ט' ואח' נ' ב'

האם היו הצדדים שותפים או שמא היה הנתבע עובד התובעים - זוהי הסוגיה העומדת להכרעתנו.

העובדות כפי שעלו מחומר הראיות:

1.התובעים 1, 2 הם רואי חשבון.

2.התובעת 3 היא חברה בשליטת התובע 1 .

3.בין הנתבע לתובע 1 קיימת חבֵרוּת עוד מתקופת עבודתו של הנתבע בבנק אגוד.

4.התובעים 1, 2 שותפים ועוסקים בעסקאות בניירות ערך.

5.ביום 1/6/2011 נחתם בין התובעת 3 לנתבע הסכם העסקה.

בין השאר נקבע בהסכם כי משכורתו ברוטו של הנתבע תעמוד ע"ס 10,000 ₪.

6.מחודש 6/2011 ועד לחודש 4/2012 הנפיקה התובעת 3 לנתבע תלושי שכר ושילמה בעבורו דמי ביטוח לאומי.

7.ביום 1/4/2012 ניתן לנתבע מכתב שכותרתו "פיטורי העובד ב.ר." (נספח ד' לכתב התביעה), בזו הלשון:

"הנדון: פיטורי העובד ב.ר.

עקב החמרה בשוק ההון הרינו להודיעך על פיטורים על פי הסכם העסקה ביננו שנחתם ב– 1/6/2011 30 יום מראש

לפיכך ב 30/4/12 הינך מפוטר.

משכורת דצמבר שולמה פעמיים פעם לך ופעם לכונס על סך 7,921 ₪.

נבקשך להחזיר סכום זה.

בהצלחה בהמשך הדרך."

(נספח ד' לכתב התביעה).

8. הנתבע אישר בחתימתו כי קיבל מכתב זה.

9. התובעים הגישו תביעתם לביהמ"ש השלום ובעקבות בקשת הנתבע לדחיית התובענה על הסף מחוסר סמכות עניינית, הועבר התיק לבית הדין לעבודה.

טענות הצדדים

לטענת התובעים, בין הצדדים התקיימה שותפות עסקית. הסכם השותפות הראשון היה מחודש 10/2010 ועד 12/2012 (20% לנתבע ו-80% לתובעים 1 ו-2) (להלן: "ההסכם הראשון"). בחודש 5/2011, במקביל להסכם הראשון, הוחלט להקים שותפות עסקית נוספת (50% לנתבע ו-50% לתובעים 1 ו-2) (להלן: "ההסכם השני"). השותפות צברה הפסדים והנתבע לא העביר את חלקו בהפסדים בסך של 691,837 ש"ח. בין התובעת 3 לנתבע התקיימו יחסי עובד ומעסיק מיום 1/6/2011 על פי הסכם העסקה שנחתם בין הצדדים.

לטענת הנתבע, עבד הוא אצל התובע 1 והתובעת מחודש 12/2010 ועד לפיטוריו בסוף חודש 4/2012. שכרו שולם לו במניות.

עם מכירת המניות (טבע) לא הועברו אליו המניות שנקנו במקומן (דיסקונט השקעות). התובע 1 והתובעת 3 נותרו חייבים לנתבע שכר עבודה (43,123.5 ₪), פדיון חופשה (5,059 ₪), דמי הבראה (2,752.5 ₪) ופיצויי פיטורים (13,764 ₪) בתוספת פיצויי הלנת פיצויי פיטורים. כמו כן לא ניתנה לנתבע הודעה מוקדמת בטרם פיטוריו (9,176.4 ₪), לא ניתנה לו זכות שימוע כדין (13,764 ₪). על התובע 1 והתובעת 3 לפצות את הנתבע בשל עוגמת נפש שנגרמה לו כתוצאה מהתנהלותם של התובעים (5,000 ₪).

הכרעה:

לאחר ששמענו את עדות התובע 1 ואת עדות הנתבע, עיינו במסמכים שהוגשו ובחנו את טענות הצדדים באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל ודין התביעה שכנגד להתקבל בחלקה.

האם התקיימו יחסי עבודה בין הצדדים או יחסי שותפות?

1. הטוען כי התקיימו יחסי עובד מעסיק, עליו מוטל הנטל להוכיח טענתו. יצוין כי התובע טוען כי התקיימו יחסי עבודה רק מחודש 12/2010 ולא מחודש 10/2010 תחילת השותפות, כטענת התובעים.

    

2. קיים גבול דק בין יחסי שותפות ליחסי עבודה, שכן גם בשותפות השותפים מבצעים עבודה בעבור השותפות ונמצאים פיזית במשרדי השותפות. בין הצדדים לא נחתם הסכם שותפות. לפיכך, עלינו לבחון את מערכת היחסים שבין הצדדים על פי העדויות והמסמכים בתיק.

    

3. פקודת השותפויות [נוסח חדש], תשל"ה-1975 (להלן: "הפקודה") מגדירה "שותפות":

    

   " "שותפות" – חבר בני האדם שהתקשרו בקשרי שותפות;"

    

   סעיף 34. (1) לפקודה קובע כי: 

    

   "זכויות השותפים בנכסי השותפות וזכויותיהם וחובותיהם כלפי השותפות ייקבעו, בכפוף להסכם מפורש או משתמע שבין השותפים, לפי הוראות אלה:

   (1)שותף זכאי לחלק בהון העסק וברווחיו, וחב להשתתף בכיסוי הפסדי הון או הפסדים אחרים של השותפות, בשיעור יחסי לסכום ההון שהסכים לחתום עליו; שותף שלא הסכום לחתום על הון, יהא חלקו ברווחים וחבותו להפסדים של השותפות כשיעור חלקו וחבותו של השותף שהסכים לחתום על ההון הקטן ביותר;"

    

4. במקרה דנא, הנתבע לא צורף לחשבון הבנק של התובעים:

    

   "ש:כלפי הבנק , כרגע אני מדברת איתך כלפי הבנק , לא על המערכת יחסים ביניכם . כלפי הבנק , לא עלה בדעתך שיש מקום , בן אדם שאתה טוען שהוא לוקח 50 אחוז מהרווחים שלך , שיהיה מחויב לבנק? כלפי הבנק , לא כלפיך , כלפיך זה נושא בפני עצמו.

   ת:תקשיבי , זה , זה נאיביות עסקית לחלוטין , אני לעולם לא אחזור על זה , אבל זו עובדה .

   ש:אוקיי . אז זה עובדה שבעצם לא , לא היה לו שום ערבות כלפי הבנק?

   ת:לא היה לו שום ערבות ,"

   (עמ' 17 לפ' שורות 33-30 וכן עמ' 18 שורות 4-1, לעדות התובע 1).

    

   לא ניתנה לנתבע זכות חתימה בחשבון הבנק, כפי שנהוג בקרב שותפים:

   "ש:החשבון , בחשבון החדש שנפתח , ... שבו אתם עשיתם את הפעילות , האם לר. היה זכות חתימה?

   ת:לא היה לו זכויות חתימה."

   (עמ' 16 לפ' שורות 30, 33-32 לעדות התובע 1).

    

   הנתבע לא חתם כערב לחשבון ולא הייתה לו כל הרשאה בבנק:

   "ש:אוקיי . אז זה עובדה שבעצם לא , לא היה לו שום ערבות כלפי הבנק?

   ת:לא היה לו שום ערבות ,"

   (עמ' 18 לפ' שורות 4-3 לעדות התובע 1).

    

5. עם זאת, אין חובה על פי דין שהשותף יהיה שותף בחשבון הבנק או ערב לחובות השותפות בבנק או שתהיה לו זכות חתימה, הכול על פי מה שהוסכם בין השותפים. הצטרפות לחשבון הבנק כפופה להסכמות בין השותפים וברי כי לא תמיד כל השותפים נושאים בנטל או באחריות בניהול הפן הפיננסי של השותפות.

    

6. שוכנענו כי הצדדים הגיעו להסכמה כי התובע 1 יביא את המשאבים הכספיים והנתבע את הידע הטכנולוגי וכך התנהלה השותפות. התובעים הצליחו להוכיח כי אכן נכרתו שני הסכמי שותפות עם הנתבע ועל כך עוד בהמשך.

    

7. בשל מצבו הכלכלי של הנתבע, הוא לא יכול היה להשקיע את הכספים הנדרשים אלא תרם מידיעותיו וממומחיותו. הרווחים התחלקו 20% לנתבע ו-80% לתובעים 1 ו-2. הסכם זה עמד בתוקף מחודש 10/2010 ועד לחודש 12/2012.

    

8. הנתבע קיבל את חלקו בשותפות כפי שהראו התובעים במסמכים שהוגשו על ידם, לרבות כרטסת הנהלת חשבונות שהוצגה בפנינו (נספח א/,1, א/2, א/5 ו- א/6 לתצהיר התובעים) בסך כולל של 184,066 ש"ח. לנתבע שולמו כספים אלו (נספח א/2 לתצהיר עדות ראשית של התובעים).

    

9. חלק מכספים אלו שולמו לנתבע באמצעות רכישת מניות (א/3 ו-א/4 לתצהיר התובעים). שוכנענו כי לבקשת הנתבע נקנו לו ביום 12/4/2011 מניות בעבור חלקו ברווחים (235 מניות). ביום 16/1/2012 נמכרו מניות טבע ונרכשו במקומן מניות של דיסקונט בסך 40,160 ₪ (נספחים א/3, א/5, א/6 לתצהיר התובעים).

    

10. הנתבע קיבל מניות והעובדה שלא קיבל שכר במשך חודשים ולא הלין, מעידה כאלף עדים כי לא עבד כשכיר. אם אכן היו יחסי עובד ומעסיק בין הצדדים מדוע לא דרש הנתבע את שכרו, למרות ששכרו לא שולם לו?

     

11. אולם במקרה דנן הנתבע נשא בחובות, כפי שהוכח ע"י התובעים, ובמערכת יחסי עבודה מנגנון שכזה כמעט שאיננו מקובל.

     

12. מסקנתנו היא שעד תחילת חודש 5/2011 לא התקיימו יחסי עבודה בין הצדדים. הטענה כי התקיימו יחסי עובד מעסיק בין הצדדים היא "הלבשה בדיעבד" של העובדות על מצב שלא עוגן במסמכים. עם הנפקת תלושי שכר גילו הצדדים דעתם באשר לשינוי מערכת היחסים ביניהם.

     

13. התובעים הראו במסמכים כי חלקו של הנתבע ברווחים עמד על סך 35,619 ₪ בגין החודשים 11/2011 – 2/2012 (נספח א/7 לתצהיר התובעים) ולא נעלם מעינינו כי הנתבע לא קיבל מהתובעים רווח זה. בשנת 2011 היו רווחים בשותפות אולם לנתבע לא שולמו רווחיו:

    "ש:אבל בשנת 2011,

    ת:לא שילמתי לא ,

    ש:היה רווחים ואתה רושם בפירוש בתצהירך ,

    ת:נכון.

    ש:על רווחים . היית באותו מעמד צריך לתת לו ,

    ת:לא ,

    ש:יש רווח , נותנים רווח .

    ת:לא , לא , לא ,"

    (עמ' 14 לפ' שורות 19-12 לעדות התובע 1).

14. עניין תמוה הוא זה שכן, מחד גיסא, אם אכן היו הצדדים שותפים מדוע לא שילמו התובעים סכום זה לנתבע?

     

    מאידך גיסא, שוכנענו כי השותפות לא חילקה את הרווחים מהיום הראשון לשותפות אלא אחרי כמה חודשים, לאחר שבדקו את התנהלות השותפות וכדאיותה.

     

15. בשנת 2012 החלו להצטבר הפסדים בפעילות ניירות הערך על פי ההסכם הראשון. חלקו של הנתבע בהפסדים בגין פעילות ניירות הערך על פי ההסכם הראשון, עבור התקופה מחודש פברואר 2012 ועד דצמבר 2012, היה בסך 114,744 (נספח א/8 לתצהיר התובע 1). מסכום זה, יש להפחית את הסך של 35,619 ₪ (הרווח שעמד לזכות התובע – ראו סעיף 13 לפסק הדין) וסך של 16,868 ₪ שווי מניות דיסקונט השקעות ליום 31/12/2012, כך שיתרת החוב של הנתבע בגין פעילות ניירות הערך על פי ההסכם הראשון הִנה בסך 62,257 ₪ (נספחים א/9 – א/26 לתצהיר התובעים) בתוספת ריבית והצמדה שהם 64,404 ש"ח.

     

    ההסכם השני:

     

16. כיוון שהשותפות על פי ההסכם הראשון הניבה פירות, למצער עד חודש 4/2011, דרש הנתבע להגדיל את חלקו בשותפות, תוך שחלוקת הרווחים או ההפסדים תהא 50% / 50%. לכן בחודש מאי 2011 הוקמה שותפות עסקית נוספת במסגרת חברה, היא התובעת 3.

     

17. עוד הוסכם כי חלוקת הרווחים תתבצע באמצעות תשלום שכר לתובע 2 ולנתבע (נספח ב' לכתב התביעה) וייחתם הסכם העסקה עם הנתבע. ההסכמה זו הועלתה בפרוטוקול הדירקטוריון של התובעת 3 (נספח ב' לתצהיר התובע 1).

     

18. נוכח ההפסדים של השותפות, התובעת 3 הודיעה לנתבע על פיטוריו.

     

19. כעולה מהמסרונים שצורפו ע"י התובעים הנתבע לא מתכחש לחובו:

    כותב התובע 1 לנתבע:

     

    "היי ר. מקווה שהיה לך מוצלח בבית המשפט. שלחתי שיק לכונס 2,670 ש"ח, מימשתי 40000 בזק ב 498, מימשתי 5000 מטריקס ב 1745 ממוצע, קניתי פורמולה 520 ב 2 אחוז למטה, ההפסד בדלקל 1.2 מיליון תתארגן להביא בטחונות 600 אלף לפי חלקך בדלקל בלבד. נפגש מחר."

     

    למחרת, השיב הנתבע לתובע 1:

    "דודי בוקר טוב אני לא מגיע היום. אני אהיה מחר בצהריים".  

    (נספח ה/1 לתצהיר התובע 1).

     

20. זאת ועוד, מהתמלול שהוגש התחוור שאכן הנתבע אינו מתכחש לחובו:

     

    "... אין לי אין לי. אין לי מאיפה. אני צריך, אמרתי לך לפני חודש, להשתקם. יש לי כמה רעיונות, כמה תוכניות, שאני עובד על זה כרגע. אני צריך להשתקם. תאמין לי שברגע שיהיה לי אני אבוא אגיד לך דוד, קח. הרווחנו, קיבלתי, הפסדנו, אני אחזיר. אני לא, אתה מכיר אותי חמש עשרה שנה. אני לא בן אדם חרא ולא בן אדם מניאק. אין לי כרגע מאיפה להביא ."

    (עמ' 6 שורות 9 – 16 לתמלול (ה/2) ).

     

    כאמור, מהימנעות הנתבע להכחיש את האמור מסיקות אנו כי אכן הנתבע היה מודע לחובות.

     

21. בעדותו העיד הנתבע כי הוא לא היה אמור לשאת בהפסדים של התובעים וניסה לתרץ את דבריו בשיחה שתומללה בכך כי למעשה התחייב להחזיר את המכשיר הנייד:

    "העד , מר ב.: בהחלט , לא , הוא , הוא דיבר על זה שאני חייב לו משכורת ולהחזיר את הפלאפון , ולהחזיר תשלומים ,

    עו"ד לביא: מה?

    העד , מר ב.: לא דובר על הפסדים , לא דובר . הוא כל השיחה , תפנה לסעיפים אחרים בשיחה , שהוא מדבר שזה חצי , חצי ואני אומר לו מה פתאום,"

    (עמ' 65 לפ' שורות 15-11 לעדות הנתבע).

     

    אולם עיון בתמלול מעלה כי הנתבע לא מכחיש את השותפות ואף מתייחס להוצאות שהוצאו על ידי הצדדים אולם מלין שלא קיבל רווחים:

    "ר.: סליחה, קודם כל אנחנו העברנו את זה לדלקל כי לא רצית שהפעילות תהיה (לא ברור) בגלל ההשנות. אני לא קיבלתי אף פעם חצי מהרווח. אז אתה לא יכול לבוא להגיד לי עכשיו חצי מההפסד.

    דוד: אתה קיבלת חצי.

    ר.: אני לא קיבלתי חצי מהרווח, אני, כיסינו משכורות. לא קיבלתי חצי מהרווח.

    ...

    ר.: אני לא מתחכם. זה שהוצאנו עשרים עשרים וחמש אלף שקל בחודש ויצא מזה, אם היינו מוצאים שם מאה אלף שקל בחודש אני לא הייתי מקבל חמישים אלף שקל"

     

    (נספח ה/2 לתצהיר התובע, 1 עמ' 4 שורות 9-3, 22-20).

     

    "ר. לא, זה לא היה חצי חצי. זה לא היה . זהו שזה לא היה חצי חצי. זה היה רק למשכורות. עוד פעם, כי ברגע שהיה רווח עודף אתה דיברת איתי בצורה אחרת לגמרי.

    דוד: לא היה רווח עודף.

    ר.: אתה , באמצע דצמבר.

    דוד: אמרת שאתה רוצה להשאיר אותו.

    ר.: באמצע דצמבר היה שמונים אלף שקל שאתה רצית למשוך אותו בסוף שנה כן,

    דוד: בחצי חצי.

    ר.: לא נכון. לא נכון. זה לא מה שאמרת לי. ממש לא. זה לא נכון.

    דוד: טוב.

    ר.: דלקל יצא משכורות (לא ברור)

    דוד: בכל מקרה תחזיר את ה 7,900 שקל .

    ר.: אני אחזיר. בסדר. אני אחזיר."

    (נספח ה/2 לתצהיר התובע, 1 עמ' 7 שורות 16-2).

     

22. מהדו"חות הכספיים של התובעת 3 עולה כי יתרת ההפסד של התובעת לשנת 2012 עומדת על סך 1,333,172 ₪. מסך זה יש להפחית, לטענת התובעים, 113,017 ₪ לשנת 2012 וסך של 17,802 ₪ עבור שנת 2011 בגין עסקאות מימון אשר אינן נכללות בפעילות ניירות ערך על פי ההסכם השני (ראו לעניין זה ביאור 1 ד' לדו"חות הכספיים) (נספחים ו', ז' לתצהיר התובעת).

     

23. כמו כן, לטענת התובעים לנתבע שולמה משכורת ביתר של 7,291 ₪ בהפחתת סכומים שהופקדו בביטוח המנהלים כיוון שחברת הביטוח ביטלה את הפוליסה בהעדר חתימת הנתבע על הצהרת בריאות, ולכן נותרה יתרה של 3,595 ₪. התובע מודה בכך בסעיף 54 לכתב התביעה שכנגד.

     

24. לכן, חלקו של הנתבע על פי ההסכם השני בהפסדים (50%) עומד ע"ס 601,174 ₪, בתוספת ריבית והצמדה שהם 623,838 ₪.

     

25. כאמור, מסקנתנו כי נכרתו 2 הסכמי שותפות בין הצדדים.

     

    האם היה הנתבע עובד בתקופת ההסכם הראשון במקביל להיותו שותף?

     

26. בתקופה הראשונה, מחודש 10/2010 ועד 4/2011 (חלק מתקופת ההסכם הראשון), הנתבע בתביעתו לביהמ"ש טען שיחסי העבודה עוגנו עם החתימה על הסכם העסקה (6/2011) ונסתיימו עם מכתב הפיטורים (נספח ד' לתצהיר הנתבע). בכתב ההגנה (ס' 12) העלה הנתבע טענתו כי בטרם הסכם ההעסקה התקיימו יחסי עבודה בין הצדדים (12/2010), אולם שכרו שולם לו במניות.

     

    הנתבע נשאל על כך בחקירתו והשיב:

    "ש:למה לא טענת בבית משפט השלום שיחסי העבודה התחילו ב-12.2010?

    ת:אני לא זוכר מה היה לפני שנה ,

    ש:אה , אתה לא זוכר .

    ת:שנה וחצי , למה טענתי , לא .

    ש:הבנתי .

    ת:אני לא זוכר , מצטער מאוד."

    (עמ' 46 לפ' שורות 17-12 לעדות הנתבע).

     

27. זאת ועוד, הנתבע טען ליחסי עובד מעסיק עם התובעת 3 החל מחודש 12/2010 אולם מהראיות התחוור כי לתובעת 3 לא הייתה כל פעילות עסקית באותה תקופה (נספח 1 לתצהיר התשובה של התובע).

     

28. זאת ועוד, הנתבע טען לשכר שונה בהליכים השונים של ההליך, כאן ובביהמ"ש השלום.

     

29. בסעיף 6 לכתב התביעה שכנגד טען הנתבע כי שכרו עמד על סך 10,000 ₪ ובסעיף 26 לכתב התביעה שכנגד ציין כי נרכשו בעבורו מניות טבע בשווי של 40,037 ₪ שהן שכר בעבור 4 חודשים, שאריתמטית איננו מתיישב עם טענתו לשכר של 10,000 ₪ ונסביר. הנתבע טען כי שיטת תשלום זו הייתה עד לחודש 5/2011 ובחודש 6/2011 נחתם הסכם ההעסקה. כלומר בעבור 6 חודשים (12/2010 – 5/2011) קיבל הנתבע 40,037 ₪. אם כן, אף לשיטתו שכרו לא עמד על 10,000 ₪. כשנשאל על כך השיב:

     

    "אז אני מפנה אותך עכשיו ל , אה , טוב , כתב תביעה שכנגד . בסעיף 6 ל , לכתב התביעה שכנגד כתוב "באותה הפגישה סיכמו התובע ונתבע 1 את תנאי ההעסקה של התובע , לפיהם יועסק במשרה מלאה בשכר של 10,000 שקל ברוטו לחודש" ... זה התביעה שלך . אז תחליט , אתה רוצה 10,000 ? 15 ?

    ת:סיכמנו ,

    ש:20 אולי ? 30?

    ת:סיכמנו על 15,000 ש"ח.

    ש:אז למה כתבת 10,000 שקל בכתב תביעה?

    ת:אני לא יודע למה רשום , רשום ב , אמרתי את זה בפרוטוקול , ... כתוב בפרוטוקול , כתוב בפרוטוקול . תראה לי . כתוב בפרוטוקול לפני שנה , כתוב בפרוטוקול לפני שנה שזה היה 15,000 ש"ח ."

    (עמ' 41 לפ' שורות 32-29 וכן עמ' 42 שורות 8-3, 13-12 לעדות הנתבע).

     

     

30. בהסכם העסקה שנחתם בין הצדדים נקבע שכר חודשי של 10,000 ש"ח לחודש (סעיף 2 לנספח א' לתצהיר הנתבע) אולם הסך של 10,000 ₪ לא הועבר מידי חודש לחשבונו של הנתבע אלא הועברו סכומים שונים (א/5 ו-א/6 לתצהירי התובעים).

     

31. באותה עת הנתבע היה מצוי בהליך גירושין. טענת התובעים כי הסכם ההעסקה (נספחים ב' ו-ג' לתצהיר התובעים) נחתם לבקשת הנתבע בשל הליכי גירושין שבהם היה נתון הוכחה בעדותו של הנתבע:

    "ת:הייתי בהליך גירושים , הליך קשה , נתבעתי על ידי אשתי לשעבר , גרושתי , בסכומים לא מציאותיים , סכומים שמעולם לא הרווחתי ,

    ש:איזה ? איזה ? תגיד לי , בערך .

    ת:קרוב ל-20,000 שקל .

    ש:כמה?

    ת:קרוב ל-20,000 שקל .

    ש:לחודש?

    ת:כן .

    ש:אה , אוקיי.

    ת:עבור שני ילדים . כן , 19,200, אם אני ,

    ש:מה ? ניתן פסק דין כאילו ?

    ת:לא , זה היה הכתב , הכתב תביעה שלהם .

    ש:אוקיי.

    ת:הכתב תביעה , סכומי המזונות שהם ביקשו ממני היו סכומים שמעולם לא הרווחתי , מעולם לא השתכרתי , כל החיים שלי הייתי שכיר , משנת 94 ועד שנת 2012.

    ש:אוקיי .

    ת:וזאת הייתה הסיבה ,

    ש:שמה?

    ת:וזאת הייתה הסיבה שהשכר בהסכם העסקה הוא 10,000 ש"ח ולא 15,000 ש"ח, ..." (עמ' 65 לפ' שורות 33-31 וכן עמ' 66 שורות 17-1 לעדות הנתבע).

     

32. למרות שהצדדים לא טענו זאת, ספק בעינינו אם הסכם ההעסקה לא היה למראית עין בלבד, שכן השכר לא הופקד הלכה למעשה וההסכם נחתם בשל מאבק גירושים שאותו ניהל הנתבע ולכן לא התקיימו יחסי עבודה בין הצדדים גם טרם חתימה על הסכם העסקה.

     

33. ברי כי אין חבות של התובע 1, שכן הוא לא היה מעסיקו או למצער לא הוכח אחרת על ידי הנתבע.

     

34. נתייחס לרכיבי התביעה שכנגד.

     

    התביעה שכנגד

     

35. נוכח מסקנתנו כי בתקופת ההסכם הראשון לא התקיימו יחסי עבודה בין הצדדים, נדחה רכיב השכר בגין תקופה זו. כפי שהובהר לעיל, לוּ היה הנתבע (התובע שכנגד) עובד בתקופת ההסכם הראשון היה דורש שישולם לו שכרו.

     

36. הנתבע לא השלים שנת העסקה מלאה, לפיכך דין רכיבי התביעה לפיצויי פיטורים ודמי הבראה להידחות.

     

37. לא הוכח ע"י הנתבע כי מכתב הפיטורים הוצא באופן רטרואקטיבי. חזקה כי התאריך המופיע על גבי מכתב הפיטורים נכון או למצער לא הוכח אחרת.

     

38. הנתבע זכאי לפדיון דמי חופשה שנתית עם סיום עבודתו.

     

39. לא הוכח ע"י הנתבע כי נגרמה לו עוגמת נפש. נהפוך הוא – הנתבע הוא זה שלא עמד בהסכם השותפות והותיר את התובעים בפני שוקת שבורה.

     

40. לא הוכח ע"י התובעת 3 כי נעשה שימוע לנתבע בטרם פיטוריו. לפיכך תשלם התובעת לנתבע פיצוי בגין אי עריכת שימוע בסך של 10,000 ש"ח.

     

     

    סוף דבר:

     

41. על הנתבע לשלם לתובעים את חובותיו בגין השותפות בסך של 688,242 ₪ (סעיפים 15 ו- 24 לפסק הדין) וסך של 3,595 ש"ח (סעיף 23 לפסק הדין) שהם 691,837 ש"ח בתוספת ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.

     

42. על התובעת 3 לשלם לנתבע דמי חופשה שנתית בסך 3,667 ₪ ופיצוי בגין אי עריכת שימוע בסך של 10,000 ₪ בתוספת ריבית והצמדה מיום 1.5.12 ועד התשלום בפועל.

     

43. הנתבע ישלם לתובעים שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ש"ח והוצאות משפט בסך 7,000 ש"ח.

     

    זכות ערעור לצדדים לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

     

     

    ניתן היום, י"א תמוז תשע"ו (‏17 יולי 2016), ויישלח אליהם.

    הוקלד ע"י: בתיה אשכנזי / אסף כהן

    גב' גל טלית, נציגת ציבור (עובדים)		ד"ר אריאלה גילצר-כץ שופטת		גב' ברכה ליטבק, נציגת ציבור (מעסיקים)