התובענה:
הצדדים הינם בני זוג לשעבר.
בנדון הכרעה בתביעה להפחתת מזונות אותה הגיש התובע (להלן: "התובע ו/או האב" ) כנגד הנתבעת (להלן: "הנתבעת ו/או האם").
במסגרת התביעה עותר התובע להפחית את מזונות שני ילדיהם הקטינים של הצדדים מ- 3,900 ₪ לחודש בתוספת מחצית הוצאות חינוך ורפואה לסכום כולל של 2,500 ₪ לחודש בתוספת הוצאות רפואיות חריגות.
כפי שיובהר בהרחבה להלן, מצאתי כי יש לדחות את התביעה, מהטעם שההליך נוהל על ידי התובע, מתחילתו ועד סופו בחוסר תום לב. התביעה הוגשה מלכתחילה על מסד נתונים חסר ובהמשך על מסד נתונים שהמציא התובע שאינם תואמים את המצב העובדתי הנכון.
רקע הנדרש לעניין:
- הצדדים נשאו זל"ז כדמו"י ביום **/06 והתגרשו זמ"ז ביום **/14. האב נישא בשנית בשנת 2016 ולו בן מנישואיו השניים.
- מנישואיהם נולדו להם תאומים, **ו**, ילידי **, כיום בני 10 שנים.
- הצדדים נהלו מספר רב של הליכים. בשלב זה תלויה ועומדת תביעה זו בלבד. במסגרת פריסת הרקע, תפורטנה עובדות מהליכים רלוונטיים בלבד.
- בדיון ביום 14/03/12, הסכימו הם כי משמורת הקטינים תהא לאם וכי האב ייקח את הקטינים אחת לשבוע עם לינה, אחת לשבוע ללא לינה וכן כל סופ"ש שני, מסיום המסגרות ועד מוצ"ש. כן נקבעה חלוקת שהות שווה בחגים. להסכמות אלו ניתן תוקף של פסק דין.
- ביום 7/1/13 ניתן פסק דין, בין היתר גם בתביעת מזונות הקטינים במסגרתו חויב האב בתשלום 3,000 ₪ בגין מזונות בסיס, 900 ₪ בגין מדור החל ממועד הפרדת המגורים, מחצית הוצאות חינוך (צהרון/אגרת חינוך/גן), מחצית חוג אחד לכל קטין ומחצית הוצאות רפואיות חריגות.
- בחודש 11/14 עתרה האם להחלת חיוב המדור בסכום של 900 ₪ החל מחודש 4/14, מועד עזיבת האב את הדירה.
- בחודש 5/15 הגיש האב תביעה לדמי שימוש נגד האם לאור טענתו לשימוש בלעדי שהיא עושה בדירה המשותפת.
- בדיון מיום 20/5/15 אושר הסכם מכר דירת הצדדים. הנתבעת רכשה את חלקו של התובע בדירה. הצדדים הסכימו כי התביעות לדמי שימוש ולהגדלת מזונות – תימחקנה.
- ביום 27/10/15 הגיש האב תביעה להרחבת סדרי השהות ובה עתר להוספת לינה, בין היתר לאור גילם של הקטינים בעת הגשת התביעה. האם התנגדה להרחבה.
- ביום 18/7/16 הוגש תסקיר ובו המלצה על הוספת לילה נוסף כאשר נאמר בו כי מומלץ שההוספה לא תביא לשינוי במזונות. ביום 10/8/16 נקבע כי לאב יתווסף לילה נוסף, ביום בו הקטינים שהו עימו ללא לינה.
- בחודש 2/17 הגיש האב הליך י"ס, שנסגר בחודש 3/17. בחודש 4/17 הוגשה תביעה זו.
- ביום 19/10/17 וביום 8/1/18 התקיימו קדמי משפט, וביום 20/6/18 התקיים דיון הוכחות בו נחקרו הצדדים. לאחריו הגישו הצדדים סיכומים. התקבלו לאחר ההוכחות עוד מסמכים כתוצאה מצווים שהוצאו על ידי ביהמ"ש. הצורך להזמינם עלה לאחר וכתוצאה מדיון ההוכחות, לרבות מחברות ** ו** וכן ממוסדות פיננסיים שונים.
תמצית טענות האב:
- האב טוען לשינוי נסיבות המצדיק הפחתת מזונות לסכום כולל של 2,500 ₪.
- האב נישא בשנית ונולד לו ילד בשנת 2016, שהינו מקטני קטנים. במועד הגשת התביעה אשתו לא עבדה ומשכך עול פרנסת המשפחה - הקטינים ובנו הנוסף, הינו עליו בלבד.
במועד הגשת תצהירו טען האב כי אשתו עובדת כ** ומשתכרת כ- 3,900 ש"ח וקיימות לו הוצאות רבות כגון תשלום עבור מעון לקטין, שעמד בעת הגשת התצהיר על כ- 1,700 ₪ (סכום גבוה מזה שצוין בעת הגשת כתב התביעה), וכן משכנתא בסכום של 3,850 ₪ לדירה שנרכשה במסגרת נישואיו השניים.
- הכנסת האם עלתה מאז מתן פס"ד, במסגרת חלוקת הרכוש האם קיבלה סכום של 150,000 ₪ בגין תוספת כתובתה, סכום שקוזז מחלקו בדירה המשותפת.
- בכתב התביעה שהוגש באפריל 2017 כתב האב כי בחודש 2/17 פוטר ממקום העבודה בו עבד בעת מתן פס"ד. לעת ניהול קד"מ הראשון, שהתקיים ביום 19/10/17, טען כי במועד ניהול התביעה המקורית היה שכרו לעת מתן פסה"ד היה כ- 8,600 ₪ וכיום בעבודתו הנוכחית הוא עומד על כ 7,000-7,500 ₪ נטו. לטענתו האם השתכרה לעת מתן פס"ד כ- 7,500 ₪ בעוד כיום שכרה עלה לכ- 9,100 ₪.
- במסגרת תצהיר עדותו הראשית הצהיר התובע כי קיבל דמי אבטלה לאחר הפיטורין. בחודשים 7/17-12/17 עבד כקבלן עבור חברת **, בחודשים 1/18-2/18 שוב קיבל דמי אבטלה, והחל מחודש 3/18 עבר לעבוד אצל אחיו בעסק ***. לטענתו כיום עובד אצל אחיו ומשתכר כ 9,000 ₪ אולם אין מדובר בהכנסה קבועה והיא תלויה בעונה ובהיקף העבודה.
התובע הודה רק בחודש 12/17 כי קיבל דמי פיצויים של כ- 130,000 ₪ אולם לטענתו עשה שימוש בסכום של 80,000 ₪ מתוכם לרכישת רכב גדול המתאים למשפחתו. סכום זה לא צוין כמתחייב בכתב התביעה ו/או הרצאת פרטים אלא רק לאחר שהנתבעת הגישה בקשה להשלמת מידע ולאחר שנתנה החלטה בעניין בדיון ביום 19/10/17.
- זמני השהות גדלו באופן מהותי שכן בעת פס"ד נקבע כי ייטול הקטינים אחת לשבוע עם לינה וכן כל סופ"ש שני עם לינה בעוד כיום הוא נוטל הקטינים פעמיים בשבוע עם לינה וכל סופ"ש שני עם לינה.
דיון והכרעה:
- טענות התובע להפחתת מזונות, דינן להידחות לנוכח התנהלות התובע, התנהלות חסרת תום לב מתחילת ההליך ועד סופו תחילה בהסתרה של עובדות מהותיות בכתב התביעה, ובהמשך, אי אמירת אמת.
- גם אם נמצא שינוי נסיבות מסוים , כפי שיפורט להלן, כזה שהיה מקום לבחון אותו, לו היה מדובר בתובע תם לב, כאן לא אעשה זאת לאור ההתנהלות המפורטת להלן:
- התובע הגיש הליך י"ס לעניין הפחתת מזונות, כבר באותו חודש בו פוטר.
- בכתב התביעה הסתיר התובע מביהמ"ש עובדות מהותיות הנדרשות להכרעה כמו העובדה שקיבל פיצויים בגין פיטוריו, סכום של 130,000 ₪, סכומי כסף נכבדים בחשבונו ובחשבון אשתו, הכנסותיה האמיתיות של אשתו.
- התובע השתית את כתב התביעה על כך שנישא בשנית, נולד לו ילד נוסף, לאשתו שני ילדים מנישואיה הקודמים, אשתו לא שבה לעבודה לאחר הלידה.
- הנתבעת הגישה ביום 18/09/17 בקשה להשלמת מסמכים. רק לאחר קבלת הנתונים נוספים, התברר כי אשתו של התובע מקבלת מאבי שני ילדיה מזונות בסכום של 5,000 ₪ וכן קצבת נכות (ללא שציין באותה תגובה מה גובה הקצבה). התובע סירב להעביר מידע לגבי נכסיה וזכויותיה של אשתו. רק חודשים מאוחר יותר ורק לאחר שבימ"ש הורה לו להגיש מסמכים נוספים , הגיש התובע תלושים נוספים לרבות מידע על דמי אבטלה שקיבל, העתק הסכם הגירושין של אשתו הנוכחית וכן אישור על קבלת קצבת גמלת ילד נכה אותה מקבלת אשתו עבור בנה.
- חלק מהמסמכים הנדרשים הנוספים הוגשו רק בתצהיר עדות ראשית. לתצהיר צורפו עפ"י הוראת ביהמ"ש דפי בנק של התובע ואשת התובע. עיון בדפי הבנק של התובע ואשתו מגלה כי חשבונו של התובע וחשבונה של בת הזוג שלו, נמצאים ביתרות זכות של עשרות אלפי שקלים מדי חודש בחודשו. זה היה הנתון גם לעת הגשת התביעה להפחתת מזונות.
רק מסיבה זו ועל אתר היה מקום לדחות התביעה.
בתום דיון ההוכחות, התברר כי התובע לא פרש את מלוא יריעת הכנסותיו כמתחייב. ביהמ"ש נדרש לבצע פניה לחברת ** ו** לקבל מידע על כספים שקיבל מהם התובע. הוגשו פסיקתות הדדיות בנוגע למצבם הפיננסי של הצדדים. חומר שנתקבל מאותן פסיקתות הוגש בחודש 1/19 ובחודש 2/19 בין היתר מדובר בדפי בנק נוספים וכן במידע על זכויות סוציאליות.
מהמסמכים שצורפו התברר כבר ביום 27/04/17 כ-3 שבועות לאחר הגשת התביעה שבכותרת, התקשר התובע בהסכם עבודה (למתן שירותים עם חברת **) ומחודש יוני 2017 וכל חודש קיבל סכומים נכבדים בגין עבודתו שם. לתצהיר עדותו הראשית, צירף תלושי השתכרות לאותם חודשים, מאחיו, *** בסכומים שונים לחלוטין מהדיווח של ***. שני המקורות אינם תואמים את הסכומים שהופקדו לחשבון הבנק של התובע. לחשבונו אף נצפו העברות של סכומים בלתי מוסברים, במזומן. בחודשים מסויימים קיבל גם דמי אבטלה, בנוסף.
- התובע טען בתצהירו כי משכורתו מחברת ** הייתה כ- 5,600 ולכך נוסף רכיב רכב בשווי של כ 3,100 ₪ ו-100 ₪ עבור סלולרי. היינו סכום כולל של כ- 8,800 ₪. (סעיף 3 לתצהיר). התובע העיד כי עבד בחברת **, כאשר אחיו הוציא חשבונית לחברת **. ממסמכים שהוגשו לאחר ההוכחות עולה כי התובע הוא שחתם על ההסכם מול חברת **. לא ברור האם היה לו הסדר נוסף מול האח. בתצהירו טען כי כיום כבר עובד ב*** אצל אחיו ומשכורתו הינה כ - 9,000 ₪. (סעיף ו' לתצהיר).
כך או אחרת, גם על פי גרסתו, שכרו כיום גבוה מזה שקיבל במועד מתן פס"ד (אף לפי טענתו של האב עצמו בסעיפים 4 ו5ג לסיכומיו). אמנם האב טוען כי שכרו תלוי בהיקף עבודות/עונה ואינו קבוע, אולם מנגד ניתן לטעון כי הוא יכול לחפש עבודה מכניסה ויציבה יותר בתחומו. ממילא לא הוכח ולא נטען כי קיימת סכנת פיטורין בעבודה הנוכחית וכאמור לא הוכחה הפחתה בשכר.
- עוד הוכח כי התובע קיבל פיצויי פיטורין בסכום לא מבוטל של כ 130,000 ₪, גם סכום זה לא גילה בכתב התביעה. במהלך ניהול התיק, התברר שהתובע בחר לעשות שימוש במרבית סכום זה לרכישת רכב גדול והדבר מלמד כי לא היה לו צורך בסכום זה למחיה שוטפת. ממסמכים שהוגשו לאחר דיון הוכחות עולה כי האב גם משך בין 2015 ל- 2017 כ- 60,000 ₪ מזכויות סוציאליות נזילות.
- לאחר שהוגש כתב התביעה, שבה אשתו של התובע לעבודה וכיום משתכרת כ-3,000 ₪.
- התביעה הוגשה בתחילת אפריל 17' מיד לאחר שהתובע, פוטר ממקום עבודתו (22.02.17). כפי שהתברר בדיון, כבר בחודש מאי החל התובע בהכשרה מקצועית עבור חברת**. למרות זאת, לא טרח התובע לעדכן את בית המשפט במסד הנתונים החדש ואולי בהתאם למשוך את תביעתו, גם לא לאחר שהתגלו נתונים נוספים ולא לעמוד על קיום הליך הוכחות מיותר.
- לאחרונה ממש נדרש ביהמ"ש העליון במסגרת ע"א 765/18 שמואל חיון נ' אלעד חיון (פורסם בנבו, ניתן ביום 1/5/19) לסוגית דחית תובענה בשל אמירת שקר מטעם התובע. בפס"ד נערכה סקירה של הכללים השונים בסוגיה זו:
"סבורני, כי שקרים אלו של בעל דין הנוגעים לעניינים המצויים בליבת המחלוקת – הם לבדם – צריכים היו לשמש בסיס לדחיית תביעתו ללא צורך בניתוח ראיות נוספות. דחיית התביעה בשל שקרים אלו היתה – ועודנה – תוצאה מתחייבת לנוכח שלושה כללים שעניינם פרוצדורה וראיות.... מבין כללים אלו, הכלל הבסיסי והעתיק ביותר הוא חזקה ראייתית הקובעת כי מי שמשקר ביודעין בדבר אחד, משקר בכל עדותו: Falsus in Uno, Falsus in Omnibus. חזקה זו מהווה חלק מהמשפט המקובל האנגלי שמשמש מסד לדיני הראיות הנהוגים במקומותינו.... הכלל השלישי והאחרון הוא איסור על שימוש לרעה בהליכי משפט. מקורו של איסור זה הוא סעיף 61(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: חוק החוזים), אשר מחיל את חובת תום-הלב והחובה לנהוג ב"דרך מקובלת" על כל פעולה משפטית, לרבות פנייה לערכאות וניהול התדיינות בבית משפט, בבוררות או בפורום אחר ... כלל זה אוסר על בעל דין לפתוח בהליך משפטי בהתבסס על טענה שקרית והסתרה מכוונת של עובדות מטריאליות, כאלה או אחרות. כמו כן אוסר הוא על בעל דין לנסות ולעוות את הדין על ידי מתן עדות שקרית ביודעין. איסורים כאמור יש לאכוף בנחישות, ביד קשה, ובאופן שירתיע בעלי דין מפני מתן עדות שקר ומעשים פסולים אחרים אשר מהווים שימוש לרעה בהליכי משפט. התרופה הנכונה נגד מסירת עדות שקר על ידי בעל דין – כאשר העדות מתייחסת לעניין מהותי להתדיינות ונמסרת ביודעין מתוך כוונה להטות את תוצאת המשפט – היא מתן פסק דין לחובת השקרן."
- ביהמ"ש העליון מצא לקבוע כי כאשר השקר נובע מסוגיה שהינה בליבת המחלוקת - הדבר יביא לדחיית התביעה/מתן פס"ד לחובת השקרן, בין היתר משיקולי תום לב ועל מנת להרתיע את בעלי הדין ממעשים פסולים אלו.
- דחיתי בעבר על הסף תביעה אחרת להפחתת מזונות, במקרה בו הוכח חוסר תום לב מטעם התובע במסגרת תלה"מ 8390-10-17 פלוני נ' פלונית (פורסם בנבו, ניתן ביום 1/4/18):
"להווה ידוע כי עקרון תום הלב אשר בחוק החוזים חל על כל הפעולות המשפטיות לרבות פנייה לקבלת סעד מבית המשפט. בבע"מ 5359/04 [פורסם בנבו] נקבע ע"י כב' השופט אליקים רובינשטיין כי:
"בעיניי, בצד כל אלה יש ביסוד הדברים ציפייה להגינות ביחסים בין בני-אדם בכלל – נגזרת של תום-הלב החולש על המשפט הפרטי (ראו והשוו סעיפים 39 ו-61 -לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973), בחינת "אדם לאדם – אדם" (הנשיא ברק, רע"א 6339/97 רוקר נ' סלומון [פורסם בנבו] [12], בעמ' 279). זו גם תמציתו הערכית של הכלל "וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב..." (דברים, ו, יח [א]) החופה ממעל באתוס מורשתנו; כדברי הרמב"ן (רמב"ן, ויקרא, יט, ב [ב]): "אחרי אזהרת פרטי הדינין בכל משא ומתן שבין בני אדם... אמר בכלל ועשית הישר והטוב, שיכניס בעשה היושר..."
בתי משפט למשפחה נוספים נהגו באופן דומה , ראה דברי כב' השופט ארז שני בסוגית תום לב והחוזה המשפחתי האינהרנטי במשפחה בין בני משפחה ב תמ"ש 6935-08-12 ג.ואח' נ' ג.(פורסם בנבו , 3/3/13) ודברי השופט אסף זגורי בתמ"ש 8879-12-15 (פורסם בנבו 14/2/16).
- כיום, לתא המשפחתי שבו חי התובע יש הכנסות בסכום כולל של לפחות כ-24,000 ₪ לחודש. אין פלא, שכמו שציינתי לעיל שבחשבונות העו"ש של התובע וזוגתו, יש מדי חודש עשרות אלפי ₪ בזכות.
- למעלה מן הדרוש והיות והתובע הזכיר בתצהירו ובסיכומיו את הלכת 919/15 שפורסמה לאחר הגשת התביעה, להלן התייחסות גם לסוגיה זו. הוכח שאין די בהלכה זו להוות שינוי נסיבות ויש לצרף אליה שינויים נוספים:
עליה במשכורתה של האם: טענה שהוכחה כנכונה - האם הודתה כי שכרה עלה בכ- 1,600 ₪ מאז מועד מתן פס"ד. אולם, עליה במשכורת שאינה מהותית אינה יכולה להוות שינוי נסיבות. היא שינוי צפוי. מה גם שמשכורתו של התובע עלתה אף היא.
שינוי זמני שהות - הוכח כי מאז מתן פס"ד ועד היום הורחבו זמני השהות כך שהוספה לינה נוספת, ביום בו היה אמור האב לקחת הקטינים ללא לינה.
אין בתוספת של לילה אחד משום שינוי נסיבות מהותי, מה גם שבתסקיר הומלץ גם כן כי הוספת הלינה לא תוביל לשינוי במזונות
הולדת ילד נוסף – הוכח כי לאחר מועד מתן פס"ד, נישא האב ונולד לו תינוק, שהינו כיום כבן שנתיים וחצי. בנו נמצא במעון בעלות של כ- 1,700 ₪. עלות זו משולמת ע"י משק הבית.
נקבע בפסיקה כי נישואין והולדת ילדים נוספים אינה מהווים שינוי נסיבות מהותי שכן מדובר בשינוי צפוי, קל וחומר עת מדובר בצדדים שהתגרשו בגיל צעיר יחסית
מדור- האם רכשה את חלקו בדירה מכספים שקבלה מהוריה והעידה כי קבלה סכום של 300,000 ₪ מאמה וכי "אין לי את הלחץ להחזיר את הכסף" וכן כי קבלה סכום של 140,000 ₪ מאביה שטרם השיבה לו. האם עצמה גרה בדירה קטנה, צנועה, גם אם נאמר כי העובדה כי כיום אין לאם עלות משכנתא/שכירות בעוד לאב יש משכנתא, וכי הדבר מהווה שינוי נסיבות מסוים, אין בכך די כדי להיעתר לתביעת התובע וזאת לאור ההסתרות הרבות, אי אמירת אמת מצידו כמפורט לעיל, שדי בהם להביא לדחיית התביעה.
- נתון נוסף ומהותי הוא שהנתבעת סובלת ממחלות קשות, **ו***, חיה חיים צנועים בדירה צנועה וחוסכת כספים עבור ילדיה, לצורך שימוש עתידי עבור בר מצווה, לימודים וכו'. היא גם מקבלת עזרה כספית שוטפת מאביה שאף היא מאפשרת לה לחסוך כספים. לא מצאתי פסול ברצון האם לחסוך כספים לילדיה, במיוחד לאור מצבה הרפואי. מה גם שלא ניתן לומר כי הכספים שנחסכים הם בהכרח כספי המזונות ולא שכרה שלה. לא ניתן "לצבוע" הכסף המתקבל בידה.
- מכלל המפורט לעיל עולה כי גם לגופם של הטענות ברובן אין בנמצא שינוי נסיבות למעט, סוגית המדור - היינו, העובדה כי האם אינה נדרשת לשלם מדור כיום אלא רק אחזקה, בניגוד לאב שנדרש למשכנתא בגין דירתו, בנוסף לסכום של 900 ₪ עבור מדור הקטינים.
- אולם, לאור חוסר תום הלב של האב כפי שפורט לעיל, עת הסתיר הוא עובדות מהותיות נדרשות לצורך הכרעה בתביעה, שעולות עד כדי אי אמירת אמת לביהמ"ש, מצאתי לדחות התביעה ללא הידרשות לסוגית השינוי.
- לאור כל המפורט, התביעה נדחית. התובע יישא בהוצאות הנתבעת בסכום של 25,000 ₪ כולל מע"מ שישולם תוך 30 יום מהיום וישא ריבית והצמדה ע"פ חוק ככל שלא ישולם במועד.
המזכירות תשלח פס"ד לצדדים ותסגור התיק.
פס"ד ניתן לפרסום בהשמטת כל פרט מזהה.
ניתן היום, כ"ח אייר תשע"ט, 02 יוני 2019, בהעדר הצדדים.