אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> סע"ש 44407-01-15

סע"ש 44407-01-15

תאריך פרסום : 12/11/2016 | גרסת הדפסה
סע"ש
בית דין אזורי לעבודה נצרת
44407-01-15
28/02/2016
בפני השופט:
ד"ר טל גולן – אב"ד

- נגד -
התובעת:
מועצה מקומית מג'דל שמס
עו"ד קאסם סייד-אחמד
הנתבע:
מג'יד כחלוני
עו"ד ענן ח'יר
פסקדין

 

1.בפנינו מונחת בקשה לדחייה על הסף של תביעה זו, שהוגשה על ידי המשיבה בבקשה, ואשר הינה התובעת בתיק – מועצה מקומית מ'גדל שמס (להלן: "התובעת"). הבקשה הוגשה על ידי המבקש מר מג'יד כחלוני, שהינו הנתבע בתיק (להלן: "הנתבע").

 

2.להלן בתמצית עיקרי התשתית העובדתית תביעה זו הוגשה ביום 22.1.2015 לבית המשפט השלום במסעדה, והועברה לבית הדין ביום 30.6.2015 מטעמי היעדר סמכות עניינית. בכתב התביעה נטען, כי הנתבע הינו עובד לשעבר של התובעת, ואשר שימש בה כמנהל מחלקת הרווחה בתאריכים 5.4.2000 – 1.3.2008 (סעיף 5 לכתב התביעה). התובעת טוענת עוד בתביעה, כי ביום 25.9.2007 ניתן פסק דין כנגדה, המתייחס לחובות של הנתבע עצמו, ולאור הודעת עיקול שהוטלה על משכורתו בבנק לאומי (סעיפים 1, 7 ו-10 לכתב התביעה). לאחר מכן, הוטל עיקול ביום 13.2.2008 על חשבונותיה של התובעת בבנק דקסיה, ומחזיק הכספים (בנק דקסיה) העביר לזוכה (בנק לאומי) שיק משוך על סך של 147,988 ₪. עוד טוענת התובעת, כי עד עצם היום הזה הנתבע לא השיב לה את הכספים ששולמו עבורו לזוכה (להלן: "החוב") (סעיף 13 לכתב התביעה).

 

3.עוד טוענת התובעת, כי הנתבע סיים את עבודתו אצלה ביום 1.3.2008, וכי היא נותרה חייבת לו יתרת פיצויים בסך של 23,990 ₪, סכום אשר לא שולם עד עצם היום הזה, וכקיזוז מחובו הנטען של הנתבע. לעומת זאת, הנתבע טוען בכתב הגנתו, כי אכן החוב היה קיים, אולם הוא התיישן ו/או פניית התובעת כעת הינה בשיהוי. עוד טוען הנתבע, כי אין לו כל חובה להחזיר את הכספים, היות שבזמנו הוא סיכם עם ראש המועצה דאז, מר הרצל גדז' ז"ל, כי לאור העובדה שהוא פוטר ב"אמצע החיים", החליטו הצדדים שהחוב שלו כלפי התובעת יימחק כנגד אי-תשלום הזכויות הסוציאליות.

 

4.הבקשה שלפנינו ביום 13.1.2016 הוגשה הבקשה שלפנינו. בתמצית, הנתבע טוען בבקשה, כי דין התביעה כנגדו להיות מסולקת על הסף מחמת התיישנות, וזאת היות שהתביעה הוגשה ב-1/2015, ואילו חובו הנטען כלפי התובעת נוצר ביום 25.9.2007, וכפי שנטען בכתב התביעה עצמו. עוד טוען הנתבע, כי התובעת הודתה כי החוב היה קיים בספרי החשבונות שלה במהלך השנים, אולם היא לא פעלה לגבות אותו. עוד הוא טוען, כי התובעת הודתה כי היו אצלה מחדלים בגביית החוב הנ"ל.

 

5.בתגובת התובעת, אשר הוגשה ביום 22.2.2016, נטען כי היא פנתה שוב ושוב לנתבע בבקשה כי הוא יחזיר את חובו הנטען, וכי תביעה לבית המשפט צריכה להיות מסולקת על הסף רק במקרים מצומצמים. עוד נטען, כי החוב נוצר בזמן שהתובעת נוהלה על ידי וועדה קרואה, ולכן נעלמו ממנה העובדות המהוות את עילת התביעה.

 

6.הכרעת בית הדין בבקשה לאחר שעיינו בכלל החומר הקיים בתיק, הגענו לכלל מסקנה ולפיה דין הבקשה להתקבל, ועל כן דין התביעה להיות מסולקת על הסף מחמת התיישנות. להלן נסביר את טעמנו להכרעה זו.

 

7.התשתית הנורמטיבית ביחס לסילוק על הסף הליך של סילוק תביעה על הסף מיועד "לאפשר לנתבע לעשות קפנדריה כאשר מפני טענת חוק או אפילו טענה עובדתית קצרה ניתן לסיים את המשפט בלא אשר ידון בית המשפט בכל השאלות השנויות במחלוקת" (ע"א 7261/97 שרבני נ' חברת האחים שבירו בע"מ ואח', פ"ד נד(4) 464; ראו גם א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, בעמ' 141 וגם י. זוסמן סדרי הדין האזרחי, בעמ' 409). ובלשון בית המשפט העליון: "רצונו (של המחוקק) היה שבית המשפט לא יבזבז זמנו לריק ולא יעסוק בטענות שאין בהן ממש, כאשר הוא נוכח לדעת שהתובע לא יכול להצליח בתביעתו נוכח כשלונו בשאלה המשפטית המכרעת" (ע"א 14/61 עיזבון המנוח אברבנאל נ' "מבטחים" מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ, פ"ד טו(3) 1840).

 

8.תקנה 45(א)(3) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991 קובעת, כי בית הדין רשאי, בכל עת, לבקשת בעל דין או אף בלא בקשה כזאת, לדחות על הסף תובענה נגד נתבע, בין השאר, בשל "כל נימוק אחר שעל פיו סבור בית הדין שניתן לדחות מלכתחילה את התובענה בנוגע לאותו נתבע". התיישנות היא אחד הנימוקים הכלולים ב"כל נימוק אחר" בתקנה זו (ראו דב"ע מז/3-94 ליס – הסתדרות צעירי אגודת ישראל-הנוער האגודתי באר"י, עבודה ארצי, כרך כ(1), 315), ועל פי ההלכה הפסוקה, מקום בו מוכח כי התביעה התיישנה, שומה על בית הדין לדחותה על הסף (מנחם גולדברג, דיני עבודה, כרך שלישי עמ' 134 והאסמכתאות שם).

 

9.התשתית הנורמטיבית ביחס להתיישנות סעיף 5 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 קובע, כי תקופת ההתיישנות בתובענות שאינן במקרקעין תהיה 7 שנים. סעיף 6 לחוק ההתיישנות קובע כי תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה, שהוא המועד שבו התגבשו העובדות המהותיות המזכות את התובע/ת בקיום החיוב כלפיו על ידי הנתבע/ת, קרי – ביום שבו נולדו "מכלול העובדות המולידות את זכות התובע לקבלת הסעד" (יצחק לובוצקי, סדר הדין במשפט העבודה, עמ' 4 לפרק 6 והאסמכתאות שם).

 

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ