סע"ש 44969-07-13 זערור נ' קפיצי יהוד 2011 בע"מ ואח'

לפנינו תביעה שהגיש התובע כנגד הנתבעים 1 ו-2 (להלן: "הנתבעים") לתשלום פיצויי פיטורים, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, ולתשלומים נוספים בגין תקופת עבודתו הנטענת במקום העבודה. 

העובדות לענייננו:

1. ביום 1.11.95 החל התובע את עבודתו כמתקן קפיצי רכב בבית עסק בשם "קפיצי יהוד" שהופעל על ידי מר שבתאי צרפתי (להלן: "שבתאי") כעוסק מורשה (להלן: "המוסך").

   יצוין כי שבתאי צורף לתביעה כנתבע 3 ומשלא הגיש כתב הגנה, ניתן כנגדו ביום 22.5.14 פס"ד בהיעדר הגנה על ידי חברי כבוד השופט שמואל טננבוים.

2. בהתאם לראיות שצורפו לתיק, ביום 1.6.12 נערך הסכם שכותרתו "הסכם למכירת עסק" בין שבתאי לנתבע 2, מר גדי דעבול (להלן: "הנתבע"), בו צוין כי החזקה והבעלות במוסך תעבור לנתבע ביום 1.7.12. יצוין כי בכותרת החוזה צוין כי הבעלות תעבור לנתבע באמצעות "חברה שתוקם על ידו ותישלט על ידו ותאשר הסכם זה".

3. עולה מחומר הראיות, כי החל מיום 26.7.12 מונה הנתבע לדירקטור ולבעלים היחיד של הנתבעת 1- "קפיצי יהוד 2011 בע"מ" (להלן: "הנתבעת" ו/או "החברה").

   כאן המקום לציין כי לטענת הנתבעים, הנתבעת הוקמה במקור על ידי אשתו של שבתאי לצורך ניהול המוסך, אך לטענתם הוחלט לבסוף להעביר את השליטה בחברה לנתבע וזאת במקום שיצטרך להקים חברה חדשה לאחר רכישת המוסך. לטענתם, זוהי הסיבה שבהסכם למכירת העסק הופיעה הנתבעת בצד של המוכר יחד עם שבתאי.

4. מכל מקום, כאמור החל מחודש יולי 2012 החלה הנתבעת להפעיל את המוסך, כאשר בעל השליטה הרשום הנו הנתבע.

5. עולה מחומר הראיות, כי החל מחודש אוגוסט 2012 תלושי שכרו של התובע הופקו על ידי הנתבעת. בתלושי השכר נרשם כי תאריך תחילת עבודתו של התובע בנתבעת הנו 1.8.12.

   אין חולק כי התובע המשיך את עבודתו במוסך כרגיל באותו התפקיד, וזאת תחת מעסיקתו החדשה- הנתבעת, שהחלה כאמור להפעיל את המוסך.

6. עולה מחומר הראיות כי לאחר מספר חודשים, בשנת 2013, נדרש התובע לחתום על הסכם עבודה אישי עם הנתבעת (ראו נספח 3 לכתב התביעה- טיוטת חוזה עבודה שהייתה אמורה להיחתם בתאריך כלשהו בשנת 2013). בטיוטת חוזה העבודה צוין בין היתר כי:

   "..

   הואיל והעובד הועסק על ידי מעביד אחר באותו מקום עבודה אשר נרכש על ידי החברה כאשר המעביד הקודם מצוי בהליכי פשיטת רגל וחדלות פירעון.

   והואיל והחברה מסכימה להעסיק את העובד כפוף להצהרתו שאין לו כל טענה ו/או דרישה ו/או תביעה כלפי החברה בגין תקופת עבודתו אצל המעביד הקודם באותו מקום עבודה והעובד מסכים לכך ומאשר כי ידוע לו שהסכמה זו הינה בבסיס ההתקשרות בין הצדדים ונלקחה במסגרת שיקולי הצדדים..".

   כמו כן, בסעיף התמורה צוין, בין היתר, בטיוטת חוזה העבודה כי:

   "...

   למען הסר ספק, יודגש כי התמורה המצוינת בסעיף 4.1 דלעיל ועליה הסכימו העובד והחברה, נקבעה בהתחשב בעובדה שהחברה הסכימה להעסיק את העובד בתנאי שלעובד אין כל טענה ו/או דרישה ו/או תביעה לוותק ולזכויות סוציאליות בגין תקופת עבודתו אצל המעביד הקודם באותו מקום עבודה ושלחברה לא יהיו כל עלויות נוספות מעבר לקבוע בהסכם זה, לרבות בגין תקופת עבודתו של העובד אצל המעביד הקודם".

7. אין חולק כי התובע סירב לחתום על טיוטת חוזה העבודה הנ"ל (סע' 9 לכתב ההגנה).

   לטענת התובע, משהודיע לנתבעת כי הוא מסרב לחתום על טיוטת חוזה העבודה, הודע לו כי הוא מפוטר לאלתר.

   מנגד, הנתבעים טענו כי למרות שסירב לחתום על טיוטת חוזה העבודה, המשיך התובע את עבודתו ללא כל טרוניה. לטענתם, בחודש אפריל 2014 ביקש העלאה בשכרו, ולאחר שנאמר לו כי הנתבעת לא יכולה בשלב זה להיענות לבקשתו, ביקש לצאת לחופשה בת 14 ימים לחשוב על הדברים. לטענתם, מהחופשה הנ"ל התובע לא חזר לבסוף לעבודה. לטענתם, רואה החשבון של החברה, מר יניב בניטה (להלן: "רו"ח בניטה" ו/או "יניב") יצר עמו קשר והתובע הודיע לו כי עזב את עבודתו לאור העובדה שבקשתו להעלאה בשכרו לא נענתה ומשמצא כבר עבודה אחרת.

8. אין חולק כי התובע סיים עבודתו בסוף חודש אפריל 2013.

    

   דיון והכרעה:

9. התובע העיד בעצמו. כן הוגש מטעמו תצהיר של מר רמי עבדאל קאדר- קרוב משפחתו של התובע אשר הוא גם מכרו של שבתאי.

   עוד העיד מטעמו מר שמואל קטלן- חברו של התובע שהשתתף עמו בפגישה שהייתה עם הנתבע ועם רו"ח בניטה לגבי טיוטת חוזה העבודה (להלן: "קטלן"). יצוין כי המפעל בבעלותו של קטלן נמצא שנים רבות בצמוד למוסך, ולכן הוא גם מכרו של שבתאי.

10. מטעם הנתבעים העידו: הנתבע וכן רו"ח בניטה- כאמור רו"ח של הנתבעת.

11. להלן נדון ברכיבי התביעה אחד לאחד.

     

    נסיבות סיום עבודתו של התובע בנתבעת- האם פוטר או התפטר:

12. עולה מחומר הראיות כי התובע המשיך את עבודתו במוסך כרגיל, וזאת לאחר שהעסק עבר לניהול הנתבעת.

13. כאמור עולה בבירור מחומר הראיות כי רק בשנת 2013, לאחר שהתובע כבר המשיך לעבוד במוסך כחצי שנה תחת מעסיקתו החדשה, נדרש הוא לחתום על חוזה עבודה לפיו: "אין לו כל טענה ו/או דרישה ו/או תביעה כלפי החברה בגין תקופת עבודתו אצל המעביד הקודם באותו מקום עבודה". זאת, כאשר היה ידוע לנתבעת כי התובע לא קיבל פיצויי פיטורים ממעסיקו הקודם- שבתאי.

14. נדגיש, איננו מקבלים את גרסת הנתבעים, לפיה כבר בעת רכישת המוסך הובהר כביכול לתובע כי המוסך נמכר וששבתאי פונה להליכי פשיטת רגל וזכויותיו בגין תקופת עבודתו יפרעו באמצעות תביעת חוב שתוגש במסגרת הליך פשיטת הרגל (סע' 5 , 11-9 לסיכומי הנתבעים; ראו גם סע' 9-8 לתצהיר נתבע)- בהתאם לראיות שהוצגו בפנינו עולה (מוצג ת/1 שהוגש בדיון) כי בקשה לצו כינוס הוגשה רק ביום 4.2.13 וצו כינוס ניתן רק ביום 4.3.13. לכן, אין כל היגיון כי כבר חצי שנה קודם לכן נאמר כביכול לתובע כי זכויותיו יפרעו במסגרת הליך פשיטת הרגל של שבתאי (כאשר כלל לא היה הליך כזה), זאת ועוד, התובע לא פוטר על ידי שבתאי, ומן הסתם לא היה זכאי לפיצויי פיטורים מהמל"ל בשלב זה.

    אם כן, עולה מהראיות כי הנתבעת למעשה המשיכה להעסיק את התובע, מבלי שזה ידע כלל כי אין בכוונתה לשלם לו בגין זכויותיו אצל מעסיקו הקודם.

15. כפי שהדגשנו לעיל, טיוטת חוזה העבודה נמסרה לתובע בשנת 2013 (השנה המופיעה בכותרת החוזה). נציין כי בניגוד לאמור בכתב התביעה, לפיו רק בחודש אפריל 2013 נמסרה לתובע טיוטת חוזה העבודה (סע' 10 לכתב התביעה), התובע הודה בתצהירו כי טיוטת החוזה הומצאה לו כבר בחודש 2/2013 (סע' 12 לתצהיר התובע) ואנו מקבלים גרסה זו.

16. הנתבע ורו"ח בניטה העידו בתצהירים מטעמם, כי התובע הגיע יחד עם חברו בשם שמוליק לפגישה שעסקה בטיוטת חוזה העבודה. לטענתם בפגישה זו הוקראו לתובע סעיפי ההסכם על ידי שמוליק, והתובע הסכים כביכול לכל התנאים ואמר כי "אין בעיה" ואין צורך שיחתום שכן מספיקה מילתו (סע' 9 לתצהיר הנתבע; סע' 6 לתצהיר בניטה).

    עם זאת, עדותו של מר קטלן (שמוליק), שהייתה מהימנה עלינו ביותר, סתרה לחלוטין את גרסתם לעניין הסכמתו של התובע לתנאי החוזה. קטלן העיד כי המליץ לתובע שלא לחתום בשום אופן, והבהיר לרו"ח בניטה כי התובע מסרב לחתום על החוזה (עמ' 11 לפרוטוקול). ראו גם המשך עדותו (עמ' 11 לפרוטוקול):

    "ש. דבר שלישי שאומר יניב בתצהירו שהתובע הסכים לחתום על ההסכם הזה אבל ביקש זמן התארגנות?

    ת. שקר. התובע לא הסכים מהרגע שהוצג ההסכם התובע לא הסכים. לקחנו את ההסכם, יותר מזה, ביקשנו שגם הוא יבדוק את זה איפה שהוא רוצה, לעניות דעתי אני לא הייתי חותם על ההסכם הזה".

17. נציין כי מר בניטה הגדיל לעשות וציין בתצהירו כאילו הפגישה הנ"ל הייתה בסמוך לחודש ספטמבר 2012 (סע' 6 לתצהירו), בעוד כאמור עולה בבירור מהראיות כי טיוטת החוזה נמסרה לתובע רק בשנת 2013. וראו לעניין זה עדותו כי הוא יכול להמציא הוכחות לבית הדין מתי הומצא לתובע חוזה העבודה (עמ' 15 לפרוטוקול). למרות עדותו זו, לא הוצגה ולו ראשית ראיה להוכחת גרסתו ויש בכך כדי ללמד על מופרכותה.

18. כאמור, התובע טוען כי משהבהיר לנתבע כי אינו מתכוון לחתום על חוזה העבודה, פיטר אותו הנתבע מידית ואמר לו לא להגיע לעבודה (סע' 15 לכתב התביעה; סע' 15 לתצהירו). עם זאת, לעניין זה ראוי להפנות לדברים שאמר התובע בדיון הקדם משפט, שהתקיים בפני כב' הרשמת ריכטמן ביום 10.2.14:

    "...גדי אמר לי שאם אני לא חותם על ההסכם שאני אצא לחופש שבועיים על חשבונו- הוא אמר לי "אם אתה לא חותם אני לא צריך אותך". הייתי בחופש שבועיים חיפשתי עבודה ומצאתי עבודה במוסך בלוד".

    ראו לעניין זה גם עדותו בפנינו (עמ' 8 לפרוטוקול):

    "ש. נכון שהיית בחופשה שבועיים?

    ת. הוא נתן לי חופשה של שבועיים, אמר לי אם אתה לא חותם על החוזה, תהיה בחופשה שבועיים, לא זוכר מתי זה היה.

    ..

    ש. נכון כשהיית בחופשה מצאת עבודה אחרת?

    ת. אבל לא יצאתי לחופשה. כשאני נשאל שוב- אה, שבועיים שהלכתי, כן רציתי להביא אוכל הביתה. הלכתי לחפש עבודה. כי הוא אמר לי שאני מפוטר. הוא אמר שהוא ישלם לי שבועיים ואם לא אחתום על חוזה שלא אחזור".

19. אם כן, מדברים אלה עולה כי לפחות מבחינתו של הנתבע, הרי שלא פיטר מידית את התובע, אלא הוציא אותו לחופשה של שבועיים על מנת שיחשוב לגבי החתימה על חוזה העבודה. גרסה זו מקבלת תימוכין מתמליל הקלטת השיחה שהתקיימה בין רו"ח בניטה לתובע (תמלול השיחה הומצא לתיק לאחר דיון ההוכחות).

    יצויין כי מדובר בשיחה שהוקלטה על ידי רו"ח בניטה ולא על ידי התובע, ולכן יש ליחס אותנטיות לדברים שנשמעו מפי התובע כמשיח לפי תומו, שלא כמו בניטה אשר דבריו מכוונים להקלטה:

    "מוסא: אה...לקחתי אני עורך דין, 'חלאס' עזוב אני כבר שבועיים בדיכאון הייתי מאז שזרק אותי.

    יניב: הוא לא זרק אותך, נשמה אתה הלכת.

    מוסא: ככה לא מתנהגים.

    יניב: אבל תקשיב, הוא לא זרק אותך, אתה החלטת שאתה רוצה ללכת, למה, למה הלכת?

    מוסא: אני לא החלטתי ללכת מותק, הוא אמר לי אם אתה לא חותם על החוזה..

    יניב: ממש לא, לא, לא צריך אתה לא חייב לחתום.

    מוסא: אומר לי אם אתה לא חותם על החוזה יש לך שבועיים אני נותן לך..

    יניב: מוסא, מוסא.

    מוסא: ..לחתום על החוזה". וראו גם עדות קטלן לעניין האולטימטום שניתן לתובע (עמודים 12-11 לפרוטוקול).

20. אם כן, עולה מחומר הראיות כי הנתבע שלח את התובע לביתו לאחר שסירב לחתום על טיוטת חוזה העבודה. לדידנו, גם אם הגדיר זאת הנתבע כ"חופשה בתשלום", הרי שלמעשה היה מדובר בפיטורים לכל דבר, שכן ברור היה כי אין בכוונתו של התובע לחתום על טיוטת החוזה לפיה הנתבעת לא מחויבת לשלם לו את כל הזכויות שצבר במקום העבודה במשך שנים רבות.

    אם כן, הלכה למעשה מדובר היה בתשלום הודעה מוקדמת לפיטורים ולא בחופשה.

    עולה מתמליל השיחה, כי לאחר פיטוריו הצליח התובע למצוא מקום עבודה חלופי ולכן סירב לשוב לעבודה (עמ' 5 לתמליל):

    "מוסא: לא, לא, נגמר "חלאס" כבר תפסתי מקום עבודה אחר, זהו".

21. נדגיש כי גרסת הנתבעים לפיה התובע ביקש העלאה בשכר ומשסורב ביקש לצאת לחופשה, לא מקבלת כל תימוכין בתמלול ההקלטה. עולה מהתמליל כי התובע ציין במהלך השיחה כי הובטחה לו העלאה בשכר (עמ' 2 לתמליל השיחה), אך בהמשך דבריו הדגיש כי הנתבע הוא שהורה לו לעזוב את העבודה אם לא יחתום על טיוטת החוזה (עמ' 4 לתמליל השיחה; ראו גם עדות התובע- עמ' 9 לפרוטוקול).

    נציין כי לא ברור כלל, מדוע תמליל שיחה זו לא נחשף על ידי הנתבעת בשלב גילוי המסמכים, הגם שעולה מהראיות כי התמלול נעשה כבר ביום 5.11.13. קרי תמלול השיחה נעשה עוד בטרם דיון קדם המשפט שהתקיים ביום 10.2.14, אך משום מה הומצא לתיק רק לאחר דיון ההוכחות שהתקיים ביום 1.12.14. התנהלות זו מחזקת את המסקנה כי התמלול לא הוגש לתיק, שכן הוא חיזק דווקא את גרסת התובע.

22. סיכומו של דבר, אנו קובעים כי התובע פוטר בחודש אפריל 2013 כאשר נשלח לביתו, וזאת לאור סירובו לחתום על טיוטת חוזה העבודה.

23. מעבר לדרוש, יצוין כי גם אם היינו מגיעים למסקנה כי אכן היה מדובר בשבועיים חופשה, שלאחריהם הודיע התובע לנתבע כי אינו מתכוון לשוב לעבודה, הרי שברור כי מדובר בנסיבות שאין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו. לא ניתן לדרוש מהתובע להמשיך בעבודתו כרגיל, כאשר הנתבעת מתנערת לחלוטין מתשלום זכויותיו (וזאת לאחר שכבר המשיך לעבוד אצלה כרגיל כחצי שנה), ולא ברור מאין הוא אמור להיפרע בגין עבודתו במקום העבודה.

    לכן, בכל מקרה היה התובע זכאי לפיצוי פיטורים לפי סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 (להלן: "חוק פיצויי פיטורים").

     

    זכאותו של התובע לסעדים מהנתבעת- פיצויי פיטורים; הודעה מוקדמת; פדיון חופשה; פדיון הבראה; הפרשות לפנסיה:

24. כאמור אין חולק כי הנתבעת העסיקה את התובע החל מיום 1.8.12, לאחר שבאה בנעליו של שבתאי. נשאלת השאלה האם ניתן לחייב אותה בתשלום זכויותיו בגין כל תקופת עבודתו במקום העבודה.

25. משפט העבודה המגן כולל מערך של הוראות אשר נועדו ליצור רצף של זכויות לעובד במקום עבודתו, חרף חילופי מעבידים. בכך ביקש המחוקק ליצור לעובד תשתית של זכויות הנובעות לא רק מיחסיו עם מעביד מסוים, אלא גם מכוח מקום העבודה (דב"ע מב/132-3 להבים עבודות שרברבות בע"מ ואח' נ' משה פרנסה, פד"ע י"ד 264 (1983)). הפסיקה קבעה כי לעניין זכויות במשפט העבודה המגן יש לראות את "המפעל", היינו את מקום העבודה לא רק כנושא של בעלות אלא גם בנושא של זכויות, באופן שקיימת רציפות זכויות ותנאי עבודה מכוח עבודה באותו "מפעל" (דב"ע שם/3-67 יעל נוסבאום נ' עיריית גבעתיים פד"ע יב 194 (1981); דב"ע מו/8-3 פנחס דלויה נ' מאיר בלזכה פד"ע יח' 48 (1986)).

    הוראות החוק בדבר רציפות הזכויות אינן נשענות על קיומו של חוזה עבודה בין העובד לבין המעביד החדש, אלא על המשכה של העבודה באותו מקום עבודה, למרות חילופי המעבידים. במידה והמשיך העובד לעבוד באותו מקום עבודה נשמרות זכויותיו ואין הוא צריך להוכיח לשם כך כי נוצר חוזה עבודה חדש בינו לבין המעביד החדש או שהוסכם במפורש על שמירת הזכויות (ע"א 415/90 חיים (ויטאלי) מזרחי ו-2 אח' נ' יהודה פלפלי, פ"ד מו(4) 601 (1992)).

     

    פיצויי פיטורים:

26. סעיף 1(א) לחוק פיצויי פיטורים קובע:

    "מי שעבד שנה אחת ברציפות- ובעובד עונתי שתי עונות בשתי שנים רצופות- אצל מעביד אחד או במקום עבודה אחד ופוטר, זכאי לקבל ממעבידו שפיטרו פיצויי פיטורים".

    סעיף 1(א) לחוק פיצויי פיטורים משקף את העיקרון שלפיו זכויות מסוימות של עובדים, על פי החוק, נקבעות ומחושבות על פי העבודה או תקופת העבודה, לא רק אצל אותו המעביד, אלא "באותו מקום עבודה" או בקשר למקום העבודה (דב"ע נד/4-3 ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י נ' התעשייה האווירית לישראל בע"מ ורמת"א בע"מ, פד"ע כט 601 (1996).

    נפסק כי ככל שעובד עבד ברציפות במקום עבודה אחד והוא פוטר על ידי מעבידו, אף אם מעבידו זה לא היה המעביד שקיבלו לעבודה, קמה לעובד הזכאות לפיצויי פיטורים בעד כל תקופת עבודתו באותו מקום עבודה מאת מעבידו שפיטרו (דב"ע תש"ן/105-3 ת.ד.ל. שירותים טכניים (1986) בע"מ נ' אהרון בביאן פד"ע כב' 102, 104 (1990).

27. כאמור לעיל, התובע עבד ברציפות באותו מקום עבודה ובאותו התפקיד החל מיום 1.11.95 עד חודש אפריל 2014. לפיכך, הוא זכאי לפיצויי פיטורים מהמעסיק שפיטר אותו- הלוא היא הנתבעת, עבור כל תקופת העבודה.

28. בהתאם ל-12 תלושי השכר האחרונים של התובע, השכר הקובע של התובע עמד על סך של 10,021.5 ₪. בגין תקופת העבודה מיום 1.11.95 עד ליום 30.4.13, זכאי התובע לפיצוי פיטורים בסך 175,376 ₪.

    לא מצאנו לפסוק פיצויי הלנה, לאור חילוקי דעות של ממש בדבר עצם הזכות לפיצויי פיטורים.

     

    הודעה מוקדמת:

29. בהתאם להלכה הפסוקה, הרי שעל המעסיק האחרון (המפטר) לתת לעובד הודעה מוקדמת על כל הוותק של העובד במקום העבודה (דב"ע נו/14-3 שלמה מקלוף נ' דרווקו בע"מ גלי זהב).

30. לכן, התובע היה זכאי להודעה מוקדמת של חודש ימים.

31. בהתאם לעובדות שקבענו לעיל, הגענו למסקנה כי התובע למעשה קיבל הודעה מוקדמת של שבועיים שכן נשלח לביתו והמשיך לקבל שכר עבור תקופה זו. לכן, התובע זכאי ל-16 ימי הודעה מוקדמת בסך 5345 ₪.

     

    פדיון חופשה, דמי הבראה, הפרשות לפנסיה:

32. סעיף 30(א) לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 (להלן: "חוק הגנת השכר") קובע כמפורט להלן:

    "עבר מפעל מיד ליד או חולק או מוזג, אחראי גם המעביד החדש לתשלום שכר עבודה ולתשלומים לקופת גמל המגיעים מן המעביד הקודם, אלא שהמעביד החדש רשאי, על ידי הודעה שיפרסם במפעל ובעיתונות בדרך הקבועה בתקנות, לדרוש שתביעות תשלומים כאמור יוגשו לו תוך שלושה חודשים מיום ההעברה, החלוקה או המיזוג, ואם פרסם את ההודעה אחרי יום זה- מיום הפרסום. המעביד החדש לא יהיה אחראי לתשלום תביעות שיוגשו לו כעבור התקופה של שלושה חודשים כאמור".

33. בענייננו אין חולק כאמור כי המפעל עבר משבתאי לנתבעת. לא נטען, ומקל וחומר שלא הוכח, כי פורסמה הודעה במפעל ובעיתונות. כמו כן, עולה מהראיות כי העברת המוסך לא נעשתה עקב פשיטת רגל או עקב פירוק של חברה, ומכאן שהנתבעת אחראית גם היא לתשלום "שכר עבודה" ולתשלומים לקופת גמל המגיעים מן המעביד הקודם.

34. "שכר עבודה" מוגדר בסעיף 1 לחוק הגנת השכר:

    "שכר עבודה- לרבות תשלומים בעד חגים, פריון עבודה ושעות נוספות ותשלומים אחרים המגיעים לעובד עקב עבודתו ובמשך עבודתו".

35. נשאלת השאלה מה המשמעות שיש ליתן לביטוי "שכר עבודה" בחוק הגנת השכר בכלל ובסעיף 30 בפרט? כידוע כל חוק יש לפרש על פי תכליתו. תכליתו של חוק הגנת השכר היא להבטיח לעובד את תשלום מלוא שכרו במועדו. על תכליתו של סעיף 30 לחוק הגנת השכר, אמר בית הדין הארצי לעבודה:

    "הוראות סעיף 30(א) לחוק באות להגן על העובדים, כך שלא תקופח המשכיות זכויות הביטוח שלהם, על ידי חילופי המעבידים במפעל בו הם מועסקים" (לד/6-1 מוסך צומת אכדיה בע"מ נ' מבטחים בע"מ).

    דברים אלה יפים כמובן גם לגבי שכר עבודה.

36. אם כן, הן מהגדרה הרחבה של "שכר עבודה" בחוק הגנת השכר, הכוללת "תשלומים אחרים המגיעים לעובד עקב עבודתו ובמשך עבודתו", היפה גם לביטוי "שכר עבודה" בסעיף 30(א) לחוק הגנת השכר, והן מתכליתו של חוק הגנת השכר בכלל וסעיף 30(א) לחוק בפרט, עולה כי אחריות המעביד החדש חלה על כל התשלומים שהגיעו לעובד מהמעביד הקודם, ולא רק על "שכר העבודה" במובן הצר של המונח. לכן, הנתבעת אחראית גם לתשלום פדיון חופשה, ופדיון הבראה המגיעים לתובע בעד תקופת עבודתו אצל שבתאי (בנוסף לאחריותה בגין הפרשות לפנסיה) [ראו ע"ב (ת"א) 301331/99 עינת שפירא נ' אקסטרים עמרי בע"מ, מיום 9.8.02; ד"מ(חיפה) 2734/03 אלון עדה נ' בית חמים וטעים בע"מ, מיום 13.5.04; ס"ע (י-ם) 38643-10-11 עלמנש פיטיגו נ' ע. יס-אור בע"מ, מיום 12.5.13).

     

    פדיון חופשה:

37. בסיום העבודה זכאי עובד לפדיון חופשה בגין שלוש השנים המלאות האחרונות שקדמו לסיום העבודה, בנוסף לזכאותו לימי החופשה בשנה השוטפת (ע"ע (ארצי) 547/06 משה כהן נ' ויליאם אנויה, מיום 8.10.06).

38. עפ"י הוראות סעיף 26 לחוק חופשה שנתית, התשי"א-1951 (להלן: "חוק חופשה שנתית") חייב מעביד לנהל פנקס חופשה, בו יירשמו ביחס לכל עובד פרטים שנקבעו בתקנות וביניהם מועדי החופשה, דמי חופשה ששולמו ותאריך תשלום.

39. ההלכה הפסוקה היא כי נטל ההוכחה בדבר ימי החופשה הוא על המעביד:

    "מחובתו של המעביד לדעת כמה ימי חופשה הוא חייב לעובדו, וכמה נתן למעשה, ולנהל פנקס חופשה ולרשום בו את הפרטים הדרושים כאמור בסעיף 26" (דב"ע לא/22-3 צ'יק ליפוט נ' חיים קסטנר, פד"ע ג' 215 (1972). דב"ע נז/7-3 נחום לבון נ' מ.ת.מ מבני תעשייה ומלאכה בע"מ, פד"ע לב 584 (1997)).

40. עולה מהראיות כי שבתאי לא ניהל פנקס חופשה, ואין בידינו להסתמך על תלושי השכר הלא ברורים לעניין ימי החופשה שניצל כביכול התובע בתקופת עבודתו אצלו.

    כך גם לעניין תקופת עבודתו אצל הנתבעת, שלא ניהלה אף היא פנקס חופשה כדין. גם מדו"חות הנוכחות שהומצאו לתיק, לא ניתן ללמוד על ימי החופשה שניצל התובע. בעוד הופיע בתלוש השכר לחודש 3/13 כי ניצל כביכול יום חופשה אחד, הדבר לא הופיע כלל בדו"ח הנוכחות של חודש זה. גם לעניין חודש 4/13- הנתבעת טענה כי הוציאה את התובע לחופשה של שבועיים, בעוד הדבר כלל לא עולה מדו"ח הנוכחות של חודש זה. כשנשאל הנתבע לעניין זה בעדותו, השיב כי נרשם בדו"ח נוכחות שהתובע עבד למרות ששהה בחופשה (עמ' 16 לפרוטוקול). בניטה השיב לעניין זה כי היה מקום לציין בדו"ח חופש והפקידה לא הייתה מקצועית- (עמ' 21 לפרוטוקול).

    אם כן, ברור שלא ניתן להסתמך גם על האמור בדו"ח הנוכחות.

    יצוין כי בהתאם לתלוש השכר לחודש 5/13, שילמה הנתבעת לתובע פדיון חופשה בגין 4 ימי חופשה בסך 1360 ₪ שיש לקזזם.

41. התובע עתר לתשלום פדיון חופשה בגין 3 השנים האחרונות לעבודתו.

42. בגין השנים 2012-2010- בהתאם לסעיף 3 לחוק חופשה שנתית, ובהתאם לוותק של התובע במקום העבודה, התובע היה זכאי ל-28 ימי חופשה בגין כל שנה שהם 26 ימי חופשה בפועל (לפי 6 ימי עבודה בשבוע).קרי סה"כ 78 ימי חופשה בגין שלוש השנים.

43. בהתאם לשכר קובע של 10,021.5 ₪, התובע היה זכאי לפדיון חופשה של 31,267 בגין שלוש השנים האחרונות לעבודתו. בניכוי פדיון החופשה בסך 1360 ₪ ששולם לו, התובע זכאי לפדיון חופשה בסך 29,907 ₪.

     

    פדיון הבראה:

44. בהתאם לצו ההרחבה בדבר תשלום קצובת הבראה (י"פ 4689 התשנ"ט, 189) החל על כל העובדים והמעבידים במשק, עובד יהיה זכאי לדמי הבראה אף לאחר סיומם של יחסי עובד ומעביד וזאת לגבי תקופה של עד שנתיים שלפני תום תקופת עבודתו, אם לא קיבל את דמי ההבראה עבור אותה תקופה במהלך עבודתו.

45. בהתאם לצו ההרחבה, בגין השנתיים האחרונות לעבודתו זכאי התובע ל-9 ימי הבראה בגין כל שנה. גובה השתתפות המעביד בדמי הבראה בשנת 2011 עמד על 365 ₪ ליום (י"פ 6305, התשע"ב, 52); בשנת 2012 עמד גובה ההשתתפות על 371 ₪ (י"פ 6463, התשע"ב, 6014). על כן, מתקבל תחשיב התובע, והתובע זכאי לדמי הבראה בסך 6624 ₪.

     

    הפרשות לפנסיה:

46. התובע עתר לפיצוי בגין הפרשות בחסר לפנסיה, בהסתמך על צו ההרחבה בדבר ביטוח פנסיוני מקיף במשק ושיעורי ההפרשות המופיעים שם.

47. בהתאם לתחשיב התובע שלא נסתר (המסתמך על השכר השנתי ששולם לו לפי טפסי 106 לשנים אלה), בגין השנים 2013-2008 היה זכאי לקבל הפרשות לפנסיה בסך כולל של 14,192 ₪.

48. בהתאם לתדפיס דו"ח תקופתי לתקופה 1.1.11 – 30.6.11 שהומצא לתיק, עולה כי היתרה הצבורה בגין הפרשות המעסיק עמדה על 3065 ₪. הנתבעים לא המציאו כל ראיה באשר להפרשות לפנסיה שהופרשו לאחר מועד זה. כמו כן, הגם טענת הנתבעת כי הפרישה לתובע סך של 500 ש"ח לפנסיה, לא הומצאה כל ראיה לכך.

49. לאור האמור, בניכוי הסך של 3065 ₪, התובע זכאי לפיצוי בגין הפרשות בחסר לפנסיה בסך 11,127 ₪.

     

    דמי אבטלה:

50. התובע טוען כי לא יכול היה לממש את זכותו לדמי אבטלה, כיוון שהנתבעים סירבו למסור לידיו מכתב פיטורים. לטענתו, מצא עבודה כחודש לאחר פיטוריו, ולכן הוא עותר לפיצוי בגין חודש אבטלה אחד.

51. התובע לא המציא כל מסמך מטעם המוסד לביטוח לאומי שדוחה את תביעתו לדמי אבטלה, ולכן רק מן הטעם הזה דין תביעתו ברכיב זה להידחות. זאת ועוד, מעדותו של התובע עולה כי כבר בעת שהיה בחופשה בת שבועיים הוא מצא עבודה במקום אחר ולפיכך ממילא לא היה זכאי לדמי אבטלה.

52. כך או כך, ככל שהתובע היה זכאי לדמי אבטלה הרי שתביעתו צריכה היתה להיות מופנית למל"ל ולא לנתבעת.

53. לאור האמור, דין תביעתו ברכיב זה להידחות.

     

    פיצוי בגין פיטורים שלא כדין:

54. התובע טען כי פוטר ללא שימוע, וזאת רק משום סירובו לחתום על ההסכם לפיו הוא מוותר על כל זכויותיו הקוגנטיות שצבר במהלך השנים.

55. לדידנו, אין להיעתר לתביעתו של התובע ברכיב זה.

56. אמנם, קבענו לעיל כי התובע למעשה פוטר לאחר שהביע את סירובו לחתום על חוזה העבודה. עם זאת, מתמליל השיחה עם רו"ח בניטה עולה כי בסמוך לפיטוריו, הנתבעת למעשה חזרה בה מדרישתה זו והייתה מוכנה להמשיך להעסיקו, מבלי שיידרש לחתום על חוזה העבודה הנ"ל (עמ' 4 לתמליל השיחה):

    "יניב: אתה לא חייב לחתום על שום, אני דיברתי עם גדי אתה לא חייב לחתום על שום חוזה, אני לא יודע מה הבנת לא הבנת, אתה לא חייב לחתום על שום חוזה ואתה יכול לחזור והכל באהבה נפתור את הכל.

    מוסא: לא, זהו עזוב נגמר היה טוב הכל עד עכשיו, תודה רבה לכם, אין כלום מצדכם ואין כלום מצידי גם, זה לא מתאים לי גם..".

    נדגיש, כי עולה מתמליל השיחה כי זו נערכה בסמוך לתשלום השכר האחרון של התובע- קרי בתחילת חודש מאי 2013 (ראו עמ' 5 לתמליל השיחה לגבי תשלום השיק האחרון; ראו גם עמ' 2 לתמליל בו מציין התובע כי עברו 9 חודשים מאז רכש הנתבע את הנתבעת).

    התובע מבחינתו סירב לחזור לעבודה, שכן מיד כבר מצא מקום עבודה חדש (עמ' 5 לתמליל השיחה).

    על כן, לא מצאנו כי יש בנסיבות אלה כדי להצדיק פיצוי בגין פיטורין שלא כדין. הפגיעה בתובע הייתה מינורית, והיה מדובר בהחלטה שלו לבסוף שלא לשוב לנתבעת לאור מציאת מקום עבודה חדש.

    יש לציין, כפי שגם יצוין להלן, כי למעביד החדש עשויה להיות ציפיה לגיטימית כי זכויות שצברו העובדים במקום העבודה עד למועד הרכישה, ישולמו על ידי המעסיק הקודם. עם זאת, ברור כי היה עליו לדאוג להבהיר זאת לתובע עוד בטרם המשיך להעסיקו כרגיל.

     

    הרמת מסך כנגד הנתבע:

57. התובע טען כי נוכח הנסיבות בהן ניצל הנתבע את מסך ההתאגדות על מנת לפגוע בזכויותיו, יש להרים את מסך ההתאגדות ולחייבו אישית בסכומים הנתבעים.

58. כפי שנקבע פעמים רבות בפסיקה, נקודת המוצא היא הכלל לפיו יש ליתן תוקף לקיומה העצמאי והנפרד של החברה, על פי עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה שהינו עיקרון יסוד בדיני התאגידים. החריג לכך, בדמות הכלל בדבר הרמת מסך, נועד למקרים חריגים ויוצאי דופן, כדי לתת מענה לניצול לרעה של עקרון האישיות המשפטית של החברה על ידי בעל מניות בה, כך שהוא מסתתר מאחורי מסך ההתאגדות על מנת להתחמק מהתחייבויות שנטל על עצמו תוך מעשה תרמית או התנהגות בלתי נאותה (ע"ע (ארצי) 129/10 אופיר זוננשיין נ' G.S.S ג'ניוס סאונד סיסטם בע"מ, מיום 31.10.11; להלן: "עניין זוננשיין").

59. העיגון החוקי מצוי בסעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט-1999, שזהו נוסחו כיום:

    "בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניות בה, אם מצא כי בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:

    (א)באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;

    (ב)באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה,

    ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.

    (2)לעניין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה (1)(א) או (ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד.

    (ב)בית משפט רשאי לייחס תכונה, זכות או חובה של בעל מניה לחברה או זכות של החברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות העניין, צודק ונכון לעשות כן בהתחשב בכוונת הדין או ההסכם החלים על העניין הנדון לפניו.

    (ג)בית משפט רשאי להשעות זכותו של בעל מניה לפירעון חובו מאת החברה עד לאחר שהחברה פרעה במלואן את כל התחייבויותיה כלפי נושים אחרים של החברה, אם מצא כי התקיימו התנאים לייחוס חוב של החברה לבעל המניה כאמור בסעיף קטן (א).

    (ד)בסעיף זה ובסעיף 7 "בית המשפט"- בית המשפט שלו הסמכות לדון בתובענה".

60. בהקשר של דיני עבודה, ניתן בפסיקתנו מעמד מיוחד לעובדי החברה כנושים לצורך בחינת ההצדקה להרמת המסך, ונקבע כי מדובר בנושה מסוג מיוחד אשר החברה נושאת כלפיו באחריות מוגברת וחובת אמון מיוחדת, מכוח חובת תום הלב המוגברת הקיימת ביחסי העבודה (ע"ע (ארצי) 1201/00 יהודית זילברשטיין נ' ערב חדש (עתונות)- אילת בע"מ ואח', מיום 17.12.02). בכך הורחבה גדר הנסיבות בהן תבוצע הרמת מסך, תוך שקילת עקרון תום הלב במקרים המתאימים.

    כך למשל, בפסק הדין בע"ע (ארצי) 387/05 אהרון פוטרמן נ' נפתלי ניסני, מיום 9.12.07, נקבע כי:

    "העובדה כי התגלו קשיים כלכליים שגרמו להיעדר סיכוי לפירעון החובות של החברה כלפי עובדיה, אין בה די כדי להרים את מסך ההתאגדות, אלא אם כן עלה בידי התובע להוכיח כי החברה או בעלי המניות בה פעלו בחוסר תום לב או כי פעלו מתוך ידיעה ברורה ומפורשת לפיה אין סיכוי לקיום ההתחייבויות..".

61. לדידנו, לא הוכח כי נסיבות המקרה דנן מצדיקות הרמת מסך ההתאגדות.

62. ראשית נציין כי כאשר חברה רוכשת עסק, הרי שמדובר בציפייה לגיטימית כי המעסיק הקודם ישלם בגין הזכויות שצברו העובדים עד למועד הרכישה, כדי שזו לא תצטרך לחוב בחיובים אלה.

63. אמנם, הדרך בה נעשתה דרישה זו הייתה פגומה, שכן כאמור היא נעשתה לאחר מספר חודשים שכבר המשיך התובע לעבוד כרגיל במקום העבודה. ראו לעניין זה דברי ב"כ הנתבעים כי מדובר ב"פאשלה" (עמ' 4 לפרוטוקול קדם המשפט מיום 10.2.14):

    "הייתה פה פאשלה, ברור שהיה עדיף מלכתחילה לא להסכים שיתחיל לעבוד לפני שהוא חותם על ההסכם שאין לו תביעות כנגדנו..".

    עם זאת, לא התרשמנו כי דרישה זו של הנתבע, כבעלים של הנתבעת, הייתה במטרה להונות את התובע. התרשמנו מהראיות כי הנתבע אכן האמין כי התובע יוכל להיפרע משבתאי בגין הזכויות שצבר אצלו (בין היתר באמצעות המוסד לביטוח לאומי). התרשמנו כי זהו המצג שהוצג לו על ידי שבתאי ועל ידי רו"ח בניטה שקישר בינו לבין שבתאי. ראו לעניין זה את ההסכם למכירת העסק (נספח נת/3 לתצהיר הנתבע), שם צוין כי המוסך נמכר לנתבע (באמצעות חברה שתהיה בבעלותו- הלוא היא הנתבעת שעברה לבסוף לבעלותו) ללא החובות שנוצרו ע"י המוכר.

    לכן, ברור שלא הוכחה בפנינו תרמית כלשהי מצידו של הנתבע.

64. נדגיש, מהראיות שהובאו בפנינו, ועל אף שבענייננו רב הנסתר על הגלוי, התרשמנו כי הנתבע היה רחוק מאוד מלהיות "המושך בחוטים" בחברה שנרשמה על שמו . הוכח כי הנתבעת הוקמה תחילה על ידי אשתו של שבתאי בנסיבות שלא הובררו עד תום, ככל הנראה על רקע המצוקה הכלכלית והחובות אליהם נקלע שבתאי (ראו עדות בניטה- עמ' 19 לפרוטוקול):

    "שבתאי עמד לפני קריסה כלכלית והם ניסו לעשות הם הלכו לרו"ח הקודם שטיפל בעסק שלהם ולעו"ד שלהם והם ייעצו להם לו ולאשתו להציל את העסק, לפי מה שהבנתי אשתו של שבתאי ששמה רחל ניהלה את כל מערך הכספים בעסק, גביה, הם ניסו שרחל תקים חברה ב-100 אחוז בעלות שלה, והן יעבירו את הפעילות משבתאי לחברה וימשיכו לנהל את העסק. בפועל מה שקרה החברה לא נפתחה עדיין ברשויות המס, בשלב הזה, הם רק עשו רישום ברשם החברות, אז קראו להם, זה מה שהבנתי, שהפעולה לא צלחה משתי סיבות-הסיבה העיקרית כי הם קיבלו יעוץ משפטי נוסף אח"כ הלכו לעו"ד אחר שהסביר להם שכל עבירות המס שהיו וזה שהיא תקח את החברה עליה היא מסתכנת בכך שהחובות האישיים של שבתאי, היא תהיה חלק מהם, מעצם המהלך הזה היא תהפוך להיות שותפה לחובות אלה. סיבה שניה- בעלי המבנה לא הסכימו להמשיך להשכיר את העסק, היה להם סעיף בחוזה שבמקרה של פשיטת רגל או חדלות פירעון או סעיף דומה, חוזה השכירות יופסק, והם לא הסכימו בשום אופן לחדש את החוזה מול שבתאי או אשתו. כך הם ניסו לגלגל את המהלך הזה כמה חודשים. אז הגיע אליי החתן שלהם רונן ביטש, הוא סיפר לי על המצב שלי וביקש להיפגש אתי והם הגיעו לפגישה, רונן, שבתאי ורחל. לפני שהם הגיעו לפגישה הסבירו לי את מהות הפגישה בטל' וצרפתי לפגישה את עו"ד עדי ארליך שנוכל לתת להם יעוץ נכון, ליבנו את העובדות והנתונים והגענו למסקנה וזה גם מה שעו"ד ייעצה להם שהם צריכים למכור את העסק ואין להם ברירה והם לא יוכלו להציל את המצב, אני ראיתי כי מבחינה כספית הם לא יוכלו להציל את העסק כי שניהם מוגבלים בבנק. לא יכלו לקבל אשראי וצ'קים וכו'. לא הייתה להם ברירה. גם במע"מ לא היו פותחים את העסק. החברה לא הייתה פעילה ולא נפתחה ברשויות המס וכדי לחסוך בעלויות של פתיחת חברה וזמן לא היה גם הרבה זמן כי בעלי המבנה הציבו אולט' שאם לא יגיע בחור שייקח את העסק הם יתבעו את פינוי המבנה. אז הם פנו לעזרתי וגם ניסו לאתר בעצמם קונה, היו כמה קונים פוטנציאלים שראו את העסק ביניהם גם הנתבע 2 ואז ההמשך ידוע..".

    ב"הסכם למכירת עסק" צוין בסעיף 6.1 כי:

    "לאחר תקופת החפיפה, כהגדרתה להלן, תינתן לקונה בלבד, האפשרות לבטל הסכם זה, ללא כל סיבה ולמוכר לא תהא כל טענה ו/או דרישה בגין כך כלפי הקונה".

    מסעיף 8.2 לחוזה עולה כי תקופת החפיפה היא של 12 חודשים וניתנת להארכה. עוד צוין שם כי בתקופת החפיפה יהא זכאי שבתאי לקבל מהקונה משכורת חודשית כפי שייקבע בחוזה עבודה בין שבתאי לקונה.

    הנתבע העיד בתצהירו (סעיף 2 לתצהיר) כי מאז 30.8.13 הוא סיים את תפקידו בנתבעת, אינו משמש כמנהלה ואינו בעל מניות בה. בחקירתו העיד כי הפסיק להיות הבעלים של הנתבעת החל מיום 30.11.13 (עמ' 13 לפרוטוקול).

    מכל מקום, בין אם עשה זאת בחודש אוגוסט או נובמבר 2013, הרי שנראה כי למעשה ביטל את ההסכם בהתאם לאפשרות שניתנה לו לעשות זאת לפי האמור בסעיף 6.1 להסכם. זאת לאחר שהבין את המצב הכספי של המוסך. ראו לעניין זה עדותו כי גילה במשך הזמן הרבה דברים שלא ידע מלכתחילה (עמ' 14 לפרוטוקול).

    נדגיש כי לא ברור כלל מי מחזיק בנתבעת היום. מהראיות שהובאו בפנינו נראה כי שבתאי הוא חלק בלתי נפרד מניהול המוסך, ולא נראה כי מעמדו הוא בגדר "עובד" בלבד. ראו האמור בתצהירו של עבדאל קאדר, מיום 27.4.14, עליו כלל לא נחקר:

    "לפני מספר חודשים, אחרי שמוסא הגיש את התביעה פנה אליי שבתאי ביחד עם קרוב משפחה בשם י'.

    אחרי שיחת חולין שאלתי אותו מה הוא רוצה.

    שבתאי אמר לי שהוא רוצה שמוסא יחזור לעבוד אצלו. שבתאי אמר לי שזה העסק שלו ושהוא "יעיף את כולם" והוא ומוסא יחזרו לעניינים..".

    וראו גם האמור בעדותו של קטלן (עמ' 12 לפרוטוקול):

    "ש. אמרת קודם לשאלת בית הדין ששמעת על האולטימטום שהתובע קיבל גם מצרפתי והמפעל שלך כבר לא היה שם.

    ת. נכון.

    ש. איך זה מסתדר עם מה שאתה אומר עכשיו?

    ת. אני כשהתובע עזב את מקום העבודה עוד באתי לשבתאי, אתה יכול לשאול את הבחור פה שהוא כביכול הבעלים. הכל שם לא מובן, כל העסק שם לא מובן. אני לא יודע אם הוא הבעלים של העסק. הוא עבד שם כשצרפתי היה שם".

65. מהאמור לעיל עולה, אפוא, כי לא ניתן לומר כי בעת היותו של הנתבע בעל מניות בנתבעת, הוא השתמש באישיות המשפטית הנפרדת של הנתבעת על מנת להונות את התובע, ולא הוכחה בפנינו כל עילה כנגדו להרמת מסך.

66. סיכומו של דבר, לא מצאנו כל הצדקה להרים את מסך ההתאגדות ולחייב אישית את הנתבע בחובותיה של הנתבעת.

67. נציין כי לא נעלם מעינינו כי בדיון הקדם משפט, שהתקיים ביום 10.2.14, ציין הנתבע כי הוא אכן בעל מניות של הנתבעת (עמ' 3 לפרוטוקול קדם המשפט), ואילו בתצהיר שהוגש לאחר מכן העיד כאמור כי מאז 30.8.13 אינו משמש יותר כבעל מניות וסיים את תפקידו בנתבעת (בעדותו ציין כאמור כי אינו משמש כבעל מניות מאז 30.11.13- עמ' 13 לפרוטוקול). קרי על פי הגרסה העולה מתצהירו ועדותו של הנתבע, הרי שלמעשה לא אמר אמת בדיון הקדם משפט לגבי החזקותיו בנתבעת.

    לאור התנהלות זו של הנתבע, לא מצאנו לפסוק הוצאות לזכותו בגין דחיית התביעה כנגדו.

68. להשלמת התמונה, נציין כי לא ברור מדוע בסיכומיו (סע' 54 לסיכומים) הפנה התובע לפסק הדין של בית המשפט העליון ב-ע"א 3807/12 מרכז העיר אשדוד ק.א בע"מ ואח' נ' שמואל שמעון ואח', מיום 22.1.15, בהתייחס להטלת אחריות אישית על מנהלי החברה (להבדיל מהרמת מסך ההתאגדות), שעה שטענה כזו כלל לא הופיעה בכתב התביעה.

     

    סוף דבר:

69. הנתבעת תשלם לתובע (יחד ולחוד עם שבתאי שכבר ניתן כנגדו פסק דין בהיעדר הגנה) את הסכומים כדלקמן:

    • פיצויי פיטורים בסך 175,376 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.5.13 ועד לפירעון.

    • פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת בסך 5345 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.5.13 ועד לפירעון.

    • פדיון חופשה בסך 29,907 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.5.13 ועד לפירעון.

    • פדיון הבראה בסך 6624 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.5.13 ועד לפירעון.

    • פיצוי בגין הפרשה בחסר לפנסיה בסך 11,127 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.5.13 ועד לפירעון.

70. כמו כן, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך 2500 ₪, והשתתפות בשכר טרחת עו"ד בסך 6500 ₪, וזאת תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

    לא ישולם הסכום במועד, יתווספו לו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום בפועל.

     

    ניתן היום, ה' אב תשע"ה, (21 יולי 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

     

    מר עזריאל קופלר נציג עובדים		אופירה דגן-טוכמכר, שופטת – אב"ד		גב' הילנה ערד נציג מעסיקים