שטרית נ' גידה ואח'

נציגת ציבור( עובדים) גב' מרים יעיש    -    נציגת ציבור (מעסיקים) גב' דינה כהן

1.התובע הועסק במוסך 'גלקסי' בבעלות הנתבעים מיום 1.11.11 ועד לשנת 2018. הנתבע 2 הוא דודו של התובע. הצדדים חלוקים על מועד סיום העסקתו של התובע ונסיבות סיומם. בתביעתו, עותר התובע לתשלום סך של 212,904 ₪ בגין זכויות סוציאליות שונות, הנתבעים דוחים את טענות התובע והעלו טענת קיזוז.

טענות הצדדים

טענות התובע

2.התובע, מכונאי רכב בהכשרתו, הועסק אצל הנתבעים מ- 1.11.11 ועד לפיטוריו. הנתבעים מפעילים מוסך בשם 'גלקסי', בקרית מלאכי. הנתבע 2 הוא דודו של התובע. על יחסי העבודה חל צו ההרחבה בענף המוסכים. בחודש 4/18 ועקב מצוקה כספית אליה נקלע, ביקש הוא לברר את יתרות הכספים בקופות חברות הביטוח, אז התברר לו כי הנתבעים מפרישים לזכותו הפרשות בחסר ועל בסיס שכר נמוך משכרו בפועל (התובע צירף את תלושי שכרו לשנה האחרונה וכן דוחות מחברת הביטוח מגדל, נספחים א-ב בכתב התביעה), ניסיונותיו להסדיר זאת מול הנתבעים, לא צלח.

3.בחודש 3/18 נפגע התובע תוך כדי עבודתו לאחר שקיבל מכה מפטיש באגודל ידו השמאלית. לאחר מספר ימים, החמירה פציעתו, אולם חרף האמור, ומתוך מסירות לנתבעים, המשיך להגיע לעבודה כרגיל. ב-16.4.18 ולאחר שהנתבעים אמרו לו לגבי פנייתו בעניין ההפרשות בחסר לקופות כאמור כי "אם תמשיך לשאול ולדבר על הנושא לא תקבל שקל", הבין התובע כי השקעתו נענית מצד הנתבעים בזלזול והוא עזב את מקום העבודה ופנה לטפל בפגיעה בידו. בבדיקה רפואית נקבע כי "קיימת רגישות מעל UCL באצבע 1, אצבע לא יציבה וולגוס וארוס MTP" והוא הופנה להמשך בדיקות רפואיות. למחרת, ביום 17.4.18, הודיע כי הוא שוהה בחופשת מחלה מיום 16.4.18 ועד ליום 19.6.18 (אישורי המחלה צורפו כנספח ג לתביעה). במהלך אותה התקופה, לא פנה לקבל אישור מחלה ל-10 ימים נוספים, אולם בפועל, מצבו הרפואי לא השתנה. בזמן שהותו בחופשת במחלה, החליטו הנתבעים כי התובע התפטר והורו לחברת הביטוח על ביטול ההוראות הקבע לפוליסת הביטוח על שמו (נספח ג בתביעה). עם קבלת המכתב, הבהיר התובע כי הוא לא התפטר וכי הוא שוהה בחופשת מחלה מהיום בו יצא מהמוסך. התובע עמד על הבהרתו בפני הנתבעים מספר פעמים באמצעות התכתבות שהתקיימה ביניהם, אבל הם לא שינו עמדתם (נספחים ה-ו בתביעה). הנתבעים לא שילמו לתובע את דמי המחלה וסירבו לבקשתו לשוב לעבודה למרות שהודיע כי בכוונתו לשוב לאחר חופשת המחלה. התובע ניסה לדבר עם הנתבעים בנוכחות ב"כ, אולם ללא הצלחה והם התנו את שחרור הכספים המגיעים לו, בחתימה על הסכם ויתור. כמו כן טען כי תלושי שכרו היו מפוברקים. כך, בתחילת שנת 2018 לבקשת התובע, הועלה שכרו ב-700 ₪ נטו, ששולמו לו במזומן על מנת לחסוך בהפרשות/ מיסים, אלא שבחודש 4/18 הפחיתו הנתבעים משכרו של התובע סך של 1,400 ₪, המהווה את התוספת בגין חודשים 2/18-3/18, לטענת הנתבעים מדובר במפרעה לכאורה (נספח ז בתביעה). כמו כן קוזז משכרו האחרון לחודש 4/16, סך של 500 ₪ בגין דמי חגים, שניתן לו עבור חג הפסח.

4.כמו כן טען כי שכרו היה מורכב מתוספות פיקטיביות. כך לדוגמא שולמה לו תוספת כוללת בגין עבודה בשעות נוספות, אף על פי שלא עבד מעולם בשעות נוספות; שולמה לו תוספת בגין עבודה ביום שישי, אף על פי שלא עבד מעולם ביום שישי. כמו כן שולמה לו תוספת בסך 727 ₪ בגין נסיעות שעה שגר כקילומטר וחצי מהמוסך. התובע לא קיבל טופס הודעה לעובד. לאור כל האמור עתר לתשלום הסכומים הבאים: פיצויי פיטורים- לאור פיטוריו בזמן מחלה טען התובע כי הוא זכאי לפיצויי פיטורים בגין תקופת עבודתו שמיום 1.11.11 ועד ליום 19.6.18. שכרו הקובע עמד על 9,918 ₪ ועל כן, זכאי הוא לפיצויים בסך של 65,790 ₪; הפרשות לפנסיה- בהתאם לצו ההרחבה בענף המוסכים, היה על הנתבעים להפריש מידי חודש 6% משכרו על חשבונם ובסך של 38,712 ₪; דמי מחלה- בגין תקופת מחלתו של התובע מיום 16.4.18 ועד ליום 19.6.18, זכאי הוא לתשלום דמי מחלה בסך של 25,786 ₪, שלא שולמו לו; פיצוי בגין פיטורים שלא כדין- בגין אופן פיטוריו, בזמן מחלה וללא שימוע אך בשל בקשתו לבצע עבורו הפרשות כדין עתר התובע לתשלום פיצוי בגובה 6 משכורות ובסך של 59,508 ₪ לתובע אף לא נערך גמר חשבון; הודעה מוקדמת- התובע פוטר ללא מתן הודעה מוקדמת כנדרש מן הנתבעים כדין ועל כן זכאי הוא לשכר חודש אחד בסך של 9,918 ₪; פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד או אי עריכת תלושי שכר כדין- 10,000 ₪; השבת ניכוי שכר שלא כדין- כאמור לעיל, בחודש 4/18, נוכה משכרו סך של 1,400 ₪ באמתלה כי מדובר במפרעה; השבת תשלום שי לחג- בחודש 4/18, נוכה משכרו של התובע שי לחג , שכבר ניתן לו ועל כן, עתר התובע להשבת סך של 500 ₪; הפרשות לקרן השתלמות- לפי צו ההרחבה בענף המוסכים היה זכאי התובע להפרשות לקרן השתלמות בשיעור של 0.2% משכרו, אולם הנתבעים לא עשו כן ועל כן עתר התובע לקבלת ההפרשות בסך של 1,290 ₪.

טענות הנתבעים

5.הנתבעים הכחישו טענות התובע וטענו כי מדובר בתביעה כואבת, בשים לב כי מדובר בבני משפחה, וכי כל מטרתו של הנתבע 2, דודו של התובע, היה לשקם את התובע. הנתבע 2 קלט את התובע לעבודה, העניק לו שכר גבוה מן המקובל בענף ולימד אותו את העבודה. חרף זאת הגיש כנגדו תביעה זו. לטענתם, התובע התפטר ונטש את מקום העבודה ללא התראה מוקדמת תוך גרימת נזק לנתבעים. ביום 15.4.18 פנה התובע אל הנתבעים ועדכן אותם כי הוא במצוקה כלכלית. התובע ביקש להתפטר על מנת לקבל את כספי הפיצויים שבקופה. הנתבעים ביקשו למנוע את ההתפטרות והציעו לתובע הלוואה ללא ריבית, אולם התובע סירב. הנתבעים קיבלו בצער את החלטתו של התובע, אולם ביקשו ממנו למלא את חובת ההודעה המוקדמת במשך 30 ימים, או לפחות עד שימצא לו מחליף וזאת מאחר שהנתבע 2 היה לקראת נסיעה לחו"ל (כרטיס הטיסה צורף כנספח 1 לכתב ההגנה). התובע הסכים. למחרת, ביום 16.4.18 הגיע לעבודה ודרש כי הנתבעים יפטרו אותו וכך הוא יקבל את הפיצויים, כאשר בד בבד, הוא ימשיך לעבוד במוסך ללא דיווח לרשויות המס. לאור סירוב הנתבעים להצעה, התפרץ התובע בקללות ואיומים כלפי הנתבעים והודיע להם שהוא מתפטר, תוך התעלמותו ממתן הודעה מוקדמת כדין, על מנת לתת לנתבעים אפשרות להתארגן בהתאם. דקות לאחר מכן, העלה התובע צילום שלו לקבוצת וואטסאפ משפחתית, תוך שהוא משיב לשאלת דודותו כי הוא "מובטל" וב"חופש תמיד" (נספח 2 בכתב ההגנה). הנתבעים ענו כי לפי התמונה האמורה ובניגוד לגרסת התובע, הוא לא נראה סובל בידו. הנתבעים טענו כי לתובע הופרשו כספים לפי צו ההרחבה וביתר (סעיף 6 בכתב ההגנה) והוא מעולם לא פנה אליהם בנוגע להפרשים. התובע מעולם לא נחבל בידו, הוא לא פנה אליהם בעניין, לא פעל מול המוסד לביטוח לאומי בעניין ומעולם לא פנה לקבל טיפול. לדידם, לא רק שהתובע לא נפצע, הוא אף עבד בשעות הערב בנוסף במסעדת "קרייזי מיט", בעבודה פיזית. התובע לא פנה לטפל בפציעתו ורק לאחר שבועיים, ביום 29.4.19 פנה לקבלת טיפול רפואי; התובע לא הודיע לנתבעים ביום 17.4.18 אודות מחלתו שכן אך ביום 29.4.18 פנה לראשונה למרפאה והנפיק אישור מחלה (נספח 3 בכתב ההגנה). ביום בו נטש התובע את העבודה (16.4.18), בעודם מזועזעים מהתנהגותו, שלחו הנתבעים מכתב לסוכן ביטוח והורו לו לבטל גביית כספים עבור התובע, תוך שהם מתארים בפניו כי התובע עזב את העבודה ללא מתן הודעה מוקדמת. רק לאחר קבלת אותו המסמך, יותר משבועיים מיום סיום העסקתו, הבין התובע את משמעות פעולתו והוא פנה ביום 29.4.18 לראשונה, אל הרופא על מנת לקבל חופשת מחלה, עליה אכן צוין כי מדובר בתעודה ראשונה למחלה זו. הפעם הראשונה בה יצר התובע קשר עם הנתבעים היה ביום 29.4.18, כשבועיים לאחר התפטרותו. לטענתם, ההתכתבות בין הצדדים שצורפה כנספח ו לתביעה, שופצה ככל הנראה, שכן התובע יצר קשר עמם אך ביום 29.4.18 כאמור (סעיף 16 בכתב ההגנה); על פי מסמכי התובע הוא שהה ב-42 ימי מחלה ולא 64 ימי מחלה כטענתו; תעודות המחלה אותן הציג , אשר ניתנו בדיעבד עומדות בניגוד להוראות חוזר 20/2017 מטעם מנהל הרפואה מיום 24.7.18. כמו כן, תעודות המחלה שניתנו, הן בעבור מחלה חדשה ולא מחלת המשך. בין הצדדים התקיימה פגישה, בה נשמעו כלפי הנתבעים איומים וקללות; הם לא התנו את שחרור הכספים בחתימתו על הסכם ויתור.

6.ביחס לשכרו של התובע, טענו כי העלו שכרו ב-300 ₪ נטו לחודש. רכיב שעות נוספות כוללות שולם מתוך רצון טוב ובעד חלקי שעות שעבד מידי פעם; התובע עבד פעם אחת בשבוע ביום שישי ועל כן שולמה לו תוספת. לתובע שולמו נסיעות בסך 727 ₪ מאחר שבתחילת העסקתו התגורר בנס ציונה, כאשר העבודה התבצעה בקרית מלאכי. התובע הסתיר זאת מהנתבעים והם גילו זאת לאחר תקופה, אולם מתוך חמלה המשיכו לשלם לו התוספת. לתובע ניתנה מקדמה בסך 1,400 ₪ על חשבון שכרו העתידי שסוכם שיחזיר להם בשני תשלומים (סעיף 22 בכתב ההגנה). התובע קיבל הודעה על תנאי העסקתו ותנאי עבודתו נמסרו לו טרם תחילת העסקתו ומכל מקום הסמכות לפסיקת פיצוי ללא הוכחת נזק לפי סעיף 5(ב) בחוק הודעה לעובד, פורסמה רק ביום 11.8.11 כאשר נקבע כי תחולתו הוא מיום 11.12.11. על כן לא חלה על עניינו הוראת החוק האמור; תקופת העסקתו הייתה מיום 1.11.11 ועד ליום 16.4.18, אז התפטר, על כן לא קמה זכותו לתשלום פיצויי פיטורים. שכרו הקובע עומד על 7,495 ₪ בלבד; לתובע הופרשו כספים ביתר לקופת הפנסיה; התובע אינו זכאי לדמי מחלה מאחר שנבדק כאמור שבועיים לאחר התפטרותו; לחילופין- זכאי הוא רק ל-42 ימי מחלה; התובע אינו זכאי לפיצוי כנטען על ידו, כי התפטרותו גרמה נזק; נוכח התפטרותו לא קמה זכאותו לדמי הודעה מוקדמת; לא קוזז סך של 500 ₪ בגין דמי חגים; יש לחשב ההפרשות לקרן ההשתלמות על בסיס שכר בסך של 7,495 ₪ ולא כטענת התובע.

7.הנתבעים טענו טענת קיזוז בסך של 212,904 ₪ עבור נזק ישיר של אבדן הכנסה ביחס לתקופה מקבילה אשתקד, בשל התפטרותו ללא מתן הודעה מוקדמת (סך של 34,159 ₪) (דו"ח הכנסות צורף כנספח 4 בכתב ההגנה); פגיעה במוניטין, נטישת לקוחות ואבדן הכנסות עתידי (171,250 ש"ח) וכן חלף הודעה מוקדמת בסך של 7,495 ₪ שלא נתן התובע.

דיון והכרעה

שכרו הקובע של התובע

8.יש לקבוע תחילה מה היה שכרו הקובע של התובע.

הצדדים צירפו לעיוננו תלושי שכר של התובע לחודשים 12/16, 1/17, 4/17-4/18 בלבד. בדיון ההוכחות מיום 8.9.19, ציין ב"כ הנתבעים כי מאחר שאין תלושים, הוא הוציא ריכוז מהנהלת חשבונות (עמ' 15, שורה 16 וכן עמ' 14 שורה 24), אולם ריכוזים אלה לא צורפו ועל כן חישובינו בתיק זה, נערכו על בסיס התלושים שהוגשו, המשקפים את עבודתו של התובע בשנה האחרונה.

9.כעולה מתלושי שכרו של התובע לחודשים 4/17-4/18, רכיב 'משכורת' הועמד על 7,495.94 ₪. כמו כן שולמה תוספת קבועה בסך של 278.97 ₪ בגין שעות נוספות כוללות, כאשר בחודשים מסוימים גדלה התוספת ללא קשר למספר ימי העבודה (השוו: תלוש 12/17 מול תלוש 6/17). כמו כן שולמה תוספת קבועה בגין יום שישי בסך של 209.66 ₪ (36.9 ₪* 5 שעות). רכיב נוסף המופיע בתלושי השכר הוא תוספת דמי הנסיעות, שלעיתים עמדה על 681.81 ₪, 734.08 ₪ וכן- 727.17 ₪. לאחר שבחנו טענות הצדדים, הראיות והעדויות הגענו למסקנה כי יש לקחת בחישוב שכרו הקובע של התובע את רכיב המשכורת, שעות נוספות כוללות ותוספת יום שישי.

10.שעות נוספות כוללות- לטענת הנתבעים, תוספת זו שולמה לתובע בגין שעות נוספות אותן ביצע מידי פעם, בעוד שלטענת התובע, הוא מעולם לא נדרש לעבודה בשעות נוספות. מר שלום גידה העיד כי שעות נוכחות התובע נרשמו באופן ידני על גבי לוח שנה (עמ' 11, שורות 4-7). אף מר יהודה אברהם העיד כי קיימים רישומי שעות, שהיו מועברים לרואה חשבון (עמ' 20, שורות 5-15). חרף האמור ולמרות חשיבות המסמך, לא הציגו הנתבעים את רישומי נוכחות התובע והימנעות הנתבעים מהצגת הרישומים, עומדת לחובתם.

11.בעניין מתן תוקף משפטי לתשלום שעות נוספות כוללות, קבע בית הדין הארצי חמישה תנאים שרק בהתקיימם יינתן תוקף משפטי כאמור בפסק דינה של השופטת חני אופק- גנדלר בע"ע 23402-09-15 אוריאל ברד נ' קנסטו בע"מ (28.02.2017): "המסגרת הרעיונית החולשת על השימוש במודל זה היא שזכויות העובד לא תקופחנה ושתכלית חוק עבודה ומנוחה תוגשם ולא תסוכל, והתנאים שנפרט להלן נועדו להבטיח זאת. תשלום שעות נוספות גלובלי נעשה בדרך של תוספת קבועה, הנפרדת מהשכר, כשתוספת זו מגלמת ממוצע שעות נוספות חודשי אשר כמכלול שקול לסכום שהיה מתקבל לכל הפחות מתחשיב אריתמטי של היקף השעות הנוספות. ההכרה הפסיקתית בצורת תשלום זו כלגיטימית הותנתה על ידי בתי הדין בהתקיימות מספר תנאים המיועדים להבטיח שאין הוא כסות לקיפוח העובד תוך פגיעה בהסדר הקוגנטי הגלום בחוק שעות עבודה ומנוחה. מבלי להתיימר למצות נציין כי התנאים המרכזיים הם: ראשית, צורת תשלום זו – ובעיקר ההנחות לגבי ממוצע השעות הנוספות שהיא מהווה תמורה להן – צריכה לבוא לידי ביטוי בהסכמה ברורה ומדעת, כך שהסכמת העובד לצורת תשלום זו על הנחותיה תהא מושכלת ומדעת. שנית, שיעור הגמול צריך להיות הוגן וסביר במובן זה שנדרש כי "בממוצע, וכמכלול – מקבל העובד לכל הפחות תמורה שוות ערך לזו המגיעה לו מכוח חוק שעות עבודה ומנוחה" (מתוך דברי השופטת דוידוב בע"ע 184-09 פיודורקרבצ'נקו נ' חברת השמירה בע"מ (18.12.11) (להלן: ענין פיודור). למותר לציין כי אם יסתבר בנסיבות ענין קונקרטי כי הגמול אינו הוגן, שכן סדר הגודל של השעות הנוספות הנדרשות בפועל עולה על ההנחות של הגמול הגלובלי, כי אז לא יינתן לו תוקף משפטי, ותחשיב הגמול יבוצע על פי הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה וחוק הגנת השכר כפי שתוקן בתיקון 24. שלישית, המעסיק נדרש לעקוב אחר היקף השעות הנוספות שעבד העובד בפועל, וזאת על מנת שמטרתו הסוציאלית של החוק תוגשם ועל מנת שניתן יהא לבחון באופן שוטף את הוגנותו של גמול השעות הנוספות הגלובלי כמכלול בנסיבות הענין. חובת המעקב נדרשה טרם תיקון 24 לחוק הגנת השכר, ומשנחקק תיקון 24 הרי שמנגנון המעקב צריך לעמוד באמות המידה שהותוו בו לרבות עריכת חובת רישום היקף השעות הנוספות בפנקס ובתלוש השכר, כפי שהותווה בתיקון 24. רביעית, ההסכמה צריכה למצוא ביטוי גם בתלוש השכר, שתהא בו הפרדה ברורה בין שכר היסוד לבין גמול השעות הנוספות הגלובלי. בדרך זו מוגשמים ערכים של שקיפות ובהירות בנוגע לשיעורו. מפאת הפרדה זו גמול שעות נוספות גלובלי אינו נתפס באיסור הקבוע בסעיף 5 לחוק הגנת השכר (ראו פיסקה 3 בענין אלון). חמישית, כל אחד מהסכומים הנפרדים – קרי השכר וגמול שעות נוספות גלובלי – צריך לעמוד באופן עצמאי בדרישותיה של חקיקת המגן. במילים אחרות, אין בתשלום גמול שעות נוספות גלובלי כדי לפטור את רכיב השכר, שהוא מובחן ונפרד מכוח התנאי הרביעי לעיל מגמול השעות הנוספות הגלובלי, לעמוד בדרישותיה של חקיקת המגן לרבות חוק שכר מינימום. כמו כן, אין בתשלום שעות נוספות גלובלי כדי לפטור את המעסיק מתשלום תוספות שכר אחרות שהוא חב בהן בהתאם לכל דין" (ההדגשות אינן במקור-צ"פ).

12.יישום התנאים האמורים מוביל למסקנה לפיה התוספת הגלובאלית ששולמה לתובע בגין עבודה בשעות נוספות אינה עומדת בתנאי הפסיקה. הנתבעים לא הוכיחו הסכמתו הברורה ומדעת של התובע לא לעצם התשלום באופן כולל ולא לאופן חישובו. כמו כן לא הוכיחו כי התשלום הכולל ששולם, שווה ערך לזה המגיע מכח חוק שעות עבודה ומנוחה, הנתבעים לא הניחו כל רישום שעות או אינדיקציה אחרת שתתמוך בגרסתם.

13.על כן, יש לראות בתוספת השעות נוספות הגלובאליות כחלק משכרו הקובע.

14.תוספת ימי שישי- למרות טענת הנתבעים לפיה תוספת זו שולמה לתובע בגין עבודה בימי שישי, לא הציגו דיווחי נוכחות או כל ראיה אחרת, לתמיכה בגרסתם. כאמור לעיל, לשיטת הנתבעים יש בידם העתק מדיווחי הנוכחות שיכלו לתמוך בגרסתם, אולם הם לא הציגו אותם. כמו כן, לא הגישו תצהיר של רואה החשבון מטעמם, יש בהימנעותם מלהעידו, לעמוד לחובתם. על כן, יש לראות בתוספת הקבועה בסך של 209.66 ₪, בגין עבודה בימי שישי לכאורה, כחלק משכרו של התובע.

15.רכיב הנסיעות- בכתב התביעה טען התובע כי שולמו לו דמי נסיעות בסך של 727 ₪, אף על פי שהתגורר כקילומטר וחצי ממקום העבודה (סעיף 17.ה). בכתב הגנתם (סעיף 22.ג), הבהירו הנתבעים כי הסך האמור שולם לו מאחר שבתחילת העסקתו התגורר בנס ציונה והוא נדרש להגיע לעבודה בקרית מלאכי. התובע לא עדכן את הנתבעים כי העתיק מקום מגוריו לקרית מלאכי והם גילו זאת מאוחר יותר. אף במועד הגילוי ולפנים משורת הדין, המשיכו לשלם לו את דמי הנסיעות בגובה האמור. בסיכומיו (סעיף ז), טען התובע כי דמי נסיעות עמדו באופן קבוע על סך של 600 ₪ בשנה האחרונה. התובע לא הכחיש טענת הנתבעים לפיה בתחילת העסקתו התגורר בנס ציונה, אלא שלדידו הסכום שנקבע היה פיקטיבי. בתלושי שכרו של התובע שצורפו לתביעה, כתוב היה כי מענו היה בנס ציונה. לאור האמור, אין אנו רואים בסכום ששולם לתובע בגין דמי הנסיעות כרכיב פיקטיבי, שכן בחודשים בהם התגורר בנס ציונה, על הנתבעים היה לשלם לתובע דמי נסיעות בהתאם. אמנם הנתבעים לא הניחו בפנינו הסבר מניח את הדעת לשינוי בסכומים ששילמו ברכיב דמי הנסיעות, אולם משעה שהתובע לא טען לחוסר בתשלום דמי הנסיעות, לא ראינו לנכון לשנות את מסקנתנו. בין התובע לבין הנתבע 2 קיימת קרבה משפחתית ולא מן הנמנע כי הרכיב האמור שולם לתובע לפנים משורת הדין ומתוך רצון לשפר שכרו. התובע לא הוכיח כי אכן מדובר ברכיב פיקטיבי.

16.משהצדדים צירפו לעיוננו חלק קטן מתלושי שכרו של התובע, ערכנו ממוצע כאמור על בסיס הנתונים שהוצגו. סך רכיב המשכורת ב-12 החודשים האחרונים עמד על 89,916.39 ₪, רכיב השעות נוספות גלובאליות עמד על סך כולל של 4,503.31 ₪ ורכיב עבודה בימי שישי עמד על 2,515.92 ₪. סה"כ 96,935.62 ₪ ובחלוקה ל-12 חודשים, עמד שכרו הקבוע של התובע על 8,077.96 ₪. לאור כל האמור לעיל שכרו הקובע של התובע לצורך חישוב זכויותיו, עומד על 8,077.96 ₪.

זכאות לפיצויי פיטורים

17.לאחר שבחנו טענות הצדדים והראיות שהובאו לפנינו, הגענו למסקנה כי התובע התפטר מן העבודה. ביום 16.4.18 עזב התובע את מקום העבודה, כאשר לטענת הנתבעים באותו היום הודיע על התפטרותו ואילו לטענת התובע באותו היום הבין כי הנתבעים לא ישלמו את זכויותיו והוא החליט לטפל בפציעתו מחודש 3/18 (סעיף 14 בתצהיר), שארעה בעבודה. בסעיף 9 בתביעתו טען כי כבר למחרת הודיע לנתבעים על שהותו בימי מחלה. כמו כן צירף אל תביעתו אישור מחלה רטרואקטיבי מיום 29.4.18 ולפיו הוא שוהה במחלה מ- 16.4.18 ועד ל- 7.5.18 (נספח ג-1), אישורי מחלה נוספים, מאוחרים יותר, צורפו לתביעה. בנוסף, צירף התובע התכתבות עם הנתבעים מיום 29.4.18 המלמדת כי הודיע באותו היום על מסירת תעודת המחלה ואכן תעודת המחלה האמורה מיום 29.4.18, הועברה באמצעות תכנת 'ואטסאפ' אל הנתבעים, אלא שבתצהירו, צירף התובע לראשונה סיכום ביקור אצל אורתופד מיום 17.4.18, בו הומלץ לו על חופשת מחלה למשך 3 שבועות (ג-1 בתצהיר). התובע לא הוכיח כי מסר לנתבעים את העתק סיכום הביקור או את ההמלצה לפחות לחופשת המחלה בזמן אמת, סמוך ליום 16.4.18. בהתאם לסיכום הביקור שצירף אל תצהירו מיום 29.4.18 עולה כי התובע פנה אל האורתופד כבר ביום 16.4.18, אולם התובע לא צירף סיכום ביקור כאמור (ד-1 לתצהיר). בעדותו טען התובע כי יום למחרת הציג לנתבעים את סיכום הביקור מיום 17.4.18 (עמ' 5, שורות 1-6), אלא שבאותה העדות נרשמה סתירה בדבריו של התובע, עת העיד כי ביום 29.4.18 הביא את ההמלצה למחלה בפני הנתבעים (עמ' 5, שורות 18-19). לא התרשמנו מעדותו של התובע לפיה אכן הודיע לנתבעים סמוך ליום 16.4.18 אודות שהותו במחלה, אלא רק ביום 29.4.18, דהיינו כשבועיים לאחר שעזב את העבודה. בעניין זה נפנה אל הדברים אותם כתב התובע במסגרת ההתכתבות עם הנתבעים מיום 29.4.18, אליה צירף את אישור המחלה: "מחר אני בא להביא לכם את החופשות מחלה שלי 22 ימים". דברים אלה מלמדים על הצגת האישור לראשונה. ממכתבם של הנתבעים אל סוכן הביטוח מיום 16.4.18, היום בו עזב התובע את העובדה, תיארו הנתבעים כי התובע עזב את מקום העבודה, ללא מתן הודעה מוקדמת והם מבקשים להפסיק את ההפרשות עבורו לקופות וגרסת הנתבעים בעניין זה, נמצאה גרסת הנתבעים מהימנה על ידנו.

הנתבעים הטילו ספקות רבים אודות אישורי המחלה אותם הציג התובע. בין היתר סיכום הביקור מיום 17.4.18, אשר הוצג בפנינו בעדות, כשהוא אינו חתום, בעוד שאותו אישור צורף לתצהיר התובע, חתום. כמו כן הוצגה חתימה שונה של ד"ר מחמאיד אחמד. עוד, הפנו אל חוזר מינהל הרופאה 24/2017, לפיו אישורי המחלה שהונפקו עבור התובע, ניתנו בניגוד לחוזר. אלא שלמרות הספקות המתעוררים מן המסמכים, לא הזמינו הנתבעים לעדות את הרופאים החתומים על המסמכים. עדותם של הרופאים הייתה יכולה להאיר אור על סוגיית הנפקת האישורים ולתמוך בגרסת הנתבעים, אולם הם לא עשו כן. עם זאת, אין בהימנעות הנתבעים מהבאת הרופאים לעדות כדי לשנות את מסקנתנו שעה, שהתרשמנו מן הראיות ועדות התובע, כי הוא התפטר מן העבודה ביום 16.4.18, על רקע מחלוקת בדבר זכויותיו – נתון העולה בקנה אחד אף עם עדותו של מר חליוה- עד הנתבעים (עמ' 25, שורות 19-29), כאשר רק ביום 29.4.18 הגיש בפני הנתבעים אישור מחלה רטרואקטיבי. הצדדים חלוקים ביניהם אודות השאלה, האם התובע התלונן אודות אי הפרשות כדין בטרם סיום העסקתו, כפי שטוען התובע ואף עד הנתבעים- מר חליוה, או שמא כטענת הנתבעים: התובע לא התלונן על תנאי העסקתו והוא התפטר על רקע סירוב הנתבעים לפטרו למראית עין ולהעסיקו 'בשחור'. ההכרעה בשאלה זו איננה רלוונטית לבחינת זכאותו של התובע לפיצויי פיטורים, שעה שאין חולק כי התובע לא התפטר בדין מפוטר בגין אי הפרשות לפנסיה, הוא לא טען זאת ולא הוכיח את התקיימות התנאים להתפטרות בשל הרעת תנאים לפי סעיף 11 (א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 והפסיקה לפיו.

איננו מקבלים טענות התובע בדבר התפטרותו 'בעידנא דריתחא' (סעיף 25 בתצהיר). כפי שטענו הנתבעים במסגרת סיכומיהם (פרק ד), אכן מדובר בטענת שיש בה משום הרחבת חזית, משזו לא נטענה במסגרת בכתבי טענותיו של התובע. מכל מקום, יש להורות על דחיית הטענה כי התובע אינו טוען עובדתית, כי התפטר. טענתו היא כי יצא לחופשת מחלה. התובע לא הודיע כי ברצונו לחזור בו מן ההתפטרות אלא עמד על כך כי יצא לחופשת מחלה.

18. על כן ולאור קביעתנו לעיל לפיה התובע התפטר מן העבודה העבודה, לא קמה זכאותו לתשלום מלא הפיצויים, אלא רק את ההפרשות לקופת הפיצויים. התובע טוען לתחולת צו ההרחבה בענף המוסכים 1995 (להלן- צו ההרחבה בענף המוסכים). התובע הועסק במוסך ובשים לב כי הנתבעים לא רק שלא סתרו טענות התובע, אלא אף טענו לזכאות להפרשות לקרן ההשתלמות בהתאם לצו האמור (סעיף 36 בכתב ההגנה), הרי שיש לבחון זכאותו של התובע בהתאם לצו ההרחבה בענף המוסכים.

סעיף ב לפרק 17 בצו ההרחבה בענף המוסכים קובע הפרשות מעביד לפיצויים בשיעור של 6%, ללא תלות בותקו של העובד. כמו כן סעיף ה באותו הפרק קובע כי תשלום הנהלת המוסך לקרן הפנסיה, יבואו במקום חובת תשלום פיצויי פיטורים בשיעור 72%, לפי סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים. דהיינו, הכספים שהפרישו הנתבעים, שייכים לתובע בכל מקרה. על כן יש לבחון מה גובה ההפרשות, אותן היו צריכים הנתבעים להפריש לתובע.

19.כאמור לעיל, שכרו הקובע של התובע לצורך חישוב זכויותיו, עמד על 8,077.96 ₪. התובע הועסק 6.45 שנים בשירות הנתבעים ועל כן, היה על הנתבעים להפריש לקופת הפיצויים המנוהלת על שמו סך של 37,514.04 ₪ (8,077.96 ₪ * 6.45 שנים* 72%).

20.בהתאם למסמכים אותם הציג התובע (נספח ב בכתב התביעה), עולה כי הנתבעים אכן הפרישו לתובע כספים לקופה המנוהלת ע"ש בחברת הביטוח מגדל. אף תלושי שכרו של התובע מלמדים על הפרשות לקופה האמורה, אלא שהמסמכים אותם הציג התובע, אינם מלמדים על הסכום הכולל אותו הפרישו הנתבעים. מטעם הנתבעים הוגש דו"ח פנימי (נספח י לתצהיר הנתבעים) בלבד, אשר לא ניתן ללמוד ממנו אודות הסכומים הנמצאים בקופה ברכיב הפיצויים.

21.על כן, ישלמו הנתבעים לתובע הפרשות לפיצויי הפיטורים בסך של 37,514.04 ₪ בניכוי הכספים שהופרשו על ידם והצטברו בקופת הפיצויים ע"ש התובע. התובע ישתף פעולה עם הנתבעים על מנת להנפיק דו"ח עדכני, אם ידרש לעשות כן.

הפרשות לפנסיה

22.בהתאם לקבוע בסעיף 17.ב בצו ההרחבה בענף המוסכים, על הנתבעים היה לשלם דמי גמולים, על חשבון מעסיק בשיעור של 6%, ללא קשר לותקו של התובע. בנסיבות אלה ובאופן זהה לרכיב הפיצויים, היה על הנתבעים להפריש סך של 37,514.04 ₪ לקופת הפנסיה (חלק מעסיק).

23.על כן, הנתבעים ישלמו לתובע הפרשות פנסיוניות בסך של 37,514.04 ₪ בניכוי הכספים שהפרישו והצטברו בקופת הפנסיה (חלק מעסיק) ע"ש התובע. התובע ישתף פעולה עם הנתבעים על מנת להנפיק דו"ח עדכני, אם ידרש לעשות כן.

דמי מחלה

24.התובע עותר לתשלום דמי מחלה בסך 20,826 ₪, בגין הימים בהם שהה לדידו במחלה (מיום 16.4.18 ועד ליום 19.6.18) שלא שילמו הנתבעים.

25.לאור קביעתנו לעיל לפיה, התובע התפטר מן העבודה ביום 16.4.18 וכי לא המציא את אישורי המחלה לידי הנתבעים בזמן אמת, הרי שדין תביעתו לתשלום דמי מחלה, בגין תקופה מאוחרת למועד התפטרותו- להידחות.

26. על כן, דין תביעת התובע ברכיב זה- להידחות. 

פיצוי בגין פיטורים שלא כדין והודעה מוקדמת

27.לאור קביעתנו לעיל לפיה התובע התפטר מן העבודה ולא פוטר, דין תביעתו לתשלום פיצוי בגין פיטורים שלא כדין וכן לתשלום הודעה מוקדמת- להידחות. טענת הקיזוז שנטענו הנתבעים ברכיב ההודעה המוקדמת, תידון בפרק נפרד.

פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד ו/או עריכת תלושי שכר שלא כדין

28.התובע טען כי לא נמסר לו טופס הודעה לעובד וכי תלושי שכרו היו פיקטיביים. על כן, עתר התובע לפיצוי בסך של 10,000 ₪. בנוגע לחוזה העבודה, העיד בפנינו הנתבע 1 כי "צריך להיות במשרד חוזה עבודה". בהמשך הבהיר הנתבע 1 כי מדובר בעסק קטן וכי התנאים נקבעו בתחילת העסקתו תוך שהוא מבהיר כי "הטופס במשרד" (עמ' 10, שורות 24-30, עמ' 11, שורות 1-3). אף הנתבע 2 העיד כי "הסכם עבודה יש לנו. לא אצלי פה. הכל יש מסודר" (עמ' 19, שורות 31-32). חרף האמור ולמרות טענות התובע, לא הציגו הנתבעים העתק מטופס ההודעה לעובד. הימנעות הנתבעים מהצגת ההסכם או העתק מטופס ההודעה לעובד, עומדת לחובתם.

29.חשיבות רבה קיימת למסירת הודעה מתאימה לעובד בדבר תנאי העסקתו, תכליתה ליידע את העובד באופן שקוף ומלא על כל תנאי עבודתו, לייתר אי הבנות ביחס לתנאי העבודה ולמנוע מחלוקות משפטיות לגבי תנאי העבודה המוסכמים, כפי שהתעוררו בענייננו. בפסיקת פיצויים בהתאם לסעיף 5 לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה) יש להביא בחשבון מספר שיקולים. ראו בעניין זה: צבי פרנקל 'פיצויים ללא הוכחת נזק, פיצויים ללא הוכחת נזק של ממון ופיצויים לדוגמא בחוקי העבודה בישראל', ספר סטיב אדלר, הוצאת נבו, עמ' 541 – 542. על כן ובהעדר חוזה עבודה או טופס הודעה לעובד, יש מקום לפסוק לתובע פיצוי בגין הפרת הדין על ידי הנתבעים. עם זאת משקיבלנו את עמדת התובע ולא נגרם לו נזק של ממון, החלטנו להסתפק בפיצוי בסך של 1,000 ₪ בלבד. לא נעלמה מעינינו טענת הנתבעים למועד תחילת עבודתו של התובע, אולם כאמור היו שינויים במהלך שכרו שינויים שהיה על הנתבעים למסור הודעה מתאימה.

בנוסף, טען התובע כי הוא זכאי התובע לפיצוי בגין עריכת תלושי שכרו באופן פיקטיבי. לאור קביעתנו לפיה יש לראות ברכיב שעות נוספות גלובאליות וכן בתוספת 'ימי שישי' רכיבים שיש לקחת אותם בחשבון שכרו של התובע, הרי שיש מקום לפסיקת פיצוי כאמור.

30. לאור האמור ולאחר ששקלנו השיקולים, אנו קובעים שהנתבעים יישאו בפיצוי התובע בסך של 1,000 ₪ בגין הפרת סעיף 26א(ב)(1) לחוק הגנת השכר תשי"ח-1958 ופיצוי בסך של 1,000 ש"ח בגין הפרת מסירת ההודעה לפי חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), התשס"ב -2002.

השבת מפרעה שנוכתה משכר התובע

31.התובע טוען להשבת 1,400 ₪ אשר נוכו במסגרת תלוש שכרו לחודש 4.18. לטענת הנתבעים כאמור מדובר על מקדמה שניתנה לתובע בסך 1,400 ₪ על חשבון שכרו העתידי שסוכם שיוחזר להם בשני תשלומים (סעיף 22 בכתב ההגנה).

32.לאחר שבחנו טענות הצדדים והראיות שהובאו בפנינו, הגענו למסקנה לפיה הנתבעים לא הוכיחו כי אכן שילמו לתובע מקדמה על חשבון שכרו. לשאלת ב"כ התובע האם יש אסמכתא לתשלום המפרעה, השיב הנתבע 1 כי התשלום ניתן במזומן מכיסו וכי הראיה היחידה היא באמצעות הנפקת דף חשבון של התובע, אשר ילמד על הפקדות בשיעור של 700 ₪ כל פעם (עמ' 11, שורות 26-32, עמ' 12, שורה 1). בעניין זה העיד אף הנתבע 2 כי המקדמה ניתנה לתובע. לשאלת ב"כ התובע האם יש מסמך מהנהלת החשבונות על נתינת מפרעה, השיב הנתבע כי "עובדה שהנהלת חשבונות הוציאו לו, אני מעביר אליהם" (עמ' 21, שורות 8-9). חרף האמור, לא הציגו הנתבעים כל אסמכתה לדברים האמורים ואף לא ביקשו להעיד את מנהל/ת החשבונות או רואה החשבון מטעמם. בנוסף, לא הוכיחו הנתבעים כי פנו אל התובע לקבלת העתק מדף החשבון שלו על מנת להוכיח את טענותיהם.

33.על כן, אנו קובעים כי על הנתבעים להשיב לתובע סך של 1,400 ₪ שנוכה משכרו בחודש 4/18.

השבת שי לחג

34.התובע עותר להשבת שי לחג בסך 500 ₪, שנוכה משכרו חודש 4/18. בסעיף 8 בסיכומיהם טענו הנתבעים כי שי לחג ניתן לתובע באמצעות המחאה והנתבעים גילמו את המתנה בתלוש השכר. במסגרת עדותו הפנה הנתבע 1 אל ההמחאה במסגרתה שולמה ודמי החגים (עמ' 15, שורות 1-12). בנסיבות אלה, טענו הנתבעים כי התובע אינו זכאי לקבלת שי לחג בכפל. כמו כן, הסביר הנתבע 1 כי בתלוש 4.18 מדובר בגילום 500 ₪ ששולמו לו קודם לכן (עמ' 15, שורות 18-24).

35.לאחר שבחנו טענות הצדדים ועיינו בתלוש שכרו של התובע לחודש 4/18, הגענו למסקנה כי דין תביעתו ברכיב זה- להתקבל. כעולה מתלוש שכרו של התובע לחודש 4.18, ניתן לראות כי אכן שילמו הנתבעים סך של 500 ₪ בגין דמי חג, אלא שבאותו התלוש במסגרת רובריקת 'ניכויי רשות', נוכו דמי החג בשיעור 500 ₪. לטענת הנתבעים כאמור, דמי החג שולמו שבועיים לפני החג, כאשר בעדותו טען הנתבע 1 כי דמי החג שולמו במזומן (עמ' 15, שורות 22-24) ואילו בסיכומיהם כאמור טענו כי הסכום שולם בצ'ק. חרף האמור, לא הציגו הנתבעים כל אסמכתה בדבר תשלום דמי החג במזומן או באמצעות המחאה.

36.על כן, דין התביעה ברכיב זה להתקבל. הנתבעים ישלמו לתובע את דמי החג שניכו משכרו בסך של 500 ₪.

הפרשות לקרן השתלמות

37.לפי פרק 26 לצו ההרחבה בענף המוסכים, היה זכאי התובע להפרשות על חשבון הנתבעים בשיעור של 0.2% משכרו. כעולה מסעיף 9 לסיכומי הנתבעים, זכות זו אינה מוכחשת על ידם, אולם הללו טוענים כי גובה ההפרשות לקרן ההשתלמות צריך לעמוד על 1,154 ₪ בלבד ומכל מקום, נטענת לגביהם טענת קיזוז.

38.שכרו הקובע של התובע עמד על 8,077.96 ₪. על כן, מידי חודש היו צריכים הנתבעים להפריש על חשבונם לקרן ההשתלמות סך של 16.15 ₪ ובמכפלת 77.5 חודשי עבודה, על הנתבעים היה להפריש סך כולל של 1,251.62 ₪.

39.על כן, על הנתבעים לשלם לתובע הפרשות לקרן ההשתלמות בסך של 1,251.62 ₪. 

טענת קיזוז

40.לטענת הנתבעים יש לקזז כאמור מכל סכום אשר יפסק לזכות התובע סך של 212,904 ₪ וזאת בעבור נזק ישיר של אבדן הכנסה ביחס לתקופה מקבילה אשתקד, בשל התפטרות התובע ללא מתן הודעה מוקדמת (סך של 34,159 ₪) (דו"ח הכנסות צורף כנספח 4 בכתב ההגנה); פגיעה במוניטין, נטישת לקוחות ואבדן הכנסות עתידי (171,250 ₪) וכן חלף הודעה מוקדמת בסך של 7,495 ₪ שלא נתן התובע. להלן נדון בטענות הקיזוז.

41.אבדן הכנסה ביחס לתקופה מקבילה בסך של 34,159 ₪- הנתבעים צירפו דו"ח מחזור הכנסות לשתי תקופות: 16.4.17-31.5.17 וכן 16.4.18-31.5.18 המלמדים כי בחודשים האמורים בשנת 2017, ההכנסה הייתה גבוהה יותר משנת 2018. הנתבעים מבקשים לתלות את ההכנסה הנמוכה יותר, בהתפטרותו של התובע. לאחר שבחנו טענות הצדדים הגענו למסקנה כי דין טענת קיזוז זו-להידחות. הנתבעים צירפו דו"ח הכנסות חלקי בלבד המלמד על הפסד לכאורה במהלך חודש וחצי. הנתבעים לא צירפו את הדו"ח לכל השנה, או לתקופות קודמות בהן הועסק התובע משנת 2011. אין די בהצגת אותו הדוח כדי ללמד כי מקור ההפסד לכאורה באותו חודש וחצי בלבד. הנתבעים לא הגישו תצהירו של רואה החשבון או מנהל החשבונות מטעמם שיתמוך בגרסתם ויסביר מקור ההפסד לכאורה, אשר לטענתם הוא התובע כאמור. מדובר בהפסד לכאורה וזאת משהנתבעים לא הציגו דו"ח ביחס לכל השנה. כמו כן ולמרות עדותו של הנתבע 1, מנהלת החשבונות היא זו שערכה המאזן, הנתבעים לא הזמינו אותה להעיד, יש בהימנעותם מלהעידה, כדי לעמוד לחובתם (עמ' 15 שורות 31-32).

42.פגיעה במוניטין, נטישת לקוחות ואבדן הכנסות עתידי בסך של 171,250 ₪- הגם גובה טענת הקיזוז, לא צירפו הנתבעים כל אסמכתא לטענתם זו. הנתבעים לא הוכיחו כי פעלו לצמצום נזקיהם, ככל ואכן היו כאלה ולא העידו עדים לתמיכה בטענתם. על כן, דין טענת הקיזוז ברכיב זה- להידחות.

43.חלף הודעה מוקדמת בסך של 7,495 ₪- לאור קביעתנו לעיל לפיה התובע התפטר ממקום העבודה, היה עליו לתת הודעה מוקדמת בת חודש ימים בהתאם לקבוע בסעיף 3(3) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א-2001. התובע לא נתן הודעה מוקדמת כמתחייב ממנו ולמעשה ביקש לשוב לעבודה רק ביום 19.6.18, לאחר תום תקופת מחלתו לכאורה. על כן, זכאים הנתבעים לקיזוז חלף הודעה מוקדמת. שכרו של התובע כאמור עמד על 8,077.96 ₪, אולם משהנתבעים העמידו טענת הקיזוז ברכיב זה על 7,495 ₪, לא מצאנו מקום לקזז מעבר למבוקש על ידם. על כן, רשאים הנתבעים לקזז מכל סכום שנפסק לזכות התובע סך של 7,495 ₪ בגין חלף הודעה מוקדמת.

סוף דבר

44.לאור כל שפורט לעיל, ישלמו הנתבעים לתובע, ביחד ולחוד, הסכומים הבאים:

א.הפרשות לפיצויי פיטורים בסך של 37,514.04 ₪ בניכוי הכספים שהצטברו בקופת הפיצויים המנוהלת ע"ש התובע שהפרישו הנתבעים במהלך תקופת העסקת התובע. הנתבעים ינפיקו לתובע טופס 161 לטובת משיכת הכספים הצבורים בקופת הפיצויים. במידת הצורך, ישתף התובע פעולה על הנתבעים על מנת לקבל נתונים מחברת הביטוח;

ב. הפרשות לפנסיה (חלק מעסיק) בסך של 37,514.04 ₪ בניכוי הכספים שהפרישו הנתבעים (חלק מעסיק) שהצטברו בקופת הפנסיה המנוהלת על שמו. במידת הצורך, ישתף התובע פעולה על הנתבעים על מנת לקבל נתונים מחברת הביטוח.

ג.פיצוי לפי חוק הגנת השכר בסך של - 1,000 ₪;

ד.פיצוי לפי חוק הודעה לעובד ולמועמד לעובדה בסך של 1,000 ₪;

ה.השבת מפרעה שנוכתה משכרו של התובע - 1,400 ₪;

ו.השבת שי לחג שנוכה משכרו של התובע - 500 ₪;

ז. הפרשות לקרן השתלמות - 1,251.62 ₪.

45.הנתבעים ישלמו את הסכומים האמורים בתוך 30 יום אחרת הם יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום סיום העסקתו של התובע- 16.4.18 ועד למועד התשלום בפועל.

46.לאור התוצאה אליה הגענו, הנתבעים ישלמו לתובע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 3,000 ₪ בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

47.מן הסכומים האמורים, יקזזו הנתבעים סך של 7,495 ₪ בגין חלף הודעה מוקדמת.

48. זכות ערעור כדין.

ניתן היום, ט"ז חשוון תש"פ, (14 נובמבר 2019), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.