אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> סע"ש 34544-01-14 אלכסנדר קרסניצקי נ' דומיקאר בע"מ ח.פ. 52-0038985

סע"ש 34544-01-14 אלכסנדר קרסניצקי נ' דומיקאר בע"מ ח.פ. 52-0038985

תאריך פרסום : 08/02/2016 | גרסת הדפסה
סע"ש
בית דין אזורי לעבודה תל אביב - יפו
34544-01-14
01/02/2016
בפני סגן הנשיא:
שמואל טננבוים

- נגד -
תובע/נתבע שכנגד:
אלכסנדר קרסניצקי
עו"ד בנימין פילובסקי
הנתבע/התובע שכנגד:
דומיקאר בע"מ
עו"ד אסף כהן
פסק דין
 

זוהי תביעה בה מתבקש בית הדין להצהיר כי דין פיטוריו של התובע להתבטל משפוטר על לא עוול בכפו, ללא שימוע ובתואנת שווא לגניבה. לחילופין מתבקש בית הדין לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויי פיטורים , חלף הודעה מוקדמת, גמול שעות נוספות, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, פיצוי בגין אי עריכת שימוע, ופיצוי פגיעה בשמו הטוב של התובע ובגין עוגמת נפש.

 

כמו כן מונחת בפניי תביעה שכנגד שהגישה הנתבעת כנגד התובע לפיצוי בגין נזקים כספיים שגרם לה בגובה 143,250 ₪.

 

רקע עובדתי

1.הנתבעת הינה חברה להשכרת רכב, אשר ידועה בשמה המסחרי "באדג'ט" (להלן:"החברה"). התובע הועסק על ידי הנתבעת בסניפיה השונים, ובמועד הרלוונטי לתביעה בסניף רעננה, החל מיום 19.7.98 ועד לחודש אוקטובר 2013.

 

2.התובע הועסק כנהג בחברה . במסגרת תפקידו היה אמון על הנושאים הבאים: 1). העברת רכבים לשטיפה, תדלוק, מוסכים והחזרתם לסניף.

2). מסירה ואיסוף ללקוחות והחזרתם של הרכבים.

3). מסירת רכב השכרה ללקוח תוך הדרכה על אופן הנהיגה ברכב.

4). בדיקת רכב טרם מסירתו ללקוח.

5). מסירת רכב חדש ו/או איסוף מלקוחות הליסינג 6.

6).בדיקה טכנית ברמה בסיסית של הרכבים.

 

כמו כן במסגרת תפקידו כנהג מוערך נתבקש הוא מעת לעת לשמש כנהג הסעות לאורחי המנכ"ל שהתארחו בארץ. אין חולק כי התובע היה עובד מוערך וכי במשך השנים נבחר כעובד מצטיין.

 

3.נסיבות סיום העסקתו של התובע בחודש אוקטובר 2013 שנויות במחלוקת בין הצדדים ולהלן גרסאותיהם.

 

גרסת התובע

4.(א)התובע טוען כי זכה להערכה רבה במסגרת עבודתו ואף הוכתר כעובד

מצטיין מספר פעמים וזאת נוכח מסירותו הרבה ועבודתו הקשה. לגרסתו כחלק מהבעת ההערכה לה זכה ניתנה לו האפשרות לעשות שימוש ברכב החברה בכדי להגיע מביתו לעבודה ובחזרה.

 

התובע מציין כי הטבה זו (המכונה על ידו צמידות רכב) שירתה את האינטרס של שני הצדדים. מחד, התובע היה זמין לעמוד לרשות החברה ולשרת את לקוחותיה בכל מקום ובכל שעה ומאידך, התובע נהנה מספר פעמים בשבוע מהאפשרות להגיע הביתה ולעבודה ברכב צמוד. ביתר הימים נסע התובע באוטובוס או עם חבר ולעיתים אף קיבל את הרכב של מנהל הסניף (עופר) שאף נהג לאסוף אותו מפעם לפעם.

 

(ב)התובע מדגיש כי כל שימוש שעשה התובע ברכב הנתבעת היה תמיד בידיעה מלאה ובאישור מלא של מנהל הסניף. בנוסף לטענתו כעובד החברה הוא היה זכאי יומיים בשנה לרכב על חשבון הנתבעת וכאשר נדרש לנסיעה ייחודית מעבר לאותם יומיים, שילם מכספו לנתבעת.

 

(ג)לגרסתו, ביום 26.8.13 יצא לביתו עם רכב של הנתבעת- באישור וברשות. ביום 27.8.13 בשעת בוקר גילה לתדהמתו כי הרכב לא נמצא במקום בו החנה אותו ערב קודם. התובע טוען כי פנה לעופר מנהל הסניף וזה הדריך אותו להגיש תלונה במשטרה על גניבת הרכב ולומר שהרכב הושכר על ידו לסוף השבוע. במקביל פתח עופר חוזה להשכרת רכב.

התובע אשר העריך, כיבד ואהב את מנהל הסניף ציית לבקשתו.

 

(ד)ביום 3.9.13 הגיע חוקר אשר נשכר על ידי מנהלי הנתבעת לסניף רעננה. החוקר הכניס את התובע לאחד החדרים וחקר אותו בנוגע לגניבה וזה מסר לו את שהתבקש על ידי מנהל הסניף. החוקר עימת את התובע עם הטענה שהתובע נוטל רכבים באופן תדיר מהנתבעת ללא רשות. התובע ביקש להגן על עופר המנהל ולא מסר כי נטל את הרכב ברשות מלאה.

 

(ה)לטענת התובע החוקר העמיד בפניו שתי אפשרויות: האחת, כי תוגש נגדו תלונה במשטרה על גניבה ממעביד. השנייה, לסיים את הדברים בתוך החברה תוך חתימה על מסמכים שונים. התובע מציין כי היה לחוץ מאד ונרגש ומתוך פחד וכפייה חתם על מה שנדרש מבלי לקרוא בעיון את הכתוב. התובע אף מציין כי אינו שולט בקריאה ובכתיבה של השפה העברית.

 

(ו)התובע המשיך לעבוד כרגיל עד ליום 1.10.13 , מועד בו נקרא לשיחה עם סמנכ"ל החברה מר יקיר אלון. לטענתו בשיחה זו הודיע לו הסמנכ"ל כי עליו להתפטר תוך שלילת עיקר פיצויי הפיטורים.

 

התובע חזר לסניף וסיפר לעופר מנהלו כי עליו לכתוב מכתב התפטרות אך אינו יודע לעשות זאת. עופר התקשר לסמנכ"ל, וזה הכתיב לו את נוסח המכתב. עופר הדפיס את המכתב ונתן לתובע לחתום עליו . במכתב זה בנוסף להודעה על ההתפטרות, חתם התובע על כי הוא מוותר על פיצויי הפיטורים והודעה מוקדמת (העתק מכתב ההתפטרות צורף כנספח 4 לכתב התביעה).

 

(ז)עם חזרתו הביתה סיפר התובע לבתו ולחתנו את אשר אירע, כי חתם בכפיה על מסמכים לפיהם הוא מתפטר ומוותר על זכויותיו בשל שימוש ברכבי החברה בלא רשות, כשהדברים לטענתו אינם אמת. בעצתם חתם התובע על תצהיר ביום 10.10.13 ובו הוא מפרט את גרסתו (נספח 5 לתביעה) . ביום 14.10.13 שלח מכתב למנכ"ל החברה לבעליה ולסמנכ"ל ובו טען כי חתם על המסמכים ועל מכתב ההתפטרות וכתב הוויתור תחת לחץ וכפיה. כי הוא חוזר בו מהתפטרותו ועומד על זכויותיו (נספח 6 לכתב התביעה).

 

(ח)ביום 15.10.13 ובעודו ממשיך לעבוד בנתבעת, קיבל התובע מכתב זימון לשימוע. התובע ביקש באמצעות חתנו להתייצב לשימוע עם עו"ד (הזמנה לשימוע ופניית התובע צורפו כנספחים 7 ו-8 לכתב התביעה). בתגובה התקבל מכתב הנתבעת ולפיו נוכח מכתב ההתפטרות עליו חתם מבוטל השימוע.

 

(ט)התובע הגיע לעבודה ביומיים שלאחר מכן אך ביום 18.10.13 נחסם במחשב והודע לו כי עליו להפסיק ולהתייצב לעבודתו.

 

גרסת הנתבעת

5.(א).לטענת הנתבעת, התובע פעל מאחורי גבה משך תקופה ארוכה של למעלה

מ- 3 שנים תוך שהוא ניצל את תפקידו כאחראי על רישום מצבת כלי הרכב ואת האמון הרב שרכשה לו הנתבעת, כדי לקחת 3-4 פעמים בשבוע רכב מבלי שניתן לו אישור לכך, לשימושו הפרטי.

 

(ב).כאשר החלו לעלות אצל הנתבעת חשדות באשר למעשי התובע, החל סמנכ"ל התפעול של הנתבעת, מר יקיר אלון להגיע מדי ערב לחנייה בסמוך לביתו של התובע בהרצליה ולצלם את רכבי הנתבעת שחנו שם.

 

(ג).לגרסת הנתבעת במסגרת ניהול צי הרכב של החברה, היא צריכה לדעת היכן נמצא כל כלי רכב בזמן נתון. רכב יכול להופיע במצב השכרה (rent) – הרכב אצל לקוח או בסניף (לרבות במוסך) ואז יופיע באחד מהסטאטוסים העיקריים הבאים: זמין להשכרה (available), רכב מאושר לנסיעה (on-loan) רכב בהכנה (repair) רכב תקול (damage). הדו"ח המפרט את מצבת הרכבים נקרא "דו"ח קארליסט".

 

(ד).בכתב ההגנה ובתצהיר מטעמה מביאה הנתבעת מספר דוגמאות למקרים בהם נמצא רכב של החברה חונה בסמוך לביתו של התובע, בעוד שלפי דו"ח הקארליסט הוא אמור היה להימצא בסניף (ראה סעיפים 8-10 לכתב ההגנה ונספחים 1-3).

 

(ה).לטענת הנתבעת בערב שבין 26.8.13 ל- 27.8.13 נתפס התובע "על חם". בחודש שהוא שיא ענף התיירות ושיא ענף השכרת הרכב כאשר כל רכב פנוי משונע לסניף בו יש ביקוש להשכרת רכב ואף מנהלים להם מוצמד רכב נאלצים לוותר על רכבם לטובת החברה- עשה התובע שימוש ברכב של החברה ללא קבלת היתר לכך.

 

לאחר שווידא כי הרכב נלקח על ידי התובע ללא אישור וכי על פי דו"ח הקארליסט היה אמור להיות במצב "תקול", הגיע הסמנכ"ל מר יקיר אלון מלווה בנהג נוסף ובמפתח רזרבי והחזיר את הרכב שנטל התובע לחניון של הנתבעת.

 

(ו).הנתבעת טוענת כי בבוקר למחרת סבר התובע שהרכב נגנב ולכן הגיש תלונה במשטרה. בתוך כך וכדי "להכשיר" את מעשיו ביקש התובע שיפתחו רטרואקטיבית הסכם שכירות בגין הרכב.

 

הנתבעת מאשרת כי ביום 3.9.13 הגיע חוקר מטעמה, מר מאיר מודן לסניף רעננה וחקר את התובע ואת עופר מנהל הסניף. לטענתה במהלך החקירה הודה התובע במעשים המיוחסים לו וכן הודה כי נהג לקחת רכב תקופה של 3 שנים ובתדירות של 3-4 פעמים בשבוע ללא רשות.

 

מר עופר טען בחקירתו כי לא ידע על נטילת רכבים ללא רשות.

 

(ז).לאור הממצאים והודאת התובע במעשיו, החליטה הנתבעת לקבל את התפטרותו של התובע החל מיום 1.10.13.

 

6.יצוין כי בהמשך לסיום העסקת התובע , פוטר גם מנהל סניף רעננה מר עופר לבנת תוך שקיבל פיצויי פיטורים מלאים.

 

טיעוני הצדדים

7.התובע טוען כאמור, כי כל שימוש שעשה ברכב הנתבעת היה תמיד בידיעה מלאה ובאישור מלא וכי הטבת הרכב הצמוד שניתנה לו ברוב ימי עבודתו שירתה גם את המעביד.

 

לטענתו חתם על המסמכים שמסר לו החוקר ועל מכתב ההתפטרות שהודפס על ידי מנהל הסניף בהנחייתו של הסמנכ"ל מתוך פחד וכפיה, שאם לא ייעשה כן יפתח לו תיק במשטרה על גניבה ממעביד.

 

יחד עם זאת, כשהבין את הטעות שעשה, פעל לאלתר להביא לידיעת כל הגורמים הנוגעים בדבר כי חתם על המסמכים תחת לחץ ואיומים וכי הוא חוזר בו מהתפטרותו ואינו מוותר על זכויותיו.

 

8.לפיכך טוען התובע כי עצם חסימתו במחשבי החברה והדרישה ממנו כי לא יתייצב יותר לעבודה כמוה כמעשה פיטורים על לא עוול בכפו ומבלי שנערך לו שימוע כדין. לכן, יש להצהיר על בטלות הפיטורים ולחילופין לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויי פיטורים מלאים וחלף הודעה מוקדמת וכן בתשלום פיצויים על פיטורים שלא כדין וללא עריכת שימוע.

 

9.התובע מוסיף כי התנהלותה של הנתבעת בסמוך לפיטוריו גרמה לפגיעה בשמו הטוב. הידיעה על פיטוריו בנסיבות של גניבה פורסמה בכל מקום והקשתה עליו במציאת עבודה חדשה. התובע דורש פיצוי בגין פגיעה בשמו הטוב ללא הוכחת נזק.

 

10.לטענת התובע הוא עבד שבעה ימים בשבוע כולל חגים ושבתות משך שנים רבות. למן תחילת עבודתו בשנת 1998 עבד במשמרות כפולות- משמרת רגילה בסניף תל אביב ומשמרת נוספת בנתב"ג ומאז אוגוסט 2010 צומצמה משרתו ל- 11 שעות ביום לערך מהשעה 7:00 עד 18:00. אלא שהתובע לא זכה לכל גמול בעד שעת עבודתו לפני השעה 8:00 בבוקר וזאת למרות שבידי הנתבעת רישום ממוחשב של שעות עבודתו.

 

11.התובע מעמיד את תביעתו בגין שעות נוספות על דרך האומדנא לפי שעה אחת ליום, 20 ימי עבודה בחודש לתקופה של 7 שנים אחורה ובסך כולל של 42,000 ₪.

 

12.הנתבעת טוענת מנגד כי תביעת התובע משוללת כל יסוד. בידי הנתבעת הודאת התובע וראיות נוספות המצביעות כולן על כך שהתובע שלח ידו ברכוש פרטי של החברה ללא רשות הנתבעת משך תקופה ארוכה של לפחות 3 שנים ונטל רכבים שונים לצרכיו הפרטיים מדי 3-4 פעמים בשבוע.

 

13.לאחר קרות האירוע בו הודה התובע במעשים המיוחסים לו, הגיש התובע מכתב התפטרות וזו התקבלה על ידי הנתבעת. הנתבעת טוענת כי פעלה בהגינות ובדיסקרטיות בעניינו של התובע. כל המכתבים מטעמה נשלחו אליו בדואר רשום וככל שיש לתובע טענות בעניין זה עליו להפנותן לרשות הדואר.

 

14.התובע קיבל תשלום בגין כל השעות הנוספות שעבד, ככל שעבד. התובע הגיע על דעת עצמו ומבלי שנתבקש לכך בשעה 7:00 למקום העבודה. יום עבודה אצל הנתבעת מתחיל בשעה 8:00 ועל כן זכאי התובע לתשלום החל משעה זו בלבד.

 

15.בכתב התביעה שכנגד תובעת הנתבעת פיצוי בגין הנזקים שגרם לה התובע על שימוש ברכבי החברה שלא ברשות. הנתבעת ערכה חישוב ארתימטי כדלקמן:

עלות שכירת רכב ליום 180 ₪.

צריכת דלק מוערכת ליום 50 ₪.

 

סה"כ נזק ליום 230 ₪ X 4 ימים בשבוע X 52 שבועות בשנה X 3 שנים = 143,520 ₪.

 

 

 

תצהירים ועדויות

16.מטעם התובע הוגש תצהיר עדותו הראשית. התובע זימן לעדות את מר עופר לבנת מנהל סניף רעננה בנתבעת אך משזה לא הגיע לדיון שנקבע ויתר על עדותו.

 

מטעם הנתבעת הוגשו תצהיריהם של מר יקיר אלון סמנכ"ל תפעול בנתבעת ושל מר מאיר מודן החוקר אשר תשאל את התובע ואת מר עופר לבנת ביום 3.9.13.

 

דיון והכרעה

השימוש ברכב החברה

17.השאלה הראשונה הנדרשת להכרעה היא שאלת שימוש התובע ברכבי הנתבעת – האם נעשה ברשות ובהסכמת הנתבעת או שמא נטל התובע את הרכבים ללא קבלת רשות ומאחורי גבה של הנתבעת.

 

במחלוקת זו שנפלה בין הצדדים בחרתי ליתן אמון בגרסת התובע. התובע העיד כי לקח את הרכבים מהחברה לצורך הגעה מהעבודה הביתה ומהבית לעבודה (מרחק של 10 ק"מ לערך) וזאת באישור מר עופר לבנת מנהל הסניף . התובע אף זימן את מר לבנת לעדות אך משזה לא הופיע לדיון ומתוך רצון לסיים את ההליך בהקדם, הסכים לוותר על עדותו. אי הגעתו של מר לבנת לדיון מעלה את החשד כי זה חשש להודות כי אכן נתן אישור לתובע לעשות שימוש ברכבי החברה (ככל הנראה ללא היתר מהדרגים שמעליו).

 

אף העובדה כי הנתבעת בחרה שלא לזמן את מר לבנת כעד מטעמה, מחזקת את החשד כי גם היא חששה שבעדותו יהיה בכדי לתמוך בגרסת התובע.

 

18.התובע עשה עלי רושם של אדם אמין ועובד מסור ולמעשה אף הנתבעת לא חלקה על כך כי התובע מילא את תפקידו על הצד הטוב ביותר ואף זכה לתעודות הערכה והצטיינות בתקופת עבודתו. בנסיבות אלה, סבור אני אין זה סביר שהתובע יסכן את מקום עבודתו ומקור פרנסתו משך 15 שנים, וייעשה שימוש תדיר וגלוי לעין, ברכבים השייכים לחברה וזאת מבלי שניתן לו אישור לכך מראש.

 

גרסת התובע בדבר קבלת אישור ממנהל הסניף, נתמכה אף בדו"ח החקירה של מר עופר לבנת, שצורף לתצהירו של מר מודן. לאחר פירוט גרסתו של מר לבנת כותב החוקר:

"מציע לשקול הצהרה על בדיקה גורפת של מנהלי הסניפים כאשר לכיסוי יוכנסו לרשימת הנבדקים מנהלי מטה בכירים שכביכול יבדקו ראשונים".

 

 

עובדה זו מלמדת על התרשמותו של החוקר כי הגרסה שמסר מנהל הסניף ולפיה "לא יודע על עובדים שלוקחים רכבים לאחר שעות העבודה הביתה בניגוד לנהלים" – אינה אמינה.

 

בחקירתו הנגדית אף העיד מר מודן מפורשות כי " ההתרשמות שלי בחקירה של עופר הייתה שהוא כן ידע" (עמ' 10 ש' 16-17). כמו כן העיד כי התרשם שעופר הוא שהכין את החוזה הפיקטיבי והרטרואקטיבי של השכרת הרכב שנלקח על ידי התובע ולכאורה נגנב (שם ש' 24-26).

 

19.הנתבעת מבקשת לסמוך ידה על הודאת התובע במעשים המיוחסים לו אשר עליה חתם בפני החוקר מאיר מודן, אלא שהודאה כאמור, לא הוגשה לתיק בית הדין ולתצהירו של מר מודן צורף דו"ח מודפס ללא חתימת התובע.

 

בחקירתו הנגדית נשאל מר מודן האם יש בידו דו"ח בכתב ידו של החקירה שכתב ושעליה החתים את התובע. העד השיב בשלילה והסביר כי יש בידיו רק את הדו"ח המודפס שהעביר לנתבעת.

 

20.מכל מקום, אף אם אצא מנקודת הנחה כי התובע אכן חתם על הודאה לפיה ביצע את המעשים המיוחסים לו, הרי שיש לבדוק את נסיבות חתימתו של התובע על ההודאה ומידת תקפותה.

 

התובע טוען כי חתם על המסמכים שהציג לו החוקר מבלי שהבין בדיוק על מה הוא חותם ומתוך לחץ וכפייה שכן היה בסערת רגשות והבין מהחוקר כי האופציה שנותרה לו היא לחתום על המסמכים או שתוגש כנגדו תלונה במשטרה בגין גניבה ממעביד.

21.לא שוכנעתי, כי התובע חתם על ההודאה מתוך כפיה כמשמעותה בחוק החוזים. ראשית נקבע, כי כולנו נתונים בלחצים ובכפיות, ולפיכך לא כל לחץ או כפייה יביאו לביטול החוזה. נדרש שיהיו אלה כפייה או לחץ שיש בהם פסול מוסרי – חברתי – כלכלי. נדרש שתהא זו כפייה שהמתקשר אינו יכול להימלט מבין מלתעותיה, לחץ השולל את חופש הבחירה, בעל עוצמה המקדיחה תבשיל. עוד נפסק בבית משפט העליון, כי אזהרה בתום לב על הפעלת זכות אינה מהווה כפייה, וכי על האמצעי הכופה להיות בלתי חוקי. חשש ולחץ כשלעצמם אין בהם כדי לגבש כפייה, ואם ההחלטה באה לאחר ניהול משא ומתן על פני תקופה ארוכה, יש להניח כי הצד לחוזה שקל את צעדיו, ולא נכנע ללחץ שאינו סביר. ע"א 2409/10אילנה מגורי נ' ראובן מלאכי , מיום 23.8.12 ; ע"א 5806/02 ארביב נ' קרני, פד"י נח(5) 193). התובע לא הוכיח כי נתקיימו בו תנאים אלה וכי לא עמדה בפניו כל אופציה לבד מחתימה על ההודאה.

 

22.ואולם, אין באמור כדי לשלול את העובדה שהתובע היה נתון ב"לחץ" ו"בסערת רגשות" עת נחקר על ידי מר מודן. התרשמתי, כי מצד אחד התובע רצה למסור את גרסתו הכנה לאירועים ומאידך הוא ביקש להשאר נאמן למנהל הסניף, ולמלא אחר בקשתו שלא לטעון לכך שקיבל אישורו לשימוש ברכבים ובכך בעצם להפליל את עצמו בעבירה שלא ביצע.

 

בדו"ח החקירה שצורף לתצהירו של מר מודן, מציין האחרון כי בתחקורו היה התובע "במצב של שפל אישי וניכר בו כי נמצא בסערה פנימית עמוקה". ללמדך כי גם החוקר התרשם שהתובע נמצא במצב פגיע וחלש.

 

בנסיבות אלה מצאתי כי יש לייחס משקל מועט להודאת התובע.

 

23.מעבר לכל אלה, שוכנעתי כי גם הסמנכ"ל מר יקיר אלון ומנהלי הנתבעת הבינו שהתובע פעל כפי שפעל באישורו של עופר מנהל הסניף וכי אין המדובר בעבירה של גניבה, וזאת גם הסיבה בגינה לא פוטר לאלתר מייד אם גילוי המעשים שכביכול יוחסו לו. (כפי שעולה מתצהירו של מר אלון כבר בחודש אוגוסט 2013 עת נערכה הבדיקה הראשונה ואוששו החשדות כנגד התובע, בהמשך נחקר התובע ביום 3.9.13 וחרף הודאתו, לכאורה, הוא המשיך לעבוד עד לחודש אוקטובר 2013). הנתבעת לא השעתה את התובע, לא הוציאה אותו לחופשה כפויה ואף לא הגישה תלונה במשטרה. ניכר כי הבינה שאין חומרה ממשית במעשיו.

 

גם העובדה שמנהל הסניף פוטר, מחזקת את המסקנה כי הנתבעת האמינה ומאמינה כי זה האחרון נתן לתובע אישור לעשות שימוש ברכבי החברה (וראה גם עדות מר אלון בעמ' 12 לפרוט' ש' 17-20).

 

 

סיום עבודתו של התובע – פיטורים או התפטרות

24.הנתבעת טוענת כי לאחר שנחשפו המעשים הפליליים שביצע התובע, ביקש זה לסיים את הדברים ב"תוך החברה" ולהתפטר. לראיה מפנה הנתבעת למכתב התפטרות מיום 1.10.13 עליו חתום התובע :

" הנדון מכתב התפטרות

ברצוני להודיע לך על סיום עבודתי בחברה

כאשר מועד סיום העבודה יהיה על פי שיקול דעתכם.

ואני מוותר בזאת על פיצויי הפיטורים והודעה מוקדמת

ומודה לכם על תקופת עבודתי בחברה".

 

25.אין בידי לקבל עמדתה של הנתבעת, שכן הנני סבור כי בנסיבות העניין היה התובע נתון במצב שהביאו להתפטר בניגוד לרצונו, ולכן אקט ההתפטרות לא היה "התפטרות" אלא פיטורים לכל דבר , ואבהיר.

 

כבר נפסק, כי "התפטרות היא מעשה רצוני של העובד לשים קץ לחוזה העבודה עם המעביד והבאת רצון זה לידיעת המעביד בצורה ברורה וחד משמעית, בכתב בעל פה או בהתנהגות" (בג"צ 566/76 אלקו בע"מ נ' בית הדין הארצי וההסתדרות הכללית, מיום 10.2.77).

 

אין חולק, במקרה זה, שקיים מכתב המעיד, לכאורה, על כך שהתובע הודיע למעבידו כי הוא מתפטר. ואולם, התובע הצהיר כי מכתב ההתפטרות נוסח על ידי הסמנכ"ל מר יקיר אלון הודפס על ידי מנהל הסניף עופר והובא לחתימתו, לאחר שנאמר לו בשיחה שקיים עם הסמנכ"ל כי לאור התקרית עם הרכב לא נותרה לו ברירה אלא להתפטר.

 

גרסתו של התובע לא נסתרה ואף נוסח המכתב עצמו מעיד על אי גמירות דעת של התובע ותומך במסקנה כי לא נכתב על ידי התובע מתוך בחירה חופשית.

 

במכתב לא מצוין מועד סיום עבודה וזה הושאר פתוח לשיקול דעת החברה – עובדה שאינה מתיישבת עם טענת הנתבעת לפיה, התובע ביקש לסיים עם "הסיפור" בתוך החברה וכמה שיותר מהר ואף אינה מאפיינת מכתבי התפטרות סטנדרטיים . גם העובדה כי בפועל המשיך התובע לעבוד בחברה עד שהנתבעת היא שחסמה את גישתו למחשב, תומכת במסקנה כי לא באמת ביקש להתפטר.

 

כמו כן לא ברור מדוע היה לתובע הצורך להצהיר על כך שהוא מוותר על זכויותיו שהרי בהתפטרות ממילא אין זכאות לפיצויי פיטורים. מעבר לכך, אין זה סביר שעובד בדרג של התובע יבחר מיוזמתו ומרצונו החופשי לוותר על זכויות שצבר משך 15 שנים ולהצהיר על כך.

 

26.ואולם גם אם ההצעה להתפטר הייתה מיוזמתו של התובע, אינני סבור כי בנסיבות העניין מדובר בהצעה רצונית, המעידה על רצון כנה ואמיתי להתפטר. מקום בו עובד מוצא עצמו, לפתע, כמי שנחשד בפלילים והממונים עליו מטיחים בו את חומרת המעשים ואת התוצאות בפניהן הוא עלול לעמוד, ובמיוחד תוצאה של פניה למשטרה – הרי שהתפטרות בנסיבות כאלה תוך כדי וויתור על זכויות של 15 שנים – אין לראות בה כהחלטה רצונית מודעת, המעידה על התפטרות אמיתית.

 

27.יתרה מכך, הוכח כי בסמוך לאחר כתיבת מכתב ההתפטרות, פעל התובע באופן מפורש וחד משמעי להביא לידיעת החברה כי הוא חוזר בו מהתפטרותו. התובע חתם על תצהיר בפני עורך דין ובו הוא מפרט את גרסתו באשר להתרחשות הדברים ואף שלח מכתב מפורט לנתבעת ובו הוא מודיע על כך שהוא אינו מתפטר ואינו מוותר על זכויותיו (נספחים 5,6 לכתב התביעה).

 

28.נראה כי גם הנתבעת הבינה שהתובע לא באמת התכוון להתפטר ולפיכך ביום 15.10.13 שלחה לתובע מכתב זימון לשימוע כאשר בין הטעמים שפורטו, ובגינם שוקלת החברה לסיים את העסקתו של התובע, צוינו מכתביו האחרונים של התובע (נספח 7 לכתב התביעה).

 

רק לאחר שהתובע בתגובה ביקש להגיע לשימוע בלווית עורך דין, חזרה בה הנתבעת מהזימון לשימוע והודיע כי היא רואה בתובע כמי שהתפטר (נספח 8 לכתב התביעה).

 

 

פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת

29.נוכח הקביעה כי התובע פוטר על ידי הנתבעת הרי שהוא זכאי לפיצויי פיטורים ולתמורת הודעה מוקדמת. אמנם הטענה לשלילת פיצויי פיטורים לא הועלתה במפורש על ידי הנתבעת משזו עמדה על כך שהתובע התפטר, אך נמצאו רמזים לכך בגרסתה.

 

30.סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג – 1963 קובע, כי:

"בענף עבודה שאין בו הסכם קיבוצי, רשאי בית הדין האיזורי לעבודה לקבוע שפיטוריו של עובד היו בנסיבות המצדיקות פיטורים ללא פיצויים או בפיצויים חלקיים שיקבע; בדונו בעניין זה יונחה בית הדין האיזורי לעבודה על פי הכללים שבהסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים".

 

31.בענייננו, משלא הובאה כל ראיה לעניין הסכמים קיבוציים החלים בענף העבודה של הנתבעת, עליי להזדקק לתקנון העבודה - הסכם עבודה קיבוצי כללי בין התאחדות התעשיינים לבין ההסתדרות הכללית, שהינו ההסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים במשק.

בתקנון נקבע שהפרת משמעת חמורה מצד עובד עלולה לגרור, בין היתר, סנקציה של פיטורים ללא הודעה מוקדמת ו/או שלילה חלקית או מלאה של פיצויי פיטורים.

32.אלא שכפי שנקבע לעיל, הגעתי למסקנה, כי התובע לא ביצע כל עבירת משמעת וכי פעל בהתאם לאישור שקיבל ממנהל הסניף בו עבד, מר עופר לבנת. ייתכן כי מר לבנת פעל תוך חריגה מסמכות וכי כלל לא היה רשאי לאשר לתובע לעשות שימוש ברכבי החברה לצרכיו הפרטיים, אך התובע וודאי לא היה צריך לדעת על כך ודי בכך שנסמך על אישור של מי שנחזה בעיניו כנציגו וכמי שפועל מטעמו של המעסיק.

בנסיבות אלה אין מקום לשלול מן התובע זכאותו לפיצויי פיטורים מלאים ולתמורת הודעה מוקדמת כדלהלן: 73,200 ₪ בגין פיצויי פיטורים ו- 4,800 ₪ בגין הודעה מוקדמת.

 

התביעה לפיצוי בגין אי עריכת שימוע ועוגמת נפש

33.התובע, כאמור, זומן לשימוע אך זה בוטל לאחר שביקש התובע להיות מלווה בעורך דין. לפיכך על הנתבעת לפצות התובע בגין אי עריכת שימוע בסך של 10,000 ₪.

התובע לא הוכיח כי הנתבעת פעלה בזדון ו/או ברשלנות והביאה לפגיעה בשמו הטוב ולראיה על פי עדותו החל מיום 1.11.13 ומיד לאחר פיטוריו החל לעבוד בחברת "אוורסט" (סעיף 45 לתצהיר התובע וכן עמ' 8 לפרוט' ש' 16-27). אשר על כן, נדחית התביעה לפיצוי בגין פגיעה בשמו הטוב של התובע ובגין עוגמת נפש.

 

התביעה לגמול שעות נוספות

34.התובע טען כי במשך כל תקופת עבודתו עבד שעות נוספות רבות כאשר החל מיום 1.8.10 צומצמה משרתו והוא עבד 11 שעות ביום, החל מהשעה 7:00 בבוקר ועד לסגירת הסניף בשעה 18:00, כאשר בעד השעה שלפני 8:00 בבוקר לא קיבל כל תגמול (סעיף 6 לתצהיר התובע). התובע מכנה רכיב זה בתביעתו "שעות נוספות" אבל למעשה תובע שכר עבודה רגיל בעד שעת עבודה נוספת.

 

35.הנתבעת טענה כי תפקידו של התובע בחברה היה של נהג. כמו כן בעדותו אישר מר אלון, כי לתובע היה תפקיד נוסף של ניקוי הסניף ועל כך קיבל תגמול נוסף (עמ' 14 לפרוט' ש' 13-14).

 

בכתב ההגנה אישרה הנתבעת כי התובע הגיע למקום העבודה בשעה 7:00 בבוקר אלא שלטענתה עשה זאת על דעת עצמו ומבלי שנתבקש לכך (סעיף 22 לכתב ההגנה וכן עדותו של אלון בעמ' 14 ש' 5). יצוין, כי הנתבעת לא הציגה דוחות נוכחות של התובע.

 

36.בהתאם להלכה שחלה קודם לשנת 2009, התובע גמול שעות נוספות חייב להוכיח את מספר השעות הנוספות שעבד בפועל, כאשר לכלל זה נקבע חריג והוא הזכאות לגמול שעות נוספות כאשר הוכחה מתכונת עבודה קבועה (דב"ע לב/3-32 פרוימוביץ' נ' ישראל בר אדון,פד"ע ד' 39; ע"ע 300360/98 נחום צמח נ' ש.א.ש. קרל זינגר צפון (1986) בע"מ מיום 30.4.02).

 

 

לעניין נטל ההוכחה בהעדר רישומי נוכחות מתוך פנקס שעות עבודה, אותו חייב המעסיק לנהל, הרי שנקבע כי נטל זה יועבר למעסיק בכל הנוגע לשעות עבודתו של העובד, אך בכפוף להוכחת "דבר מה ראייתי" על ידי העובד (ע"ע 212/06ימית א. ביטחון (1988) בע"מ נ' אלי אפרים מיום 12.11.08; ע"ע 280/08 אושרי זגורי נ' חברת השמירה בע"מ מיום 3.5.10).

 

37.ביום 1.1.09 נכנס לתוקפו תיקון 24, לחוק הגנת השכר התשי"ח -1958 במסגרתו נקבע בסעיף 26 כדלקמן:

"(א)בתובענה של עובד לתשלום שכר עבודה, לרבות גמול שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית,שבה שנויות במחלוקת שעות העבודה שבעדן נתבע השכר, תהא חובת ההוכחה על המעביד כי העובד לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת, אם המעביד לא הציג רישומי נוכחות מתוך פנקס שעות עבודה, ככל שהוא חייב לנהלו;

..

(ב)על אף האמור בסעיף קטן (א) היתה התובענה לתשלום שכר עבודה בעד גמול שעות נוספות, תהא חובת ההוכחה על המעביד כאמור באותו סעיף קטן, רק בעד מספר שעות נוספות שאינו עולה על 15שעות נוספות שבועיות או שאינו עולה על שישים שעות נוספות חודשיות".

 

38.בענייננו גרסת התובע ולפיה התייצב לעבודה מדי יום בשעה 7:00 בבוקר לא נסתרה ולמעשה אף אושרה בידי הנתבעת. הנתבעת נהנתה מפרי עמלו של התובע בשעה זו ולא הוכיחה כי התייצבות התובע הייתה ב"יוזמתו". במסגרת מסמך תנאי העסקתו של התובע (נספח 11 לכתב ההגנה) לא פורטו שעות העבודה של התובע. כמו כן לא הוצג כל נוהל ולפיו נאסר על עבודה בשעות נוספות. כך גם לא הוצגה כל התראה שניתנה לתובע ובמסגרתה הודע לו כי לא יקבל גמול בעד שעת העבודה שלפני 8:00 בבוקר . הנתבעת יכולה הייתה לזמן לעדות מי מעובדיה אשר יאשר את הגרסה כי נאסר על העובדים לעבוד שעות נוספות, אך מטעמיה בחרה שלא לעשות כן.

 

39.אשר על כן אנו מקבלים את התביעה לגמול בעד שעת עבודה נוספת לתקופה שמיום 1.8.10 ועד למועד סיום העסקתו של התובע בחברה. באשר לשנים שקדמו למועד זה, לא הוכחו שעות העבודה של התובע ואף לא נטען וממילא לא הוכח כי התובע עבד במתכונת עבודה קבועה .

 

40.לפיכך זכאי התובע לגמול שעות נוספות לפי החישוב הבא : 20 שעות חודשיות X 39 חודשים = 780 שעות, ע"פ שכר שעתי של 25 ₪ לשעה = 19,500 ₪.

 

התביעה שכנגד

41.נוכח המסקנה אליה הגענו ולפיה השימוש שעשה התובע ברכבי החברה היה ברשות ובהסכמה מלאה, הרי שתביעת הנתבעת נעדרת כל עילה.

מעבר לכך, גם אם היה מוכח כי התובע ביצע את המעשים המיוחסים לו, הרי שהנתבעת לא הוכיחה את גובה הנזק שלכאורה נגרם לה. התובעת מעריכה את נזקיה בדרך של אומדנא ועל בסיס נתונים שלא הוכחו.

כך למשל, תחשיביה נערכו מתוך הנחת מוצא שהתובע עשה שימוש ברכבים של החברה משך שלוש שנים ארבע פעמים בשבוע באופן קבוע. הנחת מוצא זו לא נתמכה בכל ראיה חיצונית. התובע העיד כי פעמים רבות חזר לביתו בתחבורה ציבורית או באמצעות רכב מנהל הסניף, כשהוא נוהג ברכב המנהל (כאשר הוא לוקח את המנהל לביתו ולמחרת לעבודה), או כאשר המנהל לוקח את התובע לביתו. במקרים אחרים בהם נעשה שימוש ברכב החברה היה זה במסגרת החלפה ללקוח, שאז גם לשיטת הנתבעת רשאי הוא לחזור עם הרכב לביתו.

 

אשר על כן, דין התביעה שכנגד להידחות.

 

 

סיכום

42.הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים:

 

פיצויי פיטורים 73,200 ₪.

תמורת הודעה מוקדמת 4,800 ₪.

פיצויי בגין אי עריכת שימוע 10,000 ₪.

הפרש שכר בעד שעת עבודה נוספת 19,500 ₪.

סה"כ  107,500 ₪.

 

 

 

לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 1.11.13 ועד התשלום המלא בפועל.

 

 

התביעה שכנגד נדחית.

 

 

הנתבעת תשא בהוצאות התובע ובשכ"ט עו"ד בסכום כולל של 15,000 ₪ תוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

 

ניתן היום, כ"ב שבט תשע"ו, (01 פברואר 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

 

Picture 1


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ