יודינסקי נ' קרן ואח'

בפני בית הדין תביעת התובעת אשר עבדה בעבודת משק בית אצל הנתבעים ,לפיצויי פיטורים והודעה מוקדמת ולרכיבי תביעה נוספים הנובעים מקיום יחסי עבודה ביניהם. 

הנתבעים טענו כי התובעת בחרה במודע לתת שירות כעצמאית וסירבה לבקשתם להנפיק לה תלוש שכר. על כן טענו, אינה זכאית לרכיבי שכר וזכויות הנובעות מיחסי עובד ומעסיק.

העובדות

1.התובעת עבדה אצל הנתבעים בעבודות משק בית.

2.עובדת התובעת הסתיימה ביום 2 לינואר 2014

3.בתחילת התקופה עמד שכרה של התובעת על סך שעתי של 35 שקל לאורך תקופת ההעסקה הועלה השכר השעתי, ולבסוף עמד על סך של 38 ₪ לשעה.

4.לתובעת לא שולמו תשלומים נוספים , מעבר לסכומי השכר השעתי המכפלת שעות העבודה בפועל.

5.בסוף שנת 2013 פנתה התובעת אל הנתבע 1 בדרישה שישולמו לה דמי ביטוח לאומי לראשונה, והוא סרב.

המחלוקת

1.האם התובעת החלה לעבוד אצל הנתבעים באוקטובר 2007 כגרסתה , או במהלך שנת 2008 כגרסת הנתבעים.

2.האם עבודתה של התובעת הייתה רצופה עד ליום 2 בינואר 2014 , או שמא חלה הפסקת עבודה מיום 13.7.2008 ועד ליום 28.8.2008 כגרסת הנתבעים והאם יש בכך כדי להשפיע על תביעותיה.

3.מה היו שעות וימי העבודה של התובעת וכפועל יוצא – מה היה היקף משרתה?

4.האם זכאית התובעת לזכויות נלוות מכח חוקי העבודה כטענתה (חופשה, הבראה, פנסיה, דמי חגים) וככל שכן – באיזה שיעור? או שמא התובעת הועסקה במעמד של "קבלן עצמאי" כטעת הנתבעים? לעניין זה טענת הנתבעים הינה כי הוצע לתובעת לעבוד כשכירה בשכר של 25 ₪ לשעה והיא בחרה לעבודה כעצמאית.

5.מה היו נסיבות סיום העסקתה של התובעת וכפועל יוצא מכך – האם התובעת זכאית לפיצויי פיטורים, פיצויים בגין פיטורים שלא כדין ודמי הודעה מוקדמת וככל שכן באיזה שיעור?

6.האם התובעת הייתה זכאית לקבל הודעה פירוט תנאי עבודה, וככל שכן האם היא זכאית לקבל פיצוי בשל אי מתן הודעה כאמור וככל שכך באיזה שיעור.

7.האם זכאים הנתבעים לקזז מהסכום שייפסק לתובעת סכומים כמפורט בסעיף 7 לכתב ההגנה.

8.האם הודיעה התובעת על הפסקת עבודתה בסוף אוקטובר 2013 והתובעים אישרו הודעתה זו ומה משמעות העובדה כי המשיכה לעבוד גם בנובמבר 2013

הכרעת דין:

הסכם ההעסקה , ומעמד

1. התובעת עבדה בעברה כשכירה בבית ספר. כשכירה קיבלה תלושי שכר. כך עולה מחקירתה נגדית (ס עמוד 3 שורה 27) . על כן היה בידיעתה של התובעת כיצד נראה תלוש שכר של עובד שכיר ומהן זכויותיו. עניין זה לא היה חדש או בלתי ידוע אצל התובעת.

2. התובעת עבדה במתן שירותים בנושאים שונים ציור, בישול ,ניקיון תפירה וכדומה לאנשים שונים תקופות ארוכות טרם העסקתה אצל הנתבעים. בחקירתה ציינה כי לא נרשמה כעצמאית וכי ההכנסות הללו לא נרשמו בשום מקום, ואף נכסיה לא נרשמו על שמה וגם הרכישות בכסף שהרוויחה לא נרשמו על שמה אלא על שם אימה ( עמוד 5 שורה 4) .

3. התובעת מאשרת כי כל העבודות היו בלי תלושים ובלי חשבוניות: " נכון. לפעמים היו כל מיני פתקים כמה הם חייבים " ( ע' 5 שורה 14 -15) .

4. לגרסתה החלה לעבוד אצל הנתבעים באוקטובר 2007 . ( ע' 5 שורות 16, 17 ) .

5. התובעת מאשרת שעבדה אצל מעסיקה אחרת ,הגברת מרגלית ממאי 1982 עד לפני שנתיים דהיינו עד 2015 .(ע' 6 ש' 1-13), עוד היא מאשרת כי בתקופה זו עבדה גם אצל אנשים אחרים בעבודות שונות . התובעת מפרטת את השמות ( עמוד 6 שורות 17 עד 24 ) .

6. התובעת לא עבדה רק אצל הנתבעים אלא הייתה עוזרת וביצעה עבודות אחרות אצל מעסיקים אחרים במהלך אותם שנים . גם אצל אותם מעסיקים לא קיבלה תלושי שכר. יחד עם זאת כשהיא נשאלת "ש. מכל האנשים האלה, תבעת גם את מה שאת תובעת מהנתבעים. ת. לא. לא תבעתי מאף אחד, הם התנהגו אלי יפה, לא פיטרו אותי מהיום למחר. ברוב המקרים קיבלתי מתנה, ויחס יפה ועזרה, ש. את עבדת אצל כל האנשים האלה, ללא מסמכים, ת. נכון. לא תלושים. ש. עד קיבלת השלמת הכנסה מביטוח לאומי. ת. לא תמיד. מגיל 55 קיבלתי. השלמת הכנסה. ש. נכון שמדי יום שלישי התייצבת לפני הפקיד בשביל להציג בפניו שאת לא עובדת. ת. לא נכון. לא מדי יום שלישי, אלא פעם בחודש ביום רביעי. שנית, אף אחד לא ביקש ממני לא להצהיר ולא לחתום כי אני אקדמאית וחיפשו לי עבודה כאקדמאית ולא במשק בית. כולם ידעו שאני עובדת אה זה ישוב קטן. לא הסתרתי. "(ע'7 ש' 10-20) .

7. ברי כי התובעת עבדה במודע, באותו אופן , בתשלום גבוה במזומן, וללא תלושים אצל אנשים רבים. הלכה להירשם בשירות התעסוקה במקביל, לצורך קבלת השלמת הכנסה.(אקדמאים אכן נרשמים פעם בחודש בלשכת שירות התעסוקה).התובעת כותבת בסעיף 3 לתצהירה כי החלה מקבלת קצבת זקנה עם השלמת הכנסה כבר מ- 2010. לפני כן התייצבה בשירות התעסוקה , לקבלת הבטחת הכנסה. זו הסיבה האחת בגינה לא הסכימה לקבלת תלושים ורישום מסודר כעובדת מדווחת למוסד לביטוח לאומי. בעניין זה נדחית טענתה כי לא ידעה שאינה רשומה, כפי שנראה מטה.

8. התובעת מודה כי הנתבע הציע לשלם משכורת ברוטו עם תלוש ."ת. כן. 19 שקל לשעה. אמר. אז בזה זה נגמר, אפילו לא שמעתי מה ההמשך .ש. ת. הוא הזכיר תלוש. אני לא הסכמתי. קטגורית . ש. את אמרת שאת דורשת 35 שקלים לשעה. ת. לא. אמרתי 40. אך בסוף הגענו לאחר מו"מ. ל-35." התובעת מודה בפה מלא כי לא הסכימה "קטגורית". בכך סתרה לחלוטין את האמור בסעיף 10 לתצהירה. ודי לחכימא ברמיזא.

9. מייד לאחר מכן סותרת עצמה התובעת שוב עת מציינת כי לא ידעה זכויותיה(ע'8 ש' 17-18).וכי לו הייתה עובדת בגשר אלנבי הייתה משתכרת 19 ₪ לשעה. (ע' 9 ש' 2 ואילך.) היא מאשרת שרצתה להרוויח פי שניים ויותר.

10. עדותה של התובעת הייתה מלאה ,במודע, בסיפורים מעוררי רחמים ולא רלוונטים עליהם הרחיבה במקום מענה לשאלות. עדותה גם הייתה רצופה סתירות. הסתירה בין העדות לתצהיר בעניין מהותי של ההתקשרות , פוגמת אף יותר במהימנות עדותה.

11. בסופו של דבר התבררה תמצית התקשרותה עם הנתבעים.

12. התובעת מאשרת כי ההסכם שלה עם הנתבעים היה עבודה במשק בית ללא תלושים בשיעור של 35 ש"ח לשעה(גיהוץ ב-25 ₪). התובעת מודה שהנתבעים הציעו לה לעבוד עם תלוש בשכר מינימום דאז 19 ש"ח לשעה. זו הייתה בחירה מובהקת שלה מסיבות שונות .

13. חובת תום הלב בהסכם בין שני צדדים חלה אף על שני הצדדים להסכם זה. עובדת זו אינה עובדת מוחלשת. לא מדובר בעובדת משק בית שאינה יודעת את מעמדה ואת זכויותיה. מדובר בעובדת משכילה אשר מיצתה זכויות מול רשויות השלטון ובחרה במודע לא להירשם כעובדת. לא רק אצל הנתבעים אלא בעבודות אחרות שביצעה במקביל לעבודה אצלם, אצל אנשים שונים, במלאכות שונות ולא רק בנקיון.

14. עוד אישרה כי לא תבעה מעסיקים אחרים רק אותם כי "נפגעה " מהיחס שלהם ומהפיטורים לכן פנתה להסתדרות וזו הסיבה לתביעתה.(ע' 11 ש' 21-23). "ש. בלי תלושים. ת. מי שהוא החזיק עוזרת בבית? מישהו כתב לה תלושים? יש חוק . בשביל זה פניתי לקליניקה כשקיבלתי כאלה פיטורים נחמדים מהנתבעים..."

15. הוכח כי התקשרות זו נבעה מהצורך של התובעת לא להביא לביטוי ברישומים ברשויות את הכנסותיה, בין נוכח זכאות לדיור בחלמיש שתלוי בגובה הכנסה , ובין בביטוח לאומי, אשר ידיעה על השתכרות הייתה שוללת את הזכויות שם. כך למשל:" ש. חוץ מהבטחת הכנסה קיבלת עזרה במימון שכירות של חלמיש. ת. זה לא חלמיש, זה משרד השיכון. כן. 850 ש"ח. .."(ע' 8 ש' 12-16). המעבר למעלה אפרים היה בהנחה שחלמיש יסברו שאין שם עבודה כעולה מדבריה בעדותה.(לעניין כגון זה ראה פס"ד בל (ת"א) 2393/06 דניאלה עמר נ' המוסד לבטוח לאומי, עמ' 9 ואילך לפסק הדין).

16. הנתבע מאשר כי חלה ב-2005 והחל בטיפולים מאוד קשים ומשכך לא יכול היה לסייע בבית ונזקק לסיוע קבוע ולכן פנו לעובדת הזו כדי להעסיק אותה לעזרה בבית. לדבריו "ואז לפני שהכרנו את הגברת הלנה פניתי לאותה יועצת מס וביררתי מה העלות, רצינו משהי שעובדת במשרה מסודרת, לא חד פעמי פה ושם. חיפשנו משהי למספר שנים . ש. העסקת עובדים קודם. ת . לא. ש. דיברת עם יועצת המס על ביטוח לאומי ת. כל התנאים, כולל ביטוח לאומי הכול. "(ע' 14 ש' 22-31). מהימנה בעניינו גרסתו לעניין הפניה ליועצת המס כמו כן הוא מאשר כי משעה תובעת לא חפצה בתלושים לא חזר אל היועצת המס עוד .

17. הנתבע מעומת עם תצהירו בו ציין על בירור שעשה באתר של ביטוח לאומי ולא אצל יועצת המס ואומר כי בירור זה נעשה ביחס לשכר המינימום .

18. הנתבע נשאל האם שוחחו על מעמדה כעובדת או כעצמאית והוא מציין " היא אמרה שהיא לא יכולה לתת קבלות וויתרתי. "(עמוד 15 שורה 20 21 ).

19. התובעת עצמה ציינה מפורשות שהיא לא הייתה מעוניינת בתלושים ולכן סירבה לקבל . עדותה איפה תומכת בעדותו של הנתבע לעניין הבחירה שלה כי תקבל סכום גבוה בלא תלוש. וכי לא תדווח כ"עובדת".

20. עדות הנתבע אף נתמכת ,בעניין זה, בעדות הנתבעת – רעייתו, המאשרת כי רצו להעסיק את התובעת עם תלוש אולם היא סירבה.(ע' 22 ש' 18-22).

21. עוד, הוכח כי הנתבע לא התכוון לראות בתלוש שלה כעובדת בעסק שלו שנסגר בשל מחלתו ולא היה מזדכה בעניין זה כ"הוצאות" מול הרשויות. על כן מבחינה זאת לא הוכיחה התובעת כי הנתבעים פעלו שלא כדין או ממניעים לא ראויים. הוכח כי התובעת סירבה לקבל תלושים, ולהירשם- מסיבותיה שלה והנתבעים פעלו על פי בקשתה המפורשת.

22. הגם שאין בכך לפטור אותם מחובתם כמעסיק, אין לזקוף להם חוסר תום לב.

23. בנסיבות אלה של הסכם כאשר שני הצדדים באותה עמדת כח ,עת לא מדובר בעובד מוחלש, ומדובר במעסיק חולה הנזקק לשירות זה נשאלת השאלה איזה תוקף יש לתת להסכם זה. האם הייתה "עצמאית "כטענת הנתבעים או "עובדת " כטענת התובעת. ומהן הזכויות להן תהיה זכאית התובעת עקב התקשרות זו.

24. נפסק בנוגע לשירות של עובדת במשק בית כי יש יחסי עובד מעסיק בין עובדת משק הבית לבעלי הבית המעסיקים אותה, כך בעקביות בפסיקה. אין בעניין זה לקבוע כי עיסוקיה במשק בית אצל אחרים מהווים פן שלילי של עסק עצמאי. זו טיבה של עבודה במש בית. כל יום אצל מעסיק אחר. אין ללמוד דבר מהתעריף השונה לגיהוץ, אשר בוצע בבית הנתבעים.

25. בפסק דין דב"ע נז3-18/ שעל – ויקל, פ''ד לא(1998) 650 נידונה סוגית הזכאות לדמי מחלה לעובדת במשק בית אשר הועסקה יום בשבוע. לא הייתה שם מחלוקת בדבר יחסי עובד מעסיק ולכן לא נפסק שם בשאלה זו. אך הדבר מונח כמובן מאליו.

26. עוד נפסק כי משהתובעת עבדה אצל הנתבעים, על הנתבעים מוטל להוכיח את תשלום השכר לתובעת.(דב"ע נב/188-3 חליל אחמן מוחסן נ. מרכז מוסדות זוועהיל (לא פורסם) )

27. העובדה כי בתחום העסקת עובדים במשק בית, מקובל לשלם שכר עבודה במזומן בלא שהמעסיק דורש מהעובד קבלות, לא הופך את עובדת משק הבית לעצמאית. העדרה של ראיה בכתב לתשלום השכר אין בה לקבוע מעמד. במקרה שלפנינו התובעת לא מכחישה כי שולם לה השכר בגובה 35 ₪ ולאחר מכן 38 ₪ לשעה. ( עב 8149/00 (ת"א) ליגאסי זאלאזאר נ. ארביב אריה (פורסם בנבו)).

28. פסק דין מא/186-0 (ארצי) המוסד לביטוח לאומי נ' מינה סרבניק, פ''ד יג(1)(פורסם בנבו) מתייחס לחובת המעסיק עובד במשק בית לשלם דמי ביטוח על פי חוק הביטוח הלאומי ותקנותיו. מצויין שם אף כי החובה להוכיח את היקף ההעסקה מול המוסד חלה על המעסיק.

29. המסקנה היחידה העולה מהפסיקה כאמור היא כי בין התובעת לנתבעים התקיימו יחסי עובד מעסיק.

30. הזכרנו את התנהלות התובעת מהטעם שזכויותיה , אותם תבעה יבחנו לפי חוקי העבודה אך בשים לב להתנהגותה, ולמהימנותה כמתחייב.

     

    תקופת ההעסקה

31. לא הייתה מחלוקת בדבר מועד סיום ההעסקה 2/1/14.

32. התובעת טענה כי החלה לעבוד ב 10/2007 (סע' 11,12 ו-13 לתצהירה) .הנתבעים טענו כי החלה ב-2008 אולם לא זכרו תאריך מדוייק(סע' 4(ג) לתצהיר הנתבע). רישום נוכחותה החל רק ב-2009.

33. התובע הפנה לעניין תחילת עבודתה למסמכים הרפואיים. אלו צורפו לתצהיר גילוי מסמכים שהוגש ביום 8/11/15. במסמך אחד מיום 22/5/12 נכתב כי הישנות המחלה מ2008. לא מצויין ממתי ולא ניתן ללמוד משאר המסמכים.

34. התובעת התבססה על הרישומים בכתב יד שעשתה, אולם אין להסתמך על רישומיה מהטעמים המפורטים מטה.

35. תובעת נחקרה על זו היומנים שהגישה ועל הרישומים שערכה ואשר צורפו לתצהירה. התובעת מאשרת כי רישומים נערכו לא על היומן הרלוונטי לשנים של הרשימות והפתקאות שאותם העבירה (עמוד 9 שורות 17 עד 32 ) , הרישומים נערכו על יומן ריק סתמי שהיה בידה. נספח א' מכיל רישומים לא ברורים, המתייחסים גם למעסיקים אחרים, חסרים תאריכים, יגענו ,עיינו, ולא מצאנו בסיס להסתמך עליהם. נספח ב' הוא רישום מאוחר, מסודר להפליא אשר לא מצאנו את הבסיס לו גם נוכח אמירתה כי כתבה על סמך פתקים וגם כי הוא אינו עולה בקנה אחד עם רישום המחשב נספח ג' אליו נתייחס בהמשך.

36. התובעת אישרה כי הרישום נכתב על פתקאות צבעוניות בטרם הועתק לרישום מסודר אותו צירפה לתצהיר, וכי אין לה רישום לתאריכים זאת מאחר והשאירה אותם בחבילה ורק אחרי זמן מה כתבה את הפתקאות ליומן. עוד אישרה היא לא זוכרת כל דף אחרי שלוש שנים ולא יכולה להתייחס להעדר רישומים ליולי וחצי אוגוסט .לדבריה " יכול להיות שאין .גם נסעו בקיץ. יולי ואוגוסט הם נסעו לחופשים לא רק לחו"ל. ש. איזה שנה הרישום הזה ? ת. לא כתוב, יש פעמים שאבדו לי הרישומים. רשמתי לא רק ביומן, רשמתי גם בניירות. מפנה לנספח ב' עמוד 2 באמצע, חודשיים בלי תשלום. אמצא גם חודש וחצי. חודש ינואר 2012 אין רישומים. כי אני לא חשבתי... יש עוד אין רישומים... 13/08 עד 3/09 חצי חודש. "(ע' 10 ש' 6-16).ולקראת סוף עדותה מאשרת שלא הכל נרשם.(ע' 12 ש' 1-6).

37. מעדותה עולה כי הרישומים לא נעשו בזמן אמת אלא נרשמו לאחר מכן בצורה מסודרת אחד אחרי השני ולא ביום יום ובשוטף. ניכר בהם כי נרשמו ביחד באותו מועד ולא ספורדי . עוד, בדיקה של הרישומים של התובעת (נספח ב') מול הרישום במחשב לשנת 2009 (נספח ג') מצביע על אי התאמה בין רישומיה לרישומי המחשב בתאריכים רבים ובשעות רבות. היא אישרה כי קיבלה מהנתבע את רישומיו, ולא תקנה אותו בזמן אמת. נספח ג' כאמור צורף כראיה בתצהירה.

38. מעדותה מסתבר כי היו חודשים בהם לא עבדה מסיבות שונות וכי לא עבדה את כל החודשים הנטענים על ידה בכתב התביעה ברצף .דהיינו לא עבדה מדי שבוע בשבוע את השעות הנטענות אלא היו תקופות בהם לא עבדה אצל הנתבעים חודשים שלמים ולפעמים יותר מחודש וחצי חודשיים.

39. עוד הוכחה טעות ברישום לשנת 2009.(ע' 12 ש' 2-20).גם מסמך העו,ס המוזכר בתצהיר גילוי מסמכים מטעמה לא הוגש.

40. באשר לאופן התשלום היא מאשרת כי ההסכמה הייתה שבסוף כל יום ישולם לה ואם היא באה ולא היה כסף היא קיבלה את הכסף במזומן במועד אחר . הסיכום היה של תשלום מזומן בסוף יום העבודה .(ע' 10 ש' 16-30).כן אישרה כי קיבלה את הכסף המגיע לה . כאשר נשאלה מדוע רשמה אם שולמו לה התשלומים כראוי ענתה כי היא רושמת הכל. (ע' 12 ש' 21-22).

41. כבר הוכח לעיל כי לא הכל נרשם ותשובתה זו אינה מענה לשאלה לשם מה נרשם אם כל המוסכם שולם לה.

42. הנתבע מר משה קרן טוען כי לא ידע על ההסתבכויות המשפטיות של התובעת בטרם העסיק אותה כעובדת במשק בית .אין לנו עניין בהם. נבדוק אך את מה שבפנינו ורלונטי למחלוקות.

43. באשר לשעות העבודה של התובעת מתאר את ההסכם " אנו קבענו כי היא תתחיל ב-8 בבוקר, אבל היא הייתה מגיעה 9-08:30 , 10. תלוי מתי. "(ע' 13 ש' 27 ).כך זה היה מהתחלה היו פעמים בודדות בהם הגיע בזמן לאחר בקשה ספציפית. היה עליו לחכות לה כי לא היה לה מפתח אולם לא פוטרה בשל השעות .

44. הנתבע הגיש רישומים משלו משנת 2009 ועד השנה אחרונה אשר בוצעו במחשב. לגרסתו החישובים בוצעו באותו יום של עבודתה או בסמוך לכך אם היה נוכח באותו יום ,או כשהיא סיימה את העבודה .ציין כי לעיתים היא נהגה לעמוד לידו ולראות שרשם בסדר ,וכשלא היה בבית השאירה לו הפתק ולפיו כתב בתוכנת האקסל אשר על המחשב שלו. (ע' 16 ש' 17-32).

45. עוד אישר כי עיגל ל- 15 דקות הקרובות לטובתה .הסביר את הרישום בכך שהפך שעות של 60 דקות לשעות עשרוניות . הנתבע אישר כי הוא מזהה את הדפים שבנספח ג' של התובעת כדפים שהוא הפיק עבורה. כשנשאל ממה נובע הבדל החיצוני הסביר "מצורת ההדפסה." באשר להבדל בין העמודות ציין: "בשלב מסויים הוספתי עמודה שמגדירה את היום בשבוע , של התאריך כדי שאני אדע איזה יום בשבוע זה היה."(ע' 17 ש' 5-13).

46. הנתבע מציין בעדותו כי עבדה פעמיים בשבוע בימי שני ורביעי 4 שעות בכל פעם. מאשר כי ניסה לשנות את החלוקה ל3 ו-5.(ע' 19 ש' 18-26).אולם לא העיר לה בתקופות אחרות על התארכות השעות ומאשר שלא פוטרה קודם ולא הייתה הפסקת רציפות עבודה(ע' 20 ש'1 ואילך).

47. הנתבע מאשר כי סמך על הפתקים של התובעת ברישום השעות ועל פיהם רשם במחשב(ע'17 ש' 24-28). מאחר ומסרם לתובעת בזמן אמת יש להניח כי היו מוסכמים על שניהם. משהמסמך אף הוגש על ידה , על כן יש לראות את נספח ג' לתצהיר התובעת כמסמך ממנו ניתן להסיק את מסגרת עבודתה של התובעת , היקפה ותדירות הגעתה ומשך שהותה. נקדים ונציין כי בדיקת ממוצע העסקתה בתקופה,כפי שערכנו הנו בקירוב 0.28% משרה ולכן, נעדיף את חישובי ב"כ התובעת .

48. רישומי התובעת עצמם אינם בסיס להסתמכות. ולכן רישומיה כי התחילה בשנת 2007 אינם הבסיס לקביעה כי החלה בשנה זו.

49. יחד עם זאת ציינה את תחילת עבודתה בסע' 8 לתצהירה- ובחקירתה הנגדית נשאלת ועונה כי החלה לעבוד באוקט' 2007. בשל הזהות בין התצהיר לעדותה, בעניין זה ,בעוד גרסת הנתבעים ל 2008 עמומה, אנו קובעים כי התובעת החלה לעבוד אצל הנתבעים באוקטובר 2007 וסיימה ב2/1/14. סך הכל עבדה אצלם 6 שנים ו- 3 חודשים.

50. לא הייתה הפסקת רציפות . ההפסקה בחופשת הנתבעים הייתה ככל שעלה מהעדיות כחודש וחצי חודשיים והנתבע העיד כי לא חלה הפסקה ברציפות. על כן תמנה התקופה כשלמה וברצף.

51. תחשיבי הזכויות יערכו לפי תקופה זו. הבסיס לתחשיבים יהיה נספח ג' אשר נעשה לפי עדויות שניהם בזמן אמת, ועל דעת שניהם וכך גם שולם לה בפועל.

     

    היקף ההעסקה

52. כאמור לעיל בדיקת נספח ג' מעלה בממוצע את היקף ההעסקה קרוב ל0.28% משרה. התובעת הועסקה פעמיים בשבוע . לפעמים יותר. לעיתים גם פעם אחת את מכפלת הממוצע יש להכפיל ב 38 ₪ לשעה (השכר האחרון). על פי מס' שעות העסקתה, חלקי 186 , עמד היקף העסקתה על % 0.28 חלקיות משרה בקירוב. אלו יהיו נתוני שאר התחשיבים.

53. את שכרה קיבלה במלואו.

     

    סיום ההעסקה

54. באשר לנסיבות סיום יחסי העבודה בין הצדדים נשאל הנתבע ומאשר שעם הגעתה עימת אותה עם צפייתה בטלויזיה, וביקש במקום את המפתחות .באותו יום לא עבדה ולא שולם לה בגינו(ע' 18 ש' 1-7).

55. גם לו צפתה בטלויזיה, היה מקום לשאול אותה ולתת לה הזדמנות, אף אם מצאו את הטלויזיה על ערוץ רוסי. אשתו ציינה כי אינה זוכרת מתי ראתה שהיה ערוץ רוסי פתוח.

56. על פי עדותו פוטרה לאלתר מעכשיו לעכשיו.

57. חקירת הנתבעת העלתה כי רב הפעילות בעניין התובעת הייתה מול הנתבע. רק בנוגע לסיום ההעסקה הייתה גרסתה שונה. היא ציינה כי לא הייתה החלטה לפטר את התובעת.

58. אולם בחקירתה מציינת:"ת. היא לא ממש פוטרה. היא אמרה שהיא רצתה העלאת שכר אמרנו שאנחנו לא יכולים לשלם יותר. ש.בעלך גם כתב בתצהיר וגם סיפר שאתן גיליתם שהתובעת צופה בטלויזיה ולכן כשהגיעה בבוקר יום העבודה האחרון אמר לה שאתם לא מוכנים לזה ושתשאיר את המפתחות. ת. אני לא מבינה את השאלה. ש.את אומרת שהתובעת התפטרה כי רצתה יותר כסף.ת. נכון."(ע'21 ש' 9-16). הנתבעת לא הייתה מודעת לכך שהנתבע ביקש מהתובעת להחזיר את המפתחות. ציינה כי נודע לה שהתובעת לא עובדת יותר " מאותו יום כשחזרתי הביתה הוא אמר שהיא החזירה את המפתחות. "(ע' 21 ש' 32).

59. ברור כי התובעת הגיעה לעבודה. ובאותו יום חדלה לעבוד.

60. על מנת לבסס טענת פיטורים יש להוכיח ביטוי, שאינו משתמע לשני פנים לכוונת המעסיק להביא את יחסי העבודה לידי סיום (דב"ע ל/3-1 הרמין נ' דואב, פד"ע א 18). ניתן ללמוד על כוונה לסיים את יחסי העבודה מדברים פורמליים ולעיתים מהתנהגות (ר' דב"ע ל/ 18-3 בנצילוביץ נ' "אתא" בע"מ, פד"ע ב 41).

61. התובעת אמנם הודתה ,בגרסת הנתבעת , כי באוקטובר 2013 בקשה העלאה בשכר מ38 ₪ ל45 ₪,ואף חיפשה עבודה אחרת(סעיף 31לתצהירה).עוד ציינה הנתבע ציין בפניה קושי עקב צמצום גמלתו.

62. אולם חרף בקשתה להעלאה ב-3013, לא חדלה לעבוד אלא רק בבוקרו של אותו יום בו נתבקשה להחזיר מפתחות . הלכה למעשה פוטרה לאלתר. בנסיבות אלה קמה לה הזכות לפיצויי פיטורים והודעה מוקדמת וכן לפיצוי מה בגין פיטורים שלא כדין.

63. הנתבעים ישלמו ביחד ולחוד לתובעת פיצויי פיטורים בסך כולל של 12,173 ₪.

64. כן ישלמו הודעה מוקדמת בסך כולל של 1974 ש"ח.

65. באשר לרכיב פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, נוכח המכלול , היקף ותקופת עבודתה ישלמו הנתבעים סך כולל של 3500 ₪.

     

    הודעה על תנאי עבודה

66. לכאורה בשל קיום יחסי עבודה היה על הנתבעים לתת לתובעת הודעה על תנאי עבודה, אולם בנסיבות העובדתיות שהוכחו לפנינו, על פיהם סירבה לרישומים כדי להמנע ממסמכים שישללו זכאותה ברשויות השונות, ומשהוכח שהנתבעים בקשו לרושמה כדין, ואילו התובעת סירבה חד משמעית לרישום ולתלוש " ת. הוא הזכיר תלוש. אני לא הסכמתי. קטגורית." אזי אין לזקוף לחובתם העדר הודעה בכתב ואין להשית עליהם פיצוי לתובעת . התנגדותה הייתה נחרצת. הוכח כי הנתבעים שילמו לה כל התקופה את הסכום המוסכם שאף הועלה, והעלימו עין מכך שלא תמיד פעלה על פי המוסכם. אין להשית עליהם פיצוי זה נוכח התנהלות התובעת אשר הכתיבה תנאיה.

67. התובעת הודתה גם כי לא תבעה איש ממעסיקיה פרט לנתבעים,כי נפגעה מהם. כלומר אף היא ידעה היטב כי זו הייתה בקשתה בכוונת מכוון, כדי להתחמק מרשויות המס . ואכן התחמקה מרשויות המס וביטוח לאומי והדיור הציבורי גם לגרסתה. על כך לא מגיע לה פיצוי מהמעסיק.

68. בעניין זה יפים דבריה של כב' השופטת אנגלברג –שהם בע"ע 3575-10-11 ענת עמיר נ. חברת החדשות הישראלית (פורסם בנבו)(להלן:הלכת עמיר) כי שעה ששני הצדדים לאורך כל תקופת הקשר, סברו שאין ביניהם יחסי עובד ומעסיק, ביחס לפסיקה לגבי זכויות כאמור, אין להחמיר עם מי שהוברר לו בדיעבד שהוא מעסיק, מעבר למי שידע מלכתחילה שהוא כזה. מכל מקום, הדבר ראוי להיבחן לפי נסיבות כל מקרה ומקרה. במקרה שלפנינו, התנהגות התובעת הייתה חסרת תום לב בתחילה, ובהמשך, ואינה מצדיקה השתת פיצוי כלשהו ברכיב זה על הנתבעים.

     

    חופשה, הבראה

69. התובעת לא קיבלה חופשה אולם העידה כי עבדה במקומות אחרים ולכן "סלחה להם" וכלשונה :" ש. כל אורך התקופה לא פנית בעניין זכויות סוציאליות.

    ת. כי לא עניין אותי ביטוח לאומי על הפציעה כי חוץ מחתך פה ושם, זניח לא קבלתי אצלם פגיעות רציניות. פעם החלקתי ונפלתי אך לא היה מצב ששלושה שבועות לא יכולתי לזוז.

    ש. לגבי חופשה, הבראה, מחלה, אף פעם לא פנית? למה?

    ת .קודם כל לא חליתי. היה נזלת, אבל באתי , לגבי חופשה – עבדתי במקום אחר אז סלחתי להם על החופשה, והרווחתי יותר ממה שאצלם. הבראה – אני יודעת לא פעם ראשונה עבדתי אצלם משק בית, אצל מרגלית היא החזיקה עוזרת בית תמיד, אם לא אני אז מישהי אחרת..."(ע'11 ש' 18 ואילך).

70. התובעת נהנתה מכל העולמות. אולם זו זכות עליה לא ניתן לוותר.

71. . החישוב של פדיון החופשה שבסיכומי התובעת מתעלם מהיקף משרתה המצומצם ומהוראות חוק חופשה שנתית, התשי"א-1951.

72. על פי סעיף 3(ב)(2) לחוק חופשה שנתית, במקרים בהם הקשר המשפטי בין המעביד לעובד מתקיים בכל שנת העבודה אך העובד עבד בפועל פחות מ-200 ימים, יש לזכות את העובד בימי חופשה על פי היחס שבין מספר ימי העבודה ל-200, כפול מספר ימי החופשה כמפורט בסעיף 3(א) לחוק.

73. ב2003 כבדה כ-100 ימים , על כן זכאית ל26 ימים ולא 27 ימים כנטען על ידה.

74. על כן ישלמו הנתבעים ביחד ולחוד לתובעת פדיון חופשה בסך כולל של 6,836 ₪.

75. מכוח ההסכם הקיבוצי וצו ההרחבה במשק, חייב כל מעסיק בתשלום דמי הבראה ובכלל זה מעסיק שבשירותו עובדת במשק בית. מכוח אותו הסכם קיבוצי, עובד זכאי לדמי הבראה אף לאחר סיומם של יחסי עובד מעביד וזאת לגבי תקופה שעד שנתיים שלפני תום תקופת העבודה.

76. דמי הבראה לא שולמו לתובעת. על פי היקף משרתה ובגין השנתיים האחרונות

    ישלמו הנתבעים לתובעת סך כולל של3,793 ₪.

     

    פנסיה

77. נוכח קיום יחסי עובד מעסיק אין מחלוקת כי היה על הנתבעים להפריש לה לפנסיה משנת 2008. על כן ישלמו הנתבעים לתובעת סך כולל של 4,141 ₪.

78. נפסק כי במקום בו לא נפתחה קרן ישולם התשלום ישירות לעובד וכך יעשה.

     

    חגים

79. התובעת פירטה את ימי החגים אשר מגיעים לה .התובעת היתה עובדת שעתית. ימים אלו מתיישבים עם נספח ג'. על כן ישלמו הנתבעים לתובעת סך כולל של 2,984 ₪.

     

    טענת הקיזוז וההשבה

80. הנתבעים טענו לקיזוז וכן טענו להשבה. הנתבעים סמכו טענתם על הלכת עמיר אין להשוות את פסק הדין עמיר לעניין שבפנינו כלל.

81. לטענתם זכאים להחזר פער הסכום בין מה ששולם לה בפועל לבין שכר המינימום שהוצע לה כעובדת.

82. אולם, בפס"ד בעניין עמיר דובר על המערערת שהועסקה במשיבה כעוזרת במאי משך כשש שנים. עם תחילת העסקתה חתמה המערערת מרצונה על הסכם העסקתה ולפיו דרשה המערערת מהמשיבה להיחשב כנותנת שירות עצמאית. המערערת שם נתנה חשבוניות, ניכתה הוצאות לרשויות המס וכד' .שכרה היומי של המערערת כנותנת שירות עמד על סכום גבוה באופן ניכר משכרה לו הייתה בוחרת להיחשב כעובדת. הדיון שם התמקד בשאלת זכאותו של מעסיק לקיזוז או להשבה של כספים ששילם ביתר למי שהוכר בדיעבד כעובד אצלו. אולם, בפנינו אין הסכם כתוב בין התובעת לנתבעים, אין אף הודעה על תנאים, לא מדובר בפרי לנסרית. לא נתנו חשבוניות, הנתבע ביקש וויתר בתחילה אף לפי עדותו. בדיוק בעניין זה נפסק שם כי במקרים שטיב היחס האמיתי בין הצדדים אינו ברור מלכתחילה, כמו במקרה זה כשניתנה למערערת זכות בחירה בין יחסי מזמין-קבלן ליחסי עובד-מעסיק, אין צידוק ליישום הגישה ההרתעתית . במקרה בפנינו, גם התובעים סברו תחילה שהיא עובדת ,טיב היחסים היה ידוע, וכך רצו לרושמה והיו עושים כן אלמלא התעקשותה. אך אין הסכם בכתב. המעמד , העובדות והסוגיה המשפטית שונים בתכלית מהלכת עמיר ועל כן טענה זו של חישוב הזכויות על פי 19 ₪ לשעה או 719 ₪ ממוצע לחודש , והשבת היתרה נדחית. נציין שוב כי אנו ערכנו חישוב ממוצע על פי נספח ג' והוא בקירוב ל28% משרה ולא כאמור בחישובי הנתבעים.20%. על כן נדחה אופן חישוב הזכויות כמופיע בגרסת הנתבעים ובסיכומיהם. זאת אף אם שולם לה במידה ניכרת יותר.שאר טענות הקיזוז של הנתבעים נזנחו בסיכומים ולכן לא ידונו.

83. הוכח כי החישוב צריך שיעשה על פי 6 שנים ו-3 חודשים. לא לפי 6 שנים כפי שנעשה ע"י הנתבעים.

84. טענות הקיזוז דינן להידחות.

     

    סוף דבר

85. הנתבעים ישלמו ביחד ולחוד לתובעת סכומים כוללים אלו:

    1. פיצויי פיטורים 12,173 ₪.

    2. הודעה מוקדמת 1974 ש"ח.

    3. פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, 3500 ₪.

    4. חופשה 6,836 ₪

    5. הבראה 3,793 ₪

    6. פנסיה 4.141 ₪

    7. חגים 2,984 ₪

    8. התביעה לפיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי עבודה נדחית.

    9. מאחר והמינוי הנו על פי חוק הסיוע המשפטי ישלמו הנתבעים שכ"ט ב"כ התובעת בסך 2500 ₪.

    10. סכומים אלו ישולמו תוך 40 יום. אם לא ישולמו במועד יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

         

         

        ניתן היום, ח' אייר תשע"ח, ( 23 אפריל 2018) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

         

        

         

         

                 11

        נציג ציבור עובדים גב' פנינה סופר		נציג ציבור מעסיקים יוסף בנבנישתי		שרה שדיאור, שופטת