אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> סרחאן ואח' נ' סלאמה ואח'

סרחאן ואח' נ' סלאמה ואח'

תאריך פרסום : 18/02/2012 | גרסת הדפסה
תא"ח
בית משפט השלום עכו
1962-05-11
14/02/2012
בפני השופט:
ג'מיל נאסר

- נגד -
התובע:
1. באסל סרחאן
2. וסים סרחאן
3. ג'מיל סרחאן
4. מגדי סרחאן
5. מוחמד סרחאן

הנתבע:
1. מוחמד פאוזי סלאמה ז"ל
2. תאבת מנאע
3. ואיל בשר

החלטה

הבקשה

בפני בקשת התובעים להוצאת תצהירו של המנוח מוחמד פאוזי סלאמה ז"ל (להלן: "המנוח") מתיק ביהמ"ש.

נתוני התיק וטענות הצדדים

בתמצית, מדובר בתביעה לפינוי מושכר במג'ד אל כרום. התובעים טוענים כי תקופת השכירות עפ"י החוזה (לאחר מימוש האופציה החוזית) הסתיימה, ואילו הנתבעים מסרבים לפנות את הנכס ומחזיקים בו שלא כדין. מנגד, הנתבעים טוענים כי במהלך תקופת השכירות המקורית, ניתנה למנוח אופציה נוספת מצד אבי התובעים המנוח עומר סרחאן ז"ל (להלן:"אבי התובעים"), להארכת תקופת השכירות לתקופה נוספת, מעבר לתקופת השכירות המקורית ולתקופת האופציה הנקובה בחוזה, אופציה אשר מומשה ע"י המנוח כך שהנתבעים מחזיקים כיום כדין בנכס ואין לפנותם מהנכס כל עוד תקופת האופציה השניה לא הסתיימה והם עומדים בתנאי החוזה.

לטענת התובעים, הנתבעים צירפו לכתב הגנתם את תצהירו של המנוח מיום 1/6/11, אשר הלך לעולמו לפני מספר חודשים, ובנסיבות אלה הפך תצהירו של המנוח לעדות שמיעה; לאחר פטירתו של המנוח נוצר מצב של חוסר אפשרות לחקור את המנוח בבית המשפט על דברים שנאמרו או נרשמו על ידו; המנוח טען טענה בע"פ נגד מסמך בכתב, לפיה סיכם הוא עם אבי התובעים המנוח להאריך את תקופת השכירות של הנכס, מעבר לתקופת האופציה, טענה שנדחתה מכל וכל ע"י התובעים; תצהיר המנוח אינו נופל בגדר קבוצת החריגים לכלל הפוסל עדות מפי השמועה.

הנתבעים מודים כי עקב פטירתו של המנוח (נתבע מס' 1) נוצר מצב של חוסר אפשרות לחקור את המנוח, אולם מכאן ועד להוצאת התצהיר מתיק ביהמ"ש הדרך היא ארוכה מאוד; רוב תצהירו של המנוח מתבסס על הסכם כתוב וחתום, לרבות תשלומים של דמי שכירות ועל עובדות שלא שנויות במחלוקת, וכפועל יוצא מהאמור לעיל, לא ניתן להוציאו מהתיק מהסיבה שכביכול כולל סעיף מסוים של טענה בע"פ ו/או עדות שמיעה; ההתפתחות של דיני הראיות בשנים האחרונות הסיטה את מרכז הכובד וכן צמצמה את הסייגים בכל הקשור לקבילות תצהיר ו/או אמרה של נפטר לשאלת משקלה של אותה ראיה; דחיית תצהירו של המנוח שהוא בעל הדין העיקרי עלולה לשים קץ לתובענה דנן, ולשלול מעיזבונו לרבות יורשיו את יומם בביהמ"ש, וכפועל יוצא מכך, יגרום לעיוות דין ופגיעה בזכויות דיוניות של הנתבעים.

דיון והכרעה

השאלה העומדת להכרעה היא שאלת מעמדו של תצהיר עדות ראשית של בעל דין בהליך עיקרי שעורכו נפטר בטרם נחקר בחקירה נגדית על תצהירו.

עפ"י תקנה 522 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד -1984, מצהיר בהליך עיקרי או מצהיר שהוא בעל דין בהליך ביניים, חייבים להעמיד את עצמם לחקירת הצד שכנגד, ובאין התייצבות המצהיר לחקירה, התצהיר לא ישמש כראיה במשפט. (ע"א 52/87 הראל נגד הראל, פ"ד מג(4) 201).

ככלל, תצהיר מוגש במהלך המשפט כתחליף לעדות ראשית, כראיה לכאורה לאמיתות תוכנו, אך זאת בכפוף לזכות החקירה הנגדית של המצהיר בידי הצד שכנגד. בלא חקירה על התצהיר, נחשב תוכנו של התצהיר לעדות שמיעה, ככל שהוא מובא להוכחת אמיתות תוכנו. לפיכך, תצהיר שניתן מפי עד שנפטר בטרם נחקר נחשב עדות שמיעה (רע"א 7953/99 פילבר נגד המרכז הרפואי שערי צדק, פ"ד נד (2) 529, 533). עם זאת, תצהיר המובא כראיה שעורכו לא נחקר עליו מחמת זה שנפטר, עשוי להתקבל כראיה אם יענה על אחד החריגים המוכרים לכלל הפוסל עדות שמיעה (פס"ד פילבר הנ"ל עמ' 533).

לעניינו, רלבנטית קבוצת החריגים הקובעת אימתי תתקבל אמרת אדם שנפטר כראיה, על אף חוסר האפשרות לחקור את הנפטר בבית המשפט על דברים שנאמרו או נרשמו על ידו. אמרות נפטרים התקבלו, בין היתר, בנסיבות בהן אמרת הנפטר היא בניגוד לאינטרס רכושי שלו; כאשר אמרת הנפטר היא בדבר זכויות הציבור; כאשר האמרה נאמרה במהלך מילוי תפקידו; כאשר האמרה כלולה במסמך שנערך "במהלך העסקים הרגיל"; כאשר האמרה הינה בדבר תוכנה של צוואה שאבדה, ועוד (ראו: יעקב קדמי, "על הראיות", חלק שני, תש"ע- 2009, בעמ' 574-587).

החריג הרלבנטי לעניינו, בנסיבות העניין, לכלל הפוסל עדות שמיעה בהקשר לאמרות נפטרים הינו החריג המורה כי אמרת נפטר עשויה להיחשב קבילה ככל שקיימת הסתברות גבוהה כי העובדות הנכללות בה הן אמיתיות. ההצדקה לקיום חריג זה טמונה בעיקרון לפיו מניעת אפשרות להוכיח עובדה שהיתה בידיעתו הישירה של המנוח, כשיש בסיס לסברה כי מצויים בה סימני אמת, עלולה למנוע מבעל דין כל אפשרות אחרת להוכחתה. לפיכך, אחד המקרים בהם ניתן להגיש הודעת נפטר כראיה קבילה הינו כאשר הדברים נאמרו או נרשמו ע"י הנפטר לפחות בחלקם בניגוד לאינטרס הכספי- רכושי שלו, ומתלווה אליהם עקב כך, סימן של אמת. (ע"א 601/68 ביידר נגד לוי, פ"ד כג(1) 597, 597-598). בנוסף לתנאי האמור, נדרש בעל הדין הטוען לקיומו של החריג, להוכיח כי בשעת מתן אמרת הנפטר, על המנוח היה לדעת שההודעה עלולה לפגוע באינטרס ממוני שלו וכי למנוח היתה ידיעה אישית על העובדות הנכללות בהודעתו. (ע"א 8493/06 עיזבון המנוח ציון כהן ז"ל נגד הבנק הבינלאומי הראשון בישראל, לא פורסם).

בנסיבות דנן, ברי כי שלושת התנאים שפורטו לעיל המאפשרים קבלת אמרת נפטר בניגוד לאינטרס הרכושי שלו, אינן מתקיימות במצטבר בעניינו.

בענייננו, סלע המחלוקת בין הצדדים היא שאלת הוכחת עצם קיומה ותוכנה של "הבטחה" אשר על פי טענת הנתבעים ניתנה למנוח ע"י אבי התובעים, במסגרתה ניתנה למנוח תקופת אופציה נוספת להארכת תקופת השכירות של הנכס לתקופה נוספת בת 4 שנים ו- 8 חודשים נוספים, מעבר לתקופת האופציה שנקבעה בהסכם, בתמורה להשקעה כספית משמעותית בנכס מצד המנוח. לכך יש להוסיף כי מדובר בטענה מהותית בע"פ נגד מסמך בכתב כאשר הן מוסר ההבטחה והן מקבל ההבטחה נפטרו ולא ניתן להביאם לעדות בביהמ"ש.

אחד התנאים לצורך קיומו של החריג כאמור הינו כי האמרה, או חלקה, ניתנה ע"י הנפטר בניגוד לאינטרס הכספי- הרכושי שלו. עיון בתצהיר המנוח מלמד כי רובם של הדברים שנרשמו ע"י המנוח בתצהיר מתבססים על הוראות חוזה השכירות שצורף לכתבי הטענות ועל עניינים שאינם שנויים במחלוקת בין הצדדים, ואילו האמור בסעיף 6 לתצהיר המנוח בכל הקשור ל"הבטחה" בע"פ שניתנה ע"י אבי התובעים הינו אינטרס כספי –רכושי מובהק של המנוח על מנת להדוף את עתירת התובעים לפינוי הנתבעים מהנכס לרבות זכותם של הנתבעים 2 ו- 3 להמשיך להפעיל את עסקיהם בשטח הנכס. בנסיבות אלה, לא ניתן לקבוע כי ניכרים סימני אמת בתצהיר המנוח ללא חקירת המצהיר בביהמ"ש ע"י בעל הדין שכנגד .

עוד יש לציין כי המנוח הטוען בתצהירו כי קיבל במהלך שנת השכירות הראשונה מאבי התובעים הבטחה בע"פ (אופציה נוספת להארכת תקופת השכירות של הנכס באותם תנאים כנגד השבחת הנכס), הבטחה אשר לא בה זכרה בכתובים, לא פירט בתצהירו באופן מלא באילו נסיבות נמסרה לו ההבטחה ע"י אבי התובעים, האם היו עדים נוספים בעת מתן ההבטחה, ומדוע מדובר בהשקעה כספית בנכס שלא היתה צפויה מבחינתו בעת חתימת חוזה השכירות שהצדיקה מתן אופציה נוספת לשכירת הנכס (שהרי הבור העצום שנחפר לפי הטענה בקרקע הנכס היה קיים בעת החתימה על החוזה, סעיף 7 יא' לכתב ההגנה). כן לא צירף המנוח לכתבי טענותיו או לתצהירו כל ראיה לגבי היקף ההשקעות (מאות אלפי שקלים) שביצע לדבריו בנכס כנגד מתן האופציה הנוספת מצד אבי התובעים ז"ל.

אשר על כן, הנתבעים לא הוכיחו קיומו של חריג כלשהו המצדיק קבלת תצהירו של המנוח כחריג לכלל הפוסל עדות שמיעה.

לסיכום:

מכל האמור לעיל, הבקשה מתקבלת.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ