סע"ש 6143-09-13 חמדאן נ' מדינת ישראל

1.לפני בקשת הנתבעת לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות (להלן- הבקשה).

2.התובע הגיש תביעה כספית לתשלום הפרשי פנסיה בסך של 197,259 ₪ בגין אי הכללת תקופת שירותו הסדיר בצה"ל במניין הוותק לצורך חישוב שיעור הפנסיה התקציבית.

לטענת התובע, כאמור בכתב התביעה, הוא שירת בשירות סדיר החל מיום 22.11.1965 ועד ליום 4.12.1968.

התובע התגייס למשטרה בחודש ינואר 1969. התובע שירת במשטרה עד שעבר לשרת בשירות בתי הסוהר בחודש אפריל 1976. התובע עבד בשירות בתי הסוהר עד לחודש אפריל 1977. עם סיום עבודתו בשירות בתי הסוהר, התובע חזר לשרת במשטרה וזאת עד למועד פרישתו לפנסיה בחודש דצמבר 1983.

סמוך למועד הפרישה, התובע הגיש בקשה להגדלת תקופת השירות מכח סעיף 100(ב) לחוק שירות המדינה (גימלאות)[נוסח משולב] תש"ל -1970 ובקשתו נענתה, כך שתקופת השירות הוגדלה בארבע שנים וחמישה חודשים.

ממועד הפרישה ואילך, התובע מקבל פנסיה על בסיס של 40% מהשכר הקובע.

לטענת התובע, הנתבעת, לא כללה את תקופת שירותו הסדיר במניין הוותק לפנסיה, כך שהוא זכאי לפנסיה לפי שיעור של 46% במקום הפנסיה המשולמת לו (לפי שיעור של 40%).

טענות הצדדים

3.לטענת הנתבעת (להלן – המדינה) דין התביעה להידחות על הסף מחמת התיישנות וזאת לנוכח העובדה שקביעת הוותק/תקופת השירות הינה בגדר נתונים אישיים הנקבעים במועד הפרישה. התביעה הוגשה רק בחודש ספטמבר 2013, כ – 30 שנה לאחר מועד הפרישה ובחלוף תקופת ההתיישנות.

יצוין כי גם לגוף התביעה טוענת המדינה שדין התביעה להידחות משעה ששירותו הסדיר של התובע נכלל במניין הוותק לצורך הזכאות לפנסיה. לטענת המדינה (סעיף 10 לכתב ההגנה), התובע שירת במשטרה מחודש ינואר 1969 ועד לחודש מרץ 1974, כחמש שנים וחודשיים. התובע עבד בשירות בתי הסוהר מחודש אפריל 1976 ועד לחודש ינואר 1977 ובסך הכל כ -תשעה חודשים. התובע חזר לשירות המשטרה בחודש אפריל 1977 עד לפרישתו בחודש דצמבר 1983, היינו למשך תקופה נוספת של שש שנים ושבעה חודשים. לפיכך בחישוב הוותק הכולל של התובע העומד על 12.5 שנים ובתוספת תקופת השירות הסדיר, הוותק המצטבר עומד על 15.5 שנים. בהתחשב בהגדלת השירות כפי שאושרה על ידי נציב השירות התובע זכאי לפנסיה על בסיס של 20 שנות שירות ובשיעור של 40% מהשכר הקובע.

4.בתגובת התובע שנתמכה בתצהיר מטעמו נטען כי התובע לא היה מודע לאופן שבו חושבו שנות הוותק לפנסיה לנוכח היעדרותו ממקום מגוריו בכפר יאנוח, אליו נשלחו תלושי הפנסיה. רק בשנת 2007, לאחר שחזר להתגורר בכפר יאנוח והחל לקבל דואר ובכלל זה את תלושי הפנסיה הוא גילה שבחישוב הפנסיה הושמטו שנות וותק.

לטענת התובע, עובר לפרישתו לגמלאות, נתגלע סכסוך בינו לבין אשתו, באופן שאילץ אותו לנטוש את מקום מגוריו, מבלי להתגרש ולהתגורר מחוץ לכפר יאנוח. התובע לא שינה את כתובת המגורים בתעודת הזהות והדואר ובכלל זה תלושי הפנסיה המשיכו להגיע לכתובתו הקודמת.

לטענתו, הוא לא העלה על דעתו שקיימת טעות בחישוב קצבת הפנסיה והתלושים לא עניינו אותו. עוד נטען כי נודע לו בדיעבד שהתלושים התקבלו אצל אשתו לשעבר, שזרקה כל נייר הנוגע אליו.

לאחר חזרתו לכפר בשנת 2007 ועיון בתלוש הפנסיה, התובע פנה ללא דיחוי למשטרה באמצעות הטלפון ולאחר ששטח את טענותיו בפני נציגי המשטרה נמסר לו כי תיקו האישי נשרף וכי הם ינסו לברר פרטים. עוד נטען כי משנת 2007 ואילך, הובטח לו על ידי נציגי המשטרה שיקבל את יתרת התשלום המגיעה לו ואולם ללא הואיל.

בנסיבות אלו, חל סעיף 8 לחוק ההתיישנות כך שמירוץ ההתיישנות יחל משנת 2007, המועד שבו נודע לתובע לראשונה שהפנסיה מחושבת באופן שגוי על בסיס וותק חלקי.