בפניי תביעה כספית להחזר סך של 185,000 ₪ שהגיש התובע כנגד בתו, הנתבעת ולחילופין, תביעה למתן צו עשה לרישום הערת אזהרה על זכויות הנתבעת בדירה הרשומה על שמה.
- טענות התובע
לטענת התובע הלווה לבתו סכומי כסף שונים לצורך מימון הליכי הגירושין אליהם נקלעה וכן עבור רכישת דירה למגוריה, ברחוב .........(להלן: "הדירה")
- לטענתו סך של 54,100 ₪ שולם לעורך דין א.מ עבור ייצוגה בהליך הגירושין מבעלה דאז.
סך נוסף של 82,000 ₪ ניתן לה עבור רכישת הדירה ותשלום למתווך.
סך נוסף של 47,360 ₪ שולם עבור שיפוץ הדירה וכן רכישת אריחי קרמיקה ועוד. לטענתו, בגין העבודה שילם סך של 43,500 ₪.
כהערה מקדימה, יוער כבר עתה כי חישוב של כל הסכומים הללו אינו מגיע לסכום שנתבע בכתב התביעה.
- עוד הוסיף כי הנתבעת התחייבה לרשום הערת אזהרה על זכויותיה בדירה שרכשה ולמסור לו שיק ביטחון על סכום זה ובסופו של יום, לא עשתה כן.
- טענות הנתבעת
מנגד, טענה הנתבעת כי דין התביעה להידחות. לטענתה, המדובר בתביעה שהוגשה על ידי אביה כתוצאה ממחלוקות שהחלו ביניהם לאחרונה על רקע מחלוקות לעניין חינוך בנותיה.
- לגופן של טענות, טענה כי אכן אביה שילם לעורכת הדין שייצגה אותה בגירושין, אולם אינה יודעת גובה התשלום. עוד טענה שהסכום שולם בשנת 2013, ושולם תמורת ויתורה על חלקה בדירת אמה.
- בהתייחס לתשלום בסך של 82,000 ₪, הנתבעת אינה מכחישה זאת, אולם לגרסתה, המדובר במתנה שניתנה לה על ידי אביה כסיוע ברכישת דירתה. עוד הוסיפה שלו היתה סבורה שתיאלץ להשיב לו הכספים, לא היתה נוטלת על עצמה חיוב כה בהיעדר יכולת כלכלית.
לגרסתה, התובע נטל על עצמו הכנת הדירה למגורים ומידר אותה מכל מידע בעניין.
- בתצהירה טענה בגרסה חדשה לפיה חלק מהכספים הם כספים שקיבלה על חשבון חלקה של אמה בדירה בפתח תקווה ולאחר שגלתה שאביה העביר כספים לאחיה פנתה אליו והוא העביר לה סך של 88,000 ₪, כאשר מתוכם קבלה סך של 38,000 ₪ במשך כשנה ושבעה חודשים ואילו היתרה עבור ויתורה בחלקה בדירת אמה שולם לעו"ד א. בגין ייצוגה בהליך הגירושין בסך של כ- 50,000 ₪. עוד הוסיפה כי דרישותיו למסירת שיק ביטחון או רישום הערת אזהרה נולדו זמן רב לאחר העברת הכספים ומדובר במתנה שהושלמה.
- גדרי המחלוקת בין הצדדים
8.1 גובה הסכומים שהועברו לנתבעת ובגינם הוגשה תביעה זו
8.2 האם מדובר בהלוואה או במתנה
- גובה הסכומים שהועברו לנתבעת
תחילה אדרש לגובה הסכומים שהועברו לנתבעת. כאמור לעיל, הסכומים אותם תובע התובע אינם תואמים לסכומים שפורטו על ידו.
9.1 גובה הסכום ששולם על ידי התובע לעורכת הדין בגין ייצוג הנתבעת
התובע טען כי סך של 54,100 ₪ הועבר לעורכת הדין עבור ייצוגה של הנתבעת, סך נוסף של 82,000 ₪ הועבר עבור רכישת דירה עבורה ושכר מתווך וסך נוסף של 47,360 ₪ ובסך הכל 185,000 ₪. חישוב פשוט של הסכומים הללו בכללותם עומד על סך של 183,460 ₪ ולא כפי שנטען בכתבי הטענות.
לגופן של טענות, בהתייחס לסכום זה ששולם לבאת כוחה שייצגה אותה בהליכי הגירושין, טענה התובעת כי אינה יודעת כמה שולם בפועל על אף שאין מחלוקת שאביה שילם עבורה התשלום. עם זאת, אין בכך בכדי לקבוע כי שולם הסכום הנטען.
לעניין זה הוצג הסכם שכר טרחה מיום 9/6/2013 לפיו הסכום המוסכם הוא 35,000 ₪ בצירוף מע"מ ושטר החוב הועמד על סך של 41,300 ₪. מהקבלות שצורפו עולים סכומים אחרים, הוצגו בפני קבלות תשלום שלא על פי ההסכם (2,000 ₪ לחודש), כך הוצגו בפניי קבלות תשלום על סך כולל של 52,100 ₪ כאשר תשלום אחרון בסך של 26,000 ₪ שולם ביום 18/1/2016.
בעדותו מיום 12/12/2017 (עמוד 4, שורה 7) טען כי נתן לעורכת הדין סך של 55,000 ₪.
נוכח הסתירות הללו בגרסאותיו השונות של התובע וכאשר הנתבעת מודה כי בעצמה אינה יודעת מה הסכום המדוייק שהועבר, אני קובעת כי הסכום ששולם לעורכת הדין על ידי התובע היה בגובה הקבלות שצורפו לתיק עבור התשלום ועל תשלומים אלו הוצגו ראיות ובסך כולל של 52,100 ₪. עם זאת, בשלב זה ובהיעדר הבהרה באשר לפערים בתשלום, אין לקבוע את כלל הסכום כשכר טרחה עבור ייצוגה ואדרש לכך בהמשך.
9.2 הסכום ששולם עבור רכישת דירת הנתבעת
בעניין זה קיימת תמימות דעים בין הצדדים לפיה סך של 82,000 ש"ח הועבר לנתבעת לטובת רכישת חלקה בדירה. התובע הציג אסמכתאות על העברות אלו, כך הציג קבלה מיום 10/04/2016 על תשלום בסך של 2,500 ₪; אסמכתא מפנקס שיקים לפיה שולם סך של 9,500 ₪ ביום 28/3/2016 למתווך וסך של 70,000 ₪ אשר הועבר בהעברה בנקאית ביום 14/6/2016.
כאמור לעיל, הנתבעת לא התכחשה להעברה זו ואף העידה כי קבלה סך של 82,000 ₪ בחקירתה (ראו פרוטוקול הדיון מיום 4/10/2018, עמוד 18, שורה 28).
משכך, אני מקבלת את טענת התובע בהתייחס לתשלום זה וקובעת כי התובע נשא בתשלום סך של 82,000 ₪ לטובת דירת הנתבעת.
9.3 תשלום עבור שיפוץ הבית ורכישת אביזרים לבית
התובע טען כי שילם בגין שיפוץ הבית סך של 47,360 ₪ כאשר מתוכם סך של 43,500 ₪ שולם במזומן ומבלי שקיבל קבלה על כך.
אומנם טען התובע לטענת הודאה והדחה נוכח העובדה שהנתבעת מודה בקבלת כספים, אולם יובהר כי תחילה על התובע להוכיח כי אכן הועברו כספים כפי שטען לידי הנתבעת בטרם אדרש לטענה זו. לעניין זה אוסיף כי כידוע הכלל בפסיקה הוא ה"מוציא מחברו עליו הראייה" וברי כי על התובע להרים הנטל הראשוני להוכיח כי אכן הועברו כל הכספים הנטענים.
התובע הציג בפניי אסמכתאות על תשלומים בסך של כ- 7,719 ש"ח ₪, סך של 3,859.7ש"ח הזמנה מפרפקט ליין (לעניין זה יוער כי הוצגה בפניי הזמנה נוספת בגין אותה רכישה על סך של 3,234 ₪ מאותו יום, אולם נוכח זהות מספר ההזמנה, ברי כי מדובר באותה הזמנה ולא היה מקום להציגה פעמיים בפניי); עוד הוצגו בפניי שתי העברות כספים לא ברורות האחת סך של 1,860 ₪ ועוד אחת בסך 2,000 ₪ ומשכך, לא מצאתי מקום לקבלן, לא ברור מהן מה הרכישה שבוצעה ועבור מה ובסך הכל הוצגו אסמכתאות לתשלום 3,860 ש"ח.
עוד טען התובע טען כי שילם תשלום מזומן בגין העבודות בדירה בסך של 47,300 ₪ אלא שלא הציג כל ראייה על כך. כך לא הציג ראייה כיצד חושב הסכום, היכן נרשם הסכום ואף לא הציג מקור הכספים. כמו כן לא פרט כיצד נקבע הסכום במדויק, לא זימן את השיפוצניק ולא הציג בפניי כל חוזה כאמור או חוות דעת אשר יש בה בכדי לבסס את שווי עלות השיפוץ ואף לא ברור באם מדובר בעבודה שבוצעה על ידו או על ידי גורם אחר.
בנסיבות אלו, אין לקבל הטענה לפיה שולם לשיפוצניק לצורך השיפוץ סך של 47,300 והטענה נדחית.
אומנם טען הנתבע כי במקרה דנן המדובר בטענת הודאה והדחה, אולם משהכחישה הנתבעת כי קבלה סכום כסף זה וכל שטענה היה כי קבלה בעבר כספים כמתנה או כהחזר עבור רכישת דירת אמה, ברי כי על התובע הנטל הראשוני להוכיח שהכספים אכן שולמו ואו אז ישקול בית המשפט האם בנסיבות העניין יש להעביר הנטל של טענת "הודאה והדחה". מקום בו לא הרים הנטל הראשוני לפיו שולמו הכספים שיפוץ, אין לקבל הטענה. עם זאת, כאשר אין מחלוקת בין הצדדים כי שיפוץ בוצע ברי כי שולם סכום כלשהו לצורך ביצוע העבודות ומשלא הוצגה כל אסמכתא כאמור, אני מעמידה את גובה הסכום על דרך האומדנא על סך של כ- 1,000 ₪.
משכך, אני קובעת כי עבור שיפוץ הבית שולם על ידי הנתבע סך כולל של כ- 5,000 ₪.
נוכח האמור לעיל ומכל המקובץ, אני קובעת שהסכומים שבגינם הוגשה התביעה עומדים הינם בסך כולל של כ- 139,000 ₪.
- כאמור לעיל, במסגרת תביעתו טען התובע כי סכום זה ניתן כהלוואה לנתבעת ולפיכך, הגיש תביעתו זו. מנגד, טענה הנתבעת טענה כי הכספים ניתנו לה על ידי התובע כאשר חלק נכבד מהם סך של 80,000 ₪ ניתן לה, בעבור ויתורה על חלקה של אמה כאשר ממנו סך של 38,000 ₪ ניתן לה במזומן במשך כשנה ושבעה חודשים והיתרה נמסרה לבאת כוחה בגין ייצוגה בהליך הגירושין. היתרה בסך של 82,000 ₪ נטען כי ניתנה במתנה.
הנתבע הכחיש הטענה וטען כי כל הכספים נמסרו לתובעת כהלוואה אותה היה עליה להשיב לו.
- אשר לתשלום בסך של 82,000 ₪ אשר בעניינו נטען כי הועבר עבור חלקה בדירה במתנה, טען התובע כי עסקינן בטענת "הודאה והדחה", שכן נוכח הודאת הבת, הנתבעת, לפיה קבלה מאביה הכספים, הרי שחלות הוראות תקנה 159 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 ונטל הבאת הראיות ונטל השכנוע עובר אליה.
- דעתי אינה כדעת התובע ואנמק. בפסיקה נקבע לא אחת שכאשר עסקינן בקרובי משפחה מדרגה ראשונה, נטל ההוכחה כי נתינת הכספים היתה כהלוואה מוטל דווקא על הטוען זאת, כך נקבע בע"א 3829/91 וואלס נ' גת , פ"ד מ" (811, 802) שם קבע כבוד הנשיא שמגר כי:
"כאשר מדובר ביחסי משפחה- קיימת חזקה, שאף ניתנת לסתירה, כי העברה ללא תמורה נשענת מתוך כוונה לתת מתנה...יחד עם זאת, יש להדגיש כי חזקה זו מצומצמת רק לקשרים בהם טבעי להניח שמדובר במתנה, למשל, כאשר מדובר ביחסים בהם המעביר מחויב לדאוג לרווחתו הכלכלית של הנעבר (כמו ביחסים בין הורים וילדים)"...והיא אינה חלה כאשר הקשר בין הצדדים, אף אם מדובר בקשרי משפחה, אינו יוצר הנחה כי המעביר התכוון להעביר לנעבר מתנה"
- נוכח האמור, ברי כי כאשר מדובר ביחסי משפחה שלפיהם ניתן להניח שהמעביר דואג לרווחת הנעבר קיימת חזקה לכאורה כי מדובר במתנה. עם זאת, המדובר בחזקה הניתנת לסתירה. לפיכך, אין לקבל טענת התובע כי מדובר בטענת הודאה והדחה המעבירה הנטל למקבל.
- מן הכלל אל הפרט
בעניין הנדון, סך של 82,000 ₪ הועבר לטובת רכישת ביתה של הנתבעת. אין מחלוקת כי התובע דאג לבתו והשקיע ופעל על מנת שתוכל להתגורר בדירה ולהשמיש אותה למגוריה. התובע טען בחקירתו כי בתו תמיד היתה שקרנית. כך טען כי:
"ש. נעמי משקרת?
ת. אמת ויציב. היא שקרנית הכי גדולה.
ש. כל השנים היתה שקרנית.
ת. כל החיים שלה מאז שהיתה בגיל 10"
(עמוד 11 לפרוטוקול מיום 4/10/2018, שורות 9-12).
ובהמשך:
"אתה אומר שמגיל 10 היא שקרנית, אתה סומך על המילה שלה?
ת. פחדתי שלא תגיע למקום רע.
ש. זאת אומרת שאתה אבא טוב, ריחמת עליה ונתת לה כסף?
ת. נכון.
ש. ואתה יודע שהיא שקרנית?
ת. כן...
(עמוד 12 לפרוטוקול מיום 4/10/2016, שורות 2-7).
הנה כי כן, מהאמור בפרוטוקול מתברר כי התובע התנהג כמו אב טוב , דאג לבתו כשהיתה במצוקה באותה העת לגישתו ובחר לסייע לה באמצעות סיוע ברכישת דירה. התובע העיד כי בתו שקרנית ונראה כי לו אכן כך הם פני הדברים, היה דואג להחתימה על מסמך הלוואה.
יתרה מזו, התובע הודה כי גם לילדיו הנוספים נתן כסף ולא דרש שישיבו לו אותו (ראו פרוטוקול מיום 12/12/2017 עמוד 4, שורה 21, כן ראו שורות 13-14, שם ציין כי שילם עבור שכירות ואף קנה רהיטים לנתבעת ועוד ועוד).
בנסיבות אלו וכאשר מדובר בגרסה מול גרסה באשר לנסיבות העברת הכספים ולא הוצגה כל אסמכתא ממנה ניתן ללמוד כי עסקינן בהלוואה וכאשר התובע הודה שבמהלך החיים נתן מתנות בסכומים לא מבוטלים לנתבעת, אני קובעת כי החזקה לפיה ההעברה נעשתה ללא תמורה לא נסתרה ולא הוצגה על ידי התובע כל ראייה שיש בה בכדי לסתור החזקה.
- אשר על כן, אני קובעת כי סך של 82,000 ₪, אשר הועבר לצורך רכישת הדירה לידי הנתבעת, הועבר לנתבעת במתנה ולא כהלוואה ודין תביעת התובע באשר לסכומים הללו להידחות.
- בהתייחס ליתרת הסכומים שנטען כי הועברו לנתבעת טען התובע כי אכן סך של 80,000 ש"ח ניתן לנתבעת עבור חלקה בדירת אמה וזאת בנוסף לכך שהועבר לה סך של 185,000 ₪ כהלוואה ובגינו הוגשה תביעה זו. עם זאת, יובהר כי גם בעניין זה, על התובע לשכנע תחילה את בית משפט ביסודות תביעתו.
- לעניין זה כבר נקבע בפסיקה:
"העקרון לפיו על התובע מוטל הנטל (הראשוני) לשכנע את בית המשפט ביסודות התביעה, הוא בגדר מושכל יסוד בשיטתנו המשפטית. הנטל המשני, נטל הבאת הראיות, אף הוא מוטל תחילה, דרך כלל, על שכמו של התובע. משמרים התובע נטל זה, עובר הוא לנתבע"
(ראו רע"א 8061/12, אלי שמואלי נ' חיים מקמל, פורסם ביום 24/1/2013)
בעניין הנדון לא עלה בידי התובע להוכיח לבית המשפט כי מדובר בהעברות כספים נפרדות ושונות.
- התובע אומנם הציג בפניי הסכם שנערך בינו לבין הנתבעת מיום 16/8/2011 לפיו היה עליו להעביר לנתבעת סך של 80,000 ₪ בגין חלקה בבית המגורים, אלא שמההסכם עליו חתמו הצדדים עולה כי סך של 20,000 ₪ שולם במזומן והיתרה תשולם בשיקים.
- התובע לא הציג בפניי כל אסמכתא לפיה העביר תשלומי שיקים על יתרת הסכומים לנתבעת ללא כל הסבר מניח הדעת ובמיוחד נוכח העובדה שעלה בידיו להציג בפניי אסמכתאות על תשלומי שיקים לעורכת הדין שייצגה את הנתבעת וכן ספחי שיקים אותם צרף לכתב תביעתו.
במקרה דנן, נראה כי מדובר באסמכתאות אותן יכול היה להציג בקלות וללא מאמץ מיוחד ומשלא הוצגו בפניי, אין לי אלא להניח כי למעט סך של 38,000 ₪ בו הודתה הנתבעת, לא הועברו לה כספים נוספים בהיעדר כל ראייה לקיומם ויתרת חובו של התובע כלפי הנתבעת על פי ההסכם שערכו ביניהם, הועבר לנתבעת כפי שטענה, באמצעות תשלומים לבאת כוחה דאז ובמיוחד כאשר התשלומים שולמו בסך הכל כשנה וחצי לאחר עריכת ההסכם בין התובע לנתבעת.
- כידוע, הלכה פסוקה היא כי צד הנמנע מלהציג ראייה שיש בה בכדי לסייע לו, חזקה שפועלת לרעתו והימנעותו של התובע מהבאת ראיות רלוונטיות, ללא הסבר סביר, מקימה חזקה שאילו הוצגו בפניי הראיות הרי שהיו פועלות נגד התובע (ראו ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פד"י מד (4) 595, 602; ע"א 8385/09 המועצה המקומית סאג'ור נ' סונול ישראל בע"מ , פורסם ביום 09.05.2011).
- בנסיבות אלו, דין טענתו של התובע לפיה שילם לנתבעת תמורת חלקה בבית סך של 80,000 ₪ ובנוסף, העביר לה כספים עבור השיפוץ ולטובת תשלום שכר טרחת עורכת הדין, להידחות ואני מעדיפה את גרסתה של הנתבעת וקובעת כי עבור חלקה של הנתבעת בבית המגורים העביר לה חלק במזומן כהודאת הנתבעת ובסך כולל של 38,000 ₪ והיתרה, הועברה לידי באת כוחה ועל פי הסכם שכר הטרחה מיום 9/6/2013 ובסך כולל של 41,300 ₪.
יוער כי לעניין זה אומנם קבעתי כי אין מחלוקת שבסופו של יום שולם סכום גבוה יותר לעורכת הדין ובסך כולל של 52,100 ₪, אלא שבהיעדר אסמכתאות בגין מה שולם הסכום ביתר נוכח גובה הסכם שכר הטרחה העומד על סך של 41,300 ₪ בלבד, יש להעדיף את גרסת הנתבעת לפיה סך של 80,000 ₪ שולם באמצעות תשלומי המזומן בסך 38,000 ₪ וכן יתרת התשלום לעורכת הדין ואין לקבל טענתו לפיה סכום זה שולם בנוסף לתשלומים האחרים ששולמו.
עוד אוסיף כי אומנם הוכיח התובע כי שילם לעורכת הדין בגין הייצוג סך של 52,100 ₪, אלא שלא ברור כיצד גדל הסכום מהסכום שהוצג בפניי על פי הסכם שכר הטרחה. חובה של הנתבעת הינו בהתאם להסכם ומשלא עלה בידי התובע להבהיר לבית המשפט מדוע שילם ביתר על הסכום עליו הוסכם בהסכם, לא מצאתי מקום לחייב את הנתבעת דווקא בסכומים הללו, שכן לא הוכח כי אלו היו חלק מחובה.
- שיפוץ בית הנתבעת
בנסיבות אלו ומשקבעתי כי סך של 82,000 ₪ ניתן לתובעת במתנה וסך נוסף של 80,000 ₪ חלקו שולם במזומן לתובעת (38,000 ש"ח) והיתרה שולמה לה באמצעות תשלום שכר באת כוחה דאז, אין לי אלא להידרש לשיפוץ שבוצע בבית הנתבעת. לעניין זה יוער כי השיפוץ הוערך על ידי בסך של 5,000 ₪ בלבד ולא כפי שטען התובע (סעיף 9.3 לפסק הדין). הנתבעת הודתה בביצוע השיפוץ אלא שטענה כי אביה התנגד למעורבותה בשיפוץ והבהיר לה כי עסקינן במתנה.
טענת הנתבעת לא נסתרה לעניין זה. כך גם אין מחלוקת כי הנתבעת לא היתה מעורבת כלל וכלל בשיפוץ ומי שהיה דומיננטי בכל הליך השיפוץ הוא התובע אשר העיד בפניי כי הוא שהלך לראות דירות יחד עם הנתבעת ואמר לה היכן לגור (ראו עמוד 14 לפרוטוקול, שורות 7-10), היה הגורם הדומיננטי בשיפוץ ודאג לבצע השיפוץ בעצמו. בנסיבות אלו, משלא הוכחה כל מעורבות של הנתבעת בביצוע השיפוץ, לא הוכח כי התובע עדכן אותה באיזשהו שלב על עלותו או בקבלת החלטות בנוגע לשיפוץ, אין לי אלא להניח כי גם סך זה של 5,000 ₪ עבור השיפוץ, ניתן לנתבעת במתנה ובוודאי לא כהלוואה ובמיוחד כאשר הנתבעת אינה עובדת מזה כ- 13 שנים החיה מביטוח לאומי.
לא זו אף זאת, התובע הודה בעדותו כי נתן כספים לילדיו במתנה במהלך השנים בכלל ואף סייע לנתבעת בפרט (ראו עמוד 16 לפרוטוקול מיום 4/10/2018, שורות 6-18; כן ראו דבריו מיום 12/12/2017, שורות 11-12)
אשר על כן, ברי כי סך של 5,000 ₪ עבור שיפוץ הבית, ניתן לנתבעת במתנה ואין מדובר בהלוואה בגינה זכאי התובע להשבת כספיו.
- סוף דבר
בשים לב לאמור לעיל, אני קובעת כי דין התביעה להידחות, שכן לא הוכח כי התובע הלווה כספים לנתבעת והתרשמתי כי עסקינן בכספים שנמסרו לה במתנה. משכך, נדחית הן התביעה להשבת הכספים והן התביעה לסעד חלופי למתן צו עשה לרישום הע"א לטובת התובע על זכויות הנתבעת בדירת המגורים.
התובע יישא בהוצאות הנתבעת בגין ההליך בסך של 7,500 ₪ אשר ישולמו לסיוע המשפטי, שכן הנתבעת מיוצגת על ידו.
הסכום ישולם בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי ריבית והצמדה כחוק.
ניתן היום, ז' שבט תשע"ט, 13 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.