומים מבחינה עובדתית המוסד קבע כי לא מדובר בזוגיות המזכה בקצבת שארים; ממילא, אין להתיר לו לראות בה מקור לשלילת הקצבה.

8. לטענת המוסד, מדובר בערעור עובדתי על פסק הדין; הוכח כי המערערת ומר ש.ק הם ידועים בציבור ולפיכך בדין נשללה זכאות המערערת לקצבת שארים; קיומו של משק בית משותף אינו מחייב שיתוף קנייני בנכסי בני הזוג ודי שיוכח שיתוף במקום המגורים ובכל הקשור לצרכי היומיום. משכך צדק בית הדין משקבע כי גם אם קיימת הפרדה כלכלית בין המערערת ומר ש.ק אין בכך כדי לשנות את היותם ידועים בציבור; מעמד הידועה בציבור נקבע על ידי המוסד רק לאחר פרק זמן של חיים משותפים עם בן הזוג; פסק הדין מבוסס היטב על חומר הראיות המצוי בתיק; החוב נוצר כתוצאה מכך שהמערערת לא דיווחה למשיב על חייה המשותפים עם מר ש.ק וזאת חרף חובתה לעשות כן; ויש לדחות את הערעור.

9. בהתאם להחלטה מיום 4.1.15, פסק הדין ניתן לאחר דיון מוקדם ועל יסוד סיכומי הצדדים בכתב.

דיון והכרעה

10. לאחר שנתנו דעתנו לטיעוני הצדדים בכתב ובעל פה ולכלל החומר שהובא בפנינו, הגענו למסקנה כי דין הערעור להידחות. להלן יפורטו הנימוקים לכך.

11. 11. סעיף 255(ב) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה – 1995 (להלן: החוק) קובע כי במקרה בו "חזרה ונישאה אלמנה הזכאית לקצבת שאירים, תפקע זכותה לקצבת שאירים והמוסד ישלם לה מענק...". בהלכה הפסוקה נקבע כי הסעיף יוחל באופן זהה על אלמנה שנישאת נישואים פורמאליים ועל אלמנה המוכרת כידועה בציבור של בן זוגה (עב"ל (ארצי) 686/05 המוסד לביטוח לאומי – סמדר בוארון פינק (28.3.07; להלן: עניין בוארון); בג"צ 5492/07 בוארון נ. בית הדין הארצי לעבודה (19.9.10)).

            אשר להכרה בבני זוג כ"ידועים בציבור" נפסק כי מדובר במבחן כפול של קיום חיי משפחה "דהיינו מערכת יחסים אינטימית המבוססת על רגש של חיבה, הבנה, מסירות ונאמנות המעידה על קשירת גורל", ושל משק בית משותף "אך לא סתם מתוך צורך אישי של נוחות וכדאיות... אלא כפועל יוצא טבעי מחיי משפחה משותפים" (עב"ל (ארצי) 28455-04-11 המוסד לביטוח לאומי – ויקטוריה גודן (7.1.13)).

12. לפי ההלכה הפסוקה, העדר שיתוף קנייני בנכסי בני הזוג אינו מעיד בהכרח על אי קיום משק בית משותף - וגם בני זוג שקיימת ביניהם הפרדה קניינית עשויים להיחשב כידועים בציבור (עניין בוארון), שכן משק בית משותף "פירושו שיתוף במקום מגורים, אכילה, שתייה, לינה, הלבשה ושאר הצרכים שאדם נזקק להם בימינו אנו בחיי יום יום כאשר כל אחד מבני הזוג מקבל את הדרוש לו ותורם אם מכספו ואם מטרחו ועמלו את חלקו כפי יכולתו ואפשרויותיו" (ע"א 107/87 אלון נ. מנדלסון, פ"ד מג(1) 431 (1989)).

            אשר למועד שינוי הסטטוס מ"אלמנה" ל"ידועה בציבור" ממנו נגזרת הזכאות למענק נישואין ופקיעת הזכאות לקצבת שארים, נפסק כי מדובר, ככלל, במועד בו המבוטחת ממלאת אחר ההגדרה המצויה בסעיף 1 לחוק, היינו "ידועה בציבור כאשתו והיא גרה עמו" (עניין בוארון).

13. בענייננו קבע בית הדין האזורי, לאחר שמיעת העדויות והתרשמות מכלל הראיות שהוצגו בפניו, כי המערערת ומר ש.ק הינם ידועים בציבור. המערערת לא חלקה על כך שמתנהלת בינה לבין מר ש.ק "מערכת יחסים אינטימית המבוססת על רגש של חיבה, הבנה, מסירות ונאמנות", אך סברה כי לא מתקיים בהם התנאי של משק בית משותף. עם זאת בית הדין האזורי שוכנע - על יסוד המגורים המשותפים רוב ימות השבוע והוכחתו של שיתוף בין בני הזוג בכל הקשור לענייני היומיום - כי מתקיים גם התנאי של "משק בית משותף", מבלי שמצאנו הצדקה להתערב בקביעתו. כפי שעולה מהפסיקה לעיל, גם אם קיימת התחשבנות בין בני הזוג ביחס להוצאות הגדולות - אין בה כדי לסתור את המסקנה בדבר קיום משק בית משותף, וכך גם לעניין ההפרדה הקניינית בין בני הזוג ביחס לדירותיהם. מדובר אם כן בקביעה עובדתית המבוססת היטב בחומר הראיות שבתיק, ולא מצאנו הצדקה להתערב בה.

            המערערת הדגישה בסיכומיה כי מערכת יחסיה עם מר ש.ק לא יצרה לה מקור מחיה חלופי לזה שנגדע עם פטירת בעלה המנוח, ולכן אין הצדקה - לאור תכליתו של סעיף 255(ב) לחוק - להפסיק את תשלום הקצבה. עם זאת, גם אם תכלית זו היא שעומדת מאחורי חקיקת הסעיף - המחוקק מצא לנכון לקבוע הוראות חוק אחידות וגורפות בקשר לכך, ללא בדיקה פרטנית בכל מקרה ומקרה, וזאת לטוב ולרע (בדומה לעצם הענקת קצבת השארים לאלמנה בלא מבחן כלכלי). בנוסף, גם אם מר ש.ק אינו תומך במערערת מבחינה כלכלית - עצם חיי השיתוף וההשתתפות בהוצאות השוטפות יש בה מן ההקלה גם בהיבט הכלכלי. 

14. אשר למועד שינוי הסטטוס, בית הדין קבע כאמור כי החלטת המוסד לפיה המועד ייקבע ליום 1.11.09 היא סבירה בנסיבות העניין. משקבע בית הדין כי במועד זה עברו בני הזוג להתגורר יחדיו באופן קבוע, לאחר מערכת יחסים זוגית שהחלה כשנה קודם לכן, שוכנענו כי הקביעה במקומה. צודקת המערערת כי אין מקום לעגן את שינוי הסטטוס אלא לאחר פרק זמן של התייצבות מערכת היחסים - אך במקרה זה חלפה כשנה ובית הדין קמא שוכנע כי די בכך. לאור זאת צדק בית הדין משדחה גם את טענתה החלופית של המערערת.

15. יצוין כי המערערת הפנתה בכתבי הטענות מטעמה לעב"ל 779/06 המוסד לביטוח לאומי – אלה וולקוביץ (4.11.08) אך הנסיבות העובדתיות שנדונו באותו עניין שונות בתכלית (מערכת יחסים של אנשים המתגוררים תחת קורת גג אחת כשותפים לדירה וזאת גם אם נרקמה ביניהם מערכת יחסים אישית קרובה). אין להשוות את עניינם למקרה שלפנינו, בו הוכחה מערכת זוגית לכל דבר ועניין.

16. סוף דבר - הערעור נדחה. כמקובל בתיקי ביטחון סוציאלי, אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ' באדר תשע"ה (11 במרץ 2015) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.