סע"ש 5161-03-14 חביב אללה - עו"ד נ' וליד אבו ליל - ראש מועצה ואח'

1.טוב יעשה התובע אם יחזור ויעיין בסעיף 8 להחלטת ביה"ד מיום 20/5/14, שכן בהתאם להחלטה ברורה זו, מקום שהוא רצה לבקש זימונם של עדים שלא עלה בידו לבוא עימם בדברים, היה עליו להגיש "בתוך המועד להגשת תצהיריו בקשה להזמנת עד..".

2.מעיון בתיק ביה"ד לא יכולה להיות מחלוקת שהתובע לא פעל בהתאם להחלטה כאמור, כאשר ניסיונותיו לשוות לאמור בסעיף 33 לתצהירו "במסגרת שמיעת הראיות בתיק זה אני מתכוון לזמן בתור עדים מטעמי את העדים הבאים:..." מסגרת של בקשה, אינם מתקבלים וזאת לא רק בשל העובדה שהוא לא טרח לציין בתצהירו את פרטיהם המלאים של העדים, את כתובותיהם למסירת ההזמנות לישיבת ההוכחות ואף לא התחייב לשאת בהוצאותיהם, אלא בשל העובדה הפשוטה שזו לא הדרך להגיש בקשה להזמנת עדים, בכלל ובפרט לא כאשר יש החלטה מפורשת המסבירה מהי הדרך להגיש בקשה שכזו.

3.בנוסף יצויין התובע שוגה בכך שהוא קובע כי "אף בית הדין לא הופתע מהזמנת עדים אלו, לאחר ששמותיהם צויינו בתצהיר עדות ראשית, של התובע, ובו הוא הצהיר כי עדים אלו עומדים להיות מוזמנים, לפיכך, יש להניח, שהזמן שהוקצה על ידי כב' בית הדין התייחס בהתאם, בהתאם לתוכן התצהירים" (כך במקור. א.י.) -למניעת ספקות יובהר כי בית הדין לא התייחס לאמור בסעיף 33 לתצהירו של התובע (ולמעשה גם התובע, בעצמו, לא התייחס לכך, הגיש את בקשתו הדחופה ביום 16/3/15 ואת הגיש את הודעתו ביום 18/3/15) עת החליט כמה זמן יש להקצות לישיבת ההוכחות והוא קבע את מסגרת הזמן על סמך מספר התצהירים שהוגשו וכן על סמך היקפיהם.

4.לגופה של בקשה - למרות שהתובע לא קיים את החלטות בית הדין, בענין הבקשה לזימון עדים ובכך גרם לבזבוז זמן ומשאבים, נראה שהמדיניות הנהוגה בבתי הדין לעבודה מובילה למסקנה שיש מקום לנהוג עימו לפנים משורת הדין ולאפשר לו את העדת העדים וזאת גם במחיר של דחיית ישיבת ההוכחות לחודש 10/15 או לחודש 11/15, אך בטרם ייקבע כאמור ומטעמי זהירות, ניתנת לנתבעים שהות, עד ליום 25/3/15, להודיע אם הם מתנגדים לזימון העדים המפורטים בבקשת התובע מיום 16/3/15.

בהעדר תגובה ייעתר ביה"ד לבקשה, בכל הנוגע לעצם זימון העדים וכן יורה על דחיית ישיבת ההוכחות מיום 31/3/15 למועד כלשהו בחודש 10/15 או 11/15.

5.למעקב ביום 26/3/15.

ניתנה היום, ב' ניסן תשע"ה, (22 מרץ 2015), בהעדר הצדדים.