אולג שוסטרמן ואח' נ' פאקליין בע"מ 

בפנינו תביעה לתשלום הפרשים בגין פיצויי פיטורים, פיצוי בגין אי עריכת שימוע, הפרשי שכר, פיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי עבודה.

רקע כללי :

1.הנתבעת הינה חברה בהתאחדות התעשיינים ועוסקת בייצור מכונות מילוי ואריזה ממתכת המיועדות לתעשיית המזון.

2.התובע 1 החל לעבוד בנתבעת בחודש אוגוסט 2010 ועבודתו הסתיימה עקב פיטוריו בחודש אוקטובר 2014.

3.התובע 2 החל לעבוד בנתבעת בחודש אוגוסט 2010 ועבודתו הסתיימה גם כן בחודש אוקטובר 2014.

4.עובר לתחילת העסקתם בנתבעת הועסקו התובעים במסגרת הנתבעת באמצעות חברת כח אדם.

5.אין חולק כי הנתבעת לא מסרה לתובעים הודעה בדבר תנאי העבודה לפיו חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה) התשס"ב 2002 (להלן - הודעה לעובד).

6.התובעים השתכרו שכר חודשי: שכרו של התובע 1 בסוף תקופת עבודתו עמד על סך של 8,300 ₪ ואילו שכרו של התובע 2 עמד בסוף תקופת עבודתו על סך 8,800 ₪ .

החל מהשנה השנייה לעבודתו של התובע 2 שולם לו סך של 500 ₪ אשר כונה בתלוש השכר בשם "פרמיה".

למעשה דובר ברכיב שלא היה מותנה בתנאי ומשכך יש לראותו כחלק משכר היסוד.

7.אין מחלוקת על כך שעבודתם של התובעים הייתה במתכונת קבועה במשמרות שהחלו בשעה 17.00 ואחר הצהרים הסתיימו לאחר חצות בשעה 1.00 בימים א' עד ה'. בימי ו' הועסקו התובעים משעה 08.00 ועד השעה 13.00.

8.על העסקת התובעים חל ההסכם הקיבוצי הכללי בתעשיית המתכת, החשמל האלקטרוניקה, (להלן - ההסכם הקיבוצי). בהתאם להסכם זה התובעים היו זכאים לתוספת בשיעור של 22.5% בגין עבודה במשמרת השנייה, בין השעות 14.00 ועד השעה 22.00, ואילו בגין עבודה בין השעות 22.00 עד 06.00 בבוקר היו התובעים זכאים על פי ההסכם הקיבוצי לתוספת משמרות בסך של 42.5%.

9.הטענה המרכזית של התובעים, מבחינת נפח סכום התביעה, הינה - כי בניגוד להוראות ההסכם הקיבוצי שילמה להם הנתבעת שכר עבודה רגיל בלא שהוסיפה עליו תמורה בגין עבודה במשמרות.

בנוסף טענים תובעים כי הם היו זכאים לתשלום גמול עבור עבודה בשעות נוספות בשיעור של 125% בגין חצי שעת עבודה שלא שולמה.

10.בנוסף העלו התובעים טענות שונות ביחס לנסיבות סיום העבודה. על פי טענתם, הם פוטרו בלא שנערך להם שימוע כדין ובהתעלם מן ההליכים הקבועים בהסכם הקיבוצי בנוגע לפיטורי עובדים.

11.לאור האמור, עתרו התובעים לתשלום פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, לתשלום הפרשי שכר, הנובעים מתוספת המשמרות, אשר לטענתם הגיעה להם ומן התמורה המוגדלת לה היו זכאים בגין עבודה בשעות נוספות. כמו כן הם עתרו לתשלום פיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי עבודה ולתשלום הפרשי פיצויי פיטורים.

12.הטענה המרכזית של הנתבעת התייחסה לתביעה לתשלום הפרשי שכר, כאשר לשיטתה, התובעים זכו לשכר העולה בהרבה על זה הקבוע בהסכם הקיבוצי אשר כלל בחובו על פי המוסכם בין הצדדים את כלל הסכומים שלהם היו זכאים התובעים בגין תוספת משמרות.

לשיטתה של הנתבעת, שכרם של התובעים עלה בהרבה על תעריף שכר המינימום והוא הוסכם בין הצדדים על בסיס ההבנה שלפיה, יש בו למצות את מלוא הזכויות להן היו התובעים זכאים על פי ההסכם הקיבוצי החל. הנתבעת הוסיפה וטענה כי השכר ששולם לתובעים אף עלה בהרבה על שכרם של עובדים אחרים בנתבעת שהועסקו בתפקיד דומה.

13.אשר לנסיבות סיום יחסי העבודה טענה הנתבעת כי לתובעים הובהר, עובר לתחילת העסקתם אצלה, כי הם נשכרו לצורך ביצוע פרויקט ספציפי עבור לקוח מסוים וכי לקראת סיום העבודה נאמר לתובעים כי ניתן יהיה להעסיקם בפרויקטים נוספים בהתאם לצורך. על רקע זאת, ולאור הצורך בצמצום כח האדם בנתבעת נקראו התובעים לשיחה שבמסגרתה הודע להם על סיום עבודתם, לאור הירידה בהיקף ההזמנות וביטולה של משמרת הלילה.

הכרעה: 

14.אשר לדעתנו ייאמר - כי לאחר שעיינו בחומר המצוי בתיק ושמענו את עדויות הצדדים וטענותיהם הגענו למסקנה כי יש לקבל את התביעה לתשלום הפרשי שכר ועבודה בשעות נוספות, את התביעה לתשלום פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד וכן את התביעה לתשלום הפרשים בגין פיצויי פיטורים. מנגד, יש לדחות את התביעה לתשלום פיצוי בגין אי עריכת שימוע.

התביעה לתשלום הפרשי שכר 

16.נקדים ונציין כי אין בידינו לקבל את טענתה של הנתבעת שלפיה, שכרם של העובדים כלל בתוכו את התוספת בגין עבודה במשמרות, היות והוא עלה בהרבה על השכר התעריפי כפי שפורט בהסכם הקיבוצי. זאת בראש ובראשונה מחמת העובדה שההסכם כפי שטוענת לו הנתבעת אינו עולה בקנה אחד עם הוראות החוק:

17.בקשר לתביעה לתשלום הפרשי שכר מפנים אנו תחילה להגדרה שבסעיף 1 לחוק שעות עבודה ומנוחה התשי"א – 1951 של "עבודת לילה" המכוונת לעבודה ששתי שעות ממנה לפחות מצויות בתחום השעות שבין 22.00 לבין 06.00 בבוקר. הגדרה החלה על העסקת התובעים אשר הועסקו כאמור באופן קבוע בין השעה 17.00 לשעה 1.00 בלילה.

כמו כן , אנו מפנים לסעיף 22 (א) לחוק שעות עבודה ומנוחה הקובע כי במפעל שעובדים בו משמרות "לא יועסק... עובד בעבודות לילה יותר משבוע אחד בתוך 3 שבועות". זאת שעה שהתובעים הועסקו בעבודות לילה כמשמען בחוק באופן רצוף שאינו עולה בקנה אחד עם הוראות סעיף 22 (א) לחוק שעות עבודה.

אי לכך, אף לו קבלנו את הטענה שבפי הנתבעת, בנוגע לתוכן ההסכמה שבין הצדדים שלפיה שולם לתובעים שכר גבוה משמעותית מהשכר התעריפי הקבוע בהסכם הקיבוצי (באופן שכלל גם את תוספת המשמרות) - הרי שלא היה בכך כדי להועיל לנתבעת משום חוסר החוקיות של אותה הסכמה.

אין בידינו לקבל בהקשר זה את הטענה של הנתבעת שלפיה שני הצדדים הפיקו תועלת מההסכם האמור ומשכך אין לזכות את התובעים בסכום נוסף בגין תוספת משמרות. שכן, הסכמה על שעות העבודה איננה הסכמה חוזית "רגילה" אלא הסכמה המוכפפת להוראות חוק קוגנטית "כופות" המגדירות ומגבילות את שעות העבודה של העובד. זאת, במטרה להבטיח את בריאותו הפיזית והנפשית ובמטרה לאפשר לו לשמר חיי משפחה וחברה תקינים.

משכך לא ניתן להשלים עם תשלום פיצוי כספי בתמורה לוויתור של העובד על זכויות אלה.

18.בנסיבות הללו, אין לקבל גם את הטענה שלפיה יש לכבד את תוכן ההסכם הנטען, חרף אי החוקיות, בהתאם לסעיף 31 לחוק החוזים. זאת משעולה כי הנתבעת היא זו שהכתיבה ודרשה את תנאי העסקה שאינם עולים בקנה אחד עם הוראות החוק ומשעמדת המחוקק היא כי יש בתנאים האמורים כדי לפגוע בבריאות העובד וברווחתו. שימוש בסעיף 31 לחוק החוזים כפי שהתבקש במקרה כאן עלול לשרש נורמת העסקה בלתי חוקית.

19.בנוסף ומעבר לצורך ייאמר - כי במקרה דנן אף לא היה מקום לקבל את הטענה ההסכמית שבפי הנתבעת לגופה: ראשית הנתבעת לא הוכיחה קיומה של הסכמה כאמור שלפיה, תוספת המשמרות תובא בחשבון במסגרת השכר הכולל. בהקשר זה לא היתה מחלוקת על כך שלא ניתנה לעובדים הודעה על תנאי העסקה כמתחייב בחוק. עובדה שיש לזקוף אותה לחובת הנתבעת, באופן המעביר אליה את הנטל להוכיח את תוכן ההסכם שבין הצדדים. נטל אשר התובעת לא עמדה בו.

20.מעבר לכך, עמדת הנתבעת בנוגע לתוכן ההסכם ומשמעותו אף אינה עולה בקנה אחד עם פסיקתו של בית הדין הארצי אשר קבע בהקשר אחר ובסוגיה דומה כי "אין בתשלום שכר העולה על שכר המינימום משום צידוק שלא לשלם לעובד תוספת משמרות". משמע - תשלום שכר בשיעור העולה על שכר המינימום או בשיעור העולה על תעריף השכר שנקבע בהוראות צו ההרחבה אינו שולל את זכותו של העובד לתוספת ולזכויות מכח הוראות החוק או צו ההרחבה (ראה ע"ע (ארצי) 33791-11-10 נבקוב מיכאל נגד ר – צ.פלסט בע"מ (24.5.2012) וכן ראה את ההפניות שם).

21.לא למותר לציין עוד כי לא שוכנענו גם בטענת הנתבעת שלפיה, השכר ששולם לתובעים היה גבוה משמעותית משכרם של עובדים אחרים בנתבעת. הנתבעת הגישה אומנם תלושי שכר של שניים מן העובדים אולם אלה לא זומנו על ידה ליתן עדות. משכך לא ניתן היה לחקור אותם ביחס לנסיבות העסקתם ולכן גם לא ניתן היה ללמוד על מידת הדמיון, אם בכלל, שבין נסיבות העסקתם לבין נסיבות ההעסקה של התובעים.

פרט לכך, מן המעט שכן ידוע ביחס לנסיבות העסקתם של העובדים כאמור עולה - כי מדובר בעובדים שהועסקו במשמרת הבוקר ואילו התובעים הועסקו במשמרת הלילה בלבד לאורך כל תקופת העסקתם ובניגוד לחוק.

22.לאור כל האמור, יש לקבל רכיב תביעה זה לתשלום הפרשי שכר בגין תוספת משמרות. בנוסף, יש לקבל את התביעה לתשלום הפרשים בגין שעות נוספות משהנתבעת לא התגוננה למעשה מפני רכיב תביעה זה.

פיצוי בגין העדר שימוע ופיטורים שלא כדין:

23.אשר לתביעה לתשלום פיצוי בגין פיצוי בגין העדר שימוע ייאמר כי לדעתנו יש לדחותה מאחר ושוכנענו כי במקרה זה התובעים פוטרו במסגרת הליך צמצומים ובשל הירידה בהיקף ההזמנות ומשהתובעים לא הצביעו על נסיבות אישיות שאותן היה על הנתבעת לשקול בעניינם.

השלמת פיצויי פיטורים:

24.מחומר הראיות עולה כאמור כי הנתבעת שילמה לעובדים פיצויי פיטורים בגין תקופת העסקתה אצלה אולם היא לא הביאה בחשבון את תקופת העבודה הקודמת שבה הועסקו התובעים במסגרת הנתבעת באמצעות חברת כוח אדם. משכך ובהתאם לסעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג – 1963 זכאים התובעים להשלמת הסכום כפי הנתבע בכתב התביעה.

זכאות התובעים לתשלום פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד :

25.אשר לתביעה לתשלום פיצוי בגין אי מתן הודעה לעבד הרי שכאמור הנתבעת הפרה הוראה זו שבחוק משלא מסרה לעובדים על פי המתחייב הודעה כאמור. אי מסירת ההודעה אף תרם במידה רבה לצורך בפניה לבית הדין בשל המחלוקת שהתגלעה בין הצדדים בנוגע לתוכן ההסכם.

לאור האמור יש לקבל רכיב תביעה זה ולפסוק לזכות כל אחד מן התובעים פיצוי בסך של 5,000 ₪.

סוף דבר

26.לאור כל האמור על הנתבעת לשלם לתובעים את הסכומים כדלקמן:

בגין פיצויי פיטורים

לתובע 1 סך של 3,133 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 1.11.14 ועד למועד התשלום בפועל.

לתובע 2 סך של 10,352 בתוספת הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 1.11.14 ועד למועד התשלום בפועל.

בגין הפרשי שכר

לתובע 1 סך של 110,015 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 1.11.12 ועד למועד התשלום בפועל.

לתובע 2 סך של 116,623 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 1.11.12 ועד למועד התשלום בפועל.

פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד

לתובע 1 סך של 5,000 ₪.

לתובע 2 סך של 5,000 ₪.

בנוסף תישא הנתבעת בהוצאות התובעים בסך של 12,000 ₪.

קלדנים: גיל /אביבה